שולחן ערוך יורה דעה קס טז
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קס · טז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
מותר לומר לחבירו הילך זוז ואמור לפלוני שילוני ואפי' לבן המלוה מותר לומר כן והוא שיהא גדול ואינו סומך על שלחן אביו:
- הגה: י"א דאסור למלוה ליקח ממקבל זה הזוז שלא יבואו להערים (המ"מ פ"ה דה"מ) י"א דמותר לישראל לומר לחבירו ישראל לך והלוה לי מעות מפלוני ישראל ברבית ומותר לתת אחר כך הרבית לשליח להביאו לו דלא אסרה תורה אלא רבית הבא מיד לוה למלוה והשליח אינו עושה שום איסור דהאי רבית לאו דיליה הוא ואי משום ששלוחו של אדם כמותו אין שליח לדבר עבירה ואין לפרסם הדבר בפני עם הארץ (מרדכי בשם רש"י) וכן עיקר אע"ג דיש מפקפקין בהיתר זה ומחמירים לאסרו (ב"י ובנמוקים) יש לסמוך עליו לעת הצורך ומ"מ אם הלוה קבל המעות בעצמו מן המלוה רק ששולח לו הרבית אסור (שם במרדכי) אבל אם שליח המלוה הלוה ללוה ברבית ועשה שטר על שם המלוה הוה כאלו הלוה לו המלוה עצמו ואסור אפי' עשה השליח בלא דעת משלחו דהשטר עביד לה עיקר הלואה והוא נכתב על שם המלוה (מהרי"ק שורש י"ז):
מפרשים
(כא) גדול ואינו כו' משמע דתרווייהו בעינן ועב"י.
(כב) י"א כו' העט"ז האריך מאד לחלוק ע"ז וכלל דבריו אחרי שהב"י כ' שכל הפוסקים הם נגד זה ושלא אמרו רש"י מעולם ואיזה תלמיד טועה כתבו בשמו והביא ראיות ברורות איך יקל הרב בדין זה והטיח דברים הרבה וסוף דבריו "ואי איישר חילי אצוה למחקו מכל הספרים כו'" עכ"ל
ושארי ליה מאריה שנעלם ממנו דברי הרב בד"מ שהשיג על הב"י בזה וזה לשונו "ואני אומר שראיות הב"י אינן ראיות כלל לדחות דברי רש"י והמרדכי דמ"ש הטור והפוסקים (והמחבר דסעיף י"ג) וגם לא יחזור ויקחנו מהלוה הם לא דברו אלא כשהלוה בעצמו לוה מן המלוה אלא שהשליח נותן הרבית ובזה פשיטא דאסור כמ"ש המרדכי גופיה דאם לוה בעצמו מהמלוה אלא ששולח הרבית עם שליח אסור גם מה שהביא ראיה מסי' קס"ט מדין רבית ע"י עובד כוכבים אינו ראיה כמ"ש לקמן בס"ד" עכ"ד וז"ל בסי' קס"ט "ודע דכל זה לא איירי אלא בישראל ששלח לעובד כוכבים דזהו אסור לרש"י דס"ל יש שליחות לעובד כוכבים ולא שייך לומר אין שליחות לדבר עבירה הואיל ואין העובד כוכבים עובר בשליחותו אי אין איסור לבני נח ברבית אבל אם ישארל שלח לישראל חבירו מותר לקבל הרבית מן השליח כמ"ש לקמן סי' קס"ט בשם המרדעי ורש"י דהואיל ואין שליח לדבר עבירה לא מקרי רבית הבא מלוה למלוה כמ"ש לעיל דלא כב"י שדחה דברי רש"י מהכא דל"ד להדדי כלל" עכ"ל וכל דברים אלו ברורים וראוים למי שאמרם (שוב מצאתי בספר מגדול דוד שהשיג ג"כ על העט"ז בזה)
ואני אוסיף דע"כ רש"י גופיה מחלק בזה שהרי משנה שלימה שנינו (משנה בבא מציעא ה י): "נתן בו עיניו ללות ממנו והוא משלח לו ואומר בשביל שתלוני זו היא רבית מוקדמת" אלמא דאפילו ע"י שליח אסור והיינו כשהלוה בעצמו לוקח המעות וכן מתרץ מהר"י כאן בביאוריו למרדכי למההי דסי' קס"ט אין ראיה כמ"ש הרב והכי אמרינן רפ"ק דמציעא דהיכא דהשליח אינו בר חיובא יש שליח לדבר עבירה וכ"פ המרדכי שם וכ"פ הרב בחו"מ ר"ס קפ"ב והלבוש שם
ומ"ש העט"ז אהא דאין מפרסמין את הדבר כו' שהרי התורה בפומבי נתנה כו' לאו מלתא היא דכה"ג אשכחן טובי שמן התורה מותר אלא שחז"ל צוו שלא לפרסם את הדבר בפני ע"ה שלא יבאו להקל ולזלזל יותר והכי אמרינן במנחות (מנחות צט:): "א"ר יוחנן משום רשב"י אפי' לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש ודבר זה אסור לאמרו בפני ע"ה" ופירש"י שם "שלא יאמר בק"ש סגי ולא ירגיל בניו לת"ת" וכ"כ הסמ"ג והכי אמרינן לעיל סי' קכ"ד סכ"ד לענין מגע עובד כוכבים שלא בכונה וכן בכמה דוכתי וכן נראה מדברי מהרי"ק שורש י"ז דדברי רש"י הלכה הם דם בתשובת בנימין זאב סימן שנ"ח קיים דברי רש"י אלא שמסיק מכל מקום אין לעשות כתשובת רש"י ואין לפרסם הדבר כדמסיים במרדכי עכ"ל והיינו מ"ש הרב לעת הצורך דאל"כ אין לעשות מעשה שלא לפרסם הדבר שוב ראיתי בב"ח סימן רכ"ט שגם הוא החזיק פסק הרב וכתב דהכי נקטינן.
(כג) לתת אח"כ כו' וה"ה מיד.
מותר לומר לחבירו. עיין בתשובת שאלה שכתבתי בסי' ק"ע סוף סעיף א':
ואינו סומך על שלחן אביו. בטור סיים אבל אם סומך על שלחן אביו אסור מדלא סיים אבל קטן וסמוך משמע דס"ל כל שסמוך אסור בכל גווני אפי' גדול אבל בקטן אסור אפילו באינו סמוך דמ"מ מוטל על אביו לפרנסו כשלא יהיה לו וכמ"ש ב"י ואף שהניחו ב"י בצ"ע זה נראה עיקר ואע"ג דבפ"ק דב"מ (דף י"ב) איתא דבקטן שאינו סמוך מקרי גדול היינו לענין מציאה שאין ידו כיד אביו אבל כאן הטעם דהוה כאלו קבלו האב דכיון כשאין לו לבן הקטן האב חייב לפרנסו כן נראה לע"ד:
אין שליח לדבר עבירה. המרדכי כ"כ בשם רש"י וכתב הב"י עליו שתלמיד טועה כתב כן ונתלה באילן גדול אבל הוא איסור גמור וראיה ממה שכתב הטור וגם לא יחזור ויקחנו מן הלוה וגם מדין ישראל הלוה ברבית על ידי עובד כוכבים כו' ובד"מ מתרץ דברי רש"י דאין ראיה ממ"ש הטור שלא יחזור ויקחנו דשם ההלואה היא מן המלוה ללוה רק שנתינת הרבית היא על ידי אחר בזה מחלק המרדכי ועפ"ז כתב רמ"א בסמוך ומ"מ אם קבל הלוה המעות בעצמו כו' ובלבוש חולק על רמ"א מסברות גדולות אע"פ שאין להם ראיה בדבריו ואני אביא ראיה לדבריו בסייעתא דשמיא תחילה אומר מה שמחלק בין אם ההלואה נעשית ג"כ על ידי שליח או לא אין מקום לדברים אלו דממה נפשך קשה דאם אין הוא שלוחו נגד המלוה ממילא יש כאן שני עבירות דהמשלח עם השליח הם כמלוה ולוה שהוא בעל דבר שלו ונותן לו רבית ואח"כ הוה השליח כלוה נגד המלוה שמלוה המעות ונותן לו רבית כמו שמצינו לענין ישראל שיש לו מעות עובד כוכבים ומלוה לישראל אחר בשליחות העובד כוכבים שהוא אסור כיון שאין שליחות לעובד כוכבים כדאיתא בגמרא (דף ע"ב) ה"נ כיון שאין שליח לעבירה הוה שליח בעל דבר של לוה וכן עם המלוה ותו דאם אין בנתינת הרבית שנותן לשליח עבירה מה עבירה יש באם הוא לוקח ההלואה בידו מן הלוה דהא בהלואה אין איסור אף אם יאמר הלוה לי ברבית מ"מ אם אין נותן לו אח"כ רבית מה חטאו ומה פשעו ואת"ל שיש באמירה זו חטא כיון שמזכיר לו רבית ממילא אם לא היה מזכיר לו רבית רק סתם הלוה לי אין כאן איסור דהא ההלואה בהיתר היא ונתינת הרבית ליד השליח אינו כלום ותימה על זה דמשנה מפורשת בסוף פרק איזהו נשך ברבית מוקדמת ומאוחרת אמרינן היה משלח לו בשביל שתלויני מעותיך או ברבית מאוחרת בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי והא התם בשעת הלואה לא ידעו כלום מן הרבית ואפ"ה אסור ע"י שליח שמביא הרבית. ועוד קשה מאי שנא ממודר הנאה מחבירו דאמרינן בסי' רכ"א סעיף ח' דאסור ליתן לו ע"י שלוחו ולא אמרינן בזה אין שליח לדבר עבירה אלא דבר ברור הוא דהא דאמרינן אין שליח לדבר עבירה לא מהני אלא לענין לפוטרו מחיוב כרת כגון בשחוטי חוץ בהאיש מקדש או ממלקות בפרק קמא דב"מ לענין מקיף ע"י אחר אבל מ"מ איסור יש שהוא עושה איסור ונתקיימה מחשבתו ע"י השליח פשיטא שזה אסור. ועוד ראיה מהא דאמרינן בפ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ע') הנהו זוזי דיתמי היכי עבדינן בהו חזינן גבר' מהימן ויהבינן ליה בבי דינא קרוב לשכר ורחוק מהפסד ופרש"י שהב"ד יש להם כח להפקיר נכסי המקבל אצל היתומים ולהתנות שיתן קרוב לשכר כו' והא התם לא בא הרבית מיד המקבל ליד המלוה שהם היתומים ואפ"ה אסור ברבית אלא דוקא ברחוק מהפסד וקרוב לשכר מכח הפקר ב"ד ולא אמרינן שמותר אפילו ברבית גמור. דהא אפילו ההלואה אינה באה מיד מלוה ללוה ואין לדחות דהב"ד הויין אבוהון של יתומים והויין הן במקום היתומים הא לאו מילתא דודאי לזכותן הוויין כן אבל לא לגריעותא. ותו דא"כ אכתי תקשה לך למה באמת עושין כן למה לא יעשו ע"י שליח שלהם וירויחו היתומים שיוכלו ליקח אפי' רבית גמור אלא דבר ברור הוא שזה איסור גמור הוא וכן מבואר בב"י בסי' זה לקמן בד"ה אפטרופוס בשם רשב"א וז"ל לפי שלא נתן לאפוטרופוס שיעכב לעצמו אלא יתן להאלמנה או לבעל המעות והאפטרופוס הוא סרסורא דחטא' כו' והעתקתיו בסעיף כ'. ויפה כתב בלבוש שראוי למחוק דבר זה מתוך ספר הש"ע ושום אדם לא יסמוך על זה כלל וכלל אפילו בשעת הדחק וצורך גדול ובודאי תלמיד טועה כתב זה בשם רש"י ולא יצא מכשול כזה מפי הצדיק:
(יג) שלחן: משמע דתרוייהו בעינן גדול ואינו סמוך וכו' כ"כ הש"ך אבל הט"ז כ' דכל שסמוך אסור בכל גווני ואפי' גדול אבל בקטן אסור אפילו אינו סמוך דמ"מ מוטל על אביו לפרנסו ואע"ג דבש"ס ב"מ איתא דקטן שאינו סמוך מקרי גדול היינו לענין מציאה שאין ידו כיד אביו אבל כאן הוי כאלו קבלו האב דכיון שאם אין לו לבן האב חייב לפרנסו עכ"ל.
(יד) בהיתר: הנה הלבוש והט"ז השיגו על רמ"א בדין זה ומביאים כמה ראיות שאיסור גמור הוא ובנה"כ סתר כל טענות הט"ז ומסיק שדברי הרמ"א הם נכונים וברורים ע"ש וכ"פ הב"ח וכ' דהכי נקטינן מיהו דוקא כששולח ע"י ישראל אבל ע"י עובד כוכבים אסור דלא שייך לומר אין שליח לדבר עבירה הואיל ואין העובד כוכבים עובר בשליחותו כי אין איסור לבני נח ברבית.