שולחן ערוך חושן משפט שמא ד


שולחן ערוך

חשבו שהיא של אביהם וטבחוה ואכלוה משלמים דמי בשר בזול שהוא שני שלישים והעור ישלמו כולו ואם הניח להם נכסים וטבחוה משלמים דמיה מנכסיו:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

שהיא ב' שלישים:    דיכולין לומר אם ידענו שאינו של אבינו לא היינו אוכלים בשר אבל ב' שלישים משלמין שכן דרך בני אדם לקנות בשר בזול ולאכול אף אם בל"ה לא היו אוכלין בשר:

והעור ישלמו כולו:    פירוש הרשות בידן אם רוצים להחזיק העור בידן ולשלם דמי שוויה לבעליה שהרי קנאו בשינוי טביחה וההפשטה אבל אם רוצים מחזירין העור לבעלים בעין ועפ"ר:

ואם הניח להן אביהם נכסים:    המחבר סתם וכתב נכסים ובכלל נכסים הוא אפי' מטלטלים וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס רי"ח ובסי' רמ"ח וע"ש וה"ט דבתר תקנת חכמים שתקנו דיתומים מחוייבים לשלם חוב אביהן אפי' ממטלטלים שירשו וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ק"ז אין חילוק בין אחריות נכסים למטלטלים וכ"כ הטור:

וטבחוה:    דקדק לכתוב וטבחוה והיא סברת הרא"ש שכתב הטור בשמו כן ולאפוקי מדעת הרמב"ם דס"ל דאפי' מת בידם חייבים לשלם כיון שאחריות נכסים בידן מאביהן וס"ל כלישנא קמא בגמ' דהשיעבוד חל אנכסיו משעת משיכה אבל הרא"ש ס"ל כלישנא בתרא דהשיעבוד לא חל אנכסיו כ"א עד שעת מיתה או שעת שאר אונסין שנעשה בו ואז כבר מת אביהן אבל אם טבחוה ואכלוה דנהנו ממנה וגם היה פשיעה מאביהן דהיה לו להודיע לבניו שהיא שאולה בידו מ"ה חייבים לשלמה ולא מחוייבים גם אמיתה מטעם תחלתו בפשיעה דה"ל להודיען דלמא יאכלוה וסופו באונס מיתה דחייב כיון דאונס דמיתה לא בא מחמת הפשיעה:

ש"ך - שפתי כהן

(ה) ואם הניח להם כו' כתב הסמ"ע המחבר סתם וכ' נכסים ובכלל נכסים אפי' מטלטלים כו' לשון המחבר הוא ממש ל' הרמב"ם לפי הדפוס שעם הכסף משנה ושאר דפוסים ואף על פי שהועתק בב"י לשון רמב"ם אחריות נכסים. היינו כפי מקצת דפוסים אבל מדברי הרב המגיד שם ומביאו ב"י מבואר דהית' גירסתו ברמב"ם רק נכסים וע"כ כ' דאף על גב דבש"ס משמע בהניח קרקע דוקא מ"מ כיון דהאידנא איכא תקנת הגאונים כתב הרמב"ם סתם נכסים כו' ע"ש:


(ו) וטבחוה כו' עיין בסמ"ע ס"ק י"ג אבל הרא"ש ס"ל כלישנא בתרא כו' וכן דעת הרמב"ן והרשב"א והמרדכי והנ"י ור' ירוחם נ"ל ח"א וכ"פ מהרש"ל פ' הגוזל סימן ג' מיהו דעת הסמ"ג עשין צ"ב כהרמב"ם וכן נלפע"ד דעת הרי"ף פ' השואל ע"ש ודוק ונ"ל שטעמם משום דללישנא בתרא צ"ל דזה הוי פשיעה מה שלא צוה ובפ' המוכר את הבית קי"ל דאמרינן אימר מלאך המות הוא דאנסיה ע"ש ורבא גופיה ס"ל הכי התם ע"ש ודוק היטב ומ"ש הש"ג פ' השואל לדעת הרמב"ם דגם הוא ס"ל כשאר פוסקים לא נהירא כלל ע"ש ומה שתמה הרב המגיד על הרמב"ם דבפ"ג מהל' גניבה פסק הרמב"ם בעצמו כרב פפא דפטור ונדחקו האחרונים מאוד ליישב זה ובפרט מ"ש בכ"מ דהרמב"ם לא גריס ופליגא דר"פ וכן היינו דר"פ וזהו דבר שאין לו שחר ועוד דא"כ היאך שייך הך מימרא דרבא בפ' אלו נערות והלא כבר סדרו חכמי התלמוד מימרא זו בפ' הגוזל א"ו משום דבפ' אלו נערות איתא גופא מימרא דר"פ סדרו חכמי התלמוד מימרא דרבא למימר דללישנא קמא פליג אר"פ וללישנא בתרא היינו דרב פפא גם מהרש"ל כתב שם שהיא שגגה אצל הרמב"ם ולפע"ד לק"מ דס"ל להרמב"ם דע"כ לא קאמרי בש"ס ודלא כר"פ אלא במאי דס"ל לר"פ דפטור אף מקרן וכדאיתא בש"ס פ' אלו נערות ור"פ פרה אתי לאשמועי' כו' ומשני ר"פ אתי לאשמועינן דאפי' בקרן לא מחייב אלא משעת אונסים ע"ש אבל בהא דס"ל לר"פ דפטור מכפל פשיטא דליכא מאן דפליג עליה דאפי' תימא דחייב משעת שאלה היינו בקרן אבל בכפל פשיט' דאינו חייב אלא משעת גניבה וע"כ דקדק הרמב"ם בהלכות גניבה וכ' פטור מכפל ודוק כי זה ברור (ואע"פ שרש"י פי' באלו נערות דכפל לא שייך בשואל כיון דשואל חייב בגניב' ואבידה מ"מ הרמב"ם לא ס"ל הכי אלא ס"ל כיון שטבחו דרך גניבה ה"ל גנב וכן מדוקדק ל' הרמב"ם ע"ש ודוק):


ט"ז

באר היטב

(ו) נכסים:    כת' הסמ"ע דהמחבר סתם וכתב נכסים ובכללן אפילו מטלטלים וכמ"ש הטור והמחבר בסוף סימן רי"ח ובסימן רמ"א עיין שם וה"ט דבתר שתקנו חז"ל לגבות מיתומים חוב אביהן אף ממטלטלים שירשו וכמ"ש בסי' ק"ז אין חילוק בין אחריות נכסים למטלטלים וכ"כ הטור וכתב הש"ך דכן מבואר בהה"מ ומביאו ב"י ע"ש.



קצות החושן

(ב) והעור ישלמו כולו. כ' הסמ"ע שפי' הרשות בידם אם רוצין להחזיר העור בידם ולשלם דמי שויו לבעלים שהרי קנאו בשינוי טביחה והפשטה ואם רוצים מחזירים העור לבעליהם בעין עכ"ל ואינו נראה לענ"ד דלא מצינו קונה אלא בגנב וגזלן אבל אלו אינן בתורת גנב וגזלן אלא בשוגג טבחוה סבורים של אביהם הוא ואם כן העור כולו לבעלי' אם רוצים בעורם ואפילו טבחוה ולא אכלוה עדיין נוטלים הבעלים את הבשר כולו בעין דשינוי אינו קונה בזה ומ"ש בש"ע והעור ישלמו כולו לאו דוקא או מיירי דהעור נמי אינו בעין כגון שמכרו ומשלמים כולה היינו מה שלקחו בעד העור וזה פשוט וברור:


(ג) ואם הניח להם נכסים בגמרא פרק א"נ ובפרק הגוזל מתה אין חייבים באונסין טבחוה ואכלוה משלמים דמי בשר בזול הניח להם אביהם אחריות נכסי' חייבים לשלם א"ד ארישא ודלא כרב פפא א"ד אסיפא וכדרב פפא דאמר רב פפא היתה פרה שאולה וטבח' בשבת פטור והיינו כיון דלרב פפא עכצ"ל דחיוב' דשומר משע' פשיעה אם כן ע"כ הניח להם אביהם אחריות נכסים לא קאי ארישא והקשו על הרמב"ם שפסק בפ"א משאלה דאם הניח להם אביהם אחריות נכסים ומתה או שטבחוה משלמים דמיה מנכסיו וע"ש והוא דלא כר"פ ובפ"ג מגניבה כ' בפרה שאולה וטבחוה בשבת דפטור וזה כר"פ. וע"ש בהרב המגיד ובכסף משנה כ' ז"ל ואני אומר דרבינו לא הוי גריס ופליג' דר"פ ולא היינו דר"פ דהאי דר"פ אינו ענין לכאן דהא דאמר ר"פ ס"ד הואיל ואמר רב כו' קמ"ל לאו למימרא דמשעת שאלה לא אחייב באונסין כלל דהא ודאי משעת שאלה אתחייב בהו אלא היינו לומר שחיוב זה תלוי ועומד הוא שמא לא תיאנס ואם תיאנס יתחייב נמצא כשטבחוה אז נתחייב בפועל וע"כ חיובו בכח התחיל משעת שאלה וא"כ כי אמרינן הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבים לשלם אונסין טעמא משום דמחיים נשחעבדו נכסים משעת שאלה שאם תיאנס יגבה מאותם נכסים ור"פ מודה בהא עכ"ל. אמנם לא יכולתי לירד לסוף דעתו הרמה דכיון דאמרינן דאפילו מתה ביד היורשים חייבים לשלם ונכסים שהניח וע"כ חיובו בכח היה משעח שאלה אם תיאנס ואף על גב דלאחר מיתה ליכא תורת חיוב מבמתים חפשי וע"כ אינו אלא כמו תנאי שאם תאנס ומש"ה אפילו היה האונס לאחר מיתה שאין בו חיוב אפ"ה כיון שאינו אלא כמו תנאי נשתעבדו נכסיו למפרע וא"כ טבחה בשבת נמי לחייב כיון דכבר נתחייב בשעת שאלה בתנאי שאם תאנס והתנאי מתקיים גם כשמתה בשבת כיון שאין אנו מחייבין אותו על הטביחה אלא על שעת שאלה וכשטבחה בשבת נתקיים התנאי למפרע ואי נימא כיון דבשבת ליכ' חיוב בפועל גם התנאי אינו ומשום דנימא דהתנאי לא היה להשתעבד למפרע אלא כי תיאנס בשע' חיוב א"כ כי מחתה ביד היורשים נמי ליכא תורת חיוב עליו בפועל דבמתים חפשי וכמ"ש כללו של דבר לא הבנתי מה בין טבחה בשבת לטבחוה היורשים וכמ"ש וצ"ע ובמשנה למלך שם החזיק גם כן בדרכי הכסף משנה וע"ש ואנחנו לא נדע ומחוורתא מ"ש בזה בשטה מקובצת פרק א"נ והיא דס"ל להרמב"ם לחלק בין פרה שאולה שלא בדרך גניבה להטובח בשבת פרה שאולה דרך גניבה שכ' הרמב"ם פרק ג' מגניבה דהא ודאי כל כמה שהיה בחיים כל היכא דאית' ברשות' דמאריה איתיה וליכא על השואל שום חיובא אלא הכי קאמרינן כי נגנבה ונאנסה ואתי חיוב' עליה משחעבדי נכסי למפרע מעתה יש לנו לו' בשלמ' בטובח בשבת פרה שאולה בתורת שאולה לפרוע דמים לבעלים איכא למימר חיובא דאתי עליה לבסוף דהיינו מחמת שאלתו מעיקרא משע' שאלה נתחייב עלה וה"נ גבי הניח להם אביהם אחריות נכסים אמרינן כיון דנאנסה ומת' לבסוף מעיקר' בשעת שאלה הוא דנתחייב אביהם בהאי אונס' אבל היכ' דטבחוה שוב בתורת גניבה הרי כלתה שאלתו וחיוב חדש ופנים חדשות באו לכאן דהיינו גניבתו והיכא מצינו למימר דלמפרע משע' שאלה נתחייב בגניבה זו והרי בתורת שאלה בא לידו ושוב כשנגנבה בהאי שעת' רמי הך חיובא דגניבה עליו ולא משעת שאלה ע"כ וע"ש בשטה דמפרש נמי הסוגי' לפי דרכו והסבר' נכונה דודאי אינו משתעבד לגמרי משעת שאלה אלא בתנאי שאם תיאנס אח"כ וכמו שכתב הריטב"א דחיובא למפרע על האונס שיבא אח"כ והיינו דוקא באונס או פשיעה שיבא מתורת שומר בזה הוא דמתחייב למפרע אבל היכא דבא עליו בתורת גניבה דכלת' שמירתו דקי"ל כר' עקיבא דכיון ששלח בה יד כלתה שמירתו וכדאי' ס"פ המפקיד עיין שם ונעשה חיוב חדש ופנים חדשות ואינו מתחייב למפרע על האונס שבא עליו בתורת שומר אך מ"ש בשטה דאם טבחה בתורת שאולה לפרוע דמים לבעלים איכא למימר חיובא למפרע לא ידעתי מי הזקיקו לכך לחלק בין השוין דודאי בטבחה ע"מ לשלם נמי אית ליה דין גנב וגזלן וכמבואר בסי' שנט בש"ע ואין כאן דין שואל אלא דוקא טבחוה יורשים מתחייב למפרע משום דאין בו משום גנב וגזלן כיון דבשוגג טבחו וה"ל בתורת שומר עד דמהדר ליה:


(ד) משלמים דמי' מנכסיו. נראה מדנקט בגמ' היתה להם פרה שאולה וטבחוה ולא נקט בשומר סתם ומשום דשומר חנם כיון דפטור באונסין פטורים היורשים אפילו הניח להם אביהם אחריות נכסים ואפילו להך לישנא דשומר מתחייב למפרע והוא כיון דמת אין לך אונס גדול מזה ובאונסין פטור וכן הניח להם אביהם פרה שכורה נמי באונס פטור לפמ"ש בגמ' פרק המפקיד דגניבה ע"י אונס גדול נמי חייב אלא אם אירע אונס בשומר גופו כגון שחלה בענין שאינו יכול לשומרו ודאי פטור ע"ש. וא"כ פשיטא כשמת דה"ל אונס בגופו שאינו יכול לשומרו ופטור. ומיהא בש"ח ונאבד בפשיעה אפשר דחייב כי הניח להם אביהם נכסים מדלא קפיד דה"ל נמי פשיעה דהיה לו לצוות עליהם שהוא פקדון בכדי לשומרו מפשיעה אבל אם נגנבה או נאבדה ביד היורשים אע"ג דאביהם היה שוכר או ש"ש ה"ל אונס ופטור אפי' להך לישנא דשומר מתחיי' מעידן משיכה ומשום דפטור באונסין וזה נמי כשמת אין לך אונס גדול מזה ועמ"ש בסי' ע"ב סקי"ב:




▲ חזור לראש