שולחן ערוך יורה דעה קיח א
שולחן ערוך יורה דעה · קיח · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
יין ובשר וחתיכת דג שאין בו סימן שהפקיד או שלח ביד עובד כוכבים צריך שני חותמות אבל יין מבושל ושכר או יין שעירבו בו דברים אחרים כגון דבש וכן החומץ וחלב ומורייס ופת וגבינה וכל שאיסורו מדברי סופרים שהפקידו ביד עובד כוכבים מותר בחותם אחד וי"א שאף בדברים שצריכים שני חותמות לא אמרו אלא בשולח ע"י עובד כוכבים שאינו עתיד לראות החותם אבל מפקיד שעתיד לראות חותמו די בחותם אחד כי הוא ירא ואף השולח אם הודיע לחבירו צורת החותם וגם אמר לעובד כוכבים שהודיעו לחבירו די בחותם אחד:
- הגה: וי"א דלא בעינן ב' חותמות רק בישראל חשוד אבל בעובד כוכבים הכל שרי ע"י חותם אחד (טור והפוסקים בשם ר"ת). ובדיעבד יש לסמוך על זה (ארוך כלל כ"ג והגהות מיימוני ותוספות):
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(א) ובשר כו'. משמע דהא דצריך בבשר חותם בתוך חותם היינו אפילו במקום שהטבחים ישראל ול"ד למ"ש הט"ו בסי' א' ס"ד דהמוצא בהמותיו ותרנגוליו שחוטין כראוי בשוק דשרי ברוב טבחי ישראל משום דהתם לא ידעינן מי שחטן הלכך אזלינן בתר רובא אבל הכא שהבשר ביד עובד כוכבים אית לן למימר שהחליפו בנבלה שהיה לו וכ"כ המחבר בסי' ס"ג ס"א וכבר אסרו חכמים כל הבשר הנמצא ביד עובד כוכבים אע"פ שכל המוכרים והשוחטים ישראל עכ"ל. מיהו צ"ע שהרב כתב שם בסוף הסי' שאם היה ביד עובד כוכבים בשר במקום שרוב המוכרים הם ישראלים כשר ואולי מיירי הכא כשאין רוב המוכרים ישראלים ונראה לחלק דהתם לא מיירי אלא בנמצא בשר ביד עובד כוכבים שלקחו מהמקולין הלכך במקום שהמוכרים הם ישראלים שרינן ליה דליכא למיחש שמא נבלה לקח וגם ליכא למיחש לאחלופי בנבלה שהיה לו בביתו דלאיזה צורך יחליפו הרי הכל שלו אבל הכא דמיירי בשולח או מפקיד ביד עובד כוכבים דאיכא למיחש באחלופי בנבלה שיש לו עוד יש לחלק בין שולח או מפקיד ששוהה הבשר זמן רב בידו ויש לו שהות שיזדמן לו בשר נבלה ושיחלוף ובין לוקח מהמקולין וכמ"ש הט"ו בר"ס קכ"ח דבגר תושב אסור לייחד אצלו יין לזמן מרובה ולזמן מועט מותר והיינו נמי משום דלאחלופי בזמן מוטט ליכא למיחש ע"ש ועיין בסעיף ו' ובמ"ש שם:
(ב) וחתיכת דג כו'. דוקא חתיכת דג דאילו דג שלם או חצי היה ניכר בסנפיר וקשקשת שלו כדלעיל סימן פ"ג:
(ג) שהפקיד או שלח כו'. ל"ד אלא ה"ה לכתחלה מותר לשלוח או להפקיד דברים האסורים מן התורה בחב"ח ודברים האסורים מדרבנן בחותם א' וכ"כ המחבר להדיא לקמן ר"ס ק"ל ופשוט הוא:
(ד) ביד עובד כוכבים. לאו דוקא דה"ה ביד ישראל החשוד לאכול דברים שאין הרבים רגילין להקל בהם וכמ"ש המחבר בסי' זה ס"ח ובס"ס קי"ט (ועיין בהרב המגיד פ"ח מהמ"א דין י' ודוק) אלא להכי נקט הכא עובד כוכבים דיין לא שייך אלא בעובד כוכבים דהא טעמא דיין הוי משום חיבות ניסוך טרח ומזייף וכמ"ש בס"ק ה' וזה לא שייך בישראל חשוד אם לא שהוא חשוד לנסך יין לעבודת כוכבים דאז פשיטא דהרי הוא כעובד כוכבים גמור וכמ"ש בסימן קי"ט ס"ק ט"ו א"נ להכי לא נקט ישראל חשוד משום גבינה ודכותיה דדבר שהרבים מקילין בו הוא וכמו שיתבאר בס"ק ט"ו והא דלא נקט חשוד להחליף משום דזה פשיטא ודוק:
(ה) אבל יין מבושל כו' וכל שאיסורו מדברי סופרים כו'. דעת המחבר דהכל תלוי במה שהוא אסור מן התורה או מדרבנן דבשר דאיכא למיחש שיחליפו בבשר נבלה וכן דג שיחליפו בדג טמא האסורים מן התורה וכן יין אע"פ דסתם יינם אינו אלא מדרבנן וכדלקמן ר"ס קכ"ג מ"מ כתב הרשב"א דמשום חיבת ניסוך עליה טרחי ומזייפי אף בחותם א' לכך החמירו בו כשל תורה אבל יין מבושל ושכר כו' דכל הנך שאפילו הוחלפו אין בהן אלא איסור מדבריהם וכמו שיתבאר כיון דאיכא חותם א' לא חיישינן לזיופי והוא דעת הרמב"ם והרשב"א (ור' ירוחם סוף נט"ו) אבל הר"ן כתב בשם הירושלמי דטעמא דביין ובשר וחתיכת דג צריך חותם בתוך חותם משום שאיסורו מגופו אבל חמפ"ג שאין בהם איסור אלא משום תערובות וכמו שנתבאר בסי' קי"ד וקט"ו ופת אע"פ שהפת עצמו אסור אפ"ה משום דאיסורו מדבריהם סגי ליה בחותם אחד עכ"ד וכ"כ הרא"ה בס' בדק הבית דף קי"ח וז"ל ושטת הירושלמי כל שאסור מגופו וליהוי נמי איסור דאורייתא בעי ב' חותמות וכל שאיסורו מחמת תערובות א"נ איסור דרבנן סגי בחותם א' לבד מיין שהחמירו בו עכ"ל וס"ל ג"כ דחומץ כיון שאינו ראוי לנסך לא חיישינן דטרח ומחליף כיון דסתם יינם מדרבנן ויין שאני דמשום חיבת ניסוך טרח ומזייף וכמו שאכתוב בס"ק ו' לדעת המחבר וסייעתו וכן מבואר מדברי הר"ן להדיא ע"ש וצ"ל דס"ל להר"ן וסייעתו דחלב וגבינה לא מיקרי לענין זה איסור מדבריהם כיון דאיכא למיחש בהו לתערובות איסור דאורייתא ודוק ורש"י פירש הטעם דביבח"ד דמיו יקרים טרח ומזייף בחותם א' משא"כ שאר דברים והארכתי בזה מפני שהרב בת"ח כלל ל"ב ד"י כתב שטוב להחמיר כדברי כל הפירושים גם בסימני ת"ח כתב וז"ל והרבה טעמים בחב"י אמאי צריך חותם בתוך חותם וכן כל הדומה לזה שהוא ג"כ איסור דאורייתא או שהוא מדרבנן ואיסורו מגופו כמו חב"י או שהוא מדרבנן ואין איסורו מגופו אבל הוא חשוב כמו חב"י בכל ענין צריך חותם בתוך חותם עכ"ל וכ"פ בספר אפי רברבי וצ"ע למה סתם כאן כדברי המחבר וגם יש לתמוה הרבה על מ"ש בסימני ת"ח ובספר אפי רברבי או שהוא מדרבנן ואסורו מגופו כו' דהא אפילו להר"ן בכה"ג סגי בחותם אחד כמו פת וכמבואר בדבריו ובדברי הרא"ה להדיא ואולי י"ל בזה דס"ל דדוקא בפת שאיסורו מדבריהם ואין לו עיקר מדאורייתא וכמ"ש ר"ס קי"ב אמרינן הכי אבל לא בכל שאר איסורי דבריהם וכן כשהעתיק בת"ח דברי הר"ן העתיק ופת אף על גב דאיסורו מגופו אפ"ה הואיל ועיקר איסורו מדבריהם סגי ליה בחותם אחד עכ"ל אלא שבר"ן אינו כלשון הזה וגם משמע בר"ן דאפי' איסור של דבריהם שיש לו עיקר בדאוריית' ואיסורו מגופו סגי בחותם א' שדימה חומץ לפת ע"ש ועבס"ק ז' ודוק ועוד דא"כ לא הוצרך לומר טעם דיין דמשום חיבת ניסוך טרח ומזייף דכיון דיש לו עיקר בדאורייתא שפיר בעי חותם בתוך חותם וצ"ע:
(ו) ומ"ש המחבר כגון דבש העתיק ל' הרמב"ם ומ"מ בדברי המחבר צ"ל דמיירי שעירב בו כ"כ דבש עד שנשתנה טעם היין מחמתו דבכה"ג אין בו משום יין נסך וכדלקמן בסימן קכ"ג אבל בנתערב בו מעט דבש ס"ל להמחבר דיש בו משום יין נסך דלא כהרמב"ם וכמו שיתבאר שם וא"כ בכה"ג צריך נמי הכא חותם בתוך חותם וע"ל בסימן ק"ל ס"ג (ועיין בתשובת מבי"ט ח"ב סימן ר"ח):
(ז) ומ"ש וכן החומץ ר"ל חומץ של יין וכן משמע בסימן ק"ל ס"ג להדיא ופשוט הוא והיינו שמבעבע כמשליכין אותו על הארץ שאז הוי חומץ גמור ואין ראוי לנסך כדלקמן סי' קכ"ג ס"ו ע"ש וטעמא דלמאי ניחוש לה אי משום חיבת נסוך טרח ומזייף הלא אין ראוי לנסך ואי משום שמא יחליף בחומץ של יין נסך כיון דסתם יינם אינו אלא מדרבנן לא חיישינן להכי וה"ט דמורייס ויין מבושל ויין שעירבו בו דברים אחרים דלא חיישינן שמא יחליף העובד כוכבים המורייס ויין המבושל ויין המעורב בו דברים אחרים שלו משום דכל הנך לא אסירי אלא משום סתם יינם שהוא מדרבנן ודוק:
(ח) ומ"ש וחלב כו'. אע"ג דחלב טעמו שמא יחליף בחלב טמא שהוא אסור מדאורייתא וכמו שנתבאר בר"ס פ"א י"ל שחלב טמא ניכר שהוא עכור כדאמרינן בעבודת כוכבים (דף ל"ה ע"ב) טהור חיור טמא ירוק וא"כ אין לחוש שיחליף כל החלב או רובו אלא יש לחוש שמא החליף מעט דאינו אסור אלא מדרבנן דמדאורייתא מין במינו בטל) וכמו שנתבאר בסימן צ"ח וכן תירץ בפרישה ס"ד וכי האי גוונא כתב האו"ה כלל מ"ח סוף דין ה' אי נמי כמ"ש האו"ה כלל מ"ה דין ז' דמאחר דרוב חלב המצוי בינינו הוי חלב טהור א"כ סתם חלב הוא מדרבנן והב"ח בקונטרס אחרון כתב על הפרישה ושארי ליה מאריה שכתב נגד הש"ס וכנגד הת"ה הארוך מה שלא עלה על לב ודעתו לומר דחלב יש בו איסור דאורייתא אלא דלהכי סגי ביה בחותם אחד משום דלית ליה רווחא וכן דעת הטור ג"כ עכ"ד בקוצר ע"ש ונהפוך הוא שהוא כתב נגד הש"ס וכנגד ת"ה הארוך ואדרבה בטור איתא להדיא לפי הגירסא בספרים הישנים שהיא הגירסא הנכונה וכמו שהסכים הוא ג"כ עליה דבחלב להכי סגי חותם אחד כיון דאיסורו מדבריהם וכמ"ש הרמב"ם והמחבר וכ"כ רבינו ירוחם סוף נט"ו וכן הוא באו"ה בכמה דוכתי אלא ודאי כי היכי דבדג ושאר דברים אית ליה רווחא במה שמחליף הטהור בטמא ה"נ בחלב דאי משום לית ליה רווחא אתינן עלה הא כתבו הט"ו בסימן זה ס"ז (והוא מן הש"ס ומוסכם מכל הפוסקים) דלא חיישינן שמא החליף אא"כ נהנה בחליפין הא כל שאינו נהנה מותר אפילו בלא חותם כלל אלא העיקר כמו שכתבתי:
(ט) ומורייס. נמי איכא למיחש שמא יחליף במורייס שלהן שהוא אסור במקום שדרכן ליתן לתוכו יין וכמ"ש הט"ו בסימן קי"ד סי"א אבל במקום שאין דרכן ליתן לתוכו יין או שהיין ביוקר יותר מן המורייס פשיטא דא"צ חותם כלל דאפילו יחליף ליכא איסור וכ"כ המחבר שם:
(י) ופת. אין בו אלא שמא יחליף בפת שלהם שהוא איסור מדרבנן וכמו שנתבאר בסי' קי"ב והלכך במקו' שנוהגין היתר בפת של עובדי כוכבים פשיטא דאין צריך חותם כלל:
(יא) וגבינה. אע"פ שגבינה אסורה משום שיש לחוש שהחליף בגבינה שלהם שאסורה מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה וכמ"ש הט"ו בסימן קט"ו ס"ב מ"מ מדאורייתא נמי בטיל העור קיבת נבילה במיעוטו ומה שהוא לא בטיל לעולם הוא מדרבנן כיון שהוא דבר המעמיד כדלעיל ס"ס פ"ז א"נ אפילו אם ידוע שהעמידוה בעשבים או שאר דברים אסורה כמ"ש המחבר בסימן קט"ו שם והיינו גזרה דרבנן א"נ והוא העיקר כיון דאיכא למימר שמא לא העמידה בקיבת נבלה ואפילו הכי אסורה דאמרינן שמא העמיד הוי שפיר מדרבנן ודוק:
(יב) שהפקידו ביד עובד כוכבים. וה"ה שלחו וק"ל:
(יג) וי"א שאף כו'. ולקמן ר"ס ק"ל סתם המחבר כסברא הראשונה וצ"ע:
(יד) ואף השולח אם הודיע כו'. זה נמשך לסברא האחרונה משא"כ לסברא הראשונה וק"ל:
(טו) אם הודיע לחבירו צורת החותם וגם אמר לעובדי כוכבים כו'. נראה דמ"ש הט"ו אם הודיע לחבירו כו' הוא לאו דוקא דה"ה אם אינו מודיע לחבירו אלא שאומר לעובד כוכבים שמודיע נמי מירתת דסבור הוא שהאמת כן דהא כתבו הט"ו בסעיף ב' כיון שהחתימו כראוי כו' במקום שדי בא' אין צריך לחזור עליו ולראותו ומשמע דאף לפי דעת הי"א דבמפקיד אין צריך אלא חותם אחד כתבו כן וכ"כ הרב בהג"ה לקמן סי' ק"ל ס"ב וה"ה בשולח ואמר לעובדי כוכבים שהודיע לחבירו צורת החותם דאין צריך לחזור עליו ולראותו ועוד דאי בשולח בחותם אחד צריך המקבל לחזור עליו ולראותו א"כ לאיזה צורך צריך להודיע לעובד כוכבים שמודיע לחבירו הא כיון שחבירו מכיר צורת החותם וצריך לחזור עליו ולראותו יראה לעינים אם זייפו אם לאו ולמה יגרע ממפקיד אלא הט"ו אשמועינן דכשהודיע לחבירו צורת החותם לא סגי עד שיאמר גם לעובד כוכבים שמודיעו ואורחא דמלתא כשאומר לעובד כוכבים כן מסתמא מודיע וזה שכתבו וגם אמר לעובד כוכבים כו' באחרונה ולא כתבו להפך אם הודיע לעובד כוכבים שמודיע לחבירו כו' וגם הודיע לחבירו כו' ומיהו אף בשולח בב' חותמות נכון הדבר להודיע לחבירו צורת החותם כדי שיחזור אחריו וכמ"ש הט"ו בסי' ק"ל סוף סעיף ח' ע"ש ואפשר דמש"ה נקטו נמי הכי אם הודיעו צורת החותם לומר דבכה"ג יש לעשות לכתחלה:
(טז) רק בישראל חשוד דגרע לענין זה מעובד כוכבים לפי שהוא בטוח שיאמינוהו ולא מירתת כ"כ ומשמע דבבשר ויין וחתיכת דג צריך בישראל חשוד ב' חותמות ובחמפ"ג צריך בישראל חשוד חותם אחד ומשמע דלפי י"א אלו אין חילוק בין מפקיד לשולח ופי' ישראל חשוד הוא שחשוד להחליף דאין לפרשו שחשוד לאכול אותו דבר שמשלח על ידו דהא כתבו הט"ו בסימן קי"ט ס"ג דמי שהוא חשוד לאכול דברים אסורים אינו חשוד להחליפם ואולי חשיבי הנך דברים שאין הרבים מקילים בהן שאף הוא חשוד להחליפם אם חשוד לאכלם וכמ"ש המחבר בסעיף ח' ובסי' קי"ט אבל הרשב"א כתב בתשובה סימן ק"ט שאכילת גבינה של עובד כוכבים קילא בעיני רבים וכ"כ בתה"א ומביאו ב"י ס"ס קי"ט וכ"כ הטור בס"ס קי"ט דהחשוד על הגבינה אינו חשוד להחליף והכי משמע מדברי הפוסקים ועיין במ"ש בסימן קי"ט ס"ק נ"ב:
ט"ז - טורי זהב
צריך שני חותמות. בטור כתב הטעם בשם רש"י דחבי"ת צריך שני חותמות וחמפ"ג חותם אחד דחבי"ת דמיו יקרים וביין משום חיבת נסך ולפי זה הנך דוקא אבל הרשב"א תולה הטעם דחבי"ת איכא בו חשש איסור דאוריי' וחמפ"ג דרבנן וחשיב בהו חלב. והקשה בדרישה דהא חלב הוא גם כן איסור דאורייתא בחילוף חלב טמא ותירץ דהתערובות הוא מדרבנן:
רק בישראל חשוד. שהוא גרע מעובד כוכבים שבטוח שיאמינוהו ולא מירתת כל כך ואע"ג דבסימן פ"ו כתב הטור בשם הרמב"ם דעובד כוכבים גרע מישראל שאינו מוחזק בכשרות התם על כל פנים אינו חשוד בבירור והך חשוד פירושו במידי דרבים נזהרים בו כמ"ש בסעיף ח':
אבל בעובד כוכבים הכל שרי כו'. דהתוספות מקשים דהכא אמרינן ביין שהוא בכלל חבי"ת שצריך שני חותמות ולעיל בההיא פירקא אמרינן הלכה כר"א דאמר מפתח וחותם ויש גורסים מפתח או חותם די בכך ע"כ תירץ ר"ת דההיא דחבי"ת מיירי בישראל חשוד ולעיל מיירי בעובד כוכבים והקשו התוס' עליו ופירשו דיש חילוק בין שליח למפקיד וכמ"ש הש"ע בסמוך ובגירס' דר' אליעזר שזכרתי יש חילוק דר"ת גורס או חותם והרשב"א גורס וחותם ולדידיה לא הוי מפתח חותם כלל במקום שצריך רק חותם אחד אלא במקום שצריך שני חותמות אז מהני מפתח בצירוף כמ"ש הש"ע סעיף ד' והנה לפי מ"ש רמ"א כאן והוא ע"פ או"ה דבדיעבד יש לסמוך על ר"ת ולהתיר בשולח ע"י עובד כוכבים בחותם אחד ממילא שרי במפתח לחוד גם כן לפי גירסא שלו דגריס מפתח או חותם וא"כ כשכתב הש"ע בסעיף ד' דבדברים שדי בחותם אחד לא מהני מפתח היה לו לרמ"א לכתוב עליו דבדיעבד מהני מפתח דחד טעמא הוא דכיון דנסמוך אדברי ר"ת נסמוך עליו גם בזה דהא בהא תליא ולכן תימא על האו"ה שבכלל כ"ב פסק להתיר בדיעבד כר"ת כפסק רמ"א כאן ואח"כ כתב בשם י"ד דמפתח לא הוי כחותם אחד ואפשר דזה כתב דרך לכתחלה אבל דיעבד ודאי סגי במפתח וכן פירש מו"ח ז"ל אך שהביא ראייה מדברי המרדכי ז"ל פרק רבי ישמעאל וז"ל בתפיסת צרפת התיר רבי חיים כהן שהיו השומרים בבתי היהודים והמפתחות בידם ומחפשים ויהודי אין בבית ימים רבים והתיר אף בלא פתח פתוח לרשות הרבים ועל זה נפלאתי ושמא מטעם זה התיר דהואיל והיה נתפס על היין כגנב אע"ג דננעל הפונדק הואיל ואם בא היהודי היה מרתת כגנב כו' עכ"ל וסבר מו"ח ז"ל דהך והמפתחות בידם פירושו ביד היהודים ומזה הביא ראייה דמהני מפתח ביד ישראל ולא דק דאם כן הוה אדרבה מוכח משם לאיסור דהא לא מצא המרדכי טעם להתיר רק מכח מרתת העובד כוכבים וטעם מרתת הוא אף בלא חותם כלל כמבואר בסי' קכ"ט וא"כ מוכח דלא מהני מפתח ובאמת אין הפירוש כך אלא והמפתח בידם ר"ל ביד השומרים וכן הוא משמעות הדברים וכך מבואר במרדכי בפרק השוכר במעשה זה דר"ח כהן כתב המרדכי שם בפירוש ואפילו מסר לו המפתח כו' ע"כ הוכרח לטעם דמירתת העובד כוכבים אבל באמת אי הוי ביד ישראל הוי מותר מטעם חותם לר"ת כן נראה לע"ד ברור דיפה כוון מו"ח ז"ל לדינא ורמ"א קיצר במקום שהיה לו לכתוב היתר לדידן בדיעבד בסעיף ד':
ובדיעבד יש לסמוך על זה. כ"כ או"ה כלל כ"ו גם בתוס' (דף ס"ט) איתא כן ולע"ד נראה דכ"ע מודים (ביין) [ בזה הזמן] דהא עיקר הטעם דחיישי' ביין שצריך שני חותמות אע"פ שהוא דרבנן הוא מצד שחיבת היין נסך עליו כמו שזכרתי בסעיף א' ובזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הם כמ"ש לקמן ע"כ אין שייך חיבת נסך ממילא לכ"ע די בחותם אחד:
באר היטב
(א) ובשר: וכתב הש"ך היינו אפילו במקום שהטבחים ישראל ולא דמי למ"ש בש"ס ס"ג שאם היה ביד עובד כוכבים בשר במקום שרוב מוכרים ישראלים כשר דיש לחלק דהתם מיירי בנמצא בשר ביד עובדי כוכבים שלקחו מהמקולין דליכא למיחש שמא נבלה לקח וגם ליכא למיחש לאחלופי בנבלה דלאיזה צורך יחליפו אבל הכא מיירי ששולח או מפקיד ביד עובד כוכבים דאיכא למיחש לאחלופי בנבלה שלו ועוד דשוהה זמן רב אצלו ויש לו שהות להחליפו משא"כ התם בלוקח מהמקולין וע"ל בריש סימן קכ"ח ומיהו בחב"ח בדברים האסורים מן התורה ובחותם א' באיסורי דרבנן מותר אפילו לכתחלה לשלוח ע"י עובד כוכבים ומ"ש המחבר שהפקיד וכו' לשון דיעבד הוא לאו דוקא וכ"כ המחבר להדיא בריש סימן ק"ל ופשוט הוא וכמו שהדין בעובד כוכבים כן הוא בישראל חשוד בענין זה עכ"ל וע"ש שהאריך קצת בזה.
(ב) דבש: כתב הש"ך צ"ל דמיירי שעירב לו כ"כ דבש עד שנשתנה טעם היין מחמתו דבכה"ג אין בו משום יי"נ וע"ל סי' קכ"ג ומ"ש וכן החומץ ר"ל חומץ של היין והיינו שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ שאז הוי חומץ גמור ואין ראוי לנסך ואם כן למאי ניחוש לה אי משום חיבת ניסוך הלא אין ראוי לנסך ואי משום שמא יחליף בחומץ של יי"נ כיון דסתם יינם אינם אלא מדרבנן לא חיישינן להכי וסגי בחותם א' והיינו דמורייס ויין מבושל ויין שעירבו בו דברים אחרים דסגי להו בחותם א'. ועי"ל סי' הנ"ל ס"ו ומ"ש וחלב אע"ג דיש לחוש שיחליף בחלב טמא שהוא מדאורייתא י"ל שחלב טמא ניכר שהוא עכור וא"כ אין לחוש שיחליף כולו או רובו אלא יש לחוש שמא החליף מעט דאינו אסור אלא מדרבנן דמן התורה מין במינו בטל ברוב ומ"ש ומורייס נמי איכא למיחש שמא יחליף במורייס שלהן שהוא אסור במקום שדרכן לתת לתוכו יין כמ"ש בסי' קי"ד סי"א אבל במקום שאין דרכן ליתן לתוכו יין או במקום שהיין ביוקר יותר מן המורייס פשיטא דא"צ חותם כלל ומ"ש ופת פשיטא שבמקום דנוהגין היתר בפת של עובד כוכבים דא"צ חותם כלל. (ופר"ח כתב אף במקום דנוהגין היתר בפת פלטר צריך חותם שמא יחליפו בפת ב"ב דאסור בכל מקום). ומ"ש וגבינה אע"פ שיש לחוש שיחליף בגבינה שלהם שאסורה מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה מ"מ מדאורייתא נמי בטל העור במיעוטו ומה שלא בטיל הוא מדרבנן א"נ והוא העיקר כיון דאיכא למימר שמא לא העמידה אלא בעשבים ואפ"ה אסורים משום שמא העמיד בעור נבלה הוי שפיר מדרבנן ודוק עכ"ל.
(ג) וי"א: ולקמן ריש סימן ק"ל סתם המחבר כסברא הראשונה וצ"ע.
(ד) הודיעו: כי הש"ך וה"ה אם אינו מודיע לחבירו אלא שאומר לעובד כוכבים שמודיע נמי מירתת דסבר שהאמת כן הוא וכל זה נמשך לסברא האחרונה משא"כ לסברא הראשונה וק"ל ומיהו אף בשולח בב' חותמות נכון הדבר להודיע לחבירו צורת החותם כדי שיחזור אחריו.
(ה) חשוד: דגרע לענין זה מעובד כוכבים לפי שהוא בטוח שיאמינוהו ולא מירתת כ"כ ומיירי שהוא חשוד להחליף דאין לפרש שחשוד לאכול אותו דבר שמשלח ע"י דהא קי"ל מי שהוא חשוד לאכול דברים האסורים אינו חשוד להחליפם ואולי חשיבי הני דברים שאין הרבים מקילין בהם שאף הוא חשוד להחליפם אם חשוד לאוכלם כמ"ש המחבר בסי' קי"ט אבל הרשב"א כתב שאכילת גבינה של עובד כוכבים קילא בעיני רבים וכ"כ הטור בסי' הנ"ל דהחשוד על הגבינה אינו חשוד להחליף עכ"ל הש"ך והט"ז פסק דבעובד כוכבים די בחותם א' ומפתח הוי כחותם (ובנה"כ השיג עליו דלא מהני מפתח אלא בדבר שצריך ב' חותמות אז סגי במפתח וחותם אבל לא במה שצריך רק חותם א' ע"ש).