שולחן ערוך חושן משפט שי ג
<< · שולחן ערוך חושן משפט · שי · ג
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
ראובן השכיר בהמתו לשני ימים לילך ולחזור ובחזרתו ביום השני גדל הנהר עד שהוצרך לעכב יום אחד אם שכרה לימים פשיטא שצריך ליתן לו שכירות כל יום ויום ואם שכרה למקום פלוני ולחזור או ששכרה לשני ימים והזכיר המקום שרוצה לילך שם וידוע שהוא מהלך שני ימים ועכבו הנהר אם לא היה רגיל להתגדל פסידא דבעל בהמה ואם היה רגיל להתגדל והשוכר מכיר ענין הנהר ולא המשכיר פסידא דשוכר ואם שניהם ידעו פסידא דבעל בהמה ומזונות הבהמות והשכירות דין אחד להם:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
ליתן לו שכירות של כל יום ויום: לכאורה נראה דצריך ליתן לו שכירות משלם ולא כפועל בטל דניחא לי' דלכחוש חמריה ולא לכחוש מריה מיהו הכל לפי המשוי וכמ"ש הטור בר"ס של"ד בחמר שהשכיר חמורו ע"ש דכת' דנותן לו כפועל בטל וכ"כ הרא"ש בתשו' סוף כלל צ"ב ע"ש:
אם לא היה רגיל להתגדל כו': כללא דהאי דינא דכל ששניהן ה"ל למידע ולהתנו' כגון שרגיל להתגדל או ששניהם לא הו"ל למידע כגון שאינו ראוי להתגדל בשניה' הוא פסיד' דהמשכי' דהו' בא להוצי' שכירות מיד השוכר ועליו מוטל להתנו' דהמע"ה וידו על התחתונ' וצריכים שיהיה דבר שהשוכר ידע והמשכיר לא ה"ל למידע דבזה ודאי על השוכר ה"ל להתנות ואם לא התנה הפסיד וצריך לשלם וכן הוא בגמ' דפ' האומנין בכל ענייני' דפועלים וב"ה דיד פועל שבא להוציא הוא על התחתונ' כמ"ש הט"ו לקמן בסי' של"ד ע"ש וכן כל כיוצא בזה:
ומזונות הבהמה כו': פי' מזונות של יום השלישי שנתעכבה הבהמ' במקום שהוא פסידא דהמשכי' במה שלא התנה כנ"ל צריך המשכי' ג"כ לשלם להשוכ' דמי המזונות של אותו היום וכ"כ הטו' ע"ש:
באר היטב
(ו) ויום: לכאור' נראה דצריך ליתן לו שכירות משלם ולא כפועל בטל דניחא ליה לכחוש חמריה ולא לכחוש מריה מיהו הכל לפי המשוי וכמ"ש הטור בריש סימן (של"ד) [של"ג] בחמר שהשכיר חמורו דנותן לו כפועל בטל ע"ש וכ"כ הרא"ש בתשובה סוף כלל צ"ב ע"ש. שם.
(ז) רגיל: כללא דהאי דינא דכל ששניהן ה"ל למידע ולהתנות או ששניהן לא ה"ל למידע בשניהן הוא פסידא דהמשכיר דהוא בא להוציא השכירות מיד השוכר ועליו מוטל להתנות דהמע"ה וידו על התחתונה אם לא שהוא דבר שהשוכר ידע והמשכיר לא ידע בזה ודאי על השוכר להתנות ואם לא התנה הפסיד וצריך לשלם וכן הוא בש"ס פרק האומנין בכל עניני פועלים ובעה"ב וכמ"ש הט"ו בסי' של"ד ע"ש וכן כל כיוצא בזה שם.
(ח) ומזונות: פירוש מזונות של יום הג' שנתעכבה הבהמה שבמקום שהוא פסידא דהמשכיר במה שלא התנה צריך הוא ג"כ לשלם להשוכר דמי המזונות של אותו היום וכן כתב הטור עיין שם. שם (עיין בתשובת שבות יעקב ח"א סי' קע"ו).
קצות החושן
(א) גדל הנהר עד שהוצרך לעכב. בשו"ת חוות יאיר סי' קנ"א ז"ל ראובן היה לו סוס עומד להשכיר בשכירות ידוע חצי זהוב ליום מיציאה עד ביאה ולוי נצטרך לרכוב אל השר מהלך ג' ימים ולקח לסוס על ח' ימים ובהיותו שם העליל עליו השר ועיכבו שם ויהי לעשרת ימים שלח ראובן שליח מיוחד אחר הסוס (שלו) והשיב לוי כעת מחר יגמור עסק ביש דידיה יחזיר לביתו וחזר השליח ריקם ולא הי' כאשר דימה לוי רק נתחזקו עלילות דברים ונתעכב עוד שם חדש ימים ובבואו תבעו ראובן שכרו לכל הימים מראש ועד סוף ולוי השיב כי נאנס וראובן תפס משל לוי בעדים. תשובה אי' בירושלמי מבטל כיסו של חבירו פטור הביאו הנ"י פרק המקבל וטעמא משום דלא הוי אלא גרמא ולפ"ז אפי' תבע מעותיו והתרה בו ואמר שיכול להרויח בהם וזה מעכב פטור וכן פסק רש"ל וחולק על הרמ"א בהג"ה סי' רצ"ב שכ' בכה"ג חייב הביאו הש"ך שם ולכאור' קשה מ"ש מהדר בחצר חבירו שלא מדעתו שאם החצר עשוי לשכר חייב הדר לתת לבעה"ב שכרו כמבואר בסי' שס"ג וכן התוקף ספינתו של חבירו העשוי לשכר חייב כמבואר שם ס"ה והם ברייתות ומימרות. ולכאורה יש לחלק דמבטל כיסו מיירי כשבא המעות בהיתר לידו כו' משא"כ זה שתוקף בספינתו של חבירו וכן זה הנכנס לבית חבירו ודר בו שלא ברשות לא הוי גרמא רק גרמי ולפ"ז מי ששכר בית מחבירו על שנה ואחר שנה א"ל לצאת מביתו ונתעכב כמה שנים יהי' פטור מליתן לו שכר. ויותר נ"ל לחלק דבית וספינה שעומדים להשכיר ודרך העולם שאין עומדים פנויין דשכיחי שוכרים כו' משא"כ מעות דצריך התחכמות והתעסקות קניה ומכירה כו' והנה בנדון דסוס כו' דלא פשע המעכב לכ"ע פטור כו' וכן זה שלא נהנה בסוס חבירו כו' אדרבה הי' מוציא הוצאות במזונותיו חנם ועוד הרי נאנס בעכבת הסוס ואפי' נדון בזה דיני דגרמי כו' כבר הכריע הש"ך בסי' שפ"ו שהוא רק קנסא ובשוגג פטור כו' וכל זה בשכרו לוי על ח' ימים משא"כ בלקח הסוס בשכירות סתם שידוע שכרו או שפסק עמו חצי זהוב ליום ולא זכר סך ימים אע"פ שהמהלך ידוע שאינו רק שלשה ימים מ"מ צריך ליתן לו חצי זהוב לכל מראש ועד סוף ואין אומרים שינכה לו קצת מפני שישב בטל מפני דלא איכפת ליה למשכיר בכך ואפשר דמצי למימר ניחא לי טפי שישאר ברגילתו ברכיב' דוגמא למ"ש ניחא לאינשי דלא ליסתר עבדיה ואפי' אם שאל המשכיר לשוכר לכמה ישהה שם אצל השר והשיב יום או יומים לכל היותר ואחר כך לקח הסוס סתם דינו כשכרו סתם וראיה מתנאי דמכירה שכ' הרמב"ם פ' י"א מהל' מכירה והביאו טור וש"ע סי' ר"ז עכ"ל. ולבבי לא כן ידמ' בכל דבריו בזה. דמה שהקשה מהא דמבטל כיסוי על האי דהדר בחצר חבירו שלא מדעתו טעמ' מבואר דקרקע אינ' נגזלת ומש"ה חייב לשלם שכר משא"כ מטלטלין דנגזלים וכל הגזלנים אינם משלמים אלא כשעת הגזילה ושבח גזילה דמטלטלין דגזלן הוא אבל שבח גזילה דקרקע דנגזל הוא וכמבואר בטור סי' שע"א כשם שהקרקע בחזקת הנגזל שיוכל לומר הרי שלך לפניך כן הוא ברשותו לטובתו דאע"ג דגבי מטלטלין אינו משלם אלא כשעת הגזילה גבי קרקע אינו כן אלא אם נשתמש ואכל פירותיה צריך לשלם מה שנהנה והובא ברמ"א שם ע"ש. ומה שהקשה מספינה העשוי' לשכר דחייב התם נמי אינו אלא אם ירד אדעתא דאגר' אבל אם ירד אדעת' דלא לשלם אגר' אינו משלם שכרה ומשום דכל הגזלנים אינם משלמים אלא כשעת הגזילה וכמבואר להדיא פ' הגוזל קמא דף צ"ז ע"ש וכן הוא בטור וש"ע סי' שס"ג ע"ש וכה"ג נמי במבטל כיסו אם עוסק אדעת' ליתן ריוח לבעל המעות צריך לשלם לו הריוח וכמבואר בסי' רצ"ב שם ואם עוסק אדעתא דידיה ושלא ניתן ריוח לבעל המעות פטור ומשום דגבי ספינה נמי כה"ג פטור. ובעיקר הדין שנתעכב ע"י עלילה. הנה לפנינו הדין מתוך תשובת הרא"ש שלפנינו והוא הך דינא דש"ע דאם שניהם לא ידעו ה"ל פסיד' דמשכיר ואם שכרו לימים סתם חצי זהוב ליום פשיט' שנותן לו כל שכרו לכל יום ויום כמבואר כאן לפנינו בש"ע:
אמנם מנכה לו שכרו כפועל בטל ומ"ש בחו"י דה"ל כמו האי דאמרו דניח' לי דלא ליסתור עבדא וה"נ ניחא לי' ברגילתו ברכיב' הרי אמרו להדיא פ' האומנין גבי הלכו חמרין ולא מצאו מנכה לו כפועל בטל ואפי' בעד הסוסים מנכה וכן מבואר להדיא בתשו' הרא"ש כלל צ"ב בהך דינא דשכרו לימים דמנכה לו כפועל בטל וכ"כ בסמ"ע ע"ש. ומ"ש דאפי' אם שאל המשכיר לשוכר כמה ישהה שם אצל השר והשיב יום או יומים ולא יותר ואח"כ לקח הסוס סתם דינו כשכרו סתם וראיה מתנאי דמכיר' כו'. ולפענ"ד אינו נראה דמלת' דתנאה שאני דכל שלא פי' אופן התנאי בשעת מכירה מחל לתנאה אבל קוצב לו זמן שכירתו ואחר כך נגמר ביניהם השכירות ודאי על קצבת' הראשונה נגמר וה"ז כאומר מכור לי חצי טלית ואח"כ משך הטלית סתם דאין לו אלא חצי טלית והכי נמי לא הוי אלא כמו שכרו לשני ימים כיון דאמר למשכיר שלא ישהה יותר משני ימים וכל זה ברור: