סמ"ע על חושן משפט שנה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
הגנב לא נפטר כו': דלא הוה השבה מעליא דכיון דידעו הבעלים שנגנב' נתייאשו מלשומר' עוד ואף שהחזירה הא לא ידע הבעל מזה שישמרנו:
ונתנם לתוך כיסו אם יודע כו': כן הוא ל' הטור והרא"ש שאפי' החזירו לכיסו שיש לו בה מעות לא נפטר עד שידע כמה מעות הי' בו כבר נמצא כשימשמש בה ידע שהוחזר לו הגניב' שהרי יש בו מותר אבל הרי"ף והרמב"ם ס"ל דמהני כשנתן המעו' לכיסו שיש בו מעו' דמסתמ' אדם יודע כמה יש לו מעו' כיון דרגיל למשמש בכיסו תמיד והביאו הב"י וד"מ דעתם וכ' שכן עיקר וכן הוא מדויק ממ"ש המחבר אח"ז שכ' ז"ל אבל אם זרקן לכיסו שאין בו כלום לא יצא כו' משמע הא יש בו מעו' יצא בחזרתו אפי' מסתמ' והיינו כמ"ש והמחבר נקט בריש' ל' הטור ובסיפא ל' הרי"ף והרמב"ם דאלו הטור כ' בסיפא ז"ל אבל אם זרקן לתיבתו (ר"ל אפי' יודע מנין המעות שבו כיון שאין אדם עשוי למשמש בה) או לכיסו שלא ידע מנין המעות שהי' לו לא יצא כו' הרי דכ' גם בסיפ' דאף דיש בו מעות כל שלא ידע בו לא יצא והיינו לשיטתו הנ"ל וצ"ע מ"ש עוד מזה:
סעיף ב עריכה
במד"א כו' אבל הגונב טלה כו': דין טלה לא נשתנ' מדין גונב מעו' הנ"ל כ"א בלא ידעו הבעלי' לא מהגניב' ולא מהחזר' שבשאר דברי' שאין בהן רוח חיים נפטר מיד בהחזר' מה שא"כ בדברי' שיש בהן רוח חיים משום דאנקט' להו נגרי ברייתא וכדמסיק המחבר בטעמו וק"ל:
ואם מנו את הצאן כו': דכיון דידעו מהגניבה ידעו שלמדו לילך דרך אחר וישמרנו שמירה מעליא יותר משאר הצאן (הג"ה בב"י יש מי שכ' שאם הי' הטל' שגנב נקוד וטלוא ואין כמותו בעדר אם ידעו הבעלים בגניבתו והחזירו לעדר אע"פ שלא מנו הצאן פטור שהרי הוא ניכר כו' עכ"ל ע"ש שהאריך ד"מ ב'):
סעיף ג עריכה
אבל שומר שגנב מרשות עצמו כו': פי' אף שגנב דבר שאין בו רוח חיים דגם בגנב בדבר שיש בו רוח חיים אין שייך טעם דלמדו דרך אחרת שכיון שהחזירו למקומו והוא ידע שגנבה ישמרנו מעצמו טובא שלא ילך בדרך אחרת ויתאבד מ"ה הוצרך גם בטלה לטעם אחר והוא כיון דגנבו מסתמא לא ניחא לבעל הבהמ' שיהא הוא שומר עלי שאינו נאמן בעיניו נמצא אף שמחזיר' למקומ' לא מיחשב חזרה:
ויש עדים שגנבו כו': בפריש' כתבתי דמש"ה דקדקו הרמב"ם והטור וכתבו שיש עדים כו' דאי לאו הכי כיון שהחזיר הגניב' מעצמו הרי ראינו שעשה תשובה ולא היינו אומרים שלא ניחא לבעלים להיות שומר עליה עוד משא"כ כשראו עדים שנגנב' אמרי' דהחזירו מיראת העדים ובזה נסתלקה תמיהת בעל ש"ג וכמ"ש בפריש' ע"ש: