שולחן ערוך יורה דעה צג א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב.

ואם בישל בה בתוך מעת לעת -- אסור בנותן טעם (וצריך לשער נגד כל הקדירה). אבל אם שהה מעת לעת קודם שבישל בה -- הוי ליה נותן טעם לפגם ומותר התבשיל אבל הקדרה אסור לבשל בה לא בשר ולא חלב. הגה: אבל שאר דברים מותר (ריב"ש סימן קכ"ו בשם סמ"ק ובהגמי"י פ"ט).

ודין כסוי קדרה כדין קדירה עצמה (ד"ע ואו"ה). ויש מחמירים בכיסוי לומר דאף על פי שאינו בן יומו דינו כאילו היה בן יומו (בהגהות שערי דורא בשם קובץ), וכן נוהגין בקצת מקומות. וכן אני נוהג מפני המנהג והוא חומרא בלא טעם (ד"ע). ומכל מקום במקום שיש שום צד להתיר בלאו הכי או שהוא לצורך שבת או הפסד -- יש להתיר אם אין הכיסוי בן יומו כמו בקדירה עצמה:
ואם לקחו כיסוי רותח מקדירה של בשר ונתנו אותו על קדירה של חלב --
  • אם שניהם חמים -- שניהם אסורים אם יש מאכל בקדירה של בשר וחלב.
  • ואם הכיסוי צונן והקדירה חמה -- נמי שניהם אסורים אם התחיל להזיע תחת הכיסוי דתתאה גבר.
  • ואם הכיסוי חם והקדירה צוננת -- הכל שרי, רק המאכל צריך קליפה (לדעת הגהת ש"ד ולא כאו"ה שם) אם אפשר לקלפו. ואם לאו הכל שרי.
  • ואם לא היה אוכל בקדירה הכל שרי דהוי כשתי קדירות שנגעו זו בזו (הכל ד"ע לסברת הארוך):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(א) אסור בנותן טעם. כלומר יטעימנו קפילא אם יש בו טעם וכדלעיל ר"ס צ"ב וצ"ח וכ"כ ב"י והרב אזיל לטעמי' שכתב שם דאין נוהגים לסמוך אטעימת עובד כוכבים לכך כתב וצריך לשער נגד כל הקדרה ואע"ג דמשמע בכמה דוכתי דאין מה שבתוך הכלי ששים כנגד כל הכלי י"ל דאה"נ קאמר שצריך לשער נגד כל הקדרה ולפיכך התבשיל אסור א"נ משכחת לפעמים שיהא רוחב הקדרה גדול כ"כ שיחזיק מים שיהיו ששים נגדו כגון שנחושתה דק ורחבה גדול וכמ"ש ב"י ומ"מ הא דצריך לשער נגד כל הקדרה היינו בקדרה ישנה דלא ידעינן כמה בלע אבל אי ידעינן כמה בלע א"צ לשער אלא כנגד הבלוע בו וכדלעיל סי' צ"ב ס"ה בהג"ה וסי' צ"ד ס"ו וכמה דוכתי וכן אפי' היא ישנה ולא ידעינן כמה בלע אלא דידוע כמה בשלו בה תוך מע"ל מבישול חלב זה דמה שבשלו בו קודם מע"ל נותן טעם לפגם הוא אפילו בישלו בו בשר תוך מע"ל מבישול הבשר הראשון א"צ ששים אלא נגד הבשר השני ודוק:

(ב) נגד כל הקדרה. ולקמן סי' צ"ח יתבאר דאין חילוק בין קדרה של מתכת או של חרס לעולה צריך לשער נגד כל הקדרה ע"ש:

(ג) אבל הקדרה אסורה לבשל בה לא בשר ולא חלב. לפי שהיא בלוע משניהם הלכך אסור לבשל בה בשר לכתחלה אפילו אחר מעל"ע מבישול זה כמו שאסור לבשל חלב לכתחלה בקדרה של בשר אחר מעל"ע מיהו אם בישל בה בשר תוך מעל"ע לבישול בה חלב פשיטא דהתבשיל אסור אבל אם בישל בה חלב פשיטא דמותר בדיעבד אבל שאר דברים שאינן לא של בשר ולא של חלב כגון ירקות ודגים וכה"ג מותר לבשל בה אפילו לכתחלה ולקמן סי' צ"ד ס"ה כתב הרב דנוהגין לאסור הכלי שאינו בן יומו אפילו לשאר דברים אפי' בשנתחב בו רק כף בן יומו אם כן כ"ש כאן דנתבשל בו בשר ממש וצ"ל דכאן סתם הדברים לענין דינא ועמ"ש שם בסי' צ"ד:

(ד) והוא חומרא בלא טעם. מיהו בת"ח כלל פ"ה דין ד' כתב קצת טעם לדעת המחמירין משום דס"ל דחמיר איסור זיעה וריחא מהאיסור שהוא על ידי טעם עצמו ומהרש"ל באו"ש סי' ל"ה דחה טעם כיוצא בזה ומתוך דחייתו נדחה גם טעם זה ע"ש וכתב הוא דדוקא באותן כיסויים שהם קצרים מלמעלה ויש בהן כעין חלל כמו שיש בהרבה כיסויים ואז א"א לקנחם יפה שיהא נקי מן הזיעה והרתיחה שעלה שם אבל באותן שהם רחבים למעלה ויכולה היד לשלוט בהן לקנחם יפה אין לומ' שהוא איסור בעין ומותר עכ"ל וצ"ל לדבריו דאף שאותו שהוא במקום הקצר הוא דבר מועט מ"מ הזיעה של בשר עולה למעלה עד ס' כנגדו עד שנעשה מה שבעין נבילה ואח"כ הכסוי נעשה נבילה כדלקמן סי' צ"ח ס"ה דשמא אין בה ס' פעמים ס"א פחות מעט כנגד מה שבעין ודמי לדלעיל סי' צ"ב ס"ה ע"ש ומ"מ ודאי דאין להחמיר כ"כ בכיסוי וכמ"ש הרב וכ"פ בספר אפי רברבי דף ס"א ע"א דבשעת הדחק או שיש עוד שום צד להתיר או בכסוי רחב או נקוב למעל' נראה להקל ע"כ וגם הד"מ צווח ככרוכיא על המנהג הזה וסיום דבריו ואי איישר חילי אבטל המנהג כי הוא מנהג טעות ואין לו טעם לסמוך עליו עד כאן. וגם העט"ז קרא תגר על חומרא זו:

(ה) אם התחיל להזיע. ונראה שצריך שתהא היד סולדת בזיע' וכדלעיל סי' צ"ב ס"ח בהג"ה:

(ו) ואם הכיסוי חם והקדרה צוננת הכל שרי כו'. ואפי' הקדרה עצמה שרי לכתחלה כשמקנחה או מדיחה למעלה במקום שנוגעת בכסוי ואע"פ שהלחלוחי' היה חם מ"מ שרי שמה שנפרש מן הכסוי הוי ככלי שני ול"ד לעירוי דטיפה א' כח חמימותה פוסק ואינו ככלי ראשון עכ"ל ד"מ בשם או"ה ודע דכת' עוד בד"מ דהגהת ש"ד (סי' נ"ו) פליג על או"ה וס"ל דבכסוי רותחת על קדרה צוננת הכסוי והקדרה אסורים כיון דרותח הוא אי אפשר שלא בלע הקדרה חולבת מן הבשר מידי דהוי אטיפה רותחת שנפלה על קדרה שבלעה אף על פי שהיא צוננת עכ"ל וב"י הביאה (בס"ס צ"ב) ולא השיג עלה ונראין דברי הא"ו הארוך דהרי כתב טעם הגון דל"ד טפה רותחת שנפלה על הכלי לשאר עירוי ולקמן סי' ק"ה מבואר בשם מהר"מ כדברי או"ה עכ"ל ד"מ וצ"ע במה שמתיר גם הקדרה ומדברי מהר"מ שהביא בד"מ סי' ק"ה (ובת"ח כלל נ"ה ד"ו) שכ' דלא אמרינן עירוי ככלי ראשון אלא כשנפל בקלוח אבל בטיפה שנפלה על הקתא סגי בגרידה ועל הלהב בנעיצה עכ"ל אין ראי' כלל דגרידה ונעיצה הוי כקליפה וכ"כ באו"ה גופי' כלל נ"ח ד"ח אדברי מהר"מ אלו דהיכא שהסכין צריך נעיצה המאכל צריך קליפה עכ"ל ועוד דהכא עדיף מטיפה רותחת שנפלה על הכלי דהכיסוי גופה עם הלחלוחית חם נגע בקדרה ועוד דבסי' ק"ה ס"ק ד' הבאתי הרבה פוסקים דס"ל דכלי חרס בולע אפי' בכלי שני וכ"ש עירוי שנפסק הקלוח שמבליע עיין שם מיהו כל זה כשיש לחלוחית בכסוי אבל יבש' פשיטא דלכ"ע הכל שרי וכן דעת מהרש"ל פכ"ה סי' מ"ו מיהו מן הסתם אמרינן שיש בה לחלוחית כן כתב בד"מ וכן משמע מדבריו בהג"ה כאן:


ט"ז

אבל אם שהה מעת לעת. הטור כתב בשם בעל העיטור אם בישל (בשר) [חלב] בקדרה של (חלב) [בשר] בת יומא [ויש בו ששים] מבשל אחר כך מאיזה מין שירצה ותמה עליו עיין שם. ונראה לתרץ דעת בעל העיטור על נכון דנראה שהיה קשה לו מה שיש להקשות ממה דאמרינן פרק כל שעה (פסחים דף ל') גבי כלי חרס חזינן להו דמידייתי והתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם פרש"י כיון דפולטין משקין מדופני החיצון ודאי בלעו ותו לא פלטי שהתורה העידה על כלי חרס שכיון שבלעו שוב אין פולטין שהרי בכלי עץ ומתכות כתיב ומורק ושוטף במים אבל בכלי חרס ישבר. וקשה אדרבה נימא מדגלי רחמנא גבי קדשים דאמרינן ישבר ש"מ דחולין הוה קיל מזה וכמו שכתב מהר"ם במרדכי הביאו ב"י סימן צ"ג לענין שאין כלי חרס פולט לתוך כלי מדאשכחן בקרא גבי קדשים כן שמע מינה בחולין אינו כן ואם כן ה"נ נימא הכי דבחולין קיל מזה ובתוס' שם הקשו קושיא אחרת דילמא גזירת הכתוב היא ואין ללמוד ממנה ותירצו מדמצינו שלכלי נחושת מועיל שטיפה ומריקה אפילו בבישול ובלוע אם כן מה שהקפידה בחרס אבישול בלא בלוע היינו לפי שעשאו כביכול ובלוע עכ"ל. זה מועיל לתרץ קושית התוספות דלא הוה גזירה אבל מכל מקום קשה קושייתנו דלמא חולין שאני מקדשים כמו בהא דלעיל ונראה דבה"ע היה ס"ל מכח קושיא זו דבחרס בחולין אה"נ דמן התורה מותר בהגעלה אלא דוקא בקדשים אמרה תורה אינו יוצא מידי דופיו ורבנן אמרו דגם בחולין אמרינן כן והשתא ניחא דס"ל לבה"ע כאן דכבר נפלט טעם הבשר מכח הגעלה שבא על ידי בישול חלב אלא שמדרבנן יש איסור מכח אינו יוצא מידי דופיו וכן אם בא לבשל בו בשר אחר שישהה מעת לעת וטעמו פגום ממילא אם תחוש כאן לאיסור דרבנן יבוא לידי פסידא דא"א להשתמש בו עוד ואנן חזינן בגזירה דטעם פגום דלא חשו בו חכמים אלא לכתחלה אבל בדיעבד שרי וכאן הוה בדיעבד כיון שא"א להשתמש בו על כן שבקוה כאן אדין תורה ואין כאן גזירה דרבנן כלל וא"ל בכלי חרס של איסור נמי נימא הכי ונשהה אותו מעת לעת לא קשיא מידי דלכתחלה פשיטא שאין להגעילו וזהו עיקר גזירה דרבנן ואפילו אם הגעילו בלא מתכוין מ"מ לא מועיל כיון דעכ"פ היה כבר שם איסור על כלי זה לא מועיל לו הגעלה משא"כ כאן דנאמר דעל ידי הגעלה זו דחלב יבוא האיסור ומתיקון זה נעשה הקלקול זה לא גזרו רבנן כנ"ל נכון דעת בה"ע וגם בסי' קכ"א מביא הטור דברי בעל העיטור דמקיל בכלי חרס שאין בן יומו כיון שאינו אלא מדרבנן:

והוא חומרא בלא טעם. רש"ל פרק כל הבשר סי' מ"ז כ' שעיקר החומרא דוקא באותן כיסויים שהן קצרים למעלה ויש בהם חלל וא"א לקנחם יפה מן הרתיחה שעולה לשם דכל שיש איסור בעין לא אמרינן ביה נותן טעם לפגם אבל בכסוי רחב שיכולה היד לשלוט שם לקנח יפה מותר כל שהוא אינו בן יומו ע"כ. ונלע"ד לנהוג בזה שיש לשער אם יש בתבשיל ס' נגד מקום הקצר שבכיסוי אז אין שם חשש איסור בכסוי טפי מקדירה גם רמ"י בלבוש כתב שאין לחומרא של כיסוי מקום כלל ומו"ח ז"ל כתב טעם לחומרא דכסוי כיון שהרתיחה עולה שם תמיד נדבק מאד וא"א לקנחו היטב והוא תמוה דהא הקדרה נדבק שם ממשות המאכל ולמה יגרע הכיסוי ממנה אלא שאין מקום לחומרא זו יותר ממה שהחמיר רש"ל וכל מי שאומר סברות להחמיר בזה מה שלא נמצא בתלמוד ובפוסקים עליו הראייה:
כתב הטור בשם רשב"א שאם בישל ירקות בקדירה של בשר שמותר לבשל אח"כ גבינה שכבר נקלש טעם הבשר כו' עכ"ל והיינו בכלי שטף שאין בליעתן מרובה אבל לעיל בכלי חרס חלק הטור על בה"ע שכתב כמו ברשב"א והקשה ב"י על הטור שהביא דעת הרשב"א דהא בסי' צ"ד הביא הטור דאם בשלו מים תוך מעל"ע של בשר כו' דמשמע דעכ"פ לא נקלש טעם הבשר כ"כ כתב מהרש"ל דלא קי"ל כרשב"א ומ"מ צריך ליישב דעת הטור שהביא דעת הרשב"א להלכה ובסימן צ"ד מוכח דלא אמרינן נקלש כח בלע הבשר מחמת המים שנתבשלו בו וכמ"ש בסעיף ה' שם ונ"ל דכאן מיירי שבישל הירקות בקדירה ממש כשיעור שבישלו בו בשר וראיה שלמדו ממ"ש גבי חטאות דכל יום נעשה גיעול לחבירו ומסתמא בכל יום היו מבשלין חטאות בשוה ומ"ה הוה כהגעלה ממש מה שאין כן בשאר מקומות שאירע מעשה שבישל מים ולא נתכוין שיהיה ממש בשיעור שבישל בשר וזה לא עדיף כהגעלה כמ"ש ב"י בשם הגהת ש"ד דמקשה למה לא יהא הבישול במקום הגעלה:
כתב ב"י בשם הגהת ש"ד וז"ל התיר ר"י הלבן בשר שנתבשל בקדירה של חלב והיה בה חלב כל הלילה ואמר כיון דבולע פעם אחת וב' וג' מקודם לכן לא בלע בלילה כלל וחלב שבלע מקודם לכן לא נאסר דנותן טעם לפגם הוא עכ"ל ביאור דבריו דלגבי יי"נ אמרי' פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"ג) ובטור סימן קל"ה דכלים של חרס שהן רכין בולעין אפילו בצונן עד שיהיו שבעים מלבלוע בהיתר תחלה כגון שהיה בהם ג' פעמים מים תחילה ואח"כ אין בולעין בצונן וע"פ זה כתב ר"י הלבן לענין בשר בחלב כן שאם היה חלב בכלי חרס אפי' חדשים בולע אא"כ בלע כבר היתר ואז שבע מלבלוע בצונן ע"כ התיר הקדרה שהי' בה חלב בלילה דלא בלעה בלילה אח' בצונן אבל אם היה החלב מעת לעת באותו כלי ודאי היו אמרי' שבלע שפיר החלב ואסר אח"כ הבשר כיון שכבוש כמבושל ובישול פשיטא שמבליע אפילו בכלי ישן וכן ראיתי להרש"ל בש"ד סימן פ"ה אלא דבלבוש כ' בזה אפילו היה שם מעל"ע אינו מבליע בכלי כיון שהוא ישן וכן כתב מו"ח זכרונו לברכה בסימן צ"ג וראייתו ממה שכתב בשם מרדכי הארוך על דין דר"י הלבן הנ"ל שיש ראיה לדין שלו מפרק המפקיד (בבא מציעא דף מ') בהפקיד שמן לחבירו אם היו קנקנים ישנים אין מוציא לו בלע ומוקי לה אביי אפי' באין מזופפים כיון דטעון טעון ותו לא בלע ומכח ראי' זאת פסק מו"ח זכרונו לברכה להקל אפילו בנשתהה מעת לעת בכלי ישן ולי נראה דבריהם תמוהים דהא גם בכלי אמרינן כבוש כמבושל כמו שנעתיק אי"ה בסימן ק"ה ולמה נקיל כאן בכבוש וראיה זו דפרק המפקיד נראה ג"כ על דרך שכתבתי דזה פשוט דגם בבישול אין הכלי יכול לקבל לתוכה שום דבר כל זמן שהוא שבע מלבלוע אלא דע"י הבישול מפליט קצת מה שבתוכו כבר ונכנס אחר במקומו משום הכי אסורה הקדרה והתבשיל בכל תערובות בשר בחלב וכן הוא ממש בכבוש מעל"ע בכלי אז מפליט מה שכבר בתוכו ומבליע במקומו ממש שהוא באותו כלי וזה מוכח דהא ע"כ היתר שנשרה מעל"ע בכלי איסור דנאסר וא"כ ע"כ אתה צריך לומר דמן הכלי נפלט להיתר וא"כ נשאר מקום פנוי בכלי ומקבל ממה שבתוכו מ"ה בנשרה איסור בכלי היתר מעל"ע אמרינן ג"כ בכלי שיוכל לבלוע בדרך הזה וע"כ יפה הביא ראיה במרדכי הארוך מפ' המפקיד דהתם קאי על מי שהפקיד אצל חבירו שמן ועירבו עם שמן שלו ולאחר זמן מחזירו ורוצה לנכות לו מה שבלע הכלי בזה אמר שם דאם הכלי ישן אין מנכה לו הבלע וע"ז פריך שם והא א"א דלא בלע ומשני דכיון דטעון טעון פירוש כל זמן שהוא שבע מבלוע ישן שכבר בתוכו אינו בולע עוד ואע"פ שאם ישתהה שם מעל"ע יבלע אע"פ שהוא שבע מלבלוע כבר דהיינו ע"י שיפליט מה שבתוכו ויוכל לבלוע מחדש מ"מ אין מנכה לו בשביל זה כיון שעכ"פ המדה לא תהיה חסירה דמה שיהא נחסר ע"י מה שיבלע הכלי מחדש יתמלא ממה שמפליט הבלוע כבר שלו וע"כ אין היזק להנפקד במדה ובזה מתורץ מה שקשה לי על מה דפריך התם והא אי אפשר דלא בלע וכי לא ידע סברא כיון דטעון טעון ולפמ"ש ניחא דהתרצן גילה לו סברא חדשה שזכרתי ונמצא שלענין איסור והיתר אין שייך כן דכל שיבלע מחדש ויפליט הישן איכא איסור בדבר רק שהמרדכי שם בשם ר"י הלבן מיירי שלא נשתהה שם שיעור כבישה רק לילה אחד ואין עליו רק שם צונן ואז אינו בולע כלל כיון שהוא שבע כבר וע"ז עיקר הראייה מפ' המפקיד דכל שהוא שבע אין מקום לבלוע עוד אם לא ע"י כבוש ומזה לא מיירי כאן לענין איסור והיתר ולא בחנם נקט המרדכי בשם ר"י הלבן שהיה בחלב כל הלילה ולא קאמר רבותא אפילו מע"ל אלא כדפרישית דמע"ל ודאי אמרינן כבוש כמבושל גם בכלי וכמ"ש רמ"א בד"מ בסי' ס"ט נעתיק לשונו בריש סימן ק"ה כנלע"ד ברור שאין להקל כלל ועיקר אם נשתהה מעל"ע החלב בכלי אפילו אם הוא ישן ובישלו בו בשר תוך מעל"ע לשהיית החלב דהוה כבישול ממש:

באר היטב

(א) הקדרה:    כ' הש"ך ואין חילוק בין קדרה של מתכת או של חרס לעולם צריך לשער נגד כל הקדירה והר"ב אזיל לטעמיה דפסק דאין נוהגין לסמוך אטעימת עובד כוכבים לכך כתב דצריך לשער נגד כל הקדרה ואע"ג דמשמע בכמה דוכתי דאין מה שבתוך הכלי ס' כנגד כל הכלי מ"מ מצינו לפעמים שיהא רוחב הקדרה גדול כ"כ שיחזיק מים שיהיה ס' נגדו כגון שנחושתו דק ורחבו גדול ומ"מ הא דצריך לשער נגד כל הקדרה היינו בקדרה ישנה דלא ידעינן כמה בלע אבל אי ידעינן כמה בלע א"צ לשער אלא כנגד הבלוע בו וכדלעיל סי' צ"ב ס"ה בהג"ה וסי' צ"ד ס"ו וכן אפי' לא ידעינן כמה בלע אלא דידוע כמה בשלו בה תוך מע"ל מבישול חלב זה דמה שבשלו בה קודם מע"ל נטל"פ הוא אפי' בשלו בו בשר תוך מע"ל מבישול בשר הראשון א"צ ס' אלא נגד בשר השני (ועוד יש לומר דאה"נ קאמר דצריך לשער נגד כל הקדרה ולפיכך התבשיל אסור) עכ"ל.

(ב) לבשל:    כתב הש"ך מיהו אם בישל בה בשר תוך מע"ל לבישול בה חלב פשיטא דהתבשיל אסור אבל אם בישל בה חלב פשיטא דמותר בדיעבד אבל שאר דברים שאינן לא של בשר ולא של חלב כגון ירקות ודגים וכה"ג מותר לבשל אפי' לכתחלה והא דבסי' צ"ד ס"ה כ' הר"ב דנוהגין לאסור הכלי שאינה ב"י (אפי' לשאר דברים ואפי' כשנתחב בו רק כף ב"י א"כ כ"ש כאן דנתבשל בו בשר ממש) וצ"ל דכאן סתם הדברים לענין דינא.

(ג) בכיסוי:    כתב הש"ך בשם מהרש"ל הטעם דמחמירין בכיסוי מפני שהם קצרים מלמעלה ויש בהן כעין חלל ואז א"א לקנחם יפה שיהא נקי מן הזיעה והרתיחה שעלה שם ואף שמקום הקצר הוא דבר מועט מ"מ הזיעה של בשר עולה למעלה עד ס' כנגדו עד שנעשה מה שבעין נבלה ואח"כ הכיסוי נ"נ דשמא אין בה ס' פעמים ס"א פחות מעט כנגד מה שבעין אבל באותן שהם רחבים למעלה ויכולה היד לשלוט בהן לקנחם יפה אין לומר שהוא איסור בעין ומותר ובט"ז כ' דנ"ל לנהוג בזה שיש לשער אם יש בתבשיל ס' נגד מקום הקצר שבכיסוי אז אין שום חשש איסור בכיסוי טפי מקדירה והב"ח כ' הטעם שהרתיחה עולה שם תמיד ונדבק מאד וא"א לקנחו היטב והשיג עליו הט"ז שאין מקום לחומרא זו ומי שאומר סברות להחמיר בזה מה שלא נמצא בש"ס ופוסקים עליו הראיה.

(ד) להזיע:    כ' הש"ך ונראה שצריך שתהא היס"ב בזיעה.

(ה) הכל:    כ' בד"מ אפי' הקדירה עצמה שרי לכתחלה כשמקנחה או מדיחה למעלה במקום שנגעה בכיסוי ואע"פ שהלחלוחית היה חם מ"מ שרי שמה שנפרש מן הכיסוי הוי ככ"ש ולא דמי לעירוי דטפה א' כח חמימותה פוסק ואינו ככ"ר עכ"ל וצ"ע במה שמתיר גם הקדירה דהא הכיסוי גופה עם הלחלוחית חם נגע בקדירה מיהו כל זה כשיש לחלוחית בכיסוי אבל יבשה פשיטא דלכ"ע הכל שרי מיהו מן הסתם אמרי' שיש בה לחלוחית (עיין ש"ך).

(ו) מאכל:    צ"ל פירושו דקאי אדלעיל שכתב רמ"א אם נתן כיסוי של בשר על קדירה של חלב ושניהם חמין ובשניהם יש מאכל שניהם אסורים ע"ז כ' כאן דאם לא היה מאכל בשניהם אע"פ שהם חמין שניהם מותרים דה"ל כשתי קדירות וכו' וראיתי בט"ז שמאריך בכאן באם עמד חלב צונן מע"ל בקדירה ואח"כ בשלו בו בשר דאסור מכח כבוש כמבושל אפי' בקדרה ישנה ולא אמרי' דשבעה לבלוע ולא בלעה מחלב כלום ע"ש שמביא כמה ראיות לדבריו אך מ"ש דאם נתן דבר היתר בכלי של איסור מע"ל בצונן דאסור אינו נ"ל דהא אחר מע"ל נטל"פ וע"ל סי' ק"ה (ובקדירה חדשה של חרס ושהה בו חלב כל הלילה נאסר הבשר דקדירה חדשה בולע אפי' בצונן עט"ז סוף סימן זה).





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש