שולחן ערוך חושן משפט שפ ד

ספינה שחשבה להשבר מכובד המשוי ועמד א' מהם והקל מהמשא והשליך בים פטור שהמשא שבה כמו רודף אחריהם להורגם ומצוה רבה עשה שהשליך והושיעם:

הגה: וי"א דוקא בטענו יותר מדאי דהוי המשוי כרודף אבל אם אינה טעונה יותר מדאי ובא נחשול לטבען חייבין לשלם ומחשבין לפי המשוי ולא לפי הממון (רמב"ם פי"ב דגזילה והמ"מ סוף הלכות חובל) ואע"פ שלא הטיל רק משוי של א' כולן משלמין (טור)

הכניס חמור בספינה וקופץ בספינה ובקש לטבעו ובא א' והשליך החמור לנהר אם דרך להכניס חמורים בספינה אז המשליחו חייב לשלם ואם לאו פטור דאז החמור מקרי רודף וכל כיוצא בזה וכן נ"ל עיקר (מרדכי פרק הגוזל בתרא ותשובת מיימוני דספר נזיקין סי' כ'):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

וי"א דוקא שטעונין יותר מדאי: עד"ר שם כתבתי ל' המ"מ והב"י שפירשו כן לדברי הרמב"ם כדי שלא יסתרו דבריו הללו מ"ש כאן בספינה שחשבה להשבר כו' אמ"ש בס"פ י"ב דגזילה שמחשבין בכזה לפי המשוי והיא ברייתא בפ' הגוזל בתרא וגם ליישב ולסלק השגת הראב"ד מהרמב"ם אמ"ש כאן וכתבו דמ"ש כאן מיירי כשאחד או שנים מבני הספינה שהטעינו בספינ' באחרונ' הן הן שהכביד בטעינתן להספינ' עד שחשבה להשבר ולטובעה בים ומ"ה אם קידם א' מהראשונים מבני הספינה והשליך לים ממשא זה שהטעינו האחרונים פטור וההיא דפי"ב דגזיל' מיירי באם אינ' טעונה יותר מדאי וחשב' להשבר ולטובע' בים מכח גלי ים ובא א' והקל הספינה כדי שילך בקלות ויתרחק מהגל אף שהשליך סחורה של זה שהטעין באחרונה לא אמרי' שלו לבדו יהי' ההיזק דהרי לא פשע האחרון בטעינה להספינה יותר מדאי ומזלא דכולם גרם לבא עליהם גל מ"ה מחשבין אותו ההפסד על כל בני הספינה וכל א' כפי משאו וכמ"ש ג"כ הטור והמחבר לעיל בס"ס רע"ב ע"ש וגם המשליך לתוך הים מצוה עשה להציל עי"ז בני הספינה וכל אשר בתוכו ואינו חייב יותר מאחר ונראה דגם הראב"ד שהשיג על הרמב"ם מודה בזה אלא שהוא לא פיר' דברי הרמב"ם כן ומ"ה השיג עליו וכמ"ש בפריש' ע"ש ולפ"ז לא ה"ל למור"ם לכתוב זה בשם י"א כיון דליכא מאן דפליג בגוף הדין ובפריש' כתבתי עוד ישוב לדברי הרמב"ם מהשגת הראב"ד דההשג' מעיקרא ליתא והוא דהרמב"ם כאן לא איירי כאן בפ' זה דסוף החובל אלא בדיני פטור וחיוב נזק מה שהזיק המזיק ובא לאשמועינן דאם בא א' והקל ממשוי הספינה אינו חייב הוא לשלם לבדו הנזק כדין המזיק וזהו פטור דקאמר ומטעם דהמשוי היא רודפת ומצוה עשה ולא איירי כאן למי יהיה ההיזק של המשא הנשלכת בים ויש בו חלוקים דאם ידוע שהבעל המשא זו שהושלך בים הוא שהטעין באחרונ' ההיזק שלו לבדו ואם אין ידוע מחשבין היזק המשא הנשלכת על כולן לכל א' כפי משאו והיינו ברייתא דהגוזל בתרא וכתבו הרמב"ם בסוף הל' חובל וזהו שדייק וכתב שם והקילו ל' רבים ששם לא מיירי בדין יחיד שעשה כן מנפשו ובאם יהיה חייב לשלם אלא כתב הדין שמחשבין לפי המשוי ולא לפי הממון ודוק:

וכן נ"ל עיקר: כ"כ לאפוקי מהב"י שהשיג אדברי המרדכי הללו ועד"ר שהבאתי לשונו:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ג) ומצוה רבה עשה כו' עיין בתשו' רשד"ם סי' שד"מ ושפ"ט:

(ד) וי"א דוקא שטוענין כו' עיין בסמ"ע ס"ק ט' עד כשאחד או שנים מבני הספינה שהטעינו בספינה באחרונה הן הן שהכבידו בטעינתן כו' היינו כששכרו לספן באחרונה אבל אם שכרוהו בשוה ביחד לא הפסיד זה האחרון כן נ"ל וכל הישובים שם בסמ"ע דחוקים ויפה כוון הנ"י שמהרמב"ם משמע דבכל ענין פטור ולכך השיגו ראב"ד וכ"כ רש"ל פ"י דב"ק סי' נ"ב ע"ש:

(ה) אבל אם אינה טעונה כו'. אין לשון זה מדוקדק דלדין זה כ"ע מודים:

(ו) להכניס חמורים כו' דהיינו שאין דרכן לקפוץ:

(ז) חייב. וכ"פ מהרש"ל פ"י דב"ק סי' נ"ב וע"ש וכן עיקר ודלא כהעיר שושן שכתב וי"ח:

(ח) דאז החמור כו' אין ל' זה מדוקדק אלא בעל החמור מקרי רודף:

באר היטב

עריכה

(ו) וי"א: עיין בסמ"ע שהאריך בחילוקי דינים בזה וכתב דמיירי כשא' או שנים מבני הספינ' שהטעינו בספינה באחרונה הן הן שהכבידו בטעינתן כו' היינו כששכרו לספן באחרונה אבל אם שכרוהו בשו' ביחד לא הפסיד זה האחרון כן נ"ל וכל הישובים בסמ"ע דחוקים ויפה כוון הנ"י שמהרמב"ם משמע דבכל ענין פטור ולכך השיג הראב"ד וכ"כ רש"ל פ"י דב"ק סי' נ"ב ע"ש. שם.

(ז) אבל: אין ל' זה מדוקדק דלדין זה כ"ע מודים ועיין בתשובת רשד"ם סי' שמ"ד ושפ"ט. שם.

(ח) להכניס: דהיינו שאין דרכן לקפוץ ש"ך.

(ט) לשלם: וכ"פ מהרש"ל פ"י דב"ק סי' נ"ב ע"ש וכן עיקר ודלא כע"ש שכ' וי"ח. שם.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}