שולחן ערוך חושן משפט תכז ח

וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה שנאמר "השמר לך ושמור נפשך", ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מצות עשה ועובר ב"לא תשים דמים":

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

ועבר בלא תשים דמים: וז"ל ד"מ בסי' תכ"ו כתב הרמב"ם בהל' אבל בפי"ד מצות עשה מדבריהם ללות אורחים ואמרו רז"ל כל מי שאינו מלווה כאלו שופך דמים וכופין ללויה כדרך שכופין לצדקה כו' עד אפילו המלווה לחבירו ד' אמות יש לו שכר הרבה וכמה שיעור לויה שחייב אדם בה הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר וא' לחבירו עד תחום שבת ותלמיד לרבו עד פרסה ואם היה רבו מובהק עד ג' פרסאות עכ"ל רמב"ם. ובילקוט מהר"ש מצאתי האידנא אין נוהגין ללות תלמיד לרבו עד פרסה משום דבזמן הזה מוחלים על כבודם ויש לילך עמו או עם חבירו עד השער או לכל הפחות ד' אמות עכ"ל. וכ' הרמב"ם עוד גמילות חסדים שבגופו שאין להן שיעור כגון ביקור חולים וניחום אבלים והוצאת המת והכנסת כלה והלוית אורחים, אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הם בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותן לך אחרים עשה אתה לאחיך בתורה ובמצות, ושכר הלוית אורחים מרובה מן הכל והוא החוק שחקק אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בהם מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלווה אותן, וגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה שנאמר וירא והנה שלשה אנשים וירץ לקראתם ולויתן יותר מהכנסתם עכ"ל רמב"ם, וכן הוא במדרש בפרשת וירא עכ"ל ד"מ:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}