סמ"ע על חושן משפט שפ

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א עריכה

הרי זה פטור:    ולא אמרינן שדרך שחוק א"ל כן ויחייב כמו מי שאומר לחבירו קטע את ידי סמא את עיני והפטר דחייב וכמ"ש הטור והמחבר לקמן ס"ס תכ"א ע"ש קמ"ל דלא דשאני חבלה דגופו מחבלה דממונו:

יש לנו לו' דבתמי' קאמר לי':    דכיון דא"ל מתחלה קרע כסותי מפרשינן הלא דא"ל אח"כ דבתמיה קאמר לי:

אע"פ שהרשהו להשחית:    דא"ל דדעתו היה שיקרענו וישלמו:

אבל אם לא באו לידו בתורת שמירה כו':    דכי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור כתיב ודרשי' כשנותנו בידו לשמור הוא דמחייב בפשיעתו ולא כשנתנו בידו לאבדו ולקרעו וכ"כ הטור לעיל בסי' ש"א ע"ש:


סעיף ב עריכה

כליו של פלוני ע"מ שאתה פטור כו':    חייב בזה כ"ע מודים דאפי' אם א"ל בפי' ע"מ שאתה פטור אפ"ה חייב כיון שיודע המשבר שהוא של חבירו ואע"ג דלגבי הדדי נאמרו בגמ' צ"ל דס"ל להי"א הנ"ל דכל אחד איירי בכל ענין בריש' בא"ל לשבר את שלו בכל ענין פטור אפי' א"ל לא ובסיפא בא"ל לשבר את חבירו בכל ענין חייב ועפ"ר:

שהרי הכשיל עור:    קראו עוד אע"פ שידע שהוא של חבירו מ"מ מדא"ל ע"מ לפטור וסבר שבאמת כן יהיה שיהיה פטור וק"ל:


סעיף ג עריכה

או אחר אחת מהעריות לאונסה:    ל' הטור בין חייבי כריתות בין חייבי מיתות ב"ד או אחר זכר לרבעו כו' ור"ל אע"פ דבחיוב כריתות אין על הרודף חיוב מיתות ב"ד מ"מ פטור על שבירות הכלים כיון דקלב"מ שמת חייב בנפשו בידי שמים ועפ"ר:

שלא יהא ממונו חמור מגופו:    פי' שהנרדף שהרג לרודף פטור כמו שאמרו שאם קדם זמרי והרג לפנחס היה פטור:


סעיף ד עריכה

וי"א דוקא שטעונין יותר מדאי:    עד"ר שם כתבתי ל' המ"מ והב"י שפירשו כן לדברי הרמב"ם כדי שלא יסתרו דבריו הללו מ"ש כאן בספינה שחשבה להשבר כו' אמ"ש בס"פ י"ב דגזילה שמחשבין בכזה לפי המשוי והיא ברייתא בפ' הגוזל בתרא וגם ליישב ולסלק השגת הראב"ד מהרמב"ם אמ"ש כאן וכתבו דמ"ש כאן מיירי כשאחד או שנים מבני הספינה שהטעינו בספינ' באחרונ' הן הן שהכביד בטעינתן להספינ' עד שחשבה להשבר ולטובעה בים ומ"ה אם קידם א' מהראשונים מבני הספינה והשליך לים ממשא זה שהטעינו האחרונים פטור וההיא דפי"ב דגזיל' מיירי באם אינ' טעונה יותר מדאי וחשב' להשבר ולטובע' בים מכח גלי ים ובא א' והקל הספינה כדי שילך בקלות ויתרחק מהגל אף שהשליך סחורה של זה שהטעין באחרונה לא אמרי' שלו לבדו יהי' ההיזק דהרי לא פשע האחרון בטעינה להספינה יותר מדאי ומזלא דכולם גרם לבא עליהם גל מ"ה מחשבין אותו ההפסד על כל בני הספינה וכל א' כפי משאו וכמ"ש ג"כ הטור והמחבר לעיל בס"ס רע"ב ע"ש וגם המשליך לתוך הים מצוה עשה להציל עי"ז בני הספינה וכל אשר בתוכו ואינו חייב יותר מאחר ונראה דגם הראב"ד שהשיג על הרמב"ם מודה בזה אלא שהוא לא פיר' דברי הרמב"ם כן ומ"ה השיג עליו וכמ"ש בפריש' ע"ש ולפ"ז לא ה"ל למור"ם לכתוב זה בשם י"א כיון דליכא מאן דפליג בגוף הדין ובפריש' כתבתי עוד ישוב לדברי הרמב"ם מהשגת הראב"ד דההשג' מעיקרא ליתא והוא דהרמב"ם כאן לא איירי כאן בפ' זה דסוף החובל אלא בדיני פטור וחיוב נזק מה שהזיק המזיק ובא לאשמועינן דאם בא א' והקל ממשוי הספינה אינו חייב הוא לשלם לבדו הנזק כדין המזיק וזהו פטור דקאמר ומטעם דהמשוי היא רודפת ומצוה עשה ולא איירי כאן למי יהיה ההיזק של המשא הנשלכת בים ויש בו חלוקים דאם ידוע שהבעל המשא זו שהושלך בים הוא שהטעין באחרונ' ההיזק שלו לבדו ואם אין ידוע מחשבין היזק המשא הנשלכת על כולן לכל א' כפי משאו והיינו ברייתא דהגוזל בתרא וכתבו הרמב"ם בסוף הל' חובל וזהו שדייק וכתב שם והקילו ל' רבים ששם לא מיירי בדין יחיד שעשה כן מנפשו ובאם יהיה חייב לשלם אלא כתב הדין שמחשבין לפי המשוי ולא לפי הממון ודוק:

וכן נ"ל עיקר:    כ"כ לאפוקי מהב"י שהשיג אדברי המרדכי הללו ועד"ר שהבאתי לשונו: