שולחן ערוך חושן משפט שפח טו

מי שהוחזק ששלשה פעמים מסר ישראל או ממונם ביד עכו"ם מבקשים עצה ותחבולה לבערו מהעולם

הגה: ע"י גרמא אע"פ שאסור להורגו [בידים] מי שמדבר בפני קהל ועדה דברי מסירות ועי"ז נשמע לשר וגרם היזק אע"פ שאין לו דין מסור מ"מ מענישין אותו לפי ראות עיני הדיינים (ריב"ש סי' רל"ט ותשו' רמב"ן סי' ר"מ) מי ששלח שליח למסור אם השליח הוחזק לעשות חייב המשלחו ואין לומר אין שליח לדבר עבירה הואיל והוחזק בכך וכן אם מסר שטר פרוע לעכו"ם ויודע שיתנו לשר ויכוף הישראל לפרוע שנית חייב לשלם (בית יוסף בשם תשב"ץ ומהר"ם מריזבורק):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

לבערו מהעולם: ע"י גרמא אע"פ שאסור להורגו. כ"כ בתשובת הרא"ש הביאו הטור בס"ס זה בשם ר"ח דשלא בשעת מעשה אע"פ שהוחזק למסור אינו מותר אלא ע"י גרמא והיינו שמורידין אותו לבור ושם ימות מעצמו ואם הוא כבר ירד בסולם לבור מעצמו מסלקין הסולם משם וכיוצא באלו. וכן מותר להשתדל מיתתו ע"י עכו"ם דהוה כמו הורדה לבור כו' ע"ש ועפ"ר ושם כתבתי דלדעת הרמב"ם והר"ר אשר מלוניל מותר להורגו אפי' בידים לאחר שהוחזק להיות מוסר ג"פ ואפילו שלא בשעת מעשה ושמדברי הבעל העיטור מוכח דס"ל כר"ח הנ"ל:

וכן אם מסר שטר פרוע כו': ואפי' מסרו בין שאר שטרות ואמר דלא ידע מזה מ"מ חייב דה"ל למידע רשב"ץ שם:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(סה) ע"י גרמא. כגון ע"י הורדה לבור או ע"י עכו"ם כן הוא בטור בתשו' הרא"ש והובא בסמ"ע ס"ק ל"ה ומהרש"ל פ' הגוזל בתרא סי' ן' חולק ופסק דע"י עכו"ם הוי כאלו הורגו בעצמו דהעכו"ם יש שליח לד"ע לחומרא ודוקא הורדה לבור שרי אבל ע"י עכו"ם אסור ואין דבריו מוכרחים גם שאר דברים שכ' שם אינם מוכרחים וע' מ"ש בס"ק שאח"ז:

(סו) אע"פ שאסור להורגו. באמת כ"כ הטור תשו' הרא"ש בשם ר"ח אבל תימה על הר"ב שכתב כן בפשיטות שהרי מדברי המחבר לעיל סעיף י"א מבואר שיש להורגו וכן הבאתי לעיל ס"ק נ"ו שהוא דעת הרמב"ם והרשב"א ושאר הרבה פוסקים והבאתי ראיות לדבריהם ע"ש ובסמ"ע ס"ק ל"ה כ' שמדברי בעל העיטור מוכח דס"ל כר"ח ולפעד"נ דבע"ה לא קאי רק אממון ע"ש:

(סז) אם השליח הוחזק לעשות חייב המשלח כו'. דין זה שכתבו הר"ב והר"ש בן צמח לא נהירא לי וז"ל הרשב"ץ ולא תימא אין שליח לד"ע דלא מיפטר בה"ט אלא בישראל אבל אם הוחזק במוסר ובאנס לאו ישראל הוא וכמו שכתב הרמב"ם הל' עדות המוסרים הם פחותים מן העכו"ם וכיון שכן אין למשלח טענה לפטור משום דברי הרב וכו' שזה מפורסם שאינו שומע דברי הרב עכ"ל הביאו ב"י ס"ס זה ואין דבריו נכונים בעיני ולא מבעי' למה שפסקו הרמ"ה והרא"ש והנימוקי יוסף ושאר הרבה פוסקים כרב סמא בפ"ק דמציעא לעולם אין שליח לד"ע אפי' השליח לאו בר חיובא הוא כיון דאי בעי עביד ואי לא בעי לא עביד א"כ פשיטא הכא פטור המשלח דהא הכא נמי אי בעי המוסר עביד אי בעי לא עביד תדע דהא כתבו הפוסקים הנ"ל דלעולם לא משכחת שליח לד"ע אלא חצר ואם איתא הא משכחת נמי מוחזק בכך אלא ודאי כמ"ש אלא אפי' לרבינא דס"ל דהיכא דהשליח לאו בר חיובא הוא מיחייב שולחו פטור הכא דס"ס זה ישראל הוא ובר חיובא הוא ולא כתב הרמב"ם דהם פחותים מן העכו"ם אלא לענין דפסולים לעדות אבל מ"מ ישראל הוא ובר חיובא הוא ומה בכך שהוחזק במוסר ס"ס בר חיובא הוא והכי מוכח מדברי כל הפוסקים בכמה דוכתי שכתבו וסתמו אין שליח לד"ע ולא חלקו בין שהשליח מוחזק בכך או לא. ועוד נראה דהרב לטעמיה אזיל דס"ל לעיל ר"ס קפ"ב דהכל תלוי כשהשליח בר חיובא אבל כבר חלקתי שם עליו ע"ש ונראה דגם הרשב"ץ לא פסק כן בתשובה אלא משום שצירף עוד טעמים שם לזה וז"ל ועוד שזה דומה לשליחות יד דחייבה רחמנא ע"י שליח ועוד יש לחייבו כאילו מסרו אל האנס עצמו ואין אנו צריכין לבא עליו מדין שליח שכיון שהוחזק הזקן מוסר המוסר בידו כמוסר ביד האנס כו' עכ"ל לפי עניות דעתי גם זה אינו נכון דנהי דשליחות יד חייב אף ע"י שליח היינו בשולח יד בממון אבל כאן מה שליחות יד שייך ועוד דשולח יד הוי גזלן וכבר כתבתי לעיל סי' שפ"ו ס"ק י"ג דשטרות אימעטי מגזלה ועוד דכיון דכתבתי לקמן בס"ק שאח"ז דאפילו מסר הוא עצמו השטרות להעכו"ם פטור דלאו מידי עבד א"כ כ"ש כשמסרם למסור שימסרם לעכו"ם. כן נראה לי ברור:

(סח) וכן אם מסר שטר פרוע כו'. ג"ז מהרשב"ץ ולא נהירא לי כלל ואפילו מסרו לשר גופיה פטור דליכא כאן גרמ' גם מ"ש הרשב"ץ בסוף דבריו וגדולה מזאת שאפילו היה ראובן המלוה ושמעון מסר שטרו ביד מוסר והפסיד חובו מיחייב שמעון מדין מוסר כו' עכ"ל לא נהירא לי דאדרבא איפכא מסתברא בהך דראובן הוא המלוה דוקא חייב ולא מטעם מוסר אלא מטעם דכיון שהוא הפקידו אצלו והוא מוסרו למוסר קלייה לשטריה והוי כשורף שטורותיו של חברו דחייב מדינא דגרמי וכדאיתא בתשובת הרא"ש כלל ל"ט סי' ב' ונתבא' לעיל סי' ס"ו ס"ק קכ"ז וסי' שפ"ו ס"ק כ"ב אבל כשמס' שטרות פרועי' שלו לעכו"ם ליכא כאן גרמי וכמ"ש הרשב"א להדיא בתשובה והביאו הב"י לעיל סי' שפ"ו מחו' א' והרב בד"מ שם וז"ל רואה אני לפטו' את שמעון אם עבר והחזיר השטר לעכו"ם וכל שאינו זוכה מיד אינו קרוי דינא דגרמי אלא גרמא בניזקין ופטו' עכ"ל וכ"כ בתשובות מהר"י לבית לוי סי' ל"ד ובתשובת מהר"ם אלשיך סי' קי"ב דברי תשו' רשב"א זו לפסק הלכה וכן בתשו' מהר"מ מלובלין סי' ס"א וכן בתשובת משאת בנימן סי' פ"ה. שוב ראיתי בד"מ שכתב ע"ז וז"ל וע"ל סימן שפ"ו דיש חולקין בזו ונראה דר"ל תשו' הרשב"א דלעיל שהביא בד"מ שם. וא"כ כ"ש שיש לתמוה על הר"ב שכתב כאן בסתם כדברי הרשב"ץ וגם לענין דינא נ"ל דברי הרשב"א עיקר וכמ"ש:

באר היטב

עריכה

(מז) להרגו: באמת כ"כ הטור תשובת הרא"ש בשם ר"ח אבל תימא על הרמ"א שכ"כ בפשיטות שהרי מדברי המחבר בסי' י"א מבואר שיש להורגו והוא דעת הרמב"ם והרשב"א ושאר פוסקים כמו שכתבתי שם והבאתי ראיות לדבריהם ע"ש ובסמ"ע כת' שדעת בעל העיטור מוכח דסבירא ליה כר"ח ולעד"נ דהעיטור לא קאי רק אממון ע"ש. שם.

(מח) והוחזק: והש"ך השיג ע"ז וכת' דהכי מוכח מדברי כל הפוסקים בכמה דוכתי שסתמו וכתבו אין שליח לד"ע ולא חלקו בין שהשליח מוחזק בכך או לא וע"ש.

(מט) חייב: ובד"מ כת' ע"ז וע"ל סי' שפ"ו דין י"ח בזה ונראה דר"ל תשובת הרשב"א שהביא שם וא"כ יש לתמוה על הרא"ה שכת' כאן בסתם וגם לענין דינא נ"ל דברי הרשב"א עיקר כמ"ש (ועמ"ש בסי' שפ"ו ס"ק י"ד ע"ש). ש"ך.

קצות החושן

עריכה

(יב) אם השליח הוחזק. ועש"ך שחולק בזה ובלאו הכי קשיא לי טובא דנקטו הפוסקים טעמא דאין שליח לדבר עבירה משום דסבור לא ישמע אלי דהא דעת רש"י גבי ריבית דשרי ע"י שליח ומשום דאין שליח לדבר עבירה דהיכי שייך לומר סבור הייתי שלא ישמע אלי כיון דאנן מתירין אותו לכתחלה על ידי שלוחו וצ"ע ומוכח ע"כ דאין זה עיקר הטעם וכמ"ש הריטב"א בקידושין דעיקר הטעם אינו משום דברי הרב כו' אלא משום דכן הוא גזירת הכתוב ע"ש. ואם כן אפילו בהוחזק השליח נמי אין שליח לדבר עבירה:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}