שולחן ערוך יורה דעה קסח יא

אם ישראל השאיל משכנו לעובד כוכבים ללות עליו ברבית לעצמו ומשכנו העובד כוכבים מותר לישראל להלות לעובד כוכבים עליו ברבית ואפילו הלך לו העובד כוכבים ופורע ישראל בעל המשכון קרן ורבית מותר:

הגה: אבל לא יוכל לזכות לעובד כוכבים משכון ע"י אחר למאן דאמר אין זכיה לעובד כוכבים (ב"י בשם בה"ת) ואם העובד כוכבים אנס ואינו רוצה לפדות המשכון ולהחזירו לבעליו צריך ישראל המלוה ליתן לפדות המשכון לבעליו דהוי העובד כוכבים כגזלן שהשכין לו (מרדכי פרק א"נ) אבל אם אינו אנס ויוכל בעל המשכון לכוף לעובד כוכבים לפדות (שלו) יוכל ישראל המלוה לומר לו לאו בעל דברים דידי את (ב"י דקדק מהמרדכי) ואם העובד כוכבים אנס ואלו היה בא לפדותו היו צריכין לתת לו בלא רבית צריך לתת גם כן לבעל המשכון בלא רבית (שם) עובד כוכבים שהשכין משכון לישראל זה וחזר ומכרו לישראל אחר כשבא לפדותו צריך ליתן למלוה קרן ורבית (מרדכי והג"א והג"מ פ"ו מה"מ ואגודה וב"י ס"ס קע"ב כתב זה בשם מ"כ):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(כח) מותר. אפילו ידע המלוה דשל ישראל הוא דהא הקנהו לעובד כוכבים וקנייה במשיכה:

(כט) ע"י אחר. שילוה בו מעות מישראל ברבית בשביל העובד כוכבים האחר אבל אם העובד כוכבים השואל אומר לישראל המשאיל תנהו לפלוני עובד כוכבים שילוה לי עליו מישראל ברבית וכשתמסרנו בידו מיד אני חייב לך להחזיר המשכון מותר. שם:

(ל) למאן דאמר כו'. (ע"ל ס"ק ל"ו):

(לא) אבל אם אינו אנס כו'. והב"ח כ' דאפי' אינו אנס כיון שהשאילו לפי שעה להשיבו לו הוי גזלן וצריך להחזירו לו וע"ש. וע"ל ס"ק כ"ד:

(לב) וחזר העובד כוכבים ומכר לישראל. אחר כשבא הישראל לפדותו אפילו שהה לפדותו צריך לתת לו כל הרבית (שם) (וע"ל סי' קע"ב ס"ק ל'):

ט"ז - טורי זהב

עריכה

מותר לישראל כו'. בזה מותר אפי' אם יודע שהישראל נתן לו משכון זה כיון שהוא לצורך עצמו ואפי' לדעת רש"י דלעיל:

אבל לא יוכל לזכות כו'. הב"י הביא בשם מרדכי בשם ראבי"ה בלשון זה אם א"ל העובד כוכבים לראובן תשים משכון במקומי ולקח הישראל משכונו ואמר לשמעון זה המשכון של עובד כוכבים או שאמר ליה ואני מזכה לך תחתיו ונתרצה שמעון מותר לו לקבל הרבית מישראל הממשכן שהוא שלוחו של שמעון להלוות לעובד כוכבים וכן כשיזכה לו משכון ואם כופר ראובן ישבע שמעון שהוא כדבריו ויפטור עכ"ל וכתב ב"י על מ"ש זהו משכנו של עובד כוכבים ההיתר הוא אע"פ שהמשכון של ישראל משום דמשכון יש לו דין ערב דהא אין מוכרו אלא אם כן יתבענו תחלה שיפרענו כו' תמהתי על פה קדוש יאמר כן דודאי עיקר סמיכות המלוה הוא על המשכון של ישראל דהמשכון באמת של ישראל ומה מועיל בזה שיתבע את הישראל תחלה שיפרענו מ"מ בין כך ובין כך יבא הפרעון מן הישראל מה לי שיפרע לו מכיסו ומה לי שיקח הפרעון מדמי המשכון ואין זה דומה לישראל ערב בעד עובד כוכבים דשם אם יתבע העובד כוכבים תחלה לא יבא הפרעון מן הישראל כלל מה שאין כן כאן אבל הנראה לע"ד דלא זו הדרך בדברי המרדכי דהכי איתא שם ובהגה' אשר"י ובתשובת הרא"ש כלל ק"ח סי' ה' וז"ל עובד כוכבים שאמר לראובן תלוה לי מעות על משכוני והלך ראובן ולוה משמעון על משכונו של עובד כוכבים א"נ שביקש העובד כוכבים ממנו תשים משכון במקומי וא"ל לשמעון זהו משכונו של עובד כוכבים או שאומר אני מזכה לך תחתיו דעובד כוכבים מותר לשמעון ליקח רבית מראובן שהוא שלוחו של שמעון להלוות לעובד כוכבים וכן כשזכה לו המשכון עכ"ל. הבין הרב ב"י וכן מו"ח ז"ל דהך מילתא שכתב המרדכי וא"ל זהו משכונו של עובד כוכבים הוא דקאי על דסמיך ליה דהיינו שביקש העובד כוכבים ממנו שישים משכון במקומו ועל זה אמר המרדכי ב' חלוקות האחת שהניח למשכון שלו במקוה העובד כוכבים וכחש בדבר או שאמר הריני מזכה כו' וע"כ טרחו למצוא טעם להיתר על מה שהניח הישראל משכון שלו במקומו ואני אומר חס לנו לומר כן שיהיה זה היתר כלל דאין זה דומה כלל לערב דכאן יש איסור אפילו לדעת המלוה שהוא סובר שהמשכון של עובד כוכבים ממילא יש לו פרעון שלו בידו ואין לו שום כפייה אפי' על ידי השליח על העובד כוכבים כי יאמר לו הרי יש לך משכון וא"צ רק התראה לעובד כוכבים ומכ"ש לפי האמת שהוא של ישראל והשליח עובר על לפני עור ומו"ח ז"ל כתב בזה ואפי' בלא משכון שרי כו' ולא דק דבלא משכון עדיף טפי דאז עיקר סמיכות המלוה על העובד כוכבים ע"כ נראה דזה איסור גמור ומ"ש הר"ן אפי' בלא משכון שרי היינו במשכון של עובד כוכבים אלא דקאי על מ"ש המרדכי תחלה עובד כוכבים שאמר לראובן תלוה לי על משכוני והלך שמעון ועשה כן וה"ק המרדכי הנה יש שני דרכים לפנינו האחד שהלוה על משכון של עובד כוכבים והשני שהוא מזכה משכון שלו בשביל העובד כוכבים והוא באופן זה דעל דרך הראשון אומר זה משכונו של עובד כוכבים ואינו משקר כלום ועל דרך הב' אומר אני מזכה כו' בשניהם מותר ועל כן מסיים מותר ליקח רבית מראובן שהוא שלוחו של שמעון והיינו בחלוקה ראשונ' אבל על השני אין לזה שייכות ועל דרך השני מסיים וכן כשזכה לו המשכון וזהו ברור כשמש דאגב חורפייהו לא עיינו שפיר בזה. ועל מ"ש המרדכי שמזכה לו בשביל העובד כוכבים תמה ב"י דהא קיי"ל אין זכייה לעובד כוכבים בפרק הרבית (דף ע"א) וע"כ פירש שעכ"פ יש איסור להשליח רק להמלוה יש היתר והוא דחוק מאד דא"כ לא היו הפוסקים שתקו מזה ולמה לא זכרו שיש עכ"פ איסור לשליח כדי שלא יעשה כן בישראל ומו"ח ז"ל כתב דאפשר ליישב דה"ק שיהיה זוכה בו בדרך שיזכה בו העובד כוכבים כגון באודיתא שמודה שהוא של עובד כוכבים כההיא דפרק מי שמת בעובדא דאיסור גיורא כו' ולא נהירא לי דההיא אודיתא דאיסור גיורא שהודה שהממון אינו שלו אינו ענין לכאן כלל דודאי לגבי ממון אמרינן שאדם נאמן לחובתו והודאת בעל דין כמאה עדים דמי אע"פ שאנו יודעים שהוא משקר וכמ"ש בש"ע בח"מ סי' קי"ג סעיף ב' אבל זהו ודאי אינו שיועיל לאפקועי איסורא בשביל שקר שלו דהגע עצמך אם ילוה ישראל מחבירו ויתן לו רבית ויאמר לו הנני מודה שמעות אלו הם של עובד כוכבים אם יעלה על הדעת שעל ידי זה יהיה מותר למלוה ליקח הרבית אלא שאין סברא כלל בזה להתיר האיסור בשביל השקר שהוא מפורסם. שוב ראיתי בתשובת מיימון דמשפטים סימן ל"א שכתב לענין מוכר חוב של עובד כוכבים דלא מהני הודאה בשם בעל העיטור וקושיא מעיקרא ליתא כלל לפי ע"ד דכאן לא בעי למימר דה"ל כאילו זכה העובד כוכבים במשכון זה והמלוה זכה אותו מן העובד כוכבים דודאי אין זכייה לעובד כוכבים אלא דכאן מיירי שהממשכן נותן דרך מכירה להמלוה את המשכון הזה ואומר לו הנני מזכה דבר זה שיהיה שלך על זכות זה שאם יתן לך עובד כוכבים פלוני סך קרן שאתה נותן ורבית סך פלוני תחזיר את המשכון ודבר זה הוא ממש כמו שאדם מוכר לחבירו בשביל עובד כוכבים ומתנה עמו איזה תנאי ה"נ ממש כן הוא ואין כאן שום הלואה על הממשכן ועל כן קרי ליה מזכה המשכון דמורה שהקנה אותו לו באופן זה מה שאין כן בשאר משכון שאותו הממשכן הוא לוה של המלוה והמשכון הוא לבטחון. כן נראה לע"ד:

ליתן לפדות כו'. דהוי ליה כגזלן שנטל מזה ונתן לזה דכל זמן שלא נתייאש והוא בעין מחזיר לו בע"כ ה"נ לא שנא כן כתב המרדכי ולענין הרבית יש חילוק אם העובד כוכבים אנס כ"כ שגם רבית לא היה צריך ליתן גם לישראל צריך ליתן לפדות בלא רבית אח"כ כמ"ש רמ"א אבל אם הוא אינו אנס אלא שלא יוכל לכופו לפדות המשכון אבל אם היה בא לפדותו היה צריך ליתן רבית אע"פ שהוא אנס נגד זה מ"מ כשבא זה לפדותו חייב ליתן לו גם הרבית וא"ל כיון שהוא גזלן של הישראל הא' היאך יקח הישראל השני רבית מן הראשון והלא אין על העובד כוכבים שם מלוה כלל לא קשה מידי דבשעה שהלוה הישראל על המשכון לא היה עליו שם גזלן דהא רשות הלוה עליו ולתת גם רבית אלא שעתה נתקלקל ואינו רוצה לפדותו ע"כ חייב לשלם לישראל השני מה שנתחייב לו העובד כוכבים עד ההיא שעתא הן קרן הן רבית ומאותה שעה שנעשה גזלן ואילך אם נשתהה אחר כך ביד הישראל השני אסור ליקח מישראל הראשון שום רבית ובלבוש התיר גם כן בנדון זה ליקח הרבית ממנו ונתן טעם לפי שאומר לו לגבי דידך הוי גזלן ולא לדידי דהיה נותן לו הרבית ולפי זה היה צריך ליתן לו כל הרבית אפילו אחר שנעשה גזלן לגבי המשאיל ולא נהירא דמכל מקום הוא גזלן דידיה וצריך להחזיר לו כל זמן שהוא בעין כמה שכתוב בשם המרדכי כן נראה לע"ד:

ואם העובד כוכבים אנס ואלו בא לפדותו כו'. נראה דהיינו דגם מעיקרא היה בחזקת אנס אבל אם הורע חזקתו אחר ההלואה ישלם לו הרבית עד ההיא שעתא וכמ"ש בסמוך:

ומ"ש צריך ליתן למלוה קרן ורבית דהא לא הלוה כלום לישראל וכתוב בהגה' אשר"י אפילו שהה הישראל לפדות צריך לתת לו כל הרבית וכן משמע מסקנת הפוסקים שהביא ב"י ס"ס קע"ב דאף אם על הישראל הקונה ליתן לו המעות אין כאן רבית לפי שעד שעה שקבל המלוה מעותיו היא כמכורה לו:

באר היטב

עריכה

(יח) מותר: אפילו ידע המלוה דשל ישראל הוא דהא הקנהו לעובד כוכבים וקנייה במשיכה. ש"ך.

(יט) לזכות: כתב הש"ך אבל אם עובד כוכבים השואל אומר לישראל המשאיל תנהו לפלוני עובד כוכבים שילוה לי עליו מישראל ברבית וכשתמסרנו בידו מיד אני חייב לך להחזיר המשכון מותר והב"י הביא בשם מרדכי בלשון זה אם א"ל העובד כוכבים לראובן תשים משכון במקומי ולקח הישראל משכונו ואמר לשמעון זה המשכון של עובד כוכבים או שא"ל אני מזכה לך תחתיו ונתרצה שמעון מותר לו לקבל הרבית מישראל הממשכן שהוא שלוחו של שמעון להלוות לעובד כוכבים וכן כשיזכה לו משכון ואם כופר ראובן ישבע שמעון שהוא כדבריו ויפטור עכ"ל וכתב ב"י על מ"ש זהו משכנו של עובד כוכבים ההיתר הוא אע"פ שהמשכון של ישראל משום דמשכון יש לו דין ערב דהא אין מוכרו אא"כ יתבענו תחלה שיפרענו כו' וכתב הט"ז תמהתי על פה קדוש יאמר כן דודאי עיקר סמיכת המלוה הוא על המשכון ומה מועיל בזה שיתבע תחלה שיפרענו מ"מ בא הפרעון מיד הישראל ואין זה דומה לישראל הערב ביד העובד כוכבים דשם אם יתבע העובד כוכבים תחלה לא יבא הפרעון מהישראל משא"כ כאן והאריך בזה לפרש המרדכי בענין אחר וחולק על הב"י והב"ח ע"ש (ובנה"כ כתב דלא קשיא מידי דכיון שהודה שהמשכון הוא של עובד כוכבים הודאתו כק' עדים דמי וזכה העובד כוכבים בהודאתו ודמי לדלקמן סעיף י"ג ע"ש).

(כ) אינו: והב"ח כתב דאפילו אינו אנס כיון שהשאילו לפי שעה להשיבו לא הוי גזלן וצריך להחזירו לו.

(כא) אנס: כתב הט"ז אבל אם הוא אינו אנס אלא שלא יוכל לכופו לפדות המשכון אבל אם בא לפדותו היה צריך ליתן לו גם הרבית אע"פ שהוא אנס נגד זה מ"מ כשבא לפדותו חייב ליתן לו גם הרבית ואין להקשות כיון שהוא גזלן של ישראל הא' היאך יקח הישראל הב' רבית מן הראשון והלא אין על העובד כוכבים שם מלוה כלל לא קשיא מידי דבשעה שהלוה ישראל על המשכון לא היה עליו שם גזלן אלא שעתה נתקלקל ע"כ חייב לשלם לישראל הב' שנתחייב לו העובד כוכבים עד עכשיו הן קרן הן רבית ומאותה שעה שנעשה גזלן ואילך אם נשתהה אח"כ ביד הישראל הב' אסור ליקח מישראל הא' שום רבית ובלבוש התיר ג"כ בנדון זה ליקח הרבית אפילו אחר שנעשה גזלן לגבי המשאיל לפי שאומר לו לדידך הוי גזלן ולא לדידי ולא נהירא דמ"מ הוא גזלן דידיה וצריך להחזיר לו כ"ז שהוא בעין גם מ"ש רמ"א דאם העובד כוכבים אנס ואלו בא לפדותו כו' נראה דמיירי דגם מעיקרא היה בחזקת אנס אבל אם הורע חזקתו אחר ההלואה ישלם לו הרבית עד ההיא שעתא וכמ"ש בסמוך עכ"ל.

(כב) ורבית: כתב בהגה' אשר"י אפילו שהה הישראל לפדות צריך לתת לו כל הרבית לפי שעד שעה שמקבל המלוה מעותיו הוי כמכורה לו.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}