שולחן ערוך יורה דעה סו ד
<< · שולחן ערוך יורה דעה · סו · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
ביצים הטרופות בקערה ונמצא דם על חלמון של אחד מהם, אף על פי שזורק החלמון שעליו הדם, אסורות, מפני שמאחר שהן טרופות בקערה החלבון שהוא דק מתערב ביחד והכל אסור. אבל ביצים שבורות יחד בקערה ולא טרופות, ונמצא דם (בחלבון) [בחלמון] של אחד מהם, יקח החלמונים הכשרים כל אחד ואחד בפני עצמו והם מותרין וישאיר אותה אשר בה הדם בקערה עם חלבוני השאר ויזרקם:
- הגה: וכל זה כשידעינן שהיה הדם במקום האוסרו, אבל אם היה ספק אם היה במקום האוסרו או לא, יש להתיר התערובות (סברת עצמו בפי' תשובת הרא"ש) הואיל ובלאו הכי חד בתרי בטיל. אבל אם הביצה לבד, אסור: וכן אם נתבשלה או נצלה ביצה ולא ידעינן אם הוא במקום האסור (הכל מאו"ה, ועין ת"ח כלל ס"ב דין ג'):
מפרשים
(ט) ביצים הטרופות כו'. עיין פרישה סעיף י"ב ודרישה:
(י) וכ"ז כו'. בתורת חטאת שם דין ג' מביא סברת הפוסקי' דאין דם ביצים אסור מדאוריי' כלל וסברת הפוסקי' דדם ריקום אסור מדאוריי' ומסיק וז"ל ובאו"ה כתוב כלל מ"ב דאם נתבשלה או נצלה ביצה או ביצה א' היה טרופה ונמצא בה דם ולא נודע באיזה מקום נמצא הדם נהיגין לאסרו אמנם אם הם חיות עדיין וטרופות בקערה ומעורבים ונמצא דם ואינו ניכר באיזה מקום היה כתוב באגודה דהוי ספיקא דרבנן ולקולא והכי נהגינן אפי' אם הם רק ב' או ג' אבל אם ניכר שהיה הדם במקום האיסור נהגינן כתשובת הרא"ש עכ"ל ונ"ל דה"ה אם נתבשלה) (ונתערבה אח"כ) באחרות אם אין אנו יודעים שהדם היה במקום האיסור יש להתיר התערובות דאין חילוק בין נתבשל או חיה לענין תערובות ואע"ג דאפשר דעל ידי בישול נותנת טעם באחרות משא"כ כשהיא חיה מכל מקום נראה דיש לסמוך אדברי המקילים ואמרינן דדם ביצים מדרבנן וכל זמן שאין אנו יודעים שהיה דם במקום שאוסר הביצה יש להקל מספק שמא לא היה במקום שאוסר הביצה ומשום טפת דם עצמו דנ"ט בביצה אין לאסור דהרשב"א כתב בתשובה דדם ביצים אינו אוסר אלא כשהוא בעינו אבל אינו אוסר תערובתו וכמו שיתבאר בסמוך אע"ג דבכל מקום שהביצה אסורה אוסרת תערובתה כדאיתא בתשובת הרא"ש מ"מ בספיקא יש להקל עכ"ל וכ"כ בד"מ וע"פ זה הם דבריו כאן בהג"ה אלא שביאר יותר כאן בהג"ה הטעם שיש להקל בתערובות מבביצה עצמו והוא הואיל ובלאו הכי בתערובות חד בתרי בטל ואע"ג דנהגינן להתיר אפילו הם רק ב' ביצים כמ"ש בת"ח ובד"מ מ"מ תערובות מיקרי ובתערובות אשכחן דחד בתרי בטל ותו דאף בב' ביצים שרי מדינא כמו שאכתוב בסמוך וזה שסיים אבל אם הביצה לבדה אסור נראה מבואר הא כל מה שנתערב אפילו רק אחד באחד מותר מטעם דבתערובות סומכי' אהפוסקים דדם ביצים דרבנן והא דסתם הר"ב כדברי המחבר בסעיף ב' דאם ידוע שהוא מרוקם האפרוח חייבים עליו היינו משום כיון דלענין ביצה גופא אמרינן כל ספק לחומרא הניח הדברים כמות שהן ובזה נתיישב מה שהקשה בס' ל"ח דף קע"ט ע"א על הר"ב בזה ע"ש והעט"ז כתב בכאן דברים שלא בהשגחה ואין צורך להשיב עליהם כאשר יראה המעיין ומהרש"ל שם וסימן ק"כ כתב דקי"ל דם ביצים דאורייתא והלכך היכא דנמצא על החלבון ונתערב בין חיה בין מבושלת הכל אסור והיכא דנמצא על החלמון שלא על הקשר יקח הביצה עם החלמון ויזרקנה והשאר הכל מותר דהעיקר כדברי הרא"ה עכ"ד וכן הב"ח בסוף סעיף ד' מחמיר וכ' דלמאי דקי"ל להחמיר כשיטת הרא"ה וכשיטת הגאונים א"כ בכל ענין התערובות אסור כדכתב הרא"ש בתשו' עכ"ל ולפעד"נ דברי הרב ואו"ה דאפילו למ"ד דם ביצים דאורייתא יש להקל בתערובות דהא קי"ל מדאורייתא מין במינו חד בתרי בטל וחכמים הצריכו ס' ואם נשפך ואין יכולים לידע אם יש ס' מותר דספיקא דרבנן לקולא כדלקמן סימן צ"ח סעיף ד' א"כ כ"ש הכא שיש ספק אם יש כאן איסור כלל דבטל ברובא ואף ע"ג דמדברי הר"ב בת"ח וד"מ נראה דסבירא ליה דלמ"ד דם ביצים דאורייתא הוי ספק דאורייתא הר"ב נמשך אחר תשובת הרא"ש דמשמע שם הכי והיינו משום דדוקא בנשפך אמרינן הכי דכיון דאחר שנתבטל ברוב האיסור מצד עצמו הוא דרבנן אבל לא היכא שהספק הוא באיסור עצמו ומצד אחר בא לו שהוא דרבנן ומהאי טעמא לא שרינן ספק דרוסה שנתערבה ברוב מטעם ספק דרבנן לקולא כמו שחילק בד"מ סימן נ"ז בהדיא בכה"ג מ"מ הכא כיון דהרמב"ם וש"ד וסמ"ק ואגודה ואו"ה ומהרא"י בשעריו סבירא להו דם ביצים אינו אלא מדרבנן ואם כן אפי' בלא תערובות היה ספק דרבנן ולקולא ודאי דיש לחושבו בכה"ג ספק דרבנן על ידי תערובות לכולי עלמא ודוק ואפילו נתערב רק באחד נראה דמותר דיש לומר דביצת ההיתר הוא יותר מביצת האיסור ואם כן ה"ל ספק ספיקא ספק יש כאן ביצת איסור או לא ואת"ל יש כאן איסור שמא הביצת היתר הוא הרוב ואם כן אינו אסור אלא מדרבנן וה"ל ספיקא דרבנן ולקולא וכה"ג כתב הסמ"ק סי' ר"ה ומביאו בית יוסף סימן פ"ג וכ"כ האו"ה כלל י"ג והר"ב בת"ח כלל כ' סוף דין ג' דציר דגים היכא שיש שמנונית אסור מן התורה ודגים מלוחים כמו הרינג"ש מותרים מטעם ס"ס ספק אם נמלחו עם דגים טמאים או לא ואת"ל נמלחו שמא לא היה בהן שומן ואז צירם אינו אסור כי אם מדרבנן עד כאן לשונו והיינו ממש כהך דהכא ע"ש ואפילו בנמצא על החלמון ונתערב חשיב ספיקא דשמא קיימא לן כהרא"ה וסייעתו וכן בנמצא על החלבון ונתערב שמא קי"ל כהגאונים וסייעתם וכן הב"ח גופיה סובר דהאי ספיקא מעליא הוא ע"ש ואע"ג דכתבתי בס"ס נ"ז דבכה"ג לא הוי ס"ס אלא דוקא גבי דרוסה דיש בלא"ה צדדים להתיר מ"מ הכא כיון שיש כאן ספק איסור כלל ודאי נראה דהוי ס"ס גמור ותו דאפילו למ"ד דם ביצים דאורייתא והדם הוא במקום האוסרו אין הביצה אסורה בודאי אלא מספיקא דשמא התחילה להתרקם כמ"ש הרשב"א ומהרש"ל שם א"כ מכל הלין טעמי נראין דברי האו"ה והר"ב אבל מה שהקיל מהרש"ל בנמצא על החלמון אינו נראה כלל ואין כן דעת הרא"ש וכל האחרונים. מיהו בנתערב הביצה שלא במינו יש לאסור התערובות כדברי מהרש"ל והב"ח ונראה שגם האו"ה והר"ב מודים לזה שהרי לא כתבו דבריהם אלא בנתערב בשאר ביצים כן נ"ל:
שזרקו החלמון כו'. בב"י כתב דחשש של דין זה דשמא היה הדס במקוס האוסר ובא לכאן על ידי טריפה שטרפה ואזלינן לחומרא דדם ביצים מן התורה ולפי זה מאן דסבירא ליה דם ביצים מדרבנן אזלינן לקולא דשמא לא היה במקום האוסר וכתב בת"ח כלל מ"ב דדבריו אינם נכונים דאף למ"ד דרבנן אסור כאן כיון דנמצא דם על חלמון אנן מחמירין כרי"ף שהחלמון אסור מדינא אלא דאם היה ספק אם היה על החלמון או על החלבון בזה דברי הב"י נכונים עכ"ל. כתב רש"ל ויש לדקדק אם היו טרופות היאך יכול ליקח החלמון שעליו הדם הרי הוא כבר טרוף ומעורב ובודאי איירי אחר שהתחיל לטרפן ראה הדם על החלמון שעדיין היה שלם וכתב עוד שזהו לדעת הרא"ש אליבא דרש"י אבל לרי"ף דלעיל אסור בלא טעם דעקירה אלא מכח חלמון עצמו דאסור ועוד אומר אני שאם לא היו טרופות ומצא על החלמון שלא על הקשר שיקח הביצה עם החלמון ויזרקנה והשאר מותר מאחר דלרש"י והרא"ה שרי ודבריהם עיקר אלא שאנו מחמירין כרי"ף ע"כ לא חיישינן כולי האי להחמיר בתערובות שנתערב מעט ממנה לשאר ביצים אבל כשהתחיל כבר לטרוף אפי' מעט אסור דספק דאורייתא ראוי להחמיר עכ"ל. ועיין מה שאכתוב בסמוך סעיף זה מזה:
יקח החלמונים כו'. שאי אפשר ליקח ביצה מחברתה שלא ישאר בתחתון מעליון ע"כ טוב שישאר בקערה מן הכשרים עם שאינה כשירה ולא ישאר משאינה כשירה כלום עם הכשירים שבקערה כ"כ הגהות מרדכי והוא מתרץ למה לא נעביד איפכא:
הואיל ובלאו הכי חד בתרי בטיל. פירוש דמן התורה חד בתרי בטל אפילו לח בלח אלא דרבנן הצריכו ששים כדלקמן סימן צ"ח משום הכי כאן שיש ספק אם היה במקום האוסרו הוה ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא אבל אם לא היה התערובות אלא חד בחד אין זה ספק דרבנן כיון שמן התורה לא בטיל ממילא אי הוה הדם במקום האוסר היה איסור דאורייתא ואם כן הוה ספיקא דאורייתא ולחומרא משום הכי נקיט רמ"א חד בתרי כו' וא"ל דהא גם בחד בתרי לא בטיל לקמן סי' קי"א אלא דוקא בשני תערובות התם קאי על דבר חשוב שגזרו רבנן דלא ליבטל אפילו בששים על כן אין לו היתר רק בשני תערובות מה שאין כן בביצה שנטרפה אזלא חשיבות שלה ועל כן אזלי' בספיקא דרבנן לקולא ואפילו לדעת רש"ל שפסק כהרא"ה שבכל מקום אסור כמו שזכרתי בשמו בסמוך מ"מ שייך שפיר כאן ספק אם היה במקום האוסרו דאם נאמר העיקר כגירסת הרי"ף ממילא בחלבון שלא על הקשר יש היתר ואם נאמר כגירסת הרא"ה ממילא בחלמון יש היתר אלא שמצד החומרא שאין לנו להכריע אנו אוסרים בכל מקום אבל מכל מקום יש לפי האמת כאן ספק אם היה שם איסור ורש"ל עצמו הכריע להקל בתערובות כמו שזכרתי בסעיף זה בשמו שכת' מאחר דלרש"י והרא"ה שרי ודבריהם עיקר אלא שאנו מחמירין כרי"ף כו' אין צריך ששים וכדלקמן סימן צ"ח באם נשפך כו' דמקרי ספק דרבנן אלא דעדיין צריכין אנו לפרש דברי רמ"א כאן דלפי דבריו קשה למה כ' הרא"ש בתשו' שמביא בטור ובב"י כיון שהחלבון דק מתערב יחד והכל אסור והא גם התם מיירי שלא ברור לנו אם היה במקום האוסר כמבואר בדברי התשו' שמביא ב"י שכת' שאין ידוע אם בא מן החלבון או מן החלמון כו' ואם כן היה לו להתיר מטעם רמ"א ולא קשה מידי דבאמת האי סברא דחד בתרי בטל לא מהני כאן לומר שבשביל זה הוה ספיקא דרבנן כיון דיש ספק אי הוי במקום האוסר מן התורה למאן דאמר דם ביצים דאוריית' הוי ליה כודאי היה במקום האוסר כדאשכחן בסימן ק"י סעיף ט' כל שהספק בגופו לא מהני ליה אחר כך לומר ספק ספיק' על ידי תערובות וכ"כ באו"ה כלל כ"ז דין י' דאם היה התערובות הא' רק חד בחד ונתערב אח"כ התערובות השני כולו אסור כיון דבתערובות הראשון לא היה בטל מן התורה רק היה ספק דאורייתא לא מהני אחר כך תערובות השני לומר דחד בתרי בטל דהוה כאילו נפל ודאי איסור שם כיון שהוא מן התורה אם כן הכא נמי הוה האי דם ספק דאורייתא והוי ליה כאילו היה ודאי במקום האוסר ולא מהני אחר כך חד בתרי בטל דעדיין צריך דוקא ששים מדרבנן ולא דמי לנשפך הרוטב בסימן צ"ח סעיף ב' דאזלינן לקולא דשם יש כאן ודאי איסור דאורייתא אלא שיש לו תקנה מצד ביטול ברוב דמהני מן התורה אלא דמדרבנן צריך ס' בזה אנו מקילין בנשפך ואנו תולין לומר שהיה גם ס' משא"כ כאן דבאת להקל מצד ספק איסור דאורייתא בזה אנו אומרים דהוי כודאי איסור וזה כלל בהרבה מקומות ועיין מה שכתבתי סי' ק"ז סעיף א' על ת"ח. והא דהתיר רמ"א כאן משום חד בתרי בטיל היינו משום דאזיל לטעמיה שכ' בת"ח כלל ס"ב דדוקא אם לא נתערב אמרינן לחומרא שמא היה במקום האוסר דדם ביצים דאוריית' אבל אם נתערב סמכינן אאותו תירוץ של תוס' דדם ביצים בכל מקום אינו אלא מדרבנן כיון שיש הרבה אחרונים דס"ל כן נמצא דכאן פסק שפיר בתערובות להקל כיון שיש קולא אחרת דחד בתרי בטיל ואין כאן ספק איסור דאורייתא כי יש לנו לומר שאין כאן איסור דאורייתא כלל מה שאין כן בביצה לבדה אנו מחמירין כהאומר דם ביצים דאוריית' וכ"כ באו"ה כלל מ"ב וע"כ לא קשה מידי על תשו' הרא"ש שאוסר התערובות כי הוא ס"ל דם ביצים דאורייתא ועל כן לא מהני חד בתרי בטל כמו שזכרתי. ורש"ל ס"ל דאפי' בתערובות מחמרינן מכח חומרא דדם ביצים דאוריית' כמו שהעתקתי לעיל בשמו ולענין הלכה יש לפסוק כרמ"א שכ"כ בשם או"ה דהכי נוהגין בפרט שרבים מהאחרונים מקילין בכל ספק כזה ומש"ה הוריתי במעשה שבא לידי באשה שעשתה עיס' שנילושה בביצים ואחר הלישה נמצא טפת דם בקליפה של ביצה אחת מהם והיו שם ביצים הרבה באותו תערובות ואמרתי שמותר הכל מטעם של רמ"א שזכרתי דהוה כמי שאין כאן אלא ספק דרבנן כיון שאפילו היה במקום האוסרו הוה בטיל ברוב מן התורה (וכן) [וכאן] בספק אזלינן לקולא וא"ל דהא נתערב בעיסה והוי ליה כמין שלא במינו וצריך מן התורה ס' כדלקמן סימן צ"ח זה אינו דהא נתערב גם בביצים כשרים ואמרי' סלק את שאינו מינו כאילו אינו ומינו רבה עליו ומבטלו כדלקמן סי' צ"ח על כן התרתי התערובות הנזכר:
(ו) וישאיר: כתב הט"ז הטעם שאי אפשר ליקח ביצה מחברתה שלא ישאר בתחתון מעליון ע"כ טוב שישאר בקערה מן הכשרים עם שאינה כשרה ולא ישאר משאינה כשרה עם הכשרים שנעקרו מהקערה וכתב עוד בשם מהרש"ל שאם לא היו טרופות ומצא על החלמון שלא על הקשר שיקח הביצה עם החלמון ויזרקנה והשאר מותר אבל כשהתחיל לטרוף אפילו מעט אסור דספק דאורייתא הוא ולחומרא.
(ז) התערובות: כ' הש"ך דנראה מדברי רמ"א שכ' אבל אם הביצה לבדה אסורה משמע הא נתערב אפילו אח' באח' מותר מטעם דבתערובות סומכים אפוסקים דדם ביצים מדרבנן דלא כב"ח שכ' דלדידן דס"ל דדם ביצים מדאורייתא הוי ספק דאורייתא ולענ"ד נראה דאפי' למ"ד שהוא מן התורה יש להקל בתערובות דהא קי"ל מדאורייתא מין במינו בטיל חד בתרי וחכמים הצריכו ס' ואם נשפך ואין יכולים לידע אם יש ס' מותר דספק דרבנן לקולא כ"ש הכא דיש ספק אם יש כאן איסור כלל דבטל ברוב ואע"ג דמדברי הרב בד"מ נראה דס"ל דלמ"ד דם ביצים דאורייתא הוי ספק דאורייתא ודוקא בנשפך מקילין דכיון שנתבטל ברוב האיסור מצד עצמו הוא דרבנן אבל לא היכא שהספק באיסור עצמו ומצד אחר בא לו שהוא מדרבנן ומהאי טעמא לא שרינן ספק דרוסה שנתערבה ברוב מטעם ספק דרבנן לקולא כמ"ש בד"מ בהדיא סי' נ"ז מ"מ הכא כיון דהרמב"ם והרבה פוסקים ס"ל דדם ביצים אינו אלא מדרבנן ואם כן אפילו בלא תערובות הוי ספק דרבנן ולקולא ודאי דיש לחושבו ע"י תערובות ספק דרבנן לכ"ע. ואפי' נתערב א' בא' מותר די"ל דביצת ההיתר היא יותר מביצת האיסור וא"כ ה"ל ס"ס ספק יש כאן ביצת איסור ואת"ל דיש כאן איסור שמא ביצת ההיתר היא הרוב ואם כן אינו אסור אלא מדרבנן וה"ל ספיקא דרבנן ולקולא ואפי' נמצא על החלמון ונתערב חשיב ספיקא דשמא קיי"ל כהרא"ה וסייעתו וכן בנמצא על החלבון ונתערב שמא קיי"ל כהגאונים וסייעתם ואע"ג דכתבתי בסוף סימן נ"ז דבכה"ג לא הוי ס"ס רק גבי דרוסה דיש בלא"ה צדדים להתיר מ"מ הכא כיון שיש ספק איסור כלל ודאי נראה דהוי ס"ס גמור ותו דאפילו למ"ד דהוא מן התורה אין הביצה אסורה בודאי אלא מספיקא שמא התחילה להתרקם א"כ מכל הלין טעמים נראה דיש להקל עכ"ל וכ' בט"ז מעשה בא לידי שאשה עשתה עיסה שנילושה מביצים ואחר הלישה נמצא טפת דם בקליפ' של אחד מהם והיו שם ביצים הרבה מאותו תערובות והתרתי הכל דהוי כמו ספק דרבנן דכיון דאפילו היה במקום האוסרו היה בטל ברוב מן התורה וכן בספק אזלינן לקולא ואין להקשות דהא נתערב בעיסה וה"ל מין בשאינו מינו דצריך מן התורה ס' כדלקמן סי' צ"ח זה אינו דהא נתערב גם בביצים כשרים ואמרינן סלק את שאינו מינו כאילו אינו ומינו רבה עליו ומבטלו כדלקמן סי' צ"ח ע"כ התרתי עכ"ל.