שולחן ערוך חושן משפט שנה ג
<< · שולחן ערוך חושן משפט · שנה · ג
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
במה דברים אמורים שנפטר כשמחזיר למקומו? בגנב הגונב מבית הבעלים. אבל שומר שגנב מרשות עצמו, כגון שהופקד אתו כיס או טלה ויש עדים שגנבו, אע"פ שיש עדים שהחזירה למקומו -- חייב באחריותו, עד שיודיע לבעלים, שהרי כלתה שמירתו ואינו עוד שומר עליו והרי הוא כאילו לא החזירו עד שיודיע לבעלים:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
אבל שומר שגנב מרשות עצמו כו': פי' אף שגנב דבר שאין בו רוח חיים דגם בגנב בדבר שיש בו רוח חיים אין שייך טעם דלמדו דרך אחרת שכיון שהחזירו למקומו והוא ידע שגנבה ישמרנו מעצמו טובא שלא ילך בדרך אחרת ויתאבד מ"ה הוצרך גם בטלה לטעם אחר והוא כיון דגנבו מסתמא לא ניחא לבעל הבהמ' שיהא הוא שומר עלי שאינו נאמן בעיניו נמצא אף שמחזיר' למקומ' לא מיחשב חזרה:
ויש עדים שגנבו כו': בפריש' כתבתי דמש"ה דקדקו הרמב"ם והטור וכתבו שיש עדים כו' דאי לאו הכי כיון שהחזיר הגניב' מעצמו הרי ראינו שעשה תשובה ולא היינו אומרים שלא ניחא לבעלים להיות שומר עליה עוד משא"כ כשראו עדים שנגנב' אמרי' דהחזירו מיראת העדים ובזה נסתלקה תמיהת בעל ש"ג וכמ"ש בפריש' ע"ש:
ש"ך - שפתי כהן
(א) ויש עדים שגנבו כו'. בפריש' כתבתי דמ"ה דקדקו הרמב"ם והטור וכתבו שיש עדים כו' דאל"ה כיון שהחזיר הגניבה מעצמו הרי ראינו שעשה תשוב' ולא היינו אומרים שלא ניחא ליה לבעלים להיו' שומר עלי' וכו' עכ"ל סמ"ע וכ"כ הב"ח ולפע"ד הא דנקטו עדים היינו לאפוקי שאלו כופר שלא גנב או משום סיפא לאשמועי' רבותא דאע"ג דאיכא עדים שהחזירו חייב וברמב"ם פשיט' דלא נקט עדים אלא לו' דחייב בכפל ע"ש מוכח כן להדיא אבל באמת ה"ה במודה שגנבו דדינו כיש עדים לענין דחייב באחריותו עד שיודיע לבעלים ויש להוכיח קצת כן מדהוצרך בפרק המפקיד (דף מ"א) לאוקמי מתני' רישא ר"י וסיפא ר"ע ולא אוקמא כולה כר"ע ורישא דליכא עדים וסיפא דאיכא עדים ע"ש ודוק. וגם שאר כל הפוסקים כתבו בסתמא דצריך דעת בעלים ולא הזכירו עדים וקושית הש"ג מעיקר' לאו קושיא היא דכיון דמיד שגנב כלתה ליה שמירתו ואינו עוד שומר עליו א"כ מה בכך שיעשה אח"כ תשובה מ"מ צריך להחזירו ליד הבעלים עצמו כיון דכלתה שמירתו ודוק שוב ראיתי במע"מ כ' כה"ג ע"ש:
באר היטב
(ב) עדים: דאי לאו הכי כיון שהחזיר הגניבה מעצמו הרי ראינו שעשה תשובה ולא היינו אומרים דלא ניחא לבעלים שיהי' עוד שומר עליה משא"כ כשראו עדים שנגנבה אמרינן דהחזיר מיראת העדים ובזה נסתלקה תמיהת בעל ש"ג ע"ש עכ"ל הסמ"ע וכ"כ הב"ח ולפע"ד הא דנקטו עדים היינו לאפוקי אילו כופר שלא גנב או משום סיפא לאשמועינן רבותא דאע"ג דאיכ' עדים שהחזיר חייב וברמב"ם פשיטא דלא נקט עדים אלא לו' דחייב בכפל ע"ש דמוכח כן להדיא אבל באמת ה"ה במודה שגנבו דדינו כיש עדים לענין דחייב באחריותו עד שיודיע לבעלים ויש להוכיח כן מדלא אוקמי מתני' בפרק המפקיד דף מ"א כולה כר"ע ורישא דליכא עדים וסיפא דאיכ' עדים ע"ש ודוק וגם שאר כל הפוסקים סתמו ולא הזכירו עדים וקושית הש"ג מעיקרא לק"מ דכיון דמיד שגנב כלתה שמירתו ואינו עוד שומר עליו אם כן מה בכך שיעשה אח"כ תשובה מכל מקום צריך להחזירו ליד הבעלים עצמן שוב ראיתי במע"מ שכת' כה"ג ע"ש. ש"ך.