שולחן ערוך יורה דעה סה א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

יש חוטין שאסורים משום דם שבהם, כגון חוטין שביד, ושבכתף, ושבלחי התחתון שבצד הלשון מכאן ומכאן, ובלשון, ובצוואר, וחוטי הלב, וחוטי העוקץ, וחוטי הדקין שהם בתוך שומן הדקין כמו בית עכביש מסובכין זה בזה, הגה: ונוהגין להסיר גם כן ג' חוטי אורך אצל החזה מבפנים (א"ו הארוך), וכן נוטלין חוטין אחורי האזניים (סדר הנקור וארוך) ואינו אלא חומרא בעלמא (ד"ע) וקרום שעל המוח שבקדקד וקרום שעל הביצים. ומליחה לא מהני בהו אם לא שיחתכם תחלה (וחתוך לתחת) (ר"ן בשם הראב"ד ורשב"א בת"ה וטור סי' ס"ו בשם יש גאונים) ואח"כ ימלחם.

והני מלי לבשלם בקדרה, אבל לצלי אינם צריכים לא חתיכה ולא מליחה, משום דנורא משאב שאיב. ויש מי שאומר, דדוקא כשפני החוטין על פני האש, אבל אם הם מובלעים בתוך הבשר אין האש שואב אלא אם כן יחתכם (רשב"א ועי' לעיל סימן ס"ז בב"י):

הגה: ואם לא נטלן ובשלם בלא חתיכה צריך ששים נגד כל החוטין (רשב"א), ובצלי סגי בקליפה (הג' אשר"י והגהות ש"ד בשם מהרא"י סי' ל"ג), ועי' לעיל סימן כב:

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(א) כגון חוטין כו'. ואף כששחט הורידין שבצואר כמו שנתבאר לעיל סי' כ"ב אסורים חוטים אלו לפי שאינן נגררין דרך הורידין הרשב"א והר"ן וב"י ע"ש:

(ב) וקרום שעל המוח. ע"ל סי' ס"ח וסי' ע"א מזה:

(ג) וקרום שעל הביצים. יתבאר דינו בסעיף ד':

(ד) ואם לא נטלן כו'. בספרי הוכחתי מדברי רבינו ירוחם נט"ו אות כ"ה גבי מחלוקת ר' אפרים והרא"ש דבגידי צואר א"צ ס' כיון דמנתח הבהמה אבר אבר אלא דלכתחלה צריך להסירם וביארתי שם דפי' כן דברי הרא"ש בפ' השוחט ובהכי התיישב דלא סתרי דברי הרא"ש אהדדי דבפ' השוחט השיג על ר' אפרים וכתב דלא אשכחן חוטי דאסירי משום דמא וצריכי חתיכ' אלא דידא ודלועא ולא דמזרקי שהן גידי הצואר ובפ' ג"ה כתב דמזרקי שהן גידי הצואר צריכין חתיכה לקדרה אלא דבפרק השוחט כתב דלא אסירי משום דמא ומותרין בבישול בדיעבד אלא משום עצמן צריכים חתיכה לכתחלה וכן נראה מדברי ש"ד סי' ל"ד ע"ש וכ"כ הטור בסי' כ"ב בורידין דאם מנתחה אבר אבר מותרת בבישול ולדבר זה העירני אחד מבני חבורה שלי האלוף מהר"ר מרדכי אשכנז נר"ו וא"כ צ"ל דהרב בהג"ה לא קאי אחוטי צואר והא דכתב סתם היינו משום דגם בחוטי צואר משכחת לה האי דינא כשלא חתכן אבר אבר ודוק ועי' בדרישה סי' ס"ז סוף סעיף ז':

(ה) ובצלי כו'. ומסיק בת"ח כלל ל"ד דין ג' דאף במליחה צריך קליפה מיהו משמע התם דבין בצלי בין במליחה הוא חומרא בעלמא ומדינא שרי כדעת רוב הפוסקים משום דכבולעו כך פולטו כדלקמן סי' ע"ב וכמה דוכתי וכן משמע בת"ח כלל ט"ו דין כ"א ולכך כתב שם בסימני ת"ח בסתם ואם עבר ולא חתכם במליחה וצלייה שרי עכ"ל דהיינו מדינא ונ"מ דאם לא קלפוהו ובשלו כך מותר בדיעבד כדלקמן סימן ע"ג ס"ק כ' גבי כבד ע"ש ועיין בסי' כ"ב ס"ק ו':

(ו) סגי בקליפה. ואע"ג דלעיל סימן כ"ב גבי ורידין צריך נטילה בצלי כבר הקשה בד"מ על מ"ש הרא"ש והטור דכתבו כאן דבצלי אפי' קליפה אין צריך ובורידין הצריכו נטילה וחילק דחוטין אלו הם עבים יותר מורידין ואינן פולטין כ"כ בבשר עכ"ל ומביאו הפרישה סעיף ג' והפרישה מחלק בענין אחר ע"ש ועיין מ"ש בסי' כ"ב ס"ק ה':


ט"ז

אחורי האזנים. לפי שהם מלאים דם אבל בב"י כתב ששאר חוטין אע"פ שנראה בהן דם אין צריכין לחתכן דשומנא בעלמא הם כ"כ הר"ן משום הכי מסיק רמ"א דאינו אלא חומרא:

וקרום שעל המוח. בטור כתוב ואם צלאום ולא חתכום ולא הניחום על בית השחיטה הקרום אסור והמוח מותר ותמה ב"י שהרי בסימן ס"ח כתב הטור שאף המוח אסור ותירץ דכאן מיירי שהוציא המוח עם קרומו וצלאוהו אצל האש ומשום הכי לא נאסר המוח ולקמן מיירי שהראש שלם והדם מתקבץ בקדירות המוח ונמצא שהמוח מתבשל בתוכו ואף שדבריו תמוהין מצד לשון הטור שכתב בכאן ולא הניחו על בית השחיטה ש"מ דמיירי שלא הוציא המוח מ"מ העתקתי דבריו ללמוד מהם דין אחר דהיינו שמותר לצלות כבד כשהיא מוכרכת בנייר על האש ולא אמרינן דהנייר מפסיק בין הכבד ובין האש והוי כבישול מדשרי כאן בצולה המוח בקרומו על האש. ולענין קושיית הב"י דברי הטור אהדדי יש תירוצים לקצת מפרשים ואין להם יסוד והעיקר כמו שכתב מה"ר אברהם מפראג דעיקר הנוסחא כאן המוח אסור והראש מותר: בטור כתוב וחומרא היא שהחמיר כו' משמע דלא קאי על רמב"ם כמ"ש ב"י מדלא אמר שהחמירו לשון רבים וקשה מאי טעמא באמת לא כתב כן על רמב"ם שהרי גם הוא חשב מה שלא נזכר בגמרא ונראה דהרמב"ם לא אמר אלא על האסורין משום דם ואפשר דלא קאי על מליחה אלא דבלא מליחה אסור לאפוקי מעיים שכתב אח"כ אבל בדברי גאון א"א לומר כן שהרי הצריך לחתוך דוקא משמע דלא סגי במליחה:

ובצלי סגי בקליפה. לעיל סימן כ"ב משמע דחומרא בעלמא היא הקליפה ורש"ל פסק דא"צ קליפה כלל במליח' או צלייה. ובטור כתוב בשם גאונים שאפי' לכתחלה מותר לצלותו בלא חתיכה. והקשה בד"מ ממ"ש בסי' כ"ב גבי ורידים דאם נצלו בלא חתיכה בעי נטילה סביב הורידין ותירץ דחוטין אלו הם עבים יותר ואין פולטין כלל בבשר עכ"ל והך סבר' לא מהני בבישול:

באר היטב

(א) החוטין:    כ' הש"ך דזה לא קאי אחוטי צואר דבהם אין צריך ס' כיון דמנתח הבהמה אבר אבר והא דכתב רמ"א סתם משום דגם בחוטי צואר משכחת לה האי דינא כשלא חתכן אבר אבר ועי' בדרישה סי' ס"ו.

(ב) בקליפה:    ואע"ג דגבי וורידין צריך נטילה בצלי כבר חילק הד"מ דחוטין אלו הם עבים יותר מורידין ואינן פולטין כ"כ בבשר. (כ' רש"ל דא"צ קליפה כלל לא במליחה ולא בצלי) ובט"ז כ' דקליפה זו אינה אלא חומרא בעלמא ונ"מ אם בשלו כך בלא קליפה י"ל דשרי.



פתחי תשובה

(א) חוטין אדומים. עי' בתשו' הרדב"ז החדשות סימן ש"ג שהוא ז"ל היה מחמיר על עצמו ולא היה אוכל אותם החוטין שנמצאים בעוף מלאים דם אחר הבישול אלא משליך אותם ואוכל השאר אבל לא היה אוסר על אחרים ע"ש.

(ב) גיד הנשה. [עיין בתשו' ח"ס סימן ס"ט בענין מ"ש הכו"פ שמנקר אחד הרעיש העולם שג"ה הוא גיד אחד שאינו נמצא אלא בבהמות זכרים ולא בנקבות ולא מצאו חכמי פראג מענה עד שהוא ז"ל הראה לו בסמ"ג שכתב מצות ג"ה נוהג בזכרים ובנקבות א"כ ע"כ אינו אותו הגיד. ורבים תמהו דזה הוא שגגה דסמ"ג מיירי שנוהג בזכרים ישראלים ונקבות אבל מהגיד לא מיירי אם הוא הנמצא בזכרים ובנקבות. גם בספר תולדות אדם ח"ב חשב זה בין השגיאות ולהורות כי השגיאה מצודה פרוסה על כל החיים (כקטן כגדול) וכיון שטעות הוא ודחה לזה בקנה נמצא דברי המנקר קיימים ואין לאכול אחוריים אלא אם כן ניקרו מהם שני הגידים. והוא ז"ל כתב לפרש דברי הכו"פ הנ"ל בטוב טעם וחלילה לא טעה כלל בזה ודברי חכמים קיימים ע"ש]:

(ג) משום חלב. עי' בשו"ת הרדב"ז ח"ב סימן תר"ע שכתב דחלב שעל גיד הנשה אסור ג"כ בחיה דמה שנהגו איסור בשומנו של גיד הוא משום חומרת הגיד ולא משום חלב ע"ש:

(ד) לשבור ראשי העצמות. עי' בזה בתשובת שבו"י ח"א סימן נ"ז:

(ה) ומוחזק בכשרות. [עיין באר היטב של מהרי"ט ז"ל בשם בה"י ועיין בתשובת ח"ס סוף סימן קט"ו שכ' דבמס' ביצה י"ד ע"ב איתא רב פפי איקלע לבי מר שמואל כו' ומזה הוכיחו הראשונים הובא בש"מ שם דעד אחד הנאמן באיסורים א"צ לחקור איך נעשה בהיתר דמסתמא בהיתרא עביד דהרי פריך אר"פ דילמא במכתשת קטנה ודלמא מאתמול כו' ותו מוכח מהתם דבפריצי דעבדא אע"ג דלשמואל מהימני ואכיל למאן דלא מהימני אינו יכול לסמוך על שמואל אע"ג דידע שמואל דבביתו לא עבדי פריצותא מאימתו מ"מ לרב פפי לא הוי מהימני והוא דבר חידוש עכ"ל]:

(ו) ומיהו אין לוקחין בשר. עי' בתשו' שבו"י ח"ב סי' נ"ח שנשאל על מה שהנהיגו איזה רבנים בקהילתם להכריז שכל בשר ההובא ממדינה כאילו אוכל בשר טיריפה ולאסור אף הכלים שנתבשל בהם הבשר אי שפיר עבדי והאריך בראיות מש"ס ופוסקים כי לא נכון לעשות כן משום דיש לחוש לאיבה ותו דהוי כגזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה כי מה יעשו עוברי דרכים אבל מ"מ מוטל על כל רב ומורה למנות אנשים כשרים יראים על השחיטה גם ראוי לחקור אחר השוחט טרם יאכל ומה יש לעשות אם יעבור השוחט במרד ומעל הקולר תלוי בצואר השוחט ההוא וכל ישראל נקיים ולא יאונה לצדיק כל און אבל לאסור דרך כלל הבשר של בני המדינה והכפרים לא נכון ע"ש. [עיין בתשו' ח"ס סי' ה' ואודות ממוני וטוובי עיר אחת שמאז הטילו מס על כל ליטרא בשר והחכירו ההכנסה ההיא לחוכרים ידועים והיות כי פרצו העם ליקח בשר מהכפרים בסתר ולא שלמו ההתחייבות ע"כ התיעצו הקהל לאסור בפומבי בבהכ"נ כי שחוטי חוץ לעירם אע"פ שנשחט ע"י שוחט דמתא בהכשר מ"מ הסכימו לאסור אך הרב אב"ד דעיר הנ"ל לא נתרצה בהסכמה זו וגם קצת יחידים ערערו בדבר ומ"מ אינהו דידהו עבדי והכריזו איסור הנ"ל ונשאל אם יש ממש בהכרזה זו. והאריך בזה ומסיק אף דמבואר בח"מ סימן רל"ח סכ"ח היכא דאיכא חכם חשוב ממונה על הציבור אין התנאי שלהם מועיל בלא דעת החכם. כ"ז בתקנה דליכא אלא תקנת הצבור ולא מיגדר מלתא דאיסורא אבל היכא דתקנתא הוא למיגדר מילתא דאיסורא ודאי דיכולים ומחוייבים ממוני הקהל לעמוד לפני פריצים ולא בעינן חבר עיר ואף אם יחידים מוחים להדיא חל התקנה עליהם בע"כ דגם ר"ת שבמרדכי ב"ב סימן ת"ת לא חלוק בזה על הראבי"ה שם. והיות כן בנ"ד שהחוכרים חכרו מהקהל מס הבשר והם כמוכס ישראל הנוטל בדין והגונב מהם גזלן גמור וא"כ מחוייבים הקהל לגדור בפני התריצים ויאושר כחם בתקנתם ולא צריכי חבר עיר ואין להשגיח על יחידים שמיחו בתקנה ואפילו על הרוב לא ישגיחו כי פשיטא שהגזלנים ימחו בהם ע"כ. לכאורה איסור שאסרו הקהל איסור גמור הוא ואסור לפרוץ גדרן. אמנם נ"ל דהיינו אי לא נטלו עצה מגדול העיר ות"ח אך באשר התיעצו עמו והיה התקנה שלא לרצונו א"כ מסתמא ידע והבין שאין נכון לתקן התקנה ההיא אולי חשש שירבו המכשולים ויאכלו בשר תמותות נבלות ומה"ט נענש יהושע בחרמו של עכן [או מטעם דשבו"י הנ"ל] יהיה איך שיהיה כיון שלא נתרצה הרב אב"ד ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב וא"ת א"כ מחזי כאפקרותא במה שהכריזו איסור בבהכ"נ. ואפילו להראבי"ה דס"ל שבתחלה נתמנו הממונים על כל מה שיעשו כל השנה אם הרוב שותקים מ"מ ת"ח הממונה פרנס נתמנה מכל הציבור קודם להם ושוב נתמנו הם ע"מ לשמוע בקולו וכל מה שעשו נגד רצונו אין בו ממש ויאכלו ענוים וישבעו ע"ש]:


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש