שולחן ערוך יורה דעה לה ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

חמשה אוני (פי' כעין אזנים) אית לריאה --תלתא מימינא ותרי משמאלא כשהבהמה תלויה ברגליה ובני מעיה כלפי הטבח, שאז ימין הבהמה וימין הטבח אחד. ויש לה עוד בצד ימין אונה אחת קטנה ונקראת עינוניתא דורדא ואינה עומדת בסדר האונות אלא מרוחקת מהם לצד פנים.     ואם חסרה אחת מימין או מהשמאל או שהיו שנים מימין ושלשה משמאל -- טריפה.

הגה: צורות האונות של ימין אינן דומות לשל שמאל ואם נתחלף צורתן טריפה. וכן כשאונה האמצעית של ימין גדולה מהתחתונה -- טריפה (מהרי"ו). ואם האונה של שמאל העליונה גדולה מאונה עליונה של ימין -- טריפה. וכן אם האומא של ימין גדולה משל שמאל -- כל זה מיקרי חליף וטריפה (מהר"א מפרא"ג).

והורדא, אם חסרה או אם יש לה שתים או שנמצאת בצד שמאל -- כשרה.

הגה: ובמדינות אלו נהגו להטריף בין נמצאו ב' ורדות או אם חסרה או ששינתה מקומה (מהרי"ו וע"פ) והכי נהוג כי יש רבוותא סוברין כן ואין לשנות המנהג וכן אם שינתה תוארה וצורתה הרגילה בה טריפה (אגור) אם נמצאו בה ב' ורדות ויש להם שורש אחד כעובי אצבע אע"פ שיש בו סדק כשר (מ"כ בבד"י) (א"ז בשם ראבי"ה וכ"כ מהרי"ו והוא בהג"א) ואם אחד הפוך והשני אינו הפוך הולכין אחר היותר גדולה ואם היא אינה הפוכה כשר (בדיקות ישנים).
הורדא דרכה להיות בכיס ואם לא נמצא לה כיס או שיש לה שני כיסין או שיש לה כיס ואינה מונחת בתוכו ואף כשמניחין אותה בתוכו חוזרת ויוצאת ממנה כשנופחין הריאה טריפה (כל בו בשם הר"מ בר יודה והגהות במהרי"ו ובדיקות ישנים וקצת מפי השמועה הלכה למעשה בוירמיש' בשם מהר"ש מזיי"א).
וכל אלו הדינין אינן אלא במקומות שנוהגין להטריף בשתי ורדות או אין לה ורדא כלל, אבל במקומות שמכשירין גם כל אלו החילוקים הם כשרים (ב"י).
אם חסר מקצת מן הורדא יש לבדוק באונות או באומה מצד שמאל (ס"א בצד ימין), אם נמצאת החתיכה החסירה, יש אומרים דכשר כי כן נמצא לפעמים בגדיים וטלאים (כך מצא כתוב). וכן יש מכשירין אם יש לה תואר ורד בשורש שלה כעובי אצבע אע"פ שאין לה תואר ורד בראשה; רק שלא תהא הפוכה ולא שינתה מקומה.
וכל אלו הדברים יש להקל מאחר דרבים מכשירים בכל ענין:

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(ב) ונקראת עינוניתא דורדא. כמו אינוניא אזן קטן דורדא על שם קלישותא ואדומה. רש"י:

(ג) או מהשמאל. משמע דאפילו איכא ד' בימין אי חסרה א' בשמאל טרפה וכן משמע מכל הפוסקים והכי משמע נמי להדיא מדברי הפוסקים גבי השלמת הורדא ע"ש והוא פשוט בפי כל דלא כספר תורת חיים דמכשיר בזה:

(ד) או שהיו שנים מימין כו'. וה"ה נמי ד' בשמאל וג' בימין הוי חליף וטרפה כמ"ש הר"ב סעיף ה':

(ה) כל זה מקרי חליף. ומהרש"ל פא"ט סי' ל"ד מכשיר כל אלו החלופים ואינו מטריף אלא החילוף שהזכירו הט"ו והוא בש"ס ופוסקים והחילוף שהאומות למעלה והאונות למטה שהוזכר בדברי האחרונים וכ"פ הב"ח להקל בהפסד מרובה ע"ש:

(ו) או אם יש לה שתים. פירוש אפי' אינם עומדות זו אצל זו:

(ז) או אם חסרה כו'. וכתב בד"מ משמע באגור דאם היא פחותה מעלה של הדס לאחר נפיחה טרפה עכ"ל והוא מבואר כן באגור שהבאתי בס"ק ט':

(ח) או ששינתה מקומה. שדרכה לעמוד למטה מן האונות ויש לה חריץ וכשנופחים הריאה החריץ מכוון נגד החיתוך שבין אונה לאומה וגבה כנגד הלב ופניה כנגד הכליות ואם נהפכה שהחריץ נגד הלב או גבה כנגד החיתוך טרפה אבל אם החריץ הפוך מעט כנגד האונא או למטה לאומה כשרה עכ"ל מהרי"ו שם הובא בד"מ ועיין פירושו בשחיטות האחרונים ומהרש"ל פא"ט סי' ל"א כתב מה בכך שהחריץ הפוך אין זה אלא אבוד ממונם של ישראל ויש לבטל המנהג ע"כ:

(ט) וכן אם שינתה תוארה וצורתה כו'. ז"ל האגור סי' אלף ק"י אם אין לה חריץ כתואר עינוניתא דורדא טרפה ואם היא גדולה יותר מדאי כאונא הסמוכה לאומא או שינתה תוארה שיש לכל ורדא או שפחותה מעלה הדס בנפיחה טרפה ל' תואר ר"ל צורתה הרגיל בה וא"כ כשהיא משוכה וחדודה כאונא ולא עגולה יש להטריפה עכ"ל ומביאו ב"י ומהרש"ל שם סי' ל"א ומדברי התוס' פא"ט (דף מ"ז ע"א) והמרדכי גבי עינוניתא דכל חויא בריית' הכי אית להו נראה דאם שינתה תוארה בענין שאפילו רק גדולה כאחד משאר אונות טריפה וכ"כ האגודה והרשב"א בחידושיו שם וכ"כ מהרש"ל בבדיקות שלו שמ"כ בשם ספר איש זקן אחד חכם שאם היא גדולה אפילו כמו אונא האמצעית של ימין טרפה וכן משמע בסימני מהרש"ל פא"ט סי' ל"א שכתב ואם היא גדולה יותר מדאי טרפה ומדלא נתן שיעור אלמא כל שנשתנה גדלותה טרפה וכן נראה דעת הר"ב שכתב סתם דאם שינתה תוארה טרפה מיהו ראיתי הרבה בודקין מקילין בזה ולא מטריפים אלא כשהיא גדולה כ"כ כאונא הסמוכה לאומא וכן דעת מהרי"ו ונראה דאפילו למאי דמכשירין יתרת מקמא בסעיף ג' מ"מ שינתה תוארה וגדולה כ"כ טרפה דהוי כמו חסרה הורדא דזה אונא הוא ולא וורדא וכ"נ דעת הר"ב:

(י) כעובי אצבע כו'. משמע דלעולם משערין כעובי אצבע בין בבהמה דקה בין בגסה וכן מסיק בד"מ וכ"פ מהרש"ל שם סי' ל"ב דלא כיש שכתבו דבגסה בעינן ב' אצבעות וכן לקמן סי' מ"ז גבי שני מעיים היוצאים ממקום א' דבעינן שיהא להם שורש א' כעובי אצבע לא מחלקי' בין דקה לגסה דמאחר שעובי אצבע נקרא שורש א' ה"ה בגסה:

(יא) אע"פ שישבו סדק. פי' בשורש הנשאר וכ"כ בד"מ:

(יב) ואם א' הפוך כו'. אדסמוך ליה דיש להם שורש א' קאי דאילו באין להם שורש א' פשיטא דאפילו שניהם אינם הפוכים טרפה דה"ל ב' ורדות וכן משמע להדיא בהגהות הר"ץ ע"ש:

(יג) הולכים אחר היותר גדולה ואם היא אינה הפוכה כו'. מדלא נקט איפכא הולכין אחר היותר גדולה ואם היא הפוכה טרפה משמע דה"ה בששניהם שוין טרפה וכן הביא בד"מ בשם בדיקות ישנים שכתבו בשם י"א דאינו כשר עד שההפוכה תהיה קטנה משאינה הפוכה וסיים בד"מ שם וכבר בא מעשה לידי כזה והכשרתי לפי שהקטנה היתה הפוכה עכ"ל דלא כהר"ץ שנסתפק בזה עוד משמע שם מדברי הר"ץ דשינתה תוארה דינה כהפוכה בזה וע"ש:

(יד) ואם לא נמצא לה כיס כו'. ומהרש"ל שם פסק דאפי' אין לה כיס כלל כשר וכ"ש אם יש לה ב' כיסים או שאינה מונחת בכיס גם בתשובת משאת בנימין סי' ס"א הסכים למהרש"ל אלא שכתב מאחר שכבר נהגו בארצות הללו לאסור כשחסר הכיס או שאינה מונחת בכיס אין לשנות המנהג דלא יהא אלא כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור כו' אך בנמצא שני כיסים האריך להתיר ע"ש כי דבריו נכונים אלא שכל הבודקים נוהגין להטריף וכ"כ בבדיקות הר"ץ ומהר"מ דכן נוהגין וקשה להקל נגד המנהג אם לא בהפסד מרובה וכה"ג:

(טו) או שיש לה ב' כיסין כו'. הר"ץ מביא לשון הר"ש מזיי"א עצמו דדוקא יתיר בצד ימין משום דכל יתר כנטול דמי (אבל מצד שמאל כשר) עכ"ל וכתב שכן נוהגין בק"ק קראקא ומביא מהר"מ בס' מח"ב וכ"פ הב"ח בס"ס זה וכ' מהר"מ שם ונ"ל דדוקא כשאין לכיס שבשמאל חלק ורדא דאל"כ אסור משום יתיר ורדא עכ"ל ופשוט הוא ועיין בס"ק י"ז מ"ש בשם הב"ח:

(טז) ואינה מונחת כו' ואף כשמניחין כו'. כלומר שיש לה כיס ואינה מונחת בתוכו דהיינו שאף כשמניחין אותה בתוכו חוזר ויוצא כשנופחים הריאה וק"ל והטעם בזה כתבו האחרונים משום שאז ודאי שינתה מקומה פורתא:

(יז) וכל אלו הדינים כו'. ל' הב"י אבל לדברי המכשירים יתרת בכל מקום שתמצא חוץ מעל גבה וכן לדברי המכשירים ב' ורדות כו' גם כל אלו החילוקים הם כשרים עכ"ל ומביאו ד"מ וכתב עליו וכבר כתבתי שאנו נוהגין במדינות אלו להטריף כל יתרת שלא בדרי דאוני ממש א"כ יש לנהוג בכל הדברים כו' עכ"ל משמע דס"ל ג"כ דלמאי דמכשרינן יתרת מקמא הכל כשר ואם כן יש לתמוה דבסעיף ג' כ' בהג"ה דנוהגין במדינות אלו להכשיר יתרת מקמא וכאן כתב דנוהגין במדינות אלו כל החומרות וכן הוא באמת המנהג בכל המדינות האלו להכשיר יתרת מקמא ולהטריף ב' ורדות עם כל החומרות השייכים לה וכן נמצא בכל בדיקות האחרונים וקשיא הא דלעיל וכ"כ רש"י פא"ט (דמ"ז) בהדיא דב' עינוניתא דורדא טרפה משום דהוה יתרת מקמא וכן משמע מדברי ש"פ וצ"ל דט"ס הוא בד"מ דבלא"ה קשה דהיאך כתב שם דנוהגין במדינות אלו להטריף יתרת שלא בדרי דאוני ממש והרי בהג"ה ס"ג כ' שנוהגין להכשיר וכן הוא באמת המנהג ועוד דהיאך כ' וכבר כתבתי כו' והלא לא כ' שם בד"מ מקודם דבר מזה אלא אח"כ כתב בסמוך דין דיתרת מקמא ע"ש אלא ט"ס הוא וצ"ל וכבר כתבתי שאנו נוהגין להטריף כל יתרת דורדא א"כ יש לנהוג כו' וס"ל להר"ב דיתרת דורדא אינו תלוי ביתרת מקמא וכמו שהבינו המרדכי והגמ"יי שדעת הרמב"ם להטריף יתרת דורדא אע"פ שכתב להדיא יתרת מקמא כשר וכ"נ דעת מהרי"ו דביתרת דורדא כתב בפשיטות דנוהגין להטריף וביתרת מקמא כתב דיש מכשירין וע"פ זה נמשכו כל האחרונים וטעמא נ"ל דקים להו לחז"ל דיתרת מקמא לא חשיב יתרת כלל שכך הדרך להיות בבהמות אבל יתרת דורדא לאו אורחייהו בהכי. וההפרש שנדע איזו הוי יתרת דורדא ואיזו הוי יתרת מקמא הוא כשיש לה תואר ורד ממש כצורתה וכהווייתה אפי' עומדת היתרת בצד שמאל הוי יתרת דורדא דהא נרא' לעין דשתי ורדות הן אבל כשאין לה תואר ורד ממש בענין שיש להחשיבו ליתרת יש להכשיר כיון שאינה עומדת במקום הוורדא וכן משמע בתשובת מהרי"ו סי' צ"ז וכ"מ בהגהות הר"ץ ע"ש ומהר"מ בב"ה השיג עליו מדברי הטור שכ' בשם הרא"ש עינוניתא בשמאל טרפה וסיום דבריו ולכן אין לנהוג כן במקום שנהגו איסור בב' ורדות עכ"ל ולא דק דהרא"ש וטור לטעמייהו אזלי דאסרי יתרת מקמא דהא בורדא מכשרי בין נמצאו ב' ורדות בין לא נמצאה כלל ואולי אף מהר"מ לא השיג עליו אלא לפי מה שהבין מדברי הר"ץ שיש לה תואר ורד ממש ואפשר דלדינא מודה למאי דפרישית וכן אפי' אינה עומדת במקומה ואין לה תואר ורד ממש ויש לה כיס בפני עצמה הרי ניכר ששתי ורדות הן וטרפה וכן משמע מדברי מהר"ם שהבאתי בס"ק ט"ו וס"ק כ' אבל אם אין לה תיאר ורד כלל אף דיש לה כיס כשר וכ"כ הב"ח ס"ס זה שמעשה כזה בא לידו כמה פעמים והכשיר ואם עומדת במקום הוורדא ממש קבלתי מפי הגאון אמ"ו ז"ל דנוהגין להטריף אם יש לה תואר ורד קצת אבל אם דומה ממש לאונה יש להחשיבו יתרת מקמא ואם יש להם שורש אחד נתבאר דינו בס"ק י"ב:

(יח) יש לבדוק באונות כו'. כ' רבי ליברמן שוחט מפראג בבדיקות שלו וז"ל עינוניתא צריך תואר ורד ואם אין לה תואר ורד אין בכך כלום לפי דעת מהרמא"י שכתב אם חסרה הורדא קצת ואותה חתיכה נמצאה באונה או באומ' כשיר' ואם חסר' חתיכה ממילא אין לה תואר ורד כנ"ל עכ"ל ושארי ליה מאריה אם כך נהג האכיל כל ימיו טרפות לישראל דהרי כבר נתבאר בס"ק ט' שכל הפוסקים וכל האחרונים הסכימו דאם אין לה תואר ורד דטרפה וכ"כ הר"ב גופי' ואם יש להעלות על הדעת לדחות דין א' מפני חבירו יותר יש לדחות דין זה שלא נזכר בשום פוסק רק שמצא כן הר"ב כתוב והוא קולא גדולה גם הר"ב כ' בד"מ על דין זה שהוא תמוה ואם קבלה היא נקבל ולא לדחות דין דשינתה תוארה שהוא מבואר בכל הפוסקים והוא להחמיר אבל באמת אין דינים אלו סותרים זה את זה כלל כי קבלתי מהגאון אמ"ו ז"ל כשחסר מקצת הורדא ונמצא כך באונה או באומא אז מצרפים יחד ונראה לעין שיש תואר ורד בין שניהם וכה"ג כ' מהר"מ בסמח"ב דאם נמצאו ב' ורדות בשורש אחד שאינו כשיעור עובי אצבע ואין לו תואר ורד רק ע"י צירוף מכשירים דחשיב כחדא ע"ש ועוד שגם בהנשאר יש תואר ורד וכדכתב הר"ב וכן יש מכשירים אם יש לה תואר ורד בשורש שלה כו':

(יט) מצד שמאל. כ' בספר תורת חיים פא"ט דט"ס הוא וצ"ל מצד ימין דהא אם נמצא העינוניתא לצד שמאל טרפה כו' ע"ש וז"א דהא אף לדבריו אכתי תקשי דהא פסק הר"ב דאפילו בימין אם שינתה מקומה פורתא טרפה וכמ"ש בס"ק ח' ועוד דהא בד"מ ובכל בדיקות האחרונים ובעט"ז איתא נמי מצד שמאל אלא פשוט דל"ד זה לנמצא העינוניתא בצד שמאל דהכא השורש עומד במקום הראוי אלא שחסר קצת בראש העינוניתא וכך הוא רגיל למצוא בצד שמאל והיינו רבותייהו וכן בא מעשה כמה פעמים לידי:

(כ) כי כן נמצא לפעמים בגדיים וטלאים כו'. הלשון משמע לכאורה דאפי' בגסה דינא הכי כיון דאורחא להמצא כן בגדיים וטלאים אבל בגליון שהביא הר"ץ איתא ודוקא בגדיים וטלאים כי כן נמצא לפעמים בגדיים וטלאים ולענין דינא כתב הר"ץ שם ע"ז אבל אין אנו נוהגין כן אלא בכל שינתה מקומה אנו מטריפין בין בגדי בין בטלה וכ"כ מהר"מ בס' מח"ב דמלשון הר"ב משמע דאין ברור להכשיר ונ"ל טעמא כיון שהוא דבוק לאומא ה"ל יתרת בעלמא ואין לו לעינוניתא כלום ואם יש עליו כיס א"כ ודאי ורד הוא אבל הוא ורדא בפני עצמה ע"כ:

(כא) וכן יש מכשירין אם יש לה תואר ורד כו'. ז"ל הר"ץ כאן ק"ק קראקא נוהגין שאם העינוניתא נתקטנה רק שורש ניכר כשרה כו' דכיון שהשורש הוא כעובי אצבע אגודל אע"פ שאין לו תואר ורד אפ"ה כשר וכן ראיתי אני מא"מ להכשיר וכן בי"ד סימן ל"ה עכ"ל. ור"ל בי"ד סי' ל"ה בדברי הר"ב (דודאי אין ר"ל בעור י"ד שהרי לא הוזכרו שם כלל דינים אלו) ומהר"מ בב"ה שלו השיג עליו דלא נמצא בי"ד כן ע"ש שהאריך בזה ובחנם טרח גם האריך שם לסתור טעמו של הר"ץ וסיום דבריו כיון דטעמו בטל דינא נמי בטל ולא נהירא דאף שדבריו נכונים לסתור טעמו מ"מ טעמא אחרינא איכא דכיון דיש שורש הרי כל הורדא קיימת והדין דין אמת ובאמת נעלם מהן דברי הר"ב אלו:

(כב) וכל אלו הדברים יש להקל כו'. כ' מהרש"ל בבדיקות כל מה שכתבו להקל בין בחילופים שלא הוזכר בש"ס או בגדלות דעינוניתא דורדא היינו דוקא דליכא שום ריעותא בריאה במלתא אחריתא אבל אם אית בה ריעותא אחריתי אפילו במלתא שאנו מכשירים מ"מ מאחר דאיכא צד חומרא להטריף לאיזו מאן דהוא אפילו דלא כהלכתא מ"מ בכל שהוא מצטרף לסייע ידי האוסרים ואמרינן לקותא היא וטרפה נ"ל עכ"ל וכה"ג כ' הר"ץ גבי מעשה שבא לידו כבש עם ב' כיסים ע"ש:


ט"ז

אוני. פירושו לשון אוזן ואומה לשון אם דהיינו הגדולה שהאונות נפרדות ממנה והיא עיקר הריאה כן כתב הרא"ש עינוניתא דורדא פי' אינוניא דהיינו אונא קטנה דורדא על שם קלישותה ואדומה. רש"י:

צורות האונות כו'. הני דינים שבהג"ה זאת הביא רש"ל וכתב עליהם וז"ל ותמה אני מה סמך יש לאלו החילופי' ולהוסיף טריפות על מה שלא הוזכר בתלמוד אפי' ברמז דהא לא קאמר אלא ה' אוני אית לה לריאה ג' מימין וב' משמאל אבל כל הני חילוקים מאן דכר שמייהו שיהא נופל שם חילוף עליהם ואין זה אלא השחתת ממון ישראל עכ"ל וכתב מ"ו חמי ז"ל ומ"מ נראה היכא דליכא הפסד מרובה אין להורות היתר במה שנהגו לאיסור אע"ג דמדינא ליכא איסורא עכ"ל. וכתב רש"ל בשם בדיקות שאם הורדא גדולה מאונא שאצלה דהיינו אונא הסמוכה לאומה טריפה ויפה כתב דהא שמה עינוניתא ואם היא גדולה כל כך אין שם הזה עליה ע"כ לשונו. עוד כתב דאם האומה למעלה והאונות למטה דטריפה. ונ"ל דבמקום דאיכא עוד ריעותא אע"פ דלא מטריף בשבילה מכל מקום מצטרף בהדי ריעותא דלעיל וטריפה:

והורדא אם חסרה כו'. הטעם כיון דיש במקצת בהמות ובמקצת אין להן אין להטריף בשום שינוי דורדות. שינתה תוארה וצורתה כתב רש"ל פירוש כשהיא משוכה כאונה ולא עגולה דודאי באונה אין קפידא אם אינה משוכה וחדודה דדוקא בעינוניתא אמרינן שינתה תוארה טרפה דדיני טרפות תלויים בדרכי גידול הריאה וקים להו לרבנן דאונה פעמים עגולה ופעמים חדודה אבל ורדא דינא עגולה עכ"ל האגור ועוד מ"כ שאם העינוניתא עגולה כולה בלי חריץ שהיא טרפה שהרי תוארה ידוע ולפי תוארה קראוה בשם זה עכ"ל:

בין נמצאו שני ורדות כו'. לכאורה קשה הא כתב רמ"א בסעיף ג' דמנהגנו להכשיר כל יתרת מקמא ונראה דכאן אין הפסול משום יתרת אלא כיון דיש יתר וכל יתר כנטול דמי אם כן חסירה הורדא הראויה להיות וכן בשינתה מקומה דהיינו שעומדת בצד שמאל והטור כתב בשם הרא"ש דטרפה מטעם יתרת ולפ"ז היה לנו להכשיר דהא יתרת מקמא היא אלא דאנו אוסרים בזה מטעם דהוה חסרה הורדא במקום הראויה להיות ולפ"ז אין טריפות דורדא אלא כששניהם במקום הורדא ואין להם שורש אחד כעובי אצבע אחר הנפיחה ומ"מ אם משכחת אונה יתירה בפנים אפי' במקום הראוי להיות ורדא אין כאן פסול דב' ורדות אין כאן דצורת האונה אינה דומה לורדא כמ"ש התוספות בפרק א"ט גבי ההוא ביני ביני כו' וה"ה אם נמצאו ב' ורדות א' בימין ואחד בשמאל דלא שייך יתר כנטול דמי כיון שאין היתרת עומדת במקום הראוי לה דוגמא לזה אמרינן גבי יתרת רגל בסי' נ"ה סעיף ד' ומטעם יתרת אין פסול דהא מקמא היא וכבר העיד עלינו רמ"א שהמנהג להכשיר בכל יתרת מקמא דמשמע אפילו שלא בדרי דאוני כנ"ל:

שורש אחד. מ"כ בשם א"ז אע"פ שאין עובי אצבע שם וכתב ע"ז חכם אחד מ"מ משך השורש בעינן כאצבע בין שני הורדות ולי נראה דשיעור גובה השורש של שניהם קודם שמתחלקים צריך שיהיה כאצבע:

וכל אלו הדברים כו'. זה לא קאי אמ"ש בנמצא חסירה או שני ורדות או שינתה מקומה דטרפות זה הוזכר ברש"י ובתוס' פא"ט אלא אשאר דינים שזכר בהג"ה קאי. ורש"ל כתב להכשיר בדינים האסורים מחמת הכיס שזכר רמ"א דהא לא אידכר כיס בגמ' ובשינתה תוארה כתבתי כבר בסמוך בשמו דטרפה ועל דין הפוך שזכר רמ"א כאן דטרפה באם הורדא הפוכה והיינו שדרכה שיש לה חריץ מכוון נגד החיתוך שבין אונה לאומ' וגבה נגד הלב ופני' נגד הכליו' ואם נתהפכה כגון שהחריץ נגד הלב וגבה נגד החיתוך טריפה כן כתוב בבדיקות שלנו וכ' רש"ל ע"ז ולזה אין טעם וריח מאחר שלא שינתה צורתה ולא מקומה רק שהחריץ הפוך מה בכך אין זה אלא איבוד ממון ישראל ואי איישר חילי אבטליניה עכ"ל :

באר היטב

(א) לריאה:   פי' אונה לשון אוזן. ואומה לשון אם דהיינו הגדולה שהאונות נפרדות ממנה והיא עיקר הריאה ועינוניתא דורדא מיקרי ע"ש קלישותא ואדמומיתא רש"י בחולין.

(ב) מהשמאל:   וכתב בש"ך אפילו איכא ד' בימין וחסרה אחת בשמאל טריפה דלא כתורת חיים דמכשיר בזה.

(ג) טריפה:   וכתב בש"ך וה"ה נמי ד' בשמאל וג' בימין הוי חליף וטריפה.

(ד) וטריפה:   וכ' מהרש"ל תמה אני על אלו הטריפות שהזכיר רמ"א מה שלא נזכר בתלמוד שלנו אלא ג' בימין וב' בשמאל ואינו מטריף אלא החילוף שהוזכר בש"ס וכתב הב"ח שיש לסמוך על דברי מהרש"ל במקום הפסד מרובה. וכ"כ הפרי חדש וז"ל אנן מכשרינן בכה"ג. ואם האונה אמצעית גדולה מהאונה עליונה של ימין כשרה. וכן אם בצד ימין יש ד' אונות ובאונה העליונה היתה אונה קטנה והאונה אמצעית היתה גדולה יותר מהאונה הסמוכה לאומה דכשר עכ"ל. ועיין בס' ע"י מאלו הדינים. כתב בתשובת נ"ש סימן נ"ה הפסד מועט הוא כבד של תרנגולת ושל יונה וכל מה שהוא יותר מזה הוי ה"מ. ומי שלבו נוקפו נ"ל כל מה שהפסיד בקרן קצת יתר משתות הוי ה"מ בלי ספק. ויש לחלק בין עני לעשיר דאינו אצלו ה"מ אלא ביותר משתות עכ"ל. וכ' עוד מהרש"ל שאם הוורדא גדולה מהאונא שאצלה דהיינו אונא הסמוכה לאומה טריפה. וכתב בט"ז דיפה כתב דהא שמה עינוניתא ואם היא גדולה כל כך אין שם הזה עליה. וכתב עוד אם האומה למעלה והאונות למטה דטריפה וכתב בט"ז דנראה לי דבמקום דאיכא עוד ריעותא אע"ג דלא מטריף בשבילה מ"מ מצטרף בהדי ריעותא דלעיל וטריפה.

(ה) שתים:   אפילו אינה עומדת זו אצל זו ש"ך. ודוקא שיש להן ב' כיסין אבל אם הא' מונח בכיס והשני אין מונח בכיס אף שאותו שמונח בכיס אין לו תואר ורד והב' יש לו כשר אף לדידן (ד"א דף ק"ו).

(ו) ורדות:   וכ' בט"ז ואע"ג דקי"ל בסעיף ג' דיתרת מקמא כשר צ"ל דכאן מטרפינן מטעם דכל יתר כנטול דמי ולפי זה אין טריפות הוורדא אלא כששניהם במקום הוורדא ואין להם שורש אחד כעובי אצבע אחר הנפיחה ומ"מ אם משכחת אונה יתירה בפנים אפילו במקום וורדא אין כאן פסול דב' וורדות אין כאן דצורת האונה אינה דומה לוורדא וה"ה אם נמצא ב' וורדות א' מימין וא' משמאל דכשר דלא שייך לומר יתר כנטול כיון שאין היתר עומדת במקום הראוי לה. דוגמא לזה אמרינן גבי יתרת הרגל בסי' נ"ה סעיף ד' ומטעם יתרת אין לפסול כיון דמקמא היא דכשרה אפילו שלא בדרי דאוני עכ"ל.

(ז) חסרה:   וכתב בד"מ דאם היא פחותה מעלה של הדס לאחר נפיחה טריפה.

(ח) מקומה:   פי' שדרכה לעמוד למטה מהאונות ויש לה חריץ וכשנופחין הריאה החריץ מכוון נגד החיתוך שבין אונה לאומה וגבה כנגד הלב ופניה כנגד הכליות ואם נהפכה שהחריץ נגד הלב או גבה נגד החיתוך טריפה אבל אם החריץ הפוך מעט כנגד האונה או למטה לאומה כשרה מהרי"ו. ומהרש"ל כתב מה בכך שהחריץ הפוך אין זה אלא איבוד ממון של ישראל ויש לבטל מנהג זה. וכ' פרי חדש שיפה כתב. עיין בשחיטת אחרונים והב"ח כתב היכא דליכא הפסד מרובה אין להורות היתר במה שנהגו איסור.

(ט) טריפה:   וכתב בש"ך בשם האגור אם אין לה חריץ כתואר הוורדא טריפה ואם היא גדולה כאונה הסמוכה לאומה או שפחותה מעלה הדס בנפיחה או שינתה תוארה שהיא משוכה וחדודה כאונה ולא עגולה יש להטריפה וכ' בש"ך דנראה לו דאפי' היא גדולה רק כמו האונה האמצעית של ימין טרפה מיהו ראיתי הרבה בודקים מקילים בענין זה ולא מטריפין אלא כשהיא גדולה כ"כ כאונה הסמוכה לאומה ונראה דאפילו למאן דמכשיר יתרת מקמא סעיף ג' מ"מ שינתה תוארה וגדולה כ"כ טריפה דהוי כמו חסרה הוורדא דזה אונה היא ולא וורדא עכ"ל.

(י) אצבע:   ופי' הש"ך דאין חילוק בין בגסה בין בדקה לעולם משערינן בעובי אצבע. פי' עובי אצבע ר"ל דשיעור גובה השורש של שניהם קודם שיתחלקו צריך שיהיה כאצבע.

(יא) סדק:   בשורש הנשאר אפילו יש בשניהם תואר ורדא כשר. מהרמ"ט.

(יב) הפוך:   פי' דיש להם שורש א' דאלו אין להם שורש א' אפילו שניהם אינם הפוכים טריפה דהוי כשני וורדות.

(יג) כשר:   וכתב בש"ך אבל אם שניהם שוים טריפה ואינו כשר עד שההפוכה תהיה קטנה משאינה הפוכה עוד משמע שם בדברי הר"ץ דשינתה תוארה דינה כהפוכה בזה. אם ב' ורדות כנ"ל נסרכין זה לזה ממעכין לפי המנהג שלנו שאנו ממעכין אף בגנב לבודקן.

(יד) טריפה:   והטעם כתבו האחרונים משום דאז ודאי שינתה הוורדא מקומה פורתא וכתב בש"ך בשם מהרש"ל דאפי' אין לו כיס כשר וכ"ש אם יש לו ב' כיסים או שאינה מונחת בכיס אלא שכל הבודקים נהגו להטריף וקשה להקל נגד המנהג אלא בהפסד מרובה וגבי מי שיש לו ב' כיסים מביא בהג"ה דדוקא יתר בצד ימין הוא טריפה משום דכל יתר כנטול דמי וכתב שכן נוהגים בק"ק קראקא וכתב מהר"ם שם וז"ל ונ"ל דוקא כשאין להכיס שבשמאל חלק וורדא דאל"כ אסור משום יתר וורדא אבל מדברי הט"ז לעיל משמע אף בזה כשר מאחר שאינה עומדת במקום הראוי לה כמו גבי רגל.

(טו) כשרים:   וכתב בש"ך אף למאן דמכשיר יתרת מקמא מיהו בשני וורדות או חסירה או שינתה מקומה טריפה. וההפרש שנדע איזה יתרת דוורדא ואיזה יתרת מקמא. הוא כשיש לה תואר וורד ממש אפי' עומדת היתרת בצד שמאל הוי יתרת דוורדא אבל כשאין לה תואר וורד ממש בענין שיש להחשיבו ליתרת יש להכשיר כיון שאינה עומדת במקום הורדא וכן אפי' אינה עומדת במקומה ואין לה תואר וורד ממש ויש לה כיס בפני עצמה הרי ניכר ששני וורדות הן וטריפה אבל אם אין לה תואר וורד כלל אף דיש לה כיס כשר. וט"ז כ' כשנמצא ב' וורדות דטריפה הטעם דכל יתר כנטול דמי ולפ"ז נ"ל שאין להטריף משום ב' ורדות אלא בששניהם עומדים במקום הראוי להיות ורדא ואין להם שורש כעובי אצבע אחר הנפיחה. ומ"מ אם משכחת אונה יתירה בפנים אפי' במקום הראוי להיות ורדא ואין לה צורת ורדא שאין פסול כאן באשר דשני ורדות אין כאן משום דצורות האונות אינו דומה להיות ורדא. וה"ה אם נמצא ב' ורדות א' בימין וא' בשמאל לא שייך כנטול דמי כיון שאין היתרת עומדת במקום הראוי לה עיין סי' נ"ה סעיף ה'. מצאתי כ' בכנה"ג בכוי שקורין בופו"ל דרכו להיות לו ב' ורדות וכן לרוב חיות השדה וכשירין אבל לשאר דינים הן סרכא בוורדות או לתואר וורדא ורחוקה והפוכה ולכל שאר טריפות הם כמו בהמה רק לענין יתרת דעינוניתא דאין להטריף בהם. וכ' הב"ח שמעשה כזה בא לידו כמה פעמים והכשיר ואם עומדת במקום הוורדא ממש קבלתי מפי אמ"ו דנוהגין להטריף אם יש לה תואר ורד קצת אבל אם דומה ממש לאונה יש להחשיבו יתרת מקמא ואם יש לו שורש א' ע"ל בזה הסעיף. ומ"ש רמ"א גבי חסר קצת מוורדא דיש לבדוק באומה של שמאל יש להגיה ימין וכן בת"ח דהא אם נמצא העינוניתא לצד שמאל טריפה. והש"ך דוחה דבריו ע"ש.

(טז) וטלאים:   וכתב בש"ך דמזה הלשון משמע לכאורה דאפילו בגסה דינא הכי כיון שנמצא לפעמים בגדיים וטלאים אבל בגליון שהביא הר"ץ איתא דדוקא בגדיים וטלאים אבל לא בגסה. ולענין דינא כתב הר"ץ שם ע"ז שאין אנו נוהגים כן אלא בכל שינתה מקומה אנן מטריפים אפילו בגדיים וטלאים ונ"ל הטעם כיון שהוא דבוק לאומה הוי ליה יתרת בעלמא ואין לו לעינוניתא דורדא כלום ואם יש עליו כיס א"כ ודאי ורד הוא אבל הוא ורדא בפני עצמו ולדעת הט"ז ממ"ש בס"ק ד' משמע דכשר אם יש עוד ורד בצד שמאל וכ' עוד שהר"ר ליברמן שוחט מפראג כ' בבדיקות שלו דעינוניתא צריך תואר ורד ואם אין לו תואר ורד אין בכך כלום לפי דעת מהר"ם שכתב אם חסירה הורדא קצת ואותה חתיכה נמצא באונה או באומה כשרה ומסתמא אם חסרה חתיכה ממילא אין לה תואר ורד ולדעתי אם כך נהג האכיל כל ימיו טריפות לישראל שהרי כבר כתבתי בשם כל הפוסקים דאם אין לה תואר ורד טריפה אבל באמת אין דינים אלו סותרים זה את זה כלל כי קבלתי מאמ"ו כשחסר מקצת הורדא ונמצא כך באונה או באומה אז מצטרפין יחד ונראה לעין שיש תואר ורד בין שניהם וכה"ג כתב מהר"ם דאם נמצא שני ורדות בשורש א' שאינו כעובי אצבע ואין לה תואר ורד אלא בצירוף מכשירין כי חשוב כחדא ועוד שגם בהנשאר מיירי שיש לה תואר ורד וכדכתב רמ"א דיש מכשירים אם יש לה תואר ורד בשורש שלה.

(יז) מקומה:   וכתב הש"ך בשם הר"ץ אם יש לו שורש א' אע"פ שנתקטנה ואין שם יותר אפ"ה כשר וכתב עוד בש"ך שבבדיקות חולק על דין זה וטעות הוא כי דברי הרמ"א הן עיקר.

(יח) ענין:   זה לא קאי אנמצא חסירה או ב' ורדות או שינתה מקומה דטריפות זה הוזכר ברש"י ותוס'. אלא קאי אשאר דינים שזכר הרמ"א. ט"ז. נוהגין שלא לאכול הורדא משום מיאוס מ"מ אם נמלח עם שאר בשר מותר כ"כ דמשק אליעזר. אם נמצאת הורד נקובה אע"פ שהכיס שלה סותמה טריפה ע"ש סי' ט"ז וכ"ג. והא דב' כיסין טרפה דוקא כשיש כותל א' לשניהם דאי אמרינן יתר כנטול דמי ליכא שום כיס. אבל רחוקים זה מזה דיש לכל א' כיס בפ"ע כשר כנה"ג. ושמעתי מבודק מומחה דוקא כשהעיניניתא נהנית משתיהן כגון שמונחין זע"ז והורדא מונחת בשתיהן וגם שיש לכל כיס גיד בקצותיו בשפה ואם חסר א' מכל אלו כשרה ע"ש דף צ"ה. אם הכיס של ורדא מדוחק שא"א לורד לצאת אלא ע"י פתיחה אע"ג דאין שם סירכא ובועה טריפה ולא מהני נפיחה דמשק אליעזר דף קע"ג. וכתב בש"ך בשם מהרש"ל בבדיקות כל מה שכתבו להקל בין בחילופים שלא הוזכר בש"ס או בגדלות דעינוניתא דורדא היינו דוקא דליכא שום ריעותא בריאה במלתא אחריתא אבל אם אית ביה ריעותא אפילו במילתא שאנו מכשירים מ"מ מאחר דאיכא צד חומרא להטריף לאיזה מאן דהוא אפילו דלא כהלכתא מ"מ בכל דהו מצטרף לסייע ידי האוסרים ואמרינן לקותא היא וטריפה.



פתחי תשובה

פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש