באר היטב על חושן משפט שנה

סעיף אעריכה


(א) באחריותו:    דלא הוי השבה מעליא דכיון שידעו הבעלים שנגנב נתייאשו מלשומרו עוד ואף שהחזירו הא לא ידע הבעל מזה שישמרנו. סמ"ע.

סעיף געריכה


(ב) עדים:    דאי לאו הכי כיון שהחזיר הגניבה מעצמו הרי ראינו שעשה תשובה ולא היינו אומרים דלא ניחא לבעלים שיהי' עוד שומר עליה משא"כ כשראו עדים שנגנבה אמרינן דהחזיר מיראת העדים ובזה נסתלקה תמיהת בעל ש"ג ע"ש עכ"ל הסמ"ע וכ"כ הב"ח ולפע"ד הא דנקטו עדים היינו לאפוקי אילו כופר שלא גנב או משום סיפא לאשמועינן רבותא דאע"ג דאיכ' עדים שהחזיר חייב וברמב"ם פשיטא דלא נקט עדים אלא לו' דחייב בכפל ע"ש דמוכח כן להדיא אבל באמת ה"ה במודה שגנבו דדינו כיש עדים לענין דחייב באחריותו עד שיודיע לבעלים ויש להוכיח כן מדלא אוקמי מתני' בפרק המפקיד דף מ"א כולה כר"ע ורישא דליכא עדים וסיפא דאיכ' עדים ע"ש ודוק וגם שאר כל הפוסקים סתמו ולא הזכירו עדים וקושית הש"ג מעיקרא לק"מ דכיון דמיד שגנב כלתה שמירתו ואינו עוד שומר עליו אם כן מה בכך שיעשה אח"כ תשובה מכל מקום צריך להחזירו ליד הבעלים עצמן שוב ראיתי במע"מ שכת' כה"ג ע"ש. ש"ך.