שולחן ערוך חושן משפט שנו ז


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

משכן הגניבה בין שמשכנה יתר על דמיה או בפחות מדמיה הבעלים נותנים לבעל המשכון (מעותיו) וחוזרים ועושים דין עם הגנב אא"כ היה גנב מפורסם כמו שנתבאר:

וכן אומן שנותנין לו כלים לתקן והשכינם צריכין הבעלים ליתן לו מעותיו אבל לא הריבית שעולה עליו דלא עשו תקנת השוק על הריבית ואפילו למ"ד אומן קונה בשבח כלי לא נאמר דהרי הוא של אומן ולא של בעלים דמ"מ צריך להחזירו לבעלים מכח דינא דמלכותא דהכי נהיגי עכשיו להחזיר כל גניבה אפילו לאחר יאוש ושינוי רשות מכח דינא דמלכותא (וע"ל סי' ש"ו ס"ב) ובמקום שנהגו שיתן לו הריבית צריך ליתן לו גם הריבית (ת"ה סי' ש"ע ועיין סי' קל"ו) (ועיין לקמן סי' שס"ט):

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

בין שמשכנו יותר על דמיה:    פי' ואין דרך העולם להלוות על משכון יותר על דמיה כיון דאסור להשתמש בו דנימא חביב היה עליו כמו במכר בסעיף שאחר זה מ"מ כיון דעכשיו בשעה שבא לידו נתן לו הדמים אמרי' שלא נתן לו באמנה אלא מפני שידע בו שלא יניח המשכון ויפדהו ושייך בו תק"ה שלא ימנעו בני אדם להלוות זה לזה:

אלא א"כ הי' גנב מפורסם:    כמו שנתבאר פי' בס"ב נתבאר זה ושם כ' מור"ם די"א דגם בגנב מפורסם עשו תק"ה אא"כ ידע שזה החפץ גנוב הוא ע"ש:

צריכים הבעלים כו':    וכ' במשרים נתיב כ"ג ח"ו ז"ל אשה שלותה על משכנות שהיו של בעלה שלא מדעתו לא קנאם המלוה ומחזיר לבעלים בלא דמים ולא שייך הכא תקנת השוק ודוקא שלא ידע הבעל שמשכנה אותם אבל אם משכנם בידיעת הבעל אימר נתרצה ודוקא בידוע שהוא משל בעל כו' ע"ש שהאריך בדין אשה שנושא' ונותנת בתוך הבית וד"מ סימן שמ"ח סי"ג הביאו ע"ש:
 

ש"ך - שפתי כהן

(ט) לבעל המשכון מעותיו כו' משמע דצריך ליתן לו אף היותר (וי"ל להפך) וכ"פ מהרש"ל סי' ל"ב דא"צ ליתן אלא כדי שווים ופי כך ל' הרמב"ם והביא ראיות ועיקר:

(י) דהכי נהיגי עכשיו כו' מכח דינא דמלכותא כו' ואף ע"ג שהוכחתי לעיל סימן ע"ג סי"ד באריכות דלא אמרינן דינא דמלכותא מה שהוא נגד דין תורתינו מ"מ דיינין הכי שפיר בלישנא דהכי נהיגי עכשיו כלו' דגם בישראל נהיגי כן ובת"ה א"ש טפי דכתב דהכי דייני עתה כו' ואע"ג דמנהג גרוע שהוא נגד דין תורה לא אזלינן בתריה וכמש"ל סי' ע"ב ס"ק ל"ה וכמה דוכתי י"ל דהאי מנהג הוא שנתקן כך ופשיטא דיש ביד הדור לתקן תקנות ועוד דגם בדינא דמלכותא הוא כן ודוק:
 

באר היטב

(יג) מעותיו:    ומהרש"ל פסק דא"צ ליתן אלא כדי שויו ופירש כך לשון הרמב"ם והביא ראיות ועיקר. ש"ך.

(יד) אומן:    ע' בתשובת מהר"א ששון סי' ק"ט (דין אשה שמכרה או משכנה מטלטלים של בעלה ע' בב"י סי' ע"ב מחודש ס"כ ובד"מ סי' שמ"ח ס"ג מ"ש בשם רבינו ירוחם בזה והובאו דבריו באבן העזר סוף סימן פ"ו בהגה"ה ע"ש ומ"ש הבית שמואל שם).

(טו) דמלכותא:    ואע"ג שהוכחתי לעיל סי' ע"ג סי"ד באריכות דלא אמרי' דינא דמלכותא דינא מה שהוא נגד דין תורתנו (וע"ל סוף סימן שס"ט) מ"מ דיינין הכא [ומשו"ה דייק] שפיר בלישנא דהכי נהיגי עכשיו כלומר דגם בישראל נהיגי כן ובת"ה א"ש טפי דכתב דהכי דייני עתה כו' ואע"ג דמנהג גרוע שהוא נגד דין תורה לא אזלינן בתריה וכמ"ש בסי' ע"ב ס"ה בהג"ה (כמ"ש בשמו שם ס"ק י"ט) ובכמה דוכתי י"ל דהאי מנהג הוא שנתקן כך ופשיטא דיש ביד הדור לתקן תקנות ועוד דגם בדינא דמלכותא הוא כן. ש"ך.
 

קצות החושן

(ו) אבל לא הריבית. כ' בנימוקי יוסף פ' א"נ בהא דאמרו שם במעות יתומים בדקינן גברא דאית ליה דהבא פריכא אבל דבר מסוים דלמא פקדון נינהו גביה ואתא מאריה יהיב סימנא שקיל ליה וכת' עלה בנימוקי ז"ל ואע"ג דהך דבר מסוים בידינו למשכון תחת מעות יתומים וא"כ אפילו מהימן אידך בסימנים מ"מ נמצא דהאי עשיר גזלן הוא ששלח יד בפקדונו לתת משכון בידינו וה"ל למימר דלא מהדרינן ליה למריה כדאמרינן פ' הגוזל בתרא דף קי"ד דעשו תקנה בגנב וגזלן אפי' במשכנתא דלא מפקינן בלא זוזי. תירץ הראב"ד ז"ל כיון דלאו אמשכנתא בלחוד סמכינן אלא אעיסקא דהא לא מצי מתעסק למשתיה ביה שיכרא בלא רשותא דבי דינא לא עשו תקנה בכי הא והכי אמרינן התם גנב ופרע בחובו לא עשו בו תקנת השוק משום דמעיקרא לאו אדעתא דהכי נחית דכי עשו תקנה הני מילי היכא דאדעתא דמשכנתא בלחוד נחית וכתבו האחרונים שזה נכון עכ"ל. אבל בהגהת מרדכי פ' איזהו נשך לא משמע הכי ע"ש שכת' דמש"ה לא שקלינן דבר מסוים כי היכא דלא נפסיד הריבית ע"ש ומשמע דקרנא לא מפסיד וצ"ע לדינא:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש