סמ"ע על חושן משפט שצו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהשהן מועדין מתחלתן: נתבאר לעיל בסי' שפ"ט בדברי הטור והמחבר ע"ש:
די להן בשמירה פחותה כו'. עד שמרה שמיר' פחות' פטור: עפ"ר שם כתבתי דלהרמב"ם הן פטורין לגמרי אפי' מח"נ ולתו' והרא"ש אינן פטורין אלא מנ"ש כדין שור המועד אבל ח"נ חייב דלא עדיף לענין ח"נ לאחר שנעשה מועד מבעוד היותו תם והטעם דבמועד סגי בשמירה פחות' משא"כ בתם כן הוא בגמ' וכתבתיו ג"כ בפרישה והוא דסתם שוורים בחזקת שימור קיים דאין לך אדם שאין משמר את שורו לפחות שמירה פחותה ואפ"ה חייבו התורה אשור תם אלמא שמירה מעול' בעי והדר כתב רחמנא ולא ישמרנו גבי מועד דנעביד ליה שמירה וה"ל ריבוי אחר ריבוי ואינו אלא למעט ומיעט דאין צריך בו שמירה מעולה וגבי שן ורגל (שהן מועדין מתחלתן) ובער ושלח כתיב דמשמע דאינו חייב עליהן עד דה"ל דומה כאלו ביער ושלח בידים דהיינו שלא שמרו כלל הא עבד שמירה כל דהו אינו חייב בהו:
הבא מחמת פשיעה כו': וה"נ מיקרי מחמת פשיעה דאלו העמיד לפני' דלת חזקה לא היתה נופלת הדלת מחמת שחתר' בקרקע או נגחה בהדלת עצמה:
סעיף ב
עריכהונפרצה בלילה או שחתרה: האי שחתרה ג"כ אבלילה שלפניו קאי ומ"ש אח"כ ודוקא שנפרצה בלילה כו' חדא מנייהו נקט וק"ל:
סעיף ג
עריכההם חייבים משעת משיכה: פי' הגזלן חייב על מה שהזיקה הבהמה אע"ג דהגזלן לא קני ליה במשיכה דמאן א"ל למשוך מ"מ כיון דעשה בה דבר הקונה במקח ובממכר והיא עתה ברשותו חייב בשמירתו כ"כ התוס' והרא"ש ועפ"ר ולא כע"ש שכתב שחייבים משום דקנאה במשיכה:
כדי לאבדה פטורי': כ"כ הרא"ש והטור הטעם כיון דלא עשה מעשה בהבהמה שיקנה בה וגם לא עלתה על דעתו לקחנה לנפשו מעולם לא באתה לרשותו לחייב על נזקי' אבל אם נאבדה הבהמה חייב לשלמה לבעלים אם הוציאו' בידים ודוקא בפרץ גדר לפני בהמת חבירו ונאבדה כתב הטור והמחב' בסמוך די"א דפטור אם נאבדה משום דלא עשה בה מעשה בידים בהוצאתה כלל:
סעיף ד
עריכהויצאה והזיקה כו': עד"ר שם כתבתי מה שהקשו חכמי לוני"ל להרמב"ם בזה ומה שהשיב להן:
דאפי' על הבהמה עצמה אינו חייב: הטעם דה"ל גרמא בניזקין דהא לא עביד מעשה בגוף הבהמה וע"ל בסי' קנ"ז בטור ס"ו ובדברי המחבר ונראה דאינו פטור מבהמה אלא בדיני אדם אבל בדיני שמים ודאי חייב ק"ו מכותל רעוע:
וחייב בדיני שמים: ועפ"ר שם כתבתי דהתוס' כתבו דדוקא אבהמה שהזיקה חייב ולא אהכותל כיון שהיתה רעוע ושהרא"ש כ' שאפשר דגם על הכותל חייב דהא ראוי' לעמוד יום או יומים עד שימצאו פועלים ויתקננה כו' וכן נראה שהוא דעת הטור והמחבר שסתמו וכתב חייב ולהרמב"ם חייב אפי' אכותל רעוע בדיני אדם עד"ר:
סעיף ו
עריכהשדרך השור להתיר הקשר: כל' זה כתב ג"כ הרמב"ם ובפרישה כתבתי דאין נראה לפרשו כמשמעו דהשור מתיר הקשר מעצמו וכדפירש"י שם בפ"ק דב"ק דא"כ לא ה"ל לכתבו בפשיעת הבעלים במה שמסרו ליד חש"ו דהא אף בלי חש"ו היה מתיר הקשר ויוצא ועוד דל' להתיר דקאמר לא שייך בבהמה ולכאור' היה נראה לומר דטעות נפלה בדפוס בספרי הרמב"ם וש"ע דמ"ש דדרך השור להתיר צ"ל דררך חש"ו והוא ?ר"ח חרש שוטה וקטן אלא שקשה להגי' הספרים ועוד דא"כ לא ה"ל להרמב"ם לכתוב שדרך השור וכיוצא בו אלא כיוצא בהן לכן היותר נראה דל' הגמ' דפ"ק דב"ק נקט ובגמ' שם אמרינן שור דרכו לנתק ופי' התו' שם דר"ל דרכו ע"י החש"ו וכן משמע מל' המ"מ שכ' אדברי הרמב"ם הנ"ל ז"ל פי' רבי' דהשור קשור כראוי ואפ"ה הוא חייב שדרכן של אלו לשחק בהן ולהתירן וכיון שכן ה"ל תחלתו בפשיעה ואפי' סופו באונס כגון שחתרה חייב עכ"ל:
ומ"ש אפי' שמרוהו שמירה מעולה וחתרה כו': נ"ל דה"פ בשעה שמסר' הבהמ' ליד חש"ו קשרו הבעלים לבהמה בקשר חזק והניחוה בידם בלי סגירת הדלת בפני הבהמ' כי סמכו הבעלים על החש"ו ועל קשירת הבהמ' ולאחר זמן מצאו הבהמ' ניתקה והזיק' וקאמר דחייבי' הבעלי' אפי' עשו החש"ו עוד שמירה מעולה להבהמ' והיינו שנעלו בפניה הדלת שיכול' לעמוד דהוא הנקרא שמיר' מעול' כנ"ל אלא שהבהמ' יצא' בחתירה והזיק' אע"פ שזהו אונס כנ"ל אפ"ה כיון שפשעו הבעלי' מתחל' במה שסמכו על הקשר כיון שדרך החש"ו לנתק הקשר אמרי' דודאי גם קשר זה התירוהו וה"ל כאלו לא עשו להבהמ' שום שמירה ויצא' מתחת ידה והזיק' ואע"ג דבעלמ' בעינן שיבא האונס מחמת הפשיעה וכמ"ש לעיל בסימן רצ"א שאני הכא דאותו הפשיע' הראוי לבא בשעה שמסרו הבהמ' ליד החש"ו דהיינו שתצא ותזיק היא הנעשית לבסוף מ"ה אע"פ שנעשה באונס מחויבים הבעלי' עליה ועמ"ש לקמן בסי' ת"י ס"ט [סכ"ד] במכסה הבור בכיסוי שאינו ראוי לעמוד בפני גמלים כו':
סעיף ז
עריכהאף אלו הנשארים חייבים: דהשמיר' מוטלת על כל א' ולא הי' לזה להסתלק בלי רשותם:
הוא פטור כו': דיכול לומר סמכתי עליכם דהא לכלנו מסרו לכל מי שיכול לשמרו:
סעיף ח
עריכהמסתמא קבל עליו כו': פי' כיון דקיבל לשומרו כל שמיר' סתם היא שלא יזיק ושלא יוזק:
אבל לא שלא יוזק: דסתמא לא קיבל עליו נטירותא אלא למה שהי' מוחזק ולא סלקא אדעתיה לשומרו שלא יוזק דהא עד היום לא הי' השור מתיצב לנגדו:
והבעלים פטורים: דמאי הוה ליה למעבד דהא העמיד השומר במקומו לשומרו:
ואם אחר שהזיק התם. כצ"ל ודוקא תם דאינו משלם אלא מגופו דינא הכי משא"כ במועד אחר שהזיק יכול השומר לומר לבעלי' הרי שלך לפניך ואני אשוה את נפשי עם הניזק דהרי אינו משתלם מגופו:
ואם שמרוהו כראוי כו'. עד והבעלים חייבים כו': כלשון זה תמצא ברמב"ם בפ"ז דנ"מ ובהמ"מ דכ? עליו דהיינו בנזק קרן כו' ע"ש והטור כ' על דברי הרמב"ם ז"ל ואיני מבין דבריו כיון ששמרוהו כראוי למה יהיו הבעלי' חייבים וכן השיג עליו הראב"ד עכ"ל ומ"ש המ"מ והמחבר דמיירי בנזקי קרן כ' הב"י דבזה מיושב התמיה וז"א דגם בהיזק קרן אינם חייבי' הבעלי' אלא בשמירה פחות' ולא בשמירה מעולה וכמש"ר בר"ס זה גם הרמב"ם כ"כ בפ"ז דנ"מ ועפ"ר שם כתבתי בשם הכ"מ שחכמי לוני"ל הקשו ג"כ קושי' זו להרמב"ם והשיב בעצמו שט"ס היא בספרים וכצ"ל אבל אם שמרו בו שמיר' מעולה ויצתה והזיקה השומרים פטורים שמרוהו שמירה פחותה אם ש"ח הוא פטור והבעלי' חייבים ואם ש"ש או שוכר או שואל חייבים עכ"ל. ובפרישה הוכחתי שטעות זה נראה וניכר מתוך נוסח ספרי הרמב"ם שבידינו שכ' שם ז"ל. אבל אם שמרו שמירה מעולה השומרי' פטורים והבעלים חייבים אפי' המיתה את האדם שמרוהו שמירה פחות' ש"ח פטור ואם ש"ש כו' וקשה חדא דהאי אפי' המיתה ע"כ אשומרי' פטורים קאי וקשה למה הפסיק בתיבת בעלים חייבי' ועוד בסיפא כשאמר ש"ח פטור הל"ל והבעלי' חייבים א"ו ט"ס הוא הני שני תיבות והבעלים חייבי' שכתבם ברישא וצריכים להעמיד' בסיפא אצל שמירה פחותה וכנ"ל וכתבתי עוד בדרישה שנראה פשוט שכן הי' נוסחת הרמב"ם ג"כ לפני המ"מ ושבדברי המ"מ נפל הטעות (מהמדפיס שסבר שנוסחא המוטעת שבידינו עיקר והגיה כן בדברי המ"מ) וכצ"ל שם ומ"ש והבעלי' חייבים כששמרוה שמירה פחותה הוא כגון קרן וע"ז שפיר מסיק וכ' ז"ל כמ"ש בפ"ז דשם בפ"ז אשמיר' פחותה קאי ע"ש אבל על דברי המחבר כאן יש לתמוה שתפס ל' המ"מ כאשר הוא נדפס בטעות והוא סותר למ"ש בר"ס זה ודוק.
ומ"ש השומרים פטורי': ר"ל אפי' השואל דאע"ג דהשואל חייב באונסין היינו דוקא אם הוזקה הבהמ' שהוא שומר עלי' ולא לענין אם יצאת' והזיקה ועפ"ר:
סעיף ט
עריכהואפי' ש"ח שמסר לש"ש: פי' אע"ג דש"ש צריך לשומרו טפי מש"ח מגניבה ואביד' וכבר נתבאר זה בסי' רצ"א ע"ש:
חייב השומר הראשון כו': מ"מ אם ירצה הניזק יעשה דין עם השני אלא שקאמר שגם דינו עם הראשון דהוי ליה פשיעה גביה שמסרו לשני דיכולין הבעלי' לומר אתה נאמן עלי בשבועה ולא האחר ול"ד לבעל השור שמוסר בהמתו להשומר דהשומר חייב כמ"ש בסעיף שלפני זה דשם ברשות נתנו להשומר וכן אם נתנו השומר לבנו כו' דכ' המחבר אחר זה דהוא ברשות דכל המפקיד לאדם על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד וכמ"ש הטור והמחבר ג"כ בסי' רצ"א ע"ש: