שולחן ערוך יורה דעה ב ט


צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

צדוקי ובייתוסי (הם הנמשכים אחר צדוק ובייתוס מתלמידי אנטיגנוס איש סוכו שיצאו לתרבות רעה ואינם מאמינים בתורה שבע"פ) כבשחיטתן כבאסורה אלא א"כ שחטו כגואחרים עומדים על כגגביהם כדוגם בדקו להם כדסכין.

הגה: כהמסור דינו כהכמומר ושחיטתו פסולה ויש מכשירין (ב"י סימן קי"ט בשם רשב"א) כווע’ לקמן סימן קי"ט.

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(כב) שחיטתן אסורה כ' הרשב"א בת"ה דאפי' חותך כזית בשר ונותן לו לא מהני כששחט בינו לבין עצמו משום דהא שחיטה לא כתיבי וכל דלא כתיבי אע"ג דאחזוק לא סמכינן עליה כדאמר בש"ס (חולין ד.) גבי כותים ע"כ וכ"כ בחידושיו דף ה' ע"ב בשם הרמב"ן דקי"ל כת"ק דרשב"ג אבל הרמב"ם (פ"ד מהל' שחיטה ה"טז) כתב צדוקי ובייתוסי שחיטתן אסורה ואם שחט בפנינו מותרת שאינן כעובדי כוכבים אלא שאין נאמנים לומר לא קלקלנו משמע דחותך כזית בשר ונותן לו מהני כשיאכל הוא עצמו וכן משמע בטור שזהו דעת הרמב"ם כמ"ש הפרישה שם והב"ח ונ"ל שטעמו כיון דאביי אמר כתרוייהו קסבר כותים גרי אריות הן ולא קאמר קסבר כת"ק דרשב"ג אלמא הלכה פסוקה היא כרשב"ג.

(כג) ואחרים עע"ג הרשב"א הצריך שיהא מומחה והב"י תמה עליו כיון שישראל עע"ג ל"ל מומחה ולכך לא הזכיר כאן מומחה אבל נראה דגם דעת הרשב"א דבישראל עע"ג א"צ מומחה דלא גרע מקטן שיודע לאמן ידיו לעיל סי' א' רק כשישראל יוצא ונכנס הצריך מומחה דדלמא לאו אדעתיה דישראל ואיהו לא ידע שזהו אסור לישראל דלירתת מיניה וכ"כ מהרש"ל שם סימן ו' והב"ח וכן משמע בד"מ.

(כד) וגם בדקו להם סכין כו' צ"ע מנ"ל הא דהא אפי' הרשב"א דמחמיר כתב דדין צדוקי ובייתוסי הם ככותים קודם גזרה וכ"כ הכ"מ בפ"ד מה"ש וכ"כ הרמב"ם פ"ו מהל' עבדים ובמחבר לקמן סי' רס"ז סמ"ז דצדוקי ובייתוסי הם ככותים קודם גזרה ובכותים קודם גזירה כתבו התוס' דף ג' ריש ע"ב והרא"ש דא"צ בדיקת סכין דל"ד לישראל מומר לפי שיודע שאין ישראל סומך עליו וירא שמא יבדוק הסכין אחריו הלכך נזהר מלשחוט בסכין פגום אבל ישראל מומר לא מירתת שלא יבדקו אחריו לפי שמחזיקים אותו בישראל עכ"ל וצ"ע שוב מצאתי בס' ל"ח שתמה ג"כ על המחבר בזה ע"ש מיהו כל זה מדינא אבל בתשובות ר' בצלאל סי' ג' כתב דהיינו דוקא בצ"ו שבזמן הקודם שהיו להם כמה מדות טובות אבל באלו הקראים שבזמן הזה שקלקלו מעשיהם וגם אין אוכלים משחיטת ישראל שחיטתן אסורה אפי' ישראל עע"ג וראה ששחט יפה ע"ש.

(כה) מסור דינו כמומר לכל התורה כולה כן הוא בהגהות אלפסי בשם ריא"ז ומביאו ומביאו ד"מ.

(כו) וע"ל סימן קי"ט ק"ל כי שם סעיף י' פסק המחבר דשחיטתו כשרה וכ"פ מהרש"ל שם.


ט"ז

אלא א"כ שחטו ואחרים וכו'. וא"ל הא לאו בר זביחה הם דהא הוחזקו במצות שחיטה וכתב הרשב"א בזה אם הוא מומחה שחיטתו כשירה והוא שישראל עומד ע"ג ואפילו יוצא ונכנס. וקשה כיון שעומד ע"ג ל"ל מומחה ותירץ ב"י דאיכא למיחש שמא שהה כו' והוא תימא מאי שנא מישראל שאינו גמיר הלכות שחיטה דמהני גדול עומד עליו אלא פשוט כמ"ש ב"י בתחילה דנקט מומחה משו' יוצא ונכנס דנקט בסוף דשם דוקא בעינן מומחה:

מסור דינו כמומר. נ"ל דהיינו כמומר לתיאבון דלעיל:

באר היטב

(כב) אסורה: כתב בש"ך אפי' אוכל כזית מזה הבשר.

(כג) גביהם: כתב בש"ך ואם אין ישראל רק יוצא ונכנס אז צריך להיות ג"כ שיהא מומחה. דדלמא לאו אדעתיה דישראל ואיהו לא ידע שזה אסור לישראל דלירתת מיניה.

(כד) סכין: והקראים בזמן הזה שחיטתן אסורה אפי' כשישראל עע"ג וראה ששחט יפה תשובת ר' בצלאל סי' ג'.

(כה) כמומר: וכתב הש"ך כמומר לכל התורה כולה ולא כט"ז שפסק דלא הוי אלא כמומר לתיאבון ובה"י מחלק דמסור שאינו מוחזק לכך רק לפי שעה אזי בדיעבד שחיטתו כשירה. אבל מסור שמוחזק לכך שחיטתו פסולה אפילו דיעבד. ופר"ח בקונטרס אחרון חולק עליו.



פתחי תשובה

פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש