סמ"ע על חושן משפט תכז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהמצות עשה לעשות אדם מעקה: כל סימן זה ליתא בטור, והמחבר העתיקו מדברי הרמב"ם שכתב סי' זה אות באות בפי"א מהל' רוצח ושמירת נפש, ומפני שדינים שבסימנים שלפני זה מיירי מדיני רציחה ושמירת נפש כתבן ג"כ הרמב"ם שם באותן הלכות, משום הכי סידר וקבע המחבר גם לזה כאן כמו שסידרם הרמב"ם בהל' א' מ"ש:
והוא שיהיה בית דירה: בסמוך ס"ג יתבאר דלא נאמר בתורה גגך אלא להוציא בתים שאינם עשויים לדירה ע"ש, וכתב הכ"מ שם על דברי הרמב"ם אע"ג דבספרי מרבינן להני מקרא דחייבים במעקה וכן כתוב הסמ"ג מ"מ תנאי יש בדבר לענין אם מחוייבים המה במזוזה, ופוסק הרמב"ם כמ"ד דפטורים המה במזוזה וס"ל דה"ה לענין מעקה דלא מקרי ביתך וס"ל דבספרי דמחייבי אתיא כתנא דס"ל דגם במזוזה חייב ולית הלכתא כוותיה עכ"ל בקיצור, ואם כן תימא על המחבר שבהל' מזוזה בי"ד ר"ס רפ"ו סתם וכתב דרפת בקר ולולין ובית אוצרות שמן ויין חייבים במזוזה וכדעת הרי"ף והרא"ש ודלא כהרמב"ם וכמ"ש שם, וכאן במעקה סתם המחבר וכתב דאין חייב במעקה ודין מעקה נלמד מדין מזוזה וכמ"ש. ונראה דהרמב"ם [דהמחב'] הכריע וס"ל דלענין מעקה כיון דאין דרך בני אדם להיות להן בית תשמיש ע"ג דבית הבקר ובית האוצר ובית העצים, משום הכי אף אם לפעמים יקרה דידור שם אדם מ"מ אין יוצאים ונכנסים כ"כ שם למיחש שיפול משם להצטרך מעקה, משא"כ במזוזה דחייבה התורה בשביל הדר להיות מצות ה' נגד עיניו בביאתו וביציאתו, בזה פסק דהדר שם צריך לקבוע מזוזה באותו פתח. וק"ל:
סעיף ב
עריכהשאין בו ד' אמות כו': שאז אינו בית תשמיש ואינו ראוי לדירה:
סעיף ג
עריכהשל שני שותפין כו': פי' אע"ג דכתיב לגגך מ"מ מדתלה התורה טעם המעקה משום חשש דיפלו ממנו מה לי שהבית הוא של א' או של שנים:
לפי שאינם עשויה לדירה: ואפילו המחייבים בית בקר ובית אוצרות במעקה וכנ"ל, מ"מ מודים בזה מפני שבית הכנסת אין שום גגך שייך בו כלל דאף של הבאים מעבר לים היא וכן פירש"י בפרק ראשית הגז:
סעיף ד
עריכהר"ה גבוה כו': פי' ויש לחוש שיפלו מרשות הרבים ע"ג הגג:
אינו זקוק למעקה: פי' ול"ת שיעשה מעקה ע"ג גגו מלמטה למעלה עד שיהא י' טפחים גבוה מר"ה, דכיון דבני ר"ה קדירא דבי שותפי נינהו פשיטא דאין עליהן לעשות מעקה לרה"ר:
שנאמר כי יפול הנופל ממנו: פי' ודרשו רבותינו ז"ל ממנו ולא לתוכו. וק"ק ל"ל מיעוטא דממנו ולא לתוכו הא בלה"נ יכול הב"ה לומר אי לא היה ביתי מכ"ש שהיה נחבט וניזק או מת מנפילתו מגבהות ר"ה לארץ. ובדוחק י"ל דה"א דהיו צריכין למלאות במקום ביתו בעפר כדי להשותו ממטה לר"ה:
סעיף ה
עריכהמי' טפחים: משמע מכל סביבו והיינו דלא כסמ"ג ודלא כהראב"ד בהשגותיו, וע"ש בכ"מ דמפרש במאי פליגי:
סעיף ז
עריכהואחד כל דבר כו': בספרי מרבה כל הני מדכתיב ולא תשים דמים בביתך:
סעיף ח
עריכהועבר בלא תשים דמים: וז"ל ד"מ בסי' תכ"ו כתב הרמב"ם בהל' אבל בפי"ד מצות עשה מדבריהם ללות אורחים ואמרו רז"ל כל מי שאינו מלווה כאלו שופך דמים וכופין ללויה כדרך שכופין לצדקה כו' עד אפילו המלווה לחבירו ד' אמות יש לו שכר הרבה וכמה שיעור לויה שחייב אדם בה הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר וא' לחבירו עד תחום שבת ותלמיד לרבו עד פרסה ואם היה רבו מובהק עד ג' פרסאות עכ"ל רמב"ם. ובילקוט מהר"ש מצאתי האידנא אין נוהגין ללות תלמיד לרבו עד פרסה משום דבזמן הזה מוחלים על כבודם ויש לילך עמו או עם חבירו עד השער או לכל הפחות ד' אמות עכ"ל. וכ' הרמב"ם עוד גמילות חסדים שבגופו שאין להן שיעור כגון ביקור חולים וניחום אבלים והוצאת המת והכנסת כלה והלוית אורחים, אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הם בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותן לך אחרים עשה אתה לאחיך בתורה ובמצות, ושכר הלוית אורחים מרובה מן הכל והוא החוק שחקק אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בהם מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלווה אותן, וגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה שנאמר וירא והנה שלשה אנשים וירץ לקראתם ולויתן יותר מהכנסתם עכ"ל רמב"ם, וכן הוא במדרש בפרשת וירא עכ"ל ד"מ:
סעיף ט
עריכההרבה דברים אסרו כו': מדכתיב השמר לך ושמור נפשך מאוד: