פתחי תשובה על יורה דעה סה

סעיף אעריכה

(א) חוטין אדומים. עי' בתשו' הרדב"ז החדשות סימן ש"ג שהוא ז"ל היה מחמיר על עצמו ולא היה אוכל אותם החוטין שנמצאים בעוף מלאים דם אחר הבישול אלא משליך אותם ואוכל השאר אבל לא היה אוסר על אחרים ע"ש.

(ב) גיד הנשה. [עיין בתשו' ח"ס סימן ס"ט בענין מ"ש הכו"פ שמנקר אחד הרעיש העולם שג"ה הוא גיד אחד שאינו נמצא אלא בבהמות זכרים ולא בנקבות ולא מצאו חכמי פראג מענה עד שהוא ז"ל הראה לו בסמ"ג שכתב מצות ג"ה נוהג בזכרים ובנקבות א"כ ע"כ אינו אותו הגיד. ורבים תמהו דזה הוא שגגה דסמ"ג מיירי שנוהג בזכרים ישראלים ונקבות אבל מהגיד לא מיירי אם הוא הנמצא בזכרים ובנקבות. גם בספר תולדות אדם ח"ב חשב זה בין השגיאות ולהורות כי השגיאה מצודה פרוסה על כל החיים (כקטן כגדול) וכיון שטעות הוא ודחה לזה בקנה נמצא דברי המנקר קיימים ואין לאכול אחוריים אלא אם כן ניקרו מהם שני הגידים. והוא ז"ל כתב לפרש דברי הכו"פ הנ"ל בטוב טעם וחלילה לא טעה כלל בזה ודברי חכמים קיימים ע"ש]:

(ג) משום חלב. עי' בשו"ת הרדב"ז ח"ב סימן תר"ע שכתב דחלב שעל גיד הנשה אסור ג"כ בחיה דמה שנהגו איסור בשומנו של גיד הוא משום חומרת הגיד ולא משום חלב ע"ש:

(ד) לשבור ראשי העצמות. עי' בזה בתשובת שבו"י ח"א סימן נ"ז:

(ה) ומוחזק בכשרות. [עיין באר היטב של מהרי"ט ז"ל בשם בה"י ועיין בתשובת ח"ס סוף סימן קט"ו שכ' דבמס' ביצה י"ד ע"ב איתא רב פפי איקלע לבי מר שמואל כו' ומזה הוכיחו הראשונים הובא בש"מ שם דעד אחד הנאמן באיסורים א"צ לחקור איך נעשה בהיתר דמסתמא בהיתרא עביד דהרי פריך אר"פ דילמא במכתשת קטנה ודלמא מאתמול כו' ותו מוכח מהתם דבפריצי דעבדא אע"ג דלשמואל מהימני ואכיל למאן דלא מהימני אינו יכול לסמוך על שמואל אע"ג דידע שמואל דבביתו לא עבדי פריצותא מאימתו מ"מ לרב פפי לא הוי מהימני והוא דבר חידוש עכ"ל]:

(ו) ומיהו אין לוקחין בשר. עי' בתשו' שבו"י ח"ב סי' נ"ח שנשאל על מה שהנהיגו איזה רבנים בקהילתם להכריז שכל בשר ההובא ממדינה כאילו אוכל בשר טיריפה ולאסור אף הכלים שנתבשל בהם הבשר אי שפיר עבדי והאריך בראיות מש"ס ופוסקים כי לא נכון לעשות כן משום דיש לחוש לאיבה ותו דהוי כגזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה כי מה יעשו עוברי דרכים אבל מ"מ מוטל על כל רב ומורה למנות אנשים כשרים יראים על השחיטה גם ראוי לחקור אחר השוחט טרם יאכל ומה יש לעשות אם יעבור השוחט במרד ומעל הקולר תלוי בצואר השוחט ההוא וכל ישראל נקיים ולא יאונה לצדיק כל און אבל לאסור דרך כלל הבשר של בני המדינה והכפרים לא נכון ע"ש. [עיין בתשו' ח"ס סי' ה' ואודות ממוני וטוובי עיר אחת שמאז הטילו מס על כל ליטרא בשר והחכירו ההכנסה ההיא לחוכרים ידועים והיות כי פרצו העם ליקח בשר מהכפרים בסתר ולא שלמו ההתחייבות ע"כ התיעצו הקהל לאסור בפומבי בבהכ"נ כי שחוטי חוץ לעירם אע"פ שנשחט ע"י שוחט דמתא בהכשר מ"מ הסכימו לאסור אך הרב אב"ד דעיר הנ"ל לא נתרצה בהסכמה זו וגם קצת יחידים ערערו בדבר ומ"מ אינהו דידהו עבדי והכריזו איסור הנ"ל ונשאל אם יש ממש בהכרזה זו. והאריך בזה ומסיק אף דמבואר בח"מ סימן רל"ח סכ"ח היכא דאיכא חכם חשוב ממונה על הציבור אין התנאי שלהם מועיל בלא דעת החכם. כ"ז בתקנה דליכא אלא תקנת הצבור ולא מיגדר מלתא דאיסורא אבל היכא דתקנתא הוא למיגדר מילתא דאיסורא ודאי דיכולים ומחוייבים ממוני הקהל לעמוד לפני פריצים ולא בעינן חבר עיר ואף אם יחידים מוחים להדיא חל התקנה עליהם בע"כ דגם ר"ת שבמרדכי ב"ב סימן ת"ת לא חלוק בזה על הראבי"ה שם. והיות כן בנ"ד שהחוכרים חכרו מהקהל מס הבשר והם כמוכס ישראל הנוטל בדין והגונב מהם גזלן גמור וא"כ מחוייבים הקהל לגדור בפני התריצים ויאושר כחם בתקנתם ולא צריכי חבר עיר ואין להשגיח על יחידים שמיחו בתקנה ואפילו על הרוב לא ישגיחו כי פשיטא שהגזלנים ימחו בהם ע"כ. לכאורה איסור שאסרו הקהל איסור גמור הוא ואסור לפרוץ גדרן. אמנם נ"ל דהיינו אי לא נטלו עצה מגדול העיר ות"ח אך באשר התיעצו עמו והיה התקנה שלא לרצונו א"כ מסתמא ידע והבין שאין נכון לתקן התקנה ההיא אולי חשש שירבו המכשולים ויאכלו בשר תמותות נבלות ומה"ט נענש יהושע בחרמו של עכן [או מטעם דשבו"י הנ"ל] יהיה איך שיהיה כיון שלא נתרצה הרב אב"ד ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב וא"ת א"כ מחזי כאפקרותא במה שהכריזו איסור בבהכ"נ. ואפילו להראבי"ה דס"ל שבתחלה נתמנו הממונים על כל מה שיעשו כל השנה אם הרוב שותקים מ"מ ת"ח הממונה פרנס נתמנה מכל הציבור קודם להם ושוב נתמנו הם ע"מ לשמוע בקולו וכל מה שעשו נגד רצונו אין בו ממש ויאכלו ענוים וישבעו ע"ש]: