שולחן ערוך חושן משפט שצג ג

הכניסן ברשות והניחו בעלי החצר את זה שהרשוהו בחצר לשמרו, ואכלתן בהמתו של בעל הבית והוזקה באכילתן, בעל הפירות חייב, שכיון שראה הבהמה אוכלת דברים המזיקים לה והניחה חייב, שהרי אין בעלי החצר מצויים שם להעביר הבהמה מהם. ^הומעשה באשה אחת שנכנסה בבית שכנתה ללוש ולאפות, והניחוה ונתעלמו ^וכדי שלא יביטו בה בעת לישתה ואפייתה, ובא עז של בעל הבית ואכל הבצק ומת, וחייבו חכמים לשלם דמיו וכן כל כיוצא בזה:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

(ה) ומעשה באשה אחת כו' - מתחלה כתב המחבר דברי הרמב"ם בנסתלק בעל החצר בידיעת בעל הפירות והניח עליו השמירה דבעל הפירות הי' לו לשומרו ובמעשה זה בא להוסיף דאף דנסתלק בעל החצר שלא בידיעת בעל הפירות אפ"ה אם בעל הפירות עושה דבר צניעות דמסתמא יסתלק עבורו בעל החצר ויצא באותה שעה שעושה דבר הצניעות ה"ל כאילו הודיעו שיצא ובעל הפירות חייב בשמירת בהמה דבעל החצר אפילו לענין שלא תאכל יותר מדאי ותוזק:

(ו) כדי שלא יביטו בה כו' - פי' שלא יביטו זרועותי' המגולות בעת לישתה העיסה:

באר היטב

עריכה

(ב) יביטו: פירוש שלא יביטו זרועותיה המגולות בעת לישתה ובמעשה זה בא המחבר להוסיף דאף שנסתלק בעל החצר שלא בידיעת בעל הפירות אפ"ה אם מסתמא יסתלק בעל החצר ויצא עבור דבר צניעות שעושה בעל הפירות ה"ל כאילו הודיעו שיצא וחייב בעל הפירות בשמירת בהמת בעל החצר אפילו לענין שלא תאכל יותר מדאי ותוזק. שם.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}