ש"ך על יורה דעה לה

►| ש"ך • על שולחן ערוך יורה דעה לה |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) ריאה שניקבה כו'. עיקר טרפות דנקיבת הריאה יתבאר לקמן ר"ס ל"ו ע"ש:

סעיף ב

(ב) ונקראת עינוניתא דורדא. כמו אינוניא אזן קטן דורדא על שם קלישותא ואדומה. רש"י:

(ג) או מהשמאל. משמע דאפילו איכא ד' בימין אי חסרה א' בשמאל טרפה וכן משמע מכל הפוסקים והכי משמע נמי להדיא מדברי הפוסקים גבי השלמת הורדא ע"ש והוא פשוט בפי כל דלא כספר תורת חיים דמכשיר בזה:

(ד) או שהיו שנים מימין כו'. וה"ה נמי ד' בשמאל וג' בימין הוי חליף וטרפה כמ"ש הר"ב סעיף ה':

(ה) כל זה מקרי חליף. ומהרש"ל פא"ט סי' ל"ד מכשיר כל אלו החלופים ואינו מטריף אלא החילוף שהזכירו הט"ו והוא בש"ס ופוסקים והחילוף שהאומות למעלה והאונות למטה שהוזכר בדברי האחרונים וכ"פ הב"ח להקל בהפסד מרובה ע"ש:

(ו) או אם יש לה שתים. פירוש אפי' אינם עומדות זו אצל זו:

(ז) או אם חסרה כו'. וכתב בד"מ משמע באגור דאם היא פחותה מעלה של הדס לאחר נפיחה טרפה עכ"ל והוא מבואר כן באגור שהבאתי בס"ק ט':

(ח) או ששינתה מקומה. שדרכה לעמוד למטה מן האונות ויש לה חריץ וכשנופחים הריאה החריץ מכוון נגד החיתוך שבין אונה לאומה וגבה כנגד הלב ופניה כנגד הכליות ואם נהפכה שהחריץ נגד הלב או גבה כנגד החיתוך טרפה אבל אם החריץ הפוך מעט כנגד האונא או למטה לאומה כשרה עכ"ל מהרי"ו שם הובא בד"מ ועיין פירושו בשחיטות האחרונים ומהרש"ל פא"ט סי' ל"א כתב מה בכך שהחריץ הפוך אין זה אלא אבוד ממונם של ישראל ויש לבטל המנהג ע"כ:

(ט) וכן אם שינתה תוארה וצורתה כו'. ז"ל האגור סי' אלף ק"י אם אין לה חריץ כתואר עינוניתא דורדא טרפה ואם היא גדולה יותר מדאי כאונא הסמוכה לאומא או שינתה תוארה שיש לכל ורדא או שפחותה מעלה הדס בנפיחה טרפה ל' תואר ר"ל צורתה הרגיל בה וא"כ כשהיא משוכה וחדודה כאונא ולא עגולה יש להטריפה עכ"ל ומביאו ב"י ומהרש"ל שם סי' ל"א ומדברי התוס' פא"ט (דף מ"ז ע"א) והמרדכי גבי עינוניתא דכל חויא בריית' הכי אית להו נראה דאם שינתה תוארה בענין שאפילו רק גדולה כאחד משאר אונות טריפה וכ"כ האגודה והרשב"א בחידושיו שם וכ"כ מהרש"ל בבדיקות שלו שמ"כ בשם ספר איש זקן אחד חכם שאם היא גדולה אפילו כמו אונא האמצעית של ימין טרפה וכן משמע בסימני מהרש"ל פא"ט סי' ל"א שכתב ואם היא גדולה יותר מדאי טרפה ומדלא נתן שיעור אלמא כל שנשתנה גדלותה טרפה וכן נראה דעת הר"ב שכתב סתם דאם שינתה תוארה טרפה מיהו ראיתי הרבה בודקין מקילין בזה ולא מטריפים אלא כשהיא גדולה כ"כ כאונא הסמוכה לאומא וכן דעת מהרי"ו ונראה דאפילו למאי דמכשירין יתרת מקמא בסעיף ג' מ"מ שינתה תוארה וגדולה כ"כ טרפה דהוי כמו חסרה הורדא דזה אונא הוא ולא וורדא וכ"נ דעת הר"ב:

(י) כעובי אצבע כו'. משמע דלעולם משערין כעובי אצבע בין בבהמה דקה בין בגסה וכן מסיק בד"מ וכ"פ מהרש"ל שם סי' ל"ב דלא כיש שכתבו דבגסה בעינן ב' אצבעות וכן לקמן סי' מ"ז גבי שני מעיים היוצאים ממקום א' דבעינן שיהא להם שורש א' כעובי אצבע לא מחלקי' בין דקה לגסה דמאחר שעובי אצבע נקרא שורש א' ה"ה בגסה:

(יא) אע"פ שישבו סדק. פי' בשורש הנשאר וכ"כ בד"מ:

(יב) ואם א' הפוך כו'. אדסמוך ליה דיש להם שורש א' קאי דאילו באין להם שורש א' פשיטא דאפילו שניהם אינם הפוכים טרפה דה"ל ב' ורדות וכן משמע להדיא בהגהות הר"ץ ע"ש:

(יג) הולכים אחר היותר גדולה ואם היא אינה הפוכה כו'. מדלא נקט איפכא הולכין אחר היותר גדולה ואם היא הפוכה טרפה משמע דה"ה בששניהם שוין טרפה וכן הביא בד"מ בשם בדיקות ישנים שכתבו בשם י"א דאינו כשר עד שההפוכה תהיה קטנה משאינה הפוכה וסיים בד"מ שם וכבר בא מעשה לידי כזה והכשרתי לפי שהקטנה היתה הפוכה עכ"ל דלא כהר"ץ שנסתפק בזה עוד משמע שם מדברי הר"ץ דשינתה תוארה דינה כהפוכה בזה וע"ש:

(יד) ואם לא נמצא לה כיס כו'. ומהרש"ל שם פסק דאפי' אין לה כיס כלל כשר וכ"ש אם יש לה ב' כיסים או שאינה מונחת בכיס גם בתשובת משאת בנימין סי' ס"א הסכים למהרש"ל אלא שכתב מאחר שכבר נהגו בארצות הללו לאסור כשחסר הכיס או שאינה מונחת בכיס אין לשנות המנהג דלא יהא אלא כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור כו' אך בנמצא שני כיסים האריך להתיר ע"ש כי דבריו נכונים אלא שכל הבודקים נוהגין להטריף וכ"כ בבדיקות הר"ץ ומהר"מ דכן נוהגין וקשה להקל נגד המנהג אם לא בהפסד מרובה וכה"ג:

(טו) או שיש לה ב' כיסין כו'. הר"ץ מביא לשון הר"ש מזיי"א עצמו דדוקא יתיר בצד ימין משום דכל יתר כנטול דמי (אבל מצד שמאל כשר) עכ"ל וכתב שכן נוהגין בק"ק קראקא ומביא מהר"מ בס' מח"ב וכ"פ הב"ח בס"ס זה וכ' מהר"מ שם ונ"ל דדוקא כשאין לכיס שבשמאל חלק ורדא דאל"כ אסור משום יתיר ורדא עכ"ל ופשוט הוא ועיין בס"ק י"ז מ"ש בשם הב"ח:

(טז) ואינה מונחת כו' ואף כשמניחין כו'. כלומר שיש לה כיס ואינה מונחת בתוכו דהיינו שאף כשמניחין אותה בתוכו חוזר ויוצא כשנופחים הריאה וק"ל והטעם בזה כתבו האחרונים משום שאז ודאי שינתה מקומה פורתא:

(יז) וכל אלו הדינים כו'. ל' הב"י אבל לדברי המכשירים יתרת בכל מקום שתמצא חוץ מעל גבה וכן לדברי המכשירים ב' ורדות כו' גם כל אלו החילוקים הם כשרים עכ"ל ומביאו ד"מ וכתב עליו וכבר כתבתי שאנו נוהגין במדינות אלו להטריף כל יתרת שלא בדרי דאוני ממש א"כ יש לנהוג בכל הדברים כו' עכ"ל משמע דס"ל ג"כ דלמאי דמכשרינן יתרת מקמא הכל כשר ואם כן יש לתמוה דבסעיף ג' כ' בהג"ה דנוהגין במדינות אלו להכשיר יתרת מקמא וכאן כתב דנוהגין במדינות אלו כל החומרות וכן הוא באמת המנהג בכל המדינות האלו להכשיר יתרת מקמא ולהטריף ב' ורדות עם כל החומרות השייכים לה וכן נמצא בכל בדיקות האחרונים וקשיא הא דלעיל וכ"כ רש"י פא"ט (דמ"ז) בהדיא דב' עינוניתא דורדא טרפה משום דהוה יתרת מקמא וכן משמע מדברי ש"פ וצ"ל דט"ס הוא בד"מ דבלא"ה קשה דהיאך כתב שם דנוהגין במדינות אלו להטריף יתרת שלא בדרי דאוני ממש והרי בהג"ה ס"ג כ' שנוהגין להכשיר וכן הוא באמת המנהג ועוד דהיאך כ' וכבר כתבתי כו' והלא לא כ' שם בד"מ מקודם דבר מזה אלא אח"כ כתב בסמוך דין דיתרת מקמא ע"ש אלא ט"ס הוא וצ"ל וכבר כתבתי שאנו נוהגין להטריף כל יתרת דורדא א"כ יש לנהוג כו' וס"ל להר"ב דיתרת דורדא אינו תלוי ביתרת מקמא וכמו שהבינו המרדכי והגמ"יי שדעת הרמב"ם להטריף יתרת דורדא אע"פ שכתב להדיא יתרת מקמא כשר וכ"נ דעת מהרי"ו דביתרת דורדא כתב בפשיטות דנוהגין להטריף וביתרת מקמא כתב דיש מכשירין וע"פ זה נמשכו כל האחרונים וטעמא נ"ל דקים להו לחז"ל דיתרת מקמא לא חשיב יתרת כלל שכך הדרך להיות בבהמות אבל יתרת דורדא לאו אורחייהו בהכי. וההפרש שנדע איזו הוי יתרת דורדא ואיזו הוי יתרת מקמא הוא כשיש לה תואר ורד ממש כצורתה וכהווייתה אפי' עומדת היתרת בצד שמאל הוי יתרת דורדא דהא נרא' לעין דשתי ורדות הן אבל כשאין לה תואר ורד ממש בענין שיש להחשיבו ליתרת יש להכשיר כיון שאינה עומדת במקום הוורדא וכן משמע בתשובת מהרי"ו סי' צ"ז וכ"מ בהגהות הר"ץ ע"ש ומהר"מ בב"ה השיג עליו מדברי הטור שכ' בשם הרא"ש עינוניתא בשמאל טרפה וסיום דבריו ולכן אין לנהוג כן במקום שנהגו איסור בב' ורדות עכ"ל ולא דק דהרא"ש וטור לטעמייהו אזלי דאסרי יתרת מקמא דהא בורדא מכשרי בין נמצאו ב' ורדות בין לא נמצאה כלל ואולי אף מהר"מ לא השיג עליו אלא לפי מה שהבין מדברי הר"ץ שיש לה תואר ורד ממש ואפשר דלדינא מודה למאי דפרישית וכן אפי' אינה עומדת במקומה ואין לה תואר ורד ממש ויש לה כיס בפני עצמה הרי ניכר ששתי ורדות הן וטרפה וכן משמע מדברי מהר"ם שהבאתי בס"ק ט"ו וס"ק כ' אבל אם אין לה תיאר ורד כלל אף דיש לה כיס כשר וכ"כ הב"ח ס"ס זה שמעשה כזה בא לידו כמה פעמים והכשיר ואם עומדת במקום הוורדא ממש קבלתי מפי הגאון אמ"ו ז"ל דנוהגין להטריף אם יש לה תואר ורד קצת אבל אם דומה ממש לאונה יש להחשיבו יתרת מקמא ואם יש להם שורש אחד נתבאר דינו בס"ק י"ב:

(יח) יש לבדוק באונות כו'. כ' רבי ליברמן שוחט מפראג בבדיקות שלו וז"ל עינוניתא צריך תואר ורד ואם אין לה תואר ורד אין בכך כלום לפי דעת מהרמא"י שכתב אם חסרה הורדא קצת ואותה חתיכה נמצאה באונה או באומ' כשיר' ואם חסר' חתיכה ממילא אין לה תואר ורד כנ"ל עכ"ל ושארי ליה מאריה אם כך נהג האכיל כל ימיו טרפות לישראל דהרי כבר נתבאר בס"ק ט' שכל הפוסקים וכל האחרונים הסכימו דאם אין לה תואר ורד דטרפה וכ"כ הר"ב גופי' ואם יש להעלות על הדעת לדחות דין א' מפני חבירו יותר יש לדחות דין זה שלא נזכר בשום פוסק רק שמצא כן הר"ב כתוב והוא קולא גדולה גם הר"ב כ' בד"מ על דין זה שהוא תמוה ואם קבלה היא נקבל ולא לדחות דין דשינתה תוארה שהוא מבואר בכל הפוסקים והוא להחמיר אבל באמת אין דינים אלו סותרים זה את זה כלל כי קבלתי מהגאון אמ"ו ז"ל כשחסר מקצת הורדא ונמצא כך באונה או באומא אז מצרפים יחד ונראה לעין שיש תואר ורד בין שניהם וכה"ג כ' מהר"מ בסמח"ב דאם נמצאו ב' ורדות בשורש אחד שאינו כשיעור עובי אצבע ואין לו תואר ורד רק ע"י צירוף מכשירים דחשיב כחדא ע"ש ועוד שגם בהנשאר יש תואר ורד וכדכתב הר"ב וכן יש מכשירים אם יש לה תואר ורד בשורש שלה כו':

(יט) מצד שמאל. כ' בספר תורת חיים פא"ט דט"ס הוא וצ"ל מצד ימין דהא אם נמצא העינוניתא לצד שמאל טרפה כו' ע"ש וז"א דהא אף לדבריו אכתי תקשי דהא פסק הר"ב דאפילו בימין אם שינתה מקומה פורתא טרפה וכמ"ש בס"ק ח' ועוד דהא בד"מ ובכל בדיקות האחרונים ובעט"ז איתא נמי מצד שמאל אלא פשוט דל"ד זה לנמצא העינוניתא בצד שמאל דהכא השורש עומד במקום הראוי אלא שחסר קצת בראש העינוניתא וכך הוא רגיל למצוא בצד שמאל והיינו רבותייהו וכן בא מעשה כמה פעמים לידי:

(כ) כי כן נמצא לפעמים בגדיים וטלאים כו'. הלשון משמע לכאורה דאפי' בגסה דינא הכי כיון דאורחא להמצא כן בגדיים וטלאים אבל בגליון שהביא הר"ץ איתא ודוקא בגדיים וטלאים כי כן נמצא לפעמים בגדיים וטלאים ולענין דינא כתב הר"ץ שם ע"ז אבל אין אנו נוהגין כן אלא בכל שינתה מקומה אנו מטריפין בין בגדי בין בטלה וכ"כ מהר"מ בס' מח"ב דמלשון הר"ב משמע דאין ברור להכשיר ונ"ל טעמא כיון שהוא דבוק לאומא ה"ל יתרת בעלמא ואין לו לעינוניתא כלום ואם יש עליו כיס א"כ ודאי ורד הוא אבל הוא ורדא בפני עצמה ע"כ:

(כא) וכן יש מכשירין אם יש לה תואר ורד כו'. ז"ל הר"ץ כאן ק"ק קראקא נוהגין שאם העינוניתא נתקטנה רק שורש ניכר כשרה כו' דכיון שהשורש הוא כעובי אצבע אגודל אע"פ שאין לו תואר ורד אפ"ה כשר וכן ראיתי אני מא"מ להכשיר וכן בי"ד סימן ל"ה עכ"ל. ור"ל בי"ד סי' ל"ה בדברי הר"ב (דודאי אין ר"ל בעור י"ד שהרי לא הוזכרו שם כלל דינים אלו) ומהר"מ בב"ה שלו השיג עליו דלא נמצא בי"ד כן ע"ש שהאריך בזה ובחנם טרח גם האריך שם לסתור טעמו של הר"ץ וסיום דבריו כיון דטעמו בטל דינא נמי בטל ולא נהירא דאף שדבריו נכונים לסתור טעמו מ"מ טעמא אחרינא איכא דכיון דיש שורש הרי כל הורדא קיימת והדין דין אמת ובאמת נעלם מהן דברי הר"ב אלו:

(כב) וכל אלו הדברים יש להקל כו'. כ' מהרש"ל בבדיקות כל מה שכתבו להקל בין בחילופים שלא הוזכר בש"ס או בגדלות דעינוניתא דורדא היינו דוקא דליכא שום ריעותא בריאה במלתא אחריתא אבל אם אית בה ריעותא אחריתי אפילו במלתא שאנו מכשירים מ"מ מאחר דאיכא צד חומרא להטריף לאיזו מאן דהוא אפילו דלא כהלכתא מ"מ בכל שהוא מצטרף לסייע ידי האוסרים ואמרינן לקותא היא וטרפה נ"ל עכ"ל וכה"ג כ' הר"ץ גבי מעשה שבא לידו כבש עם ב' כיסים ע"ש:

סעיף ג

(כג) וכשנופחים אותה כו'. מדברי המ"כ שהביא הב"י ומדברי המרדכי שהביא הר"ץ משמע דכיון שנמצא יתרת צריך לנפחה ולראות אי נוטה לקמא או לגבה וע"ל ר"ס ל"ט:

(כד) ואם נוטה לגבה טרפה. וכב"י וד"מ בשם מ"כ דוקא בליטה יתירה אבל נתעקמה והולכת למעלה אין כאן בית מיחוש כיון שעומדת במקום הכשר בשביל שבולטת לחוץ לא מיטרף עכ"ל וכן הביא הר"ץ בשם המרדכי וכן משמע מל' הר"מ ממדלינ"ג שהביא הר"ץ שם וכ"פ העט"ז וביאר בליטה יתרה היינו כטרפא דאסא אע"פ שהיא משורשת בדרי דאוני כו' ע"ש וכן פי' הר"ץ שם וכן הוא בשאר אחרונים:

(כה) ואין לשנות המנהג. עיין ס"ק י"ז:

סעיף ד

(כו) כשרה. אפי' האוסרים יתרת מקמא מכשרי בהאי משום דהאי קיימי בדרי דאוני מקרי כדכתב רש"י באונה הסמוכה לאומא עכ"ל ב"י וכ"פ מהרש"ל סי' ל"ד וע"ל ס"ק מ"ז:

סעיף ה

(כז) כטרפא דאסא. וה"ה אפילו יתר מטרפא דאסא וכן כתב מהרי"ו:

(כח) מפני שדרכה ליפצל. מפני דוחק החזה:

(כט) אבל לא שמאלית. וכ"פ מהרש"ל שם סי' כ"ט ומביאו הב"י וכ"פ בד"מ וכ"כ הר"ץ דהכי נוהגין:

(ל) ויש מי שאומר דדוקא למעלה מחציה. פי' לצד חוד של אונה וכ"כ מהרי"ו והובא בד"מ:

(לא) אבל אם הם שוה בשוה כו'. וכתב בהגהת מהרי"ו אם יש בכל צד ה' טרפה ומהרש"ל שם כתב ולפי דעתי שאינו בנמצא אבל אם הוא בנמצא יהא רעוא שיבא לידי ואיזבן מיניה דשופרי שופרי כי בודאי אחד מן המבהילים בדה זאת מלבו עכ"ל וכ"כ הב"ח:

(לב) כמין סדק מצטרף להכשיר. כמ"ש בסעיף ח' ע"ש:

(לג) אבל לא להטריף דאם נמצא בצד שמאל ג' אונות וסדק לא הוי כד' אונות ומשמע דאפילו בריאה אחת מצטרפין להכשיר ולא להטריף כגון אם יש בצד שמאל אונה וג' סדקים אמרינן דסדק א' מועיל להכשיר והאחרות אינן כלום לחשבו חליף ולא אמרינן ממ"נ אי נחשב סדק לאונה הוי חליף דהוי ד' בשמאל וג' בימין אלא אין חוששין בסדקים כלל להטריף וכן משמע בבדיקת הר"ץ ובזה א"ש הא דכתב הר"ב כאן דסדק מועיל להכשיר דלכאורה הוא אך למותר דהא מבואר הוא בסעיף ח' אלא כדפי':

(לד) אינה נחשבת אלא לא'. היינו להטריף אבל להכשיר פשיטא דלא גרע מהכשר סדק דסעיף ח':

(לה) שאינו חד בראשו. ל' הב"י וד"מ בשם מ"כ ואם למעלה או למטה חד ככובע הוי יתיר וטרפה ע"כ וכן כתב הר"ץ בשם המרדכי ועיין בבדיקות האחרונים:

(לו) אלא כשמניחין היד בנחת עליה כו'. כ"כ בד"מ מעשה כזה בא לידי והכשרתיו וכן הסכימו רוב בקיאין שבעיר דטעמא מאי כשר בדאיכא שם גומא משום דיש לו מקום לנוח שם ואינו חוכך עצמו בדופני הריאה ואינו עתיד להתפרק או לנקוב וכן גם כן כאן דהואיל וכשמניחים היד עליו בנחת יורד לגומא הוא הדין כשיגיע בדופני הבהמה יורד לגומא וא"צ להתחכך והנה א' מן הבקיאים עשה לפני באותה הריאה עוד פצול אחד שהיה כמו הראשון והיה גומא תחתיו וכשהיו נופחים הריאה עלה ג"כ קצת מחמת הנפיחה וירד כשנגעו בו בנחת ביד ולכן הסכמנו להכשיר שזהו ברייתא עכ"ל ד"מ:

(לז) אבל מקמא הפיצול כו'. ול"ד ליתרת מקמא דכשר דהתם יתרת האונה היא ולא נתפצל מגוף הריאה והוא חזק אבל פיצול שנתפצל מגוף הריאה שיש גומא תחתיו וכשהופכים הריאה הפצול נופל לגומא א"כ נראה שנתפצל מגוף הריאה ואינו חזק וסופו להתפרק וטרפה כנ"ל ודלא כמהר"ם בס' מח"ב דכתב דהרב מיירי במקום דאוסרים יתרת מקמא וכן נוהגין להכשיר יתרת מקמא ולהטריף פצול מקמא והיינו מטעמא דפרישית:

(לח) יתרת נגד חריץ הורדא כו'. כלומר תחת הורדא נגד החריץ וכן הוא בד"מ וי"א אלו פסלי יתרת מקמא לכן הוצרכו להכשיר מטעם הגנת החריץ והר"ב השיג עליהם דאם יתרת טרפה ה"ה זה וכן משמע בד"מ בהדיא ונ"מ במקום שאוסרים יתרת מקמא אין להכשיר זה רק בשעת הדחק אבל במקום שמכשירין יתרת מקמא פשיטא דגם זה כשר וכ"כ בס' מח"ב:

(לט) ואין לסמוך אזה רק בשעת הדחק והפסד מרובה. כן צ"ל וכן הוא בעט"ז וז"ל ד"מ ול"נ דל"ד דשאני פיצול שתחתיו גומא דטעמא דגומא לאו משום הגנה לחוד אלא שאם היה נופל תוך הגומא לא היה יתרת כלל אלא נתפצל מהריאה ולכן נשאר הגומא תחתיו כמ"ש שעשה א' פיצול וגומא תחתיו לפני ולכן כשר אבל בשאר יתרת מאי מהני הגנת החריץ אי אמרינן כל יתר כנטול דמי ולכן נ"ל דאין לסמוך אזה הטעם ומ"מ המיקל לא הפסיד שהרי כמה גאונים מכשירים יתרת מקמא ע"כ:

סעיף ו

(מ) פחותה מכעלה הדס. ע"ל ס"ק ז':

סעיף ז

(מא) מאונות הימין. וכב"י אבל אם חסר בשמאל אף אם נמצא ורדא בשמאל אינה משלמת לכ"ע והב"ח חלק עליו ע"ש:

(מב) הורדא משלמת וי"א כו'. כתב הב"י והפרישה והב"ח דטעם פלוגתתן דהרמב"ם וסייעתו אזלי לטעמייהו דמכשרי יתרת מקמא אלמא מקמא ודרי דאוני חדא מילתא היא ורש"י וסייעתו לטעמייהו אזלי דיתרת מקמא טרפה עכ"ד ולפ"ז כ"ש אם לא נמצא ורדא כלל רק אונא מקמא דמשלמת להמחבר וסייעתו ולפ"ז צ"ל דהר"ב דכתב דהכי נהוג כרש"י וסייעתו לאו מטעמייהו דאלו אינהו מטרפי יתרת מקמא והר"ב ס"ג כתב דנוהגים להכשיר יתרת מקמא ושאין לשנות המנהג אלא היינו מטעם דקי"ל חסרה הורדא טרפה א"כ אם תצרף לאונה ה"ל חסרה וכן מבואר בבדיקת הר"ץ בשם הרב ובשם הר"ר אביגדור ולפ"ז אם היה יתרת דאוני מקמא באופן שכתבתי בס"ק י"ז משלמת לכ"ע מיהו ק"ק לפ"ז דא"כ הא דכתב הר"ב וי"א דאינה משלמת היינו מטעמא דפסלי יתרת מקמא ואח"כ מיד קאמר והכי נהוג מטעמא אחרינא גם בד"מ לא הזכיר טעמא אחרינא כלל. ונראה דהרב לא ס"ל כמ"ש הב"י וסייעתו אלא ס"ל דטעם הפוסקים דאינה משלמת הוא משום דס"ל דכיון דלא קיימי בדרי דאוני ממש אין להשלים החסרון וכן משמע מדברי הרב שהביא הר"ץ שם שכתב דיכול להיות דאין מצטרף אע"ג דאם חסרה הורדה כשרה עכ"ל ר"ל דמ"מ אין מצטרף כיון דלא קיימא בדרי דאוני ממש (ומהר"מ בסב"ה השיג על הר"ץ בזה שלא כדת בדברים שאינם נכונים ע"ש) וכן משמע בהדיא בעט"ז וכן משמע באגור שהביא במסקנתו דברי הטור דכשחסרה הורדא או יתרת כשר ואח"כ הביא במסקנתו דברי המכשירים יתרת מקמא ואח"כ הביא במסקנתו דברי הסמ"ק דאינו משלים הורדא לחסרון דאונא ודו"ק ולפ"ז אפילו יתרת דאוני לא משלים כגון אם הורדא כתיקונה ויש ג"כ אצלה יתרת מקמא לא משלים לדידן:

סעיף ח

(מג) ואם סדק כו'. וכתב מהרי"ו ודוקא כשהסדק עומד במקומו הראוי להיות אבל שאר סדקים אינם מועילים עכ"ל ומביאו מהרש"ל פא"ט סי' ל"ה:

(מד) ויש מכשירין בהיכר או סדק כל שהוא כו'. ומהרש"ל שם כתב וז"ל ואני אומר כדברי הרמב"ם ולפי דעתי שאף רש"י מודה לו כי מה מועיל היכר סדק ס"ס יש חסרון באונה בשלמא היכא דדמיא לאופתא שכולה דבוקה א"כ היכא דהוי היכר משהו חזינן דהכי רביתייהו אבל בחסר אונא א' או ב' אין להתיר בהיכר סדק אם לא שיש הפרש כשיעור אונא דהיינו כטרפא דאסא עכ"ל ובדברי הרשב"א ור"ן ומרדכי ואשר"י וטור נראה להדיא דאין לחלק בין כולה דבוקה לאונה א' או ב' וכ"נ מדברי הב"י ומדבריו כאן וכ"נ מדברי הר"ב בד"מ ובהג"ה גם לפי מ"ש הר"ן דטעמא דרש"י דכיון דאיכא היכירה נראה דאין כאן חסרון אלא דסריכה בכסדרן מבואר דאין חילוק והשתא ל"ק מ"ש מהרש"ל דמה מועיל היכר סוף סוף יש חסרון באונא דכיון דאיכא היכר נראה דהיו האונות כתיקונן אלא דנסרכו כסדרן ואין כאן חסרון גם אין סברא כלל לחלק בהכי ודוק וכן פסק הב"ח:

(מה) האונא התחתונה כו'. ומהרש"ל שם חולק אכל זה וז"ל ואני אומר דשום סימן לא יועיל להוכיח שדבוקות האונות מה בכך אה"נ דדבוקות הן ומ"ה פסולה דדמי לאופתא ולא יצא מכלל אופתא אם לא בהיכר סדק והיכר חיתוך האונות וכ"ש שלא יועיל מה שאומרים הבודקים המומחין שיש לכל אונא ואונא סמפון בפני עצמו וא"כ רואין אחר הסמפונות אם הם כדרכן ובמקומן מכשירין אפילו בלא סדק ושוב מצאתי כן בגליון בשם מהרא"ק ולא נהירא אף שאומרים המומחין שכך קבלו כדפי' עכ"ל ואולי מהרש"ל לא קאמר אלא כשכל האומא דבוקה אבל כשהריאה כתיקונה אלא שתי אונות דבוקות וכה"ג אפשר להכשיר ע"י סמפון דהא השתא לאו מטעמא דדמיא לאופתא אתינא עלה אלא מטעם חסר וכיון דיש סמפון נראה שהיתה אונה בפני עצמה אלא דסריכה בכסדרן וכ"כ מהר"מ בסמח"ב דדברי מהרא"ק הן אמורים דוקא בב' אונות אבל לא באומה דבוקה כולה ע"ש והיינו דכתב הר"ב ע"י סמפון הרגיל להיות באונה וכן בדברי מהרא"ק שהובא בד"מ והר"ן איתא שתי אונות הדבוקות יחד כו' אם יש להן ב' סמפונות כו' ואפשר דסימן דארוכה ועבה דקאמרי מהרי"ו והר"ב נמי בכה"ג הוא דכל הריאה היא כתיקונה אלא דאונה התחתונה היא דבוקה ואף שדברי מהרש"ל מראין לאסור בכל ענין שהרי פשט לשונו משמע דמשיג גם אמהרא"ק דמיירי בב' אונות מ"מ כיון דבהא נסתר טעמו דמהרש"ל והר"ב סובר כן וכן נהגו כל הבודקים וכן נמצא בכל בדיקות האחרונים אין להחמיר אבל כשכל הריאה דבוקה בהא ודאי אין להכשיר ע"י סימפון וכה"ג רק בהיכר סדק וחיתוך וכמו שנתבאר:

(מו) י"א דבגדיים וטלאים כו'. וכ' בסמח"ב וצ"ל דהיינו דוקא כשאין לו היכר אונות לגמרי אבל אם צד אחד יש לו רק בצד השני אין לו נראה שיש לו דין אופתא כמו בגדולים ונ"ל שאין נקראין רכים לענין זה רק תוך ל' ללידתן וגם נגררין אחר אמן שמניקתן דהא מצינו גבי בכור שאין נקראין טלאים לטפל בעליהם עמהם קודם שיתנו לכהנים רק עד ל' יום אבל לאחר ל' יום אע"פ שנגררין אחר אמן ומניקתן אפ"ה חשיבי כגדולים נ"ל עכ"ל ומן הסתם אמרי' דהוא לאחר ל' יום דהיא גופא קולא גדולה היא להקל בדבר שלא נמצא בש"ס ופוסקים והבו לה דלא להוסיף עלה אלא בידעינן בודאי דהוא תוך ל' אבל מספק אסור:

סעיף ט

(מז) ויש נוהגין להטריף. וכ"כ הר"ץ ושאר אחרונים שכן נוהגין וכ' הב"ח דל"ד למ"ש בסעיף ד' נמצאת אונה יתירה בסוף שפולי אומה כשרה וכ"כ בהג"ה דזה מקרי בדרי דאונות (וכ"כ הר"ץ) דשאני התם דהאונות הן כתיקונן ובמנינן וא"כ בליטה זו לא גרע משאר יתר העומד בדרי דאונא אבל בחסר אונא אחת אין בליטה זו משלמת החסרון וכן מחלק מהרש"ל פא"ט סי' ל"ד ובס' מעדני מלך הניח זה בצ"ע: