שולחן ערוך יורה דעה קס יז
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קס · יז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
תלמידי חכמים שהלוו זה את זה דברים של מאכל ונתן לו יותר על מה שלוה ממנו עד חומש ה"ז מותר שהדבר ידוע שלא נתן לו אלא מתנה:
- הגה: ויש מתירין אפילו בהתנו מתחילה כך ובלבד בדבר מועט (הגהות אשיר"י וכ"מ דעת הטור וכ"נ דעת הרב המגיד) ומכל מקום לא ירגילו תלמידי חכמים עצמם בכך מפני המון העם שלא ילמדו מהם (הגהת מיי' פ"ד מהל' מלוה וסמ"ג לאוין קצ"ג):
מפרשים
(כד) ת"ח כו' כתב בעל התרומות דוקא שיהיו שניהם ת"ח הלוה והמלוה וכתב ב"י דהכי דייק לישנא דש"ס וכ"כ האחרונים.
(כה) עד חומש מלגיו כגון ק' בק"כ כן מוכח בש"ס ופוסקים.
ונתן לו יותר. זהו לשון הרמב"ם וס"ל דלא הותר אפי' בת"ח לקצוץ תחילה ואע"ג דאמרינן בגמרא אמר שמואל לאבהו בר איהי הלויני ק' פלפלין בק"כ פלפלין ואריך פירש"י טוב לעשות כן שמע מיניה שהתנה תחילה נראה דהרמב"ם מפרש לשון ואריך בענין זה דה"ק אם יהיה טוב ונכון לעשות כן לפי ראות עיני וממילא לקח לעצמו הברירה תחילה ומכאן תמיה לי טובא על מה שכתב הטור בריש סי' ק"ס דאם הלוה נותן לו יותר מדעתו הרמב"ם מתירו דהא לא התיר כאן כן אלא בת"ח ודבר מועט ודבר מאכל וגם לפי מה שזכרתי לעיל דשם קאי אנותן לו סתם ואנן אמרינן דלא נתכוין מחמת הלואה מ"מ קשה דהא כאן מיירי גם כן שנותן לו שלא מחמת הלואה כדאיתא בגמרא ת"ח ידעי דרבית אסור ויהבי לשם מתנה ואפ"ה אסור אם אינו דבר מאכל. ונראה ליישב דבאמת הא דכתב הטור לעיל בשם רמב"ם להתיר הוא מ"ש רמב"ם פ"ח דמלוה גבי מכירה ומכירה קיל טפי דלא הוי רק רבית דרבנן אבל בהלואה אין הכי נמי דמודה דאסור וכמו שהוכחנו כאן לדעתו ובזה מיושב לשונו לעיל שכתב אע"פ שרש"י מתירו וגם הרמב"ם כתב להיתירא ולא נהירא לא"א כו' שכתב לשון מיותר שהיה לו לכתוב אע"פ שרש"י ורמב"ם מתירים ולכל הפחות היה לו לכתוב וגם הרמב"ם מתירו אלא נראה דה"ק אע"פ שרש"י מתירו בכל גווני אפילו בהלואה והרמב"ם כתב להיתירא פירוש שנמצא בדבריו היתר לענין מכירה והרא"ש חולק בשניהם ועיין מה שכתבתי לעיל סימן זה סעיף ו':
אפילו בהתנו כו'. הב"י הביא הגה' אשיר"י וז"ל אם אינו ת"ח אפילו התנו תחילה לשם מתנה אסור ופי' ב"י דטפי עדיף התנו ליתן בתורת מתנה מלא התנה כלל ומביא ראיה אח"כ מתשובה אשכנזית שכתוב בה חילוק בא"ז כי התנה לכתחלה בתורת מתנה כו' ולפי זה לא מתיישב לשון אפילו שכתב רמ"א כאן להתיר אבל באמת תמהתי על ב"י שאותה תשובה אשכנזית היא תשובת מהרי"ל סי' ל"ז והתם קאי באחד שהיה בידו מעות יתום חורגו על רבית קצוצה והאכיל את היתום ונתן לו כל צרכו גם למד עמו ופסק שם דודאי איסור רבית קצוצה יש כאן אלא דהיפך בזכות היתום דמ"מ הוי ליה כאילו התנה שיתן לו מן הריוח שיהיה לו סיפוק לצרכו בצמצום ואם הרבה להוציא עליו שלא בצמצום אמרינן דהמותר הוה מתנה שעשה לכבוד אשתו ועל זה כתב וז"ל והמותר מתנה קא יהיב ליה ואע"ג דרבית דרבנן בתורת מתנה אסרו מקצת רבוותא מ"מ הא חילק בא"ז כי התנה לכתחל' בתורת מתנה שרי לת"ח והכי נמי יתום קטן דלאו בר עונשין וכ"ש שאין זה רבית אלא מחזי כרבית וכ"ש הכא דלא התנה כלום אלא משום תקנתא דרבנן הוא כאילו הותנה לתת לו פרנסתו כדי הריוח ואידך אינו חיוב אלא צדקה וחיבת אשתו וכן מנהג בעלים עכ"ל מבוארת כוונתו דהתנה הוא גרע טפי דהיינו שהוקשה לו על מה שאמר דהמותר הוא מתנה והא רבית בתורת מתנה הוא אסור למקצת רבוותא ונראה דהוא הרמב"ם שמביאו הטור בסימן זה ונראה שט"ס יש בתשובה בזה וכן צ"ל ואע"ג דרבית בתורת מתנה אסרי קצת כו' והיינו הרמב"ם והוא חולק על הגאונים שמתירין אפילו ברבית דאוריי' על זה השיב מהרי"ל דכאן לא הוה רבית אלא מחזי כרבית דהיינו מטעם שדרך לזון חורגו כמ"ש שם ועל זה כתב אח"כ וכל שכן שלא התנה כאן כלל רצונו לומר שלא התנה לזון אותו ובזה עדיף ליה טפי. ומ"ש שבא"ז חילק פירושו דתחילה אמר אפילו אם היה כאן ביתום תנאי לתת לו כל צרכו במתנה דאסור בשאר אדם ולא מועיל מה שהזכיר לשון מתנה מ"מ בת"ח מהני זכירות לשון מתנה והוה כאילו לא עשה שום תנאי בקציצת רבית ממילא ה"ה ביתום מהני אם זוכר לשון מתנה ולא יזיק לו התנאי שהתנה לו כל צרכו ועל זה סיים אח"כ וכ"ש כאן שלא התנה כלל דא"צ תיקון כלל. ונמצא גם הגה' אשר"י אתי שפיר דה"ק בת"ח כי מתנה והזכיר שם לשון מתנה מהני אבל אם אינו ת"ח אע"פ שהתנה וזכר לשון מתנה לא מהני תיקון זה והוה רבית קצוצה כיון שהתנה ומ"ה כתב רמ"א כאן שפיר י"א אפילו בהתנה מתחילה כך שזהו גריעותא באמת מ"מ כיון שזכר לשון מתנה מהני וכמו שאמרנו והכל ניחא:
(טו) חומש: מלגיו כגון ק' בק"כ וכתבו בעל התרומות דוקא שיהיו שניהם ת"ח הלוה והמלוה.