ט"ז על יורה דעה קיח

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א עריכה

צריך שני חותמות. בטור כתב הטעם בשם רש"י דחבי"ת צריך שני חותמות וחמפ"ג חותם אחד דחבי"ת דמיו יקרים וביין משום חיבת נסך ולפי זה הנך דוקא אבל הרשב"א תולה הטעם דחבי"ת איכא בו חשש איסור דאוריי' וחמפ"ג דרבנן וחשיב בהו חלב. והקשה בדרישה דהא חלב הוא גם כן איסור דאורייתא בחילוף חלב טמא ותירץ דהתערובות הוא מדרבנן:

רק בישראל חשוד. שהוא גרע מעובד כוכבים שבטוח שיאמינוהו ולא מירתת כל כך ואע"ג דבסימן פ"ו כתב הטור בשם הרמב"ם דעובד כוכבים גרע מישראל שאינו מוחזק בכשרות התם על כל פנים אינו חשוד בבירור והך חשוד פירושו במידי דרבים נזהרים בו כמ"ש בסעיף ח':

אבל בעובד כוכבים הכל שרי כו'. דהתוספות מקשים דהכא אמרינן ביין שהוא בכלל חבי"ת שצריך שני חותמות ולעיל בההיא פירקא אמרינן הלכה כר"א דאמר מפתח וחותם ויש גורסים מפתח או חותם די בכך ע"כ תירץ ר"ת דההיא דחבי"ת מיירי בישראל חשוד ולעיל מיירי בעובד כוכבים והקשו התוס' עליו ופירשו דיש חילוק בין שליח למפקיד וכמ"ש הש"ע בסמוך ובגירס' דר' אליעזר שזכרתי יש חילוק דר"ת גורס או חותם והרשב"א גורס וחותם ולדידיה לא הוי מפתח חותם כלל במקום שצריך רק חותם אחד אלא במקום שצריך שני חותמות אז מהני מפתח בצירוף כמ"ש הש"ע סעיף ד' והנה לפי מ"ש רמ"א כאן והוא ע"פ או"ה דבדיעבד יש לסמוך על ר"ת ולהתיר בשולח ע"י עובד כוכבים בחותם אחד ממילא שרי במפתח לחוד גם כן לפי גירסא שלו דגריס מפתח או חותם וא"כ כשכתב הש"ע בסעיף ד' דבדברים שדי בחותם אחד לא מהני מפתח היה לו לרמ"א לכתוב עליו דבדיעבד מהני מפתח דחד טעמא הוא דכיון דנסמוך אדברי ר"ת נסמוך עליו גם בזה דהא בהא תליא ולכן תימא על האו"ה שבכלל כ"ב פסק להתיר בדיעבד כר"ת כפסק רמ"א כאן ואח"כ כתב בשם י"ד דמפתח לא הוי כחותם אחד ואפשר דזה כתב דרך לכתחלה אבל דיעבד ודאי סגי במפתח וכן פירש מו"ח ז"ל אך שהביא ראייה מדברי המרדכי ז"ל פרק רבי ישמעאל וז"ל בתפיסת צרפת התיר רבי חיים כהן שהיו השומרים בבתי היהודים והמפתחות בידם ומחפשים ויהודי אין בבית ימים רבים והתיר אף בלא פתח פתוח לרשות הרבים ועל זה נפלאתי ושמא מטעם זה התיר דהואיל והיה נתפס על היין כגנב אע"ג דננעל הפונדק הואיל ואם בא היהודי היה מרתת כגנב כו' עכ"ל וסבר מו"ח ז"ל דהך והמפתחות בידם פירושו ביד היהודים ומזה הביא ראייה דמהני מפתח ביד ישראל ולא דק דאם כן הוה אדרבה מוכח משם לאיסור דהא לא מצא המרדכי טעם להתיר רק מכח מרתת העובד כוכבים וטעם מרתת הוא אף בלא חותם כלל כמבואר בסי' קכ"ט וא"כ מוכח דלא מהני מפתח ובאמת אין הפירוש כך אלא והמפתח בידם ר"ל ביד השומרים וכן הוא משמעות הדברים וכך מבואר במרדכי בפרק השוכר במעשה זה דר"ח כהן כתב המרדכי שם בפירוש ואפילו מסר לו המפתח כו' ע"כ הוכרח לטעם דמירתת העובד כוכבים אבל באמת אי הוי ביד ישראל הוי מותר מטעם חותם לר"ת כן נראה לע"ד ברור דיפה כוון מו"ח ז"ל לדינא ורמ"א קיצר במקום שהיה לו לכתוב היתר לדידן בדיעבד בסעיף ד':

ובדיעבד יש לסמוך על זה. כ"כ או"ה כלל כ"ו גם בתוס' (דף ס"ט) איתא כן ולע"ד נראה דכ"ע מודים (ביין) [ בזה הזמן] דהא עיקר הטעם דחיישי' ביין שצריך שני חותמות אע"פ שהוא דרבנן הוא מצד שחיבת היין נסך עליו כמו שזכרתי בסעיף א' ובזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הם כמ"ש לקמן ע"כ אין שייך חיבת נסך ממילא לכ"ע די בחותם אחד:

סעיף ב עריכה

או הוא יין ויש לחוש כו'. דבר זה תמוה דהא ודאי נהנה מחליפין זה שישתה ממנו ויתן שם מים ובזה ודאי אין שייך לומר שרואה שהיין הוא טוב כבתחלה דהא אסור לטועמו ודוקא בבשר שייך לומר כן שמראיהו כבתחלה שמן וטוב אבל לא במידי דתלי בטעמא ונראה פירוש דבריו דביין יש חשש אפי' אם ברור לנו שלא שתה ממנו כגון שהיו שומרים מבחוץ שלא יכול להביא שם מים לערב שם ורואין שלא נחסר משיעורו אפ"ה יש חשש מחמת נגיעה אע"פ שאינו נהנה ממנה מ"מ היכא שהוא בגיגית או בכוס רחב יש לחוש שמא מתוך שהיה מתעסק נגע ביין וכמ"ש רמ"א בסי' קכ"ח סעיף ד' ובלבוש כתב הטעם מחמת חיבת נסך ואינו כן דא"כ היה להיות מותר לדידן וזה אינו וכ"כ באו"ה כלל כ"ב בשם סמ"ג:

סעיף ד עריכה

אבל בדברים שדי בחותם אחד כו'. כבר כתבתי בסעיף א' דלדידן כשר בדיעבד במפתח אפילו במקום שאין צריך רק חותם א':

וגם השק. פי' שגם השק חתם:

סעיף ה עריכה

אם שלח ע"י עובד כוכבים ירך כו'. משמע דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא וכ"כ באו"ה כלל כ"ב ומבואר בדברינו סימן ס"ג בשם המרדכי דכל שיש לו ט"ע במה ששלח לו על ידי העובד כוכבים שרי:

כל חתיכה שניכר בה ניקור ישראל כו'. נראה פשוט שבכלל זה תרנגולת שניכר בה ניקור הגידין של צואר כמו שישראל עושין שיש לסמוך ע"ז להיתר:

סעיף ז עריכה

מעבר לרבים כו'. פירוש אפילו במקום דלא שכיחי רבים ישראל אלא עובדי כוכבים מסתפי זה העובד כוכבים שלא יראוהו עובדי כוכבים ויגידו לישראל וכמ"ש בטור וש"ע סי' קכ"ט סעיף ד':

ומיהו לכתחלה כו'. בת"ח כלל ל"ב כתב דנוהגין לשלוח ע"י עובד כוכבי' במקום מעבר לרבים והיא שכונת ישראל ואין עובדי כוכבים מצויין שם עכ"ל דמידע ידעי שהוא של ישראל. תמיה לי טובא הא איכא למיחש שמא היה באמת של ישראל והיה בדעתו לאוכלו ועשה לו סי' להכירו בין שאר חתיכות טריפות ואח"כ נודע לו שהיתה זו טריפה וסברא זו בעצמה כתב הרשב"א עצמו שהוא מריה דהאי דינא במקום אחר בספר משמרת הבית (דף קי"ח) סוף עמוד ב' וגם התוס' כתבוהו בפרק ג"ה (דף צ"ד) דיבור המתחיל חיתוכה דעובד כוכבים כו' לענין אם חתך במקום הגיד דחייש ישראל שמא אחר כך נודע לו שהוא טריפה ולכך שולחה לעובד כוכבים אחר הניקור עכ"ל ומנא לן דכאן לא ניחוש לזה ונקל בספק דאורייתא:

סעיף יא עריכה

יש ליזהר אפילו בשתי קדירות. בד"מ בשם מרדכי בפרק אין מעמידין והטעם שלא יתחלפו זה בזה ויליף לה מפ' כיצד צולין דאין צולין שני פסחים בתנור א' ואפילו גדי וטלה משום תערובת גופים ולפי זה אי הוי שתי קדירות של ישראל אחת של בשר ואחת של חלב אין איסור אפילו לכתחלה לבשלם בתנור אחד כיון דאין שייך שם לחלופי והדורשים מראה מקום כתבו שדברי רמ"א הם בטור וטעות הוא:

כתוב באגודה פרק ג"ה פעם אחת נתפסו היהודי' ונטלו העובדי כוכבי' כל אשר להם ונתפשרו והוחזר להם ומצאו קדירותיהם בשומן של אווז ואמרו שהכירום בטביעות עין כאשר הניחום נ"ל להתיר דלא גרע מטביעת עין דקלא ותו איתא במרדכי פרק א"מ שכתב כשישראל נותן לעובד כוכבים תבשיל בקדירה להוליכו בביתו של עובד כוכבים יזהירנו הישראל שלא ידיח הקערה אך יש להניח בה קצת משיורי התבשיל וכן שיביאנה בו ביום עכ"ל ותימא איך יסמוך על זה שיאמר לעובד כוכבי' שיניח בה שיורי המאכל דילמא ישתמש בה ואח"כ יחזור ויתן בה משיורי המאכל. ומו"ח ז"ל העתיק תשובת מהר"ר מנחם קדרה שנשאר' בין העובדי כוכבים וכבר לקח ישראל אחד מן השומן שבקדרה בכף מועט וכשהוחזר הקדרה עם השומן הכיר הישראל הגומא שבשומן שנלקח ממנו השומן שהיתה בו כמו שהניחה נראה להתיר דבכהאי גוונא שייך טביעת עין עכ"ל: