שולחן ערוך חושן משפט שטז א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב ורצה השוכר להשכיר הבית לאחר משכיר עד סוף זמנו והוא שלא יהיה מנין בני בית האחד יותר מבני ביתו ואם אמר לו המשכיר למה תטרח ותשכיר ביתי לאחרים אם לא תרצה לעמוד בו צא והניחו ואני פוטר אותך משכירותו שומעין לו:

הגה: וע"ל סי' שי"ב ס"ז. ואם השוכר רוצה לצאת מן הבית ולהניחו כך בלא דיורין ורוצה לשלם למשכיר יכול המשכיר להשכירו לאחרים דביתא מיתבא יתיב ושאייה יוכת שער (מרדכי פ' חזקת) מי שנתן ביתו לאחר או השכירו ושייר כח לעצמו שכשירצה יכול לדור עם המקבל מתנה או השוכר בבית יכול למכור כחו לאחר ובלבד שלא יהו בני ביתו מרובים (רשב"א אלף קמ"ה) ויש מחלקים בין אם שייר לעצמו חלק מסויים כגון חצי הבית אז יוכל למכרו לאחר אבל אם שייר לעצמו חלק שאינו מסויים כגון דיוכל לסלקו אינו יכול למכרו או להשכיר זכותו לאחר (ריב"ש סי' רנ"ז) מי שנותן לאחר דירה בביתו ואין המקבל צריך לאותה דירה נ"ל דיוכל להשכירו או למכרו לאחר שבני ביתו אין מרובים ממנו דלא גרע כח המקבל מתנה מכח המשייר לעצמו דנותן בעין יפה נותן וע' לעיל סי' קנ"ד סעיף כ"ח:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ורצה השוכר להשכי' כו' משכיר:    הרמב"ם למד דין זה מדין ספינה שאמרו בגמ' וכתבו הטור והמחב' בס"ס שי"א שאם שכר ספינה לילך בה עם סחורתו למקום פלוני ובחצי דרך מכר סחורתו דיכול להעמיד אחר במקומו מאותו מקום והלאה עד מקום ששכרו לילך עמו שם ואע"ג דשם אמרו דיש להספן עליו תרעומות היינו משום דהספן דר עם השוכר בספינה יחד ויכול לומ' דעתי היה נוחה בך יותר מבזה משא"כ במשכיר ביתו דאיירי דהמשכיר אינו דר עם השוכר בביתו ויש בו משום אל תמנע טוב מבעליו ולא אמרו דאין השוכר רשאי להשכיר כ"א במטלטלי שמא יבריחם שומר השני ויאבדם וגם בשדה משום שמא יכחישנו וכמ"ש בסי' רי"ב ולעיל בסמוך סי' שט"ו משא"כ במשכיר ביתו דיכול להראות לו כל פרטי עניני ביתו ויתנה עמו שיחזירנו כן בשלימותו כל זה נתבאר בפרישה בשם הרמב"ם והמ"מ ע"ש:

ואם א"ל המשכי' למה תטריח כו':    ג"ז כ' הרמב"ם שם וכ' ג"כ הטעם משום אל תמנע טוב מבעליו עפ"ר:

יכול המשכיר להשכירו לאחרי' כו':    שם במרדכי מפרש דאם כבר קיבל המשכי' המעות דא"צ להחזיר להשוכ' המעות אף אם השוכר אומר א"כ יעמיד הבית בלי דיורין אין צריך לשמוע לו ע"ש אבל אם עדיין לא קיבל המעות מהשוכ' והמשכי' משכירו לאחרים מנכה להשוכ' מדמי שכירתו מה שמקבל מאחרים אף אם אמר השוכר אני אשלם כולו ולא ידורו בו אחרים והדין נותן שאין צריך לשמוע לו מ"מ י"ל אדרבה הרי גילה השוכר דעתו שלא יתן לו כל השכירות אלא אם לא ידורו בו אחרים והני דרי בו ואיך נוציא ממנו ממון וק"ל:

יכול למכור כחו לאחר כו':    צ"ע לפי מ"ש הטו' והמחב' בסמוך ס"ב בשנים ששכרו בית יחד בשותפות דאין הא' יכול להושיב אחר במקומי כו' ה"כ בכה"ג ואע"פ שבספינה הנ"ל גמ' ערוכה היא דרשות בידו להעמיד אחר במקומו ואין לבעל הספינה עליו אלא תרעומות י"ל דשאני התם דדרך הספינ' בכך שיצא זה ולהכניס אחר במקומו כשמכר סחורתו ומתחלת השכירות אסיק הספן זה אדעתו דפעמים יבא לידי כך ומ"מ תרעומות יש לו עליו משום שינוי הדעת וצריכין לחלק ולו' שכל משייר לנפשו כח בו ייאש השוכר נפשו מתחלה לקבל גם אחר במקומו כשירצ' המשכי' מאחר שכל אדם שליט בביתו לעשות בו מה שירצה והרי שייר לנפשו כח לדור בו וה"ה אחר במקומו ודו"ק ועמ"ש בד"מ בזה:

ואין המקבל צריך כו':    עד דלא גרע כח מקבל מתנה מכח המשייר לעצמו כו' בד"מ ג"כ כ"כ ז"ל דהא לענין אם הנותן בעין יפה נותן אמרי' דיפה כח המקבל מכח הנותן כו' (ור"ל אם מכר ביתו ושייר בור ודות לפניו דלא שייר לנפשו הדרך ובמכר או נתן לאחר הבור ודות והבית נשאר בידו צריך המוכר או הנותן ליתן להן דרך להבור ודות (וכמ"ש בסמוך) וכן משמע מתשו' הרשב"א סי' א' י"ג כו' ואני אומר דאי משום הא לא אריא דהא גם מצינו איפכא דיפה כח המשייר לנפשו מהמוכר או נותן לאחר דהמוכר שני אילנות לאחר בתוך שדהו קיי"ל דאין לו בקרקע כלום ואפי' כשיתיבשו אין בכחו ליטע אחרים במקומן. וכשמכר שדהו ושייר אילנות לפניו אמרי' דיש לו בקרקע כח ליטע אחרים במקומן לכ"ע ולענין לזרוע ביניהן לבד יש פלוגתא בין הגאונים וכדאית' פ' ח"ה (דף ל"ז) ובפ' המוכר את הבית (דף ע"א) וכתבו הטור והמחבר בס"ס רי"ו ע"ש וכן המוכר דקל ושייר פירות לפניו אמרי' דשייר לנפשו בעין יפה ושייר לו ג"כ מקום באילנות לקנות על ידו הפירו' שיגדלו וכן אם מכר ביתו ושייר לנפשו דירת ביתו דאמרי' דשייר לנפשו הבית לדירתו משא"כ במכר או הקנה לאחר פירות דקלו או דירת ביתו דאמרי' בגמ' וכתבו הטו' והמחבר לעיל סי' ר"ט ורי"ב דלא קנאו' האחרים לא הדירה משום דאין בה ממש ולא הפירו' משום דהוה דשלב"ל ומ"ש מור"ם ז"ל ראיה ממכר בית ושייר לפניו בור ודות דלא קנה דרך ובמכר בור ודות קנה הלוקח ג"כ הדרך מטעם דהמוכר והנותן בעין יפה מוכרין ונותנין ☜אין ראי' לע"ד דכבר חלקו התו' פ' המוכר את הבית (דף ע"א ע"ב) בד"ה לימא לי' עקור אילנותך כו' ע"ש וכלל דבריהן הוא דודאי היכא דלא נחית הנותן או המוכר לשיורא אמרי' דבעין יפה מכר או נתן והיינו כמו התם דמכר הבית ואין בכלל מכירת הבית והדות כדאי' בפ' המוכר את הבית וכתבו הטור והמחבר בסי' רי"ד וכיון דממילא נשתיירו להמוכר צריך לקנות נפשו דרך לילך שם וה"ה איפכ' במכר לאחרים הבור והדות והבית נשאר ממילא לפניו דא"צ לקנות להם הדרך ולשניהן טעם א' דכיון דלא נחית המוכר או הנותן לשייר בהדיא לנפשו שום דבר אלא שברישא משוייר ממילא הבור והדות ובסיפא הבית לנפשו אמרי' דבמאי דמכר או נתן בעין מכר או נתן (מיהו דוקא כל דבר הנצטרך לאותו מתנה או מכירה כגון הדרך לבור ודות דבלי דרך אין המתנה והמכירה נחשבת לכלום אבל אם לקח שני אילנות בתוך שדה חבירו אסור לחזור לנוטעם לכשיתיבשו דאינו נכלל בשם המכיר' ונוכל לו' שלא מכר לו האילנות אלא בלחלחותן) משא"כ במכר האילן דבכללו ג"כ הוא הפירות שיגדלו עליו וכן המוכר הבית בכללו הוא הדירה והוצרך המוכר או הנותן לאמר הפירות והדיר' ישארו לי בזה אמרי' כל דפי' השיור בעין יפה שייר וכן במכר השד' בכלל המכיר' הי' ג"כ האילנות שבו והוצרך לשייר ולומ' שישארו מ"ה אמרי' מדנחית לשיור בעין יפה שייר לנפשו וכתבתי כל זה ג"כ בפריש' סי' רי"ד וט"ו ובס"ס רס"ו (רט"ז) ע"ש. וא"כ ה"נ אין ראי' ממה שיש כח למשייר לנפשו להשכירו לאחרים דכאן הוצרך לשייר בפירוש ואמרי' כיון דנחת לשיור בעין יפה שייר לנפשו דומיא דהתם בשייר לפניו ב' אילנות דכתבו התו' שם דהוצרך לשייר לנפשו כדי שלא יאמר לו הלוקח עקור אילנך לאלתר וזיל מיהו בנתן לחבירו דירה בפ"ע ודאי יכול להשכיר לאחרים זכותו וראי' לזה ממ"ש הרשב"א בתשובה סי' א' ?"ג הביאו שם בד"מ וכבר האריך מור"ם בתשוב' ע"ז הביאו מור"ש ז"ל בתשובותיו סי' י"ז ☜ ומוכח שם מתשובת מור"ם ז"ל דפסק דאפי' האב שנתן לבתו וחתנו דירה שידורו עמו יחד בחדרו בבית החורף אחד אפי' הכי פסק דיכולים בתו וחתנו לתת הדירה שנתן להם לאחר בשאינן צריכים לו (שהוי פסק שם באות' תשובה דא"צ הבת ליתן שום דבר לצורך עצים לחמם בית החורף שדרין בו יחד מוכח מזה שמיירי שם בדרין עמו) וראייתו הוא מהמשייר כח לנפשו לדור עם השוכר ממנו דיכול להשכיר אותו כח לאחר והביא ג"כ בד"מ ויפה כח המקבל מכח הנותן וכמ"ש כאן בהג"ה. אבל בזה אני אומר אין ראיות מור"ם ז"ל ראי' מכח זה שחלקתי כמ"ש התוס' הנ"ל דדוק' במשייר לנפשו אמרי' דשייר לנפשו כח לדור בו אפי' עם השוכר בחדר אחד אבל לא בנתן דיר' לאחר דיכול היורש לומר אין דעתי נוחה לדור עם אחר כ"א עמך וכמ"ש הרא"ש והטו' והמחב' בסמוך ס"ב גם מור"ש ז"ל חלק עליו בתשובתו סי' י"ז ע"ש אבל לא נחית לסתור דברי ראייתו שהביא דלא גרע כח המקבל מתנה מכח המשייר לנפשו אלא חלק עליו מכח אומדנות דהנותן גם מ"ש מור"ם כאן דלא גרע כח המקבל מתנ' מכח המשייר לעצמו כו' ובמשייר לעצמו כ' לפני זה דאם שייר לעצמו לדור עם השוכ' יחד יכול להשכי' אותו זכות לאחר משמע דס"ל דכן הדין נמי בנותן דירה לאחר לדור עמו יכול להשכירו לאחר מה"ט דלא גרע כח המקבל וכבר כתבתי דנר' לחלק ביניהן ול"מ כשבאו לדור עמו בחדר א' אלא אפי' בבית א' כשאי לכל א' פתח בפ"ע לכנוס ולצאת בתוכו מר"ה לחדרו ומחדרו לר"ה איכא קפידא ובע"ש כ' דברי מור"ם ז"ל והנרא' בעיני לע"ד כתבתי:

ש"ך - שפתי כהן

(א) המשכיר בית לחבירו. עיין בתשו' רשד"ם סי' תט"ו:

(ב) והוא שלא יהיו מנין בני בית כו' עיין בס' החנוך להרא"ה מצוה נ"ה:

(ג) ואם אמר לו המשכי' כו'. ע"ל סי' ס"ו סכ"ג מ"ש שם בשם תשוב' המבי"ט ומ"ש עליו:

(ד) מי שנותן לאחר דירה בביתו כו'. עיין בתשובת מהרש"ל סי' י"ז שחולק וכ"פ בסוף ספר משאת בנימן ועיין ע"ש מ"ש בשם מהרש"ל כת"י וע' בסמ"ע ס"ק ה':


ט"ז

באר היטב

(א) קצוב:    עיין בתשובת רשד"ם סי' תע"ו ובספר החנוך להרא"ה מצוה נ"ט וע"ל סי' ס"ו ריש סעיף כ"ג מ"ש בשם תשובת המבי"ט ומ"ש עליו ע"ש. ש"ך.

(ב) להשכירו:    שם במרדכי מפורש דאם כבר קיבל המשכיר המעות א"י להחזירו להשוכר אף אם השוכר או' א"כ יעמיד הבית בלי דיורין א"צ לשמוע לו ע"ש אבל אם עדיין לא קיבל המעות מהשוכר והמשכיר משכירן לאחרים מנכה להשוכר מדמי שכירותו מה שמקבל מאחרים אף אם אמר השוכר אני אשלם כולו ולא ידורו בו אחרים והדין נותן שא"צ לשמוע לו מ"מ י"ל אדרבה הרי גילה השוכר דעתו שלא יתן לו כל השכירות אלא אם לא ידורו בו אחרים והני דרו בו ואיך נוציא ממנו ממון. סמ"ע.

(ג) למכור:    צ"ע לפי מ"ש הטור והמחבר בסמוך ס"ב בשנים ששכרו בית בשותפות כו' ה"נ בכה"ג ואע"פ שבספינה ש"ס ערוך הוא דיכול להעמיד אחר במקומו ואין לבעל הספינה עליו אלא תרעומת י"ל דשאני התם דדרך הוא בכך שיצא זה כשמכר סחורתו ונכנס לוקח הסחורה במקומו ומתחילת השכירות אסיק הספן אדעתו דפעמים יבא לידי כך ומ"מ יש לו תרעומת עליו מפני שינוי הדעת וצריכין לחלק דייאש השוכר נפשו מתחלה לקבל גם אחר במקומו כשירצה המשכיר מאחר שכל אדם שליט בביתו לעשות בו מה שירצ' והרי שייר לנפשו כח לדור בו וה"ה אחר במקומו ודו"ק. שם.

(ד) דיוכל:    עיין בתשובת מהרש"ל סימן י"ז שחולק ע"ז וכ"פ בס"ס משאת בנימין וע"ש עוד מ"ש בשם מהרש"ל כתב יד ועמ"ש הסמ"ע בזה ע"ש שהאריך. ש"ך.



קצות החושן

(א) ואם השוכר רוצה לצאת מן הבית. נראה דאם אין המשכיר יכול להשכירו לאחרים צריך השוכר לשלם כל השכירות ואינו מנכה לו כפועל בטל דהא אפי' בבית מנכה לו כמ"ש במרדכי פ' האומנין בשוכר שמת תוך שנה דאם כבר הקדים לו שכרו ואין היורשים מוצאים אחר להשכירו אין בעה"ב צריך להחזיר שכרו אלא כפועל בטל מחזיר לו מה שהבית פנוי לו לעשות כל מה שירצה ע"ש דהיינו דוקא היכא שהשוכר אנוס כמו התם שהשוכר מת וכמו האי דר"פ האומנין דהלכו פועלים ומצאו שדה לחה דאי אפשר לבעה"ב לקיים השכירות אבל היכא דאפשר לו לשוכר לקיים השכירות אינו מנכה כפועל בטל וכן בפועלים אם בעה"ב רוצה לחזור היכא דאפשר לו לקיים השכירות ורוצה לנכות להם כפועל בטל לאו כל כמיני' כיון שהפועלים רוצים בפועלת' וה"ה בשוכ' כה"ג היכא דאפשר לו לדור בתוכו ואינו רוצה צריך לשלם לו כלן השכירות והא דגבי פרקה בחצי הדרך בספינה משלם לו כפועל בטל עש"ך בסי' שי"א סק"ד התם כיון שפרקה בחצי הדרך ה"ל כמו אנוס אבל גבי שוכר נראה דאפי' מתרמי ליה ביתא כגון שקנה או בנה לא ה"ל אונס כל כך משא"כ בספינה שדרך בעלי הספינה שמוכרין לפעמים באמצע הדרך ואדעתיה דהכי אגרי' מש"ה מנכה כפועל בטל וכן משמע בש"ע סי' שי"ב ס"ז ואם לא הודיעו אינו יכול לצאת אלא יתן השכר ע"ש ומשמע כל השכר והיינו מטעמא שכתבנו כיון דאינו אונס. ובפסק הגאון החסיד מוהר"ם טיקטין היא בדפוס ריש סדר נשים ע"ש שכת' בנדון שהיו מוכרחין לברוח מחמת דבר ר"ל ע"ש שכ' דאינו מנכה לו כלום כיון שהבית קמן וע"ש עוד דמחלק דאינו מנכה לו במה שהי' הבית פנוי דאין חילוק בבית בין אם יש בו דיורין או לא ואדרבה ביתא מיתב' יתיב ע"ש והא דמשמע מדברי המרדכי הנז' דגם בבית מנכה לו כפ"ב היינו משום דיכול המשכיר בעצמו להשתמש בו ובזה מרויח קצת ונהנה אבל התם דהוכרחו כולם לברוח אין לו הנאה כלום במה שהבית פנוי:

(ב) יכול המשכיר להשכירו לאחרים. ז"ל סמ"ע במרדכי מפרש דאם כבר קיבל המשכיר המעות דא"צ להחזיר לשוכר המעות אף אם השוכר אומר א"כ אם יעמוד הבית בלי דיורין א"כ לשמוע לו וכו' אבל אם עדיין לא קיבל המעות מהשוכר והמשכיר משכירו לאחרים מנכה לשוכר מדמי שכירתו מה שמקבל מאחרים אף אם אמר השוכר אני אשלם כולו ולא ידורו בו אחרים והדין נותן שאין צריך לשמוע לו מ"מ י"ל אדרבה הרי גילה דעתו השוכר שלא יתן לו כל השכירות אלא אם לא ידורו בו אחרים והני דרו בו ואיך נוציא ממנו ממון עכ"ל ומשמע מדבריו דאם כבר הקדים שכרו אע"ג דמשכירו לאחרים אין המשכיר מנכה מה שקיבל מאחרים ובעיני יפלא דאיך עושה סחורה בפרתו של חבירו כיון שגוף הבית לשכירות קנוי לשוכר ונהי דס"ל למרדכי בהקדים שכרו אין השוכר יכול להשכירו לאחרים וצריך לשלם כל השכירות וביד המשכיר הברירה שלא להשכירו לאחרים אבל אם הלך המשכיר והשכירו לאחרים למה ירויח בכפל השכירות וראוי להחזיר השכירות דשני לראשון והמעיין בדברי המרדכי אין זה במשמע כלל וע"ש פ' חז"ה ז"ל מצאתי ראובן השכיר ביתו ללוי על עשר שנים ונתן לו לוי השכירות של עשר שנים והי' באותו בית שתי שנים וקנה לוי בית אחר ונכנס בו והשכיר אותו בית שהיה מושכר לו לשמעון ועכשיו תובע ראובן לשמעון מה אתה עושה בבית ושמעון משיבו מלוי שכרתי ששכרו ממך וראובן השיב אין זה רצוני שתהי' בביתי כו' אבל הכא שראובן נקט שכירות בידו וכבר זכה בו קנאו ודאי אין יכול לוי לומר תחזירנו לי ותשכיר ביתך לאחר שהרי זכה ראובן במה שבידו וכשיצא מן הבית עומד הבית בחזקת המשכיר כו' ולמי שישכירנו ראובן תהא מושכרת ואין לוי יכול לומר כיון שנתתי השכירות כל ימי השכירות תהא בדוד' שלא ע"מ כן השכיר שתהא שאיה אלא ע"מ ביתא מיתבא יתיב עכ"ל:

ונראה דהמרדכי לא אמר אלא דבהקדים שכרו אין השוכר יכול להשכירו לאחר וגם אינו יכול לומר תהא בדוד' כיון שנתתי שכירות ומשום דביתא מיתבא יתיב ולזה הוא בחזקת המשכיר שלא יהא יכול לומר תהא בדוד' אבל הברירה ביד המשכיר אם רוצה שתהא בדוד' ואם רוצה להניח לאיש א' לדור בחנם נמי יכול ומשום דשאי' יוכת שער אבל אם משכירו לאחר בשכר מוד' המרדכי דהשכר לראשון כיון דקניי' ליה להשכירות ועוד דבעיקר הדין שכ' המרדכי בהקדים שכרו אין השוכר יכול להשכירו לאחר נראה דמוהר"ם פליג בזה כמבואר במרדכי פ' האומנין ז"ל ונשאל לרבינו מאיר בלאה ששכר' בית ומתה ועתה היורשים אין רוצים לפרוע אלא כפי מה שדרה וכו' וז"ל בקצרה אשיבכם מה שנראה בעיני אם לא נתנה כל השכירות היורשים פטורים מכל מה שלא דרה בו כיון שנאנס' כו' ואם נתנה כל השכירות יש כח ביד היורשים להושיב בתוכ' דכוות' אבל לא לדקש' הימנ' וכו' ושלום מאיר בר' ברוך עכ"ל וכן משמע מדברי מוהר"מ במרדכי פ' האומנין הי' שכ"ו ע"ש כגון דפסקה לטוענ' בגוה כו' מכאן מוכיח ר' מאיר ראובן שהשכיר בית לשמעון דשמעון יכול להכניס לוי תחתיו וכו' ועוד ראי' מדתנן בערכין מכר' ראשון במנה ומכרה ראשון לשני במאתים אינו מחשב אלא עם הראשון שנאמר לאיש אשר מכרה לו מכר לראשון במאתים ולשני במנה אינו מחשב אלא עם השני שנא' לאיש כו' וכל שמוכר שדה בשע' שיובל נוהג אינו אלא כשכירות בעלמא הואיל וסופו לחזור ביובל ואפ"ה חזינא שיש לו רשות לראשון למוכרו לשני בלא רשות בעלי' עכ"ל וגבי יובל ודאי משמע אפי' כבר פרע ראשון למוכר אפ"ה יכול למוכרו לשני אע"ג דזמן שיובל נוהג אינו אלא שכירות ולדעת המרדכי דמחלק בהקדים שכרו אינו יכול להשכירו לאחר נראה הא דיובל שאני משום דכבר כ' הרמב"ם פ"ג ממכירה וז"ל ומה הפרש יש בין הקונה שדה זו לפירותיו ובין השוכר שדה מחבירו כו' ואין השוכר רשאי להשכיר אבל הקונה מקנה לאחרים כל מה שקנה ע"ש ומוכר שדה בזמן שיובל נוהג ה"ל דין קונה שדה לפירות ושקנה לאחרים כל מה שקנה ועדיפא מינה דבשדה יובל בונה והורס וכמ"ש במגיד משנה שם וא"כ ודאי אפי' קיבל מוכר הראשון את מעותיו יכול למוכרו לשני:

אמנם לדינא כיון דדעת מוהר"ם בר' ברוך אפי' בהקדים שכרו יכול להשכירו לאחר א"כ כוותי' נקטינן וכן ראיתי בב"י סי' שי"ב וז"ל כ' המרדכי פ' חז"ה מצאתי ראובן השכיר ביתו ללוי וכו' ורוב אותם הדברים הם דחויים למתבונן בהם זולת מ"ש בסוף הדברים וז"ל ואין לוי יכול לומר כיון שנתתי השכירות כל ימי השכירות תהא בדוד' שלא ע"מ כן השכירה שתהי' שאי' דביתא מיתבי' יתיב עכ"ל וגם בד"מ הסכים לדברי הב"ן ע"ש ז"ל וכת' ב"י בס"ס שי"ב על התשוב' זו וכל דבריהם הם דחויין כו' וטעמו דס"ל דנקטינן דיוכל להשכירו למי שירצה כדברי הרמב"ם ומוהר"ם עכ"ל וכן נראה מהשמטת הרמ"א את דברי המרדכי במ"ש לחלק בין הקדים שכרו זולת סוף דבריו הביא במ"ש דיוכל המשכיר להשכירו לאחרים ומשום שאי' וסובר הרמ"א כדעת הב"י:

ולזאת תמה אני על מ"ש הסמ"ע דברי המרדכי לחלק בהקדים שכרו כיון דכבר הכריעו הב"י והד"מ דאין לחלק בזה וכדברי מהר"ם בר' ברוך שזכרנו ובתשו' מוהר"א ששון סי' ס"ח כתב ז"ל כת' הרמב"ם פ"ה משכירות מכאן אני אומר שהמשכיר בית לחבירו עד זמן קצוב ורצה השוכר כו' הוי יודע שכ' המרדכי פ' חזקת בתשוב' המתחלת מצאתי ראובן וכו' דאפי' לדעת הרמב"ם הני מילי בשלא קיבל המשכיר מעות אבל אם קיבלם יכול לומר לו הא ביתא קמך קום ודור בה אבל איני רוצה שתכניס בה אחרים כו' ואפשר שהרמב"ם סובר ג"כ כן עכ"ל ואנו אין לנו אלא דברי הב"י והרמ"א בד"מ שכתבו דלא כמרדכי:

(ג) או השכירו ושייר כח לעצמו במוהרי"ט חלק ח"מ סי' קי"ח כ' בראובן שהשכיר בית לשמעון לזמן י"ב חודש ובתוך הזמן נפלה מריבה ביניהם והקפיד המשכיר כנגדו ואמר לו תריק לי הבית עתה רוצה שמעון להריק הבית באומרו שכבר מחל לו במה שאמר שיריק לו הבית והמשכיר אומר שעדיין חיובו קיים כי מה שאמר לו דברים בעלמא ופטומי מילי ע"ש שהעל' דאין השוכר נפטר בזה דלשון תריק לי הבית אינו לשון פטור דאפשר לומר תריק ושלם לי בעד כל השנה וכהאי דקרע כסיתי כי אתא לידיה בתורת שמירה דצ"ל והפטר ועוד דאפילו תימא דתריק לי והפטר קאמר דאין סברא שיפרע לו השכירות והוא אינו דר בו מ"מ מסתמא לא סילק מעכשיו זכותו ופטרו לגמרי דאדרב' זיל לאידך גיסא דאין סברא שיפטור אותו לגמרי שנמצא יד השוכר על העליונה אם רוצה יריק ואם ירצה יחזיק בבית אלא מסתמא הכי קאמר כשתריק לי ואקבלנ' ממך תפטר אבל כל זמן שבידך להחזיקו כשלך ומצית למיהדר גם אני מחזיק כשלי וכל שעדיין לא הריק הבית יכול לחזור בו ולומר איני חפץ שתריק כמו באומר קרע כסותי והפטר דיכול לו' קודם שקרע אי אפשי שתקרע ועוד דמתכוין הי' לדחותו וכמו האי בשלהי מציעא במי שהיה כותלו סמוך לגינה ונפלו אבנים לגינה וא"ל הגיעוך עכ"ל ועיין משנה למלך פרק ב' משכירות אם א"ל בעה"ב לשוכר צא והניחו ואתה פטור משכירותו אם חזר בו המשכי' ואינו פוטרו כת' הרב בעל דרכי נועם סי' ד' דחייב השוכ' לדור או להשכיר לאחר ולפמ"ש מוהראנ"ח ח"א סי' א' נפטר השוכר בדבו' בעלמא עכ"ל ומסתב' טעמי' דמוהרי"ט לחייב השוכר:

ועוד נראה לענ"ד שאין השוכר נפטר בדבור בעלמא לפמ"ש הריב"ש סי' תק"י דאם השוכר מוחל למשכיר אחר שנקנה לו בקנין הראוי לשכירות לא מהני אלא אם כן היה קנין מחדש משוכר למשכיר וע"ש ואם כן אפילו נתרצו שניהם השוכר והמשכיר שיריק הבית ויפטור מן השכירות עדיין לא נקנה הדירה משוכ' למשכיר כיון דמלוה לא קנה וכמבוא' בסי' ר"ד ואם קנה קרקע במלוה לא קנה ושניהם חוזרים והלוקח נמי חוזר ואע"ג דמחל לו המלוה דלא עדיף מכסף במטלטלין שניהם אע"ג דכבר נתן לו הכסף אדעתא דמקח אלא כל שלא נקנה החפץ לא קנה בכספו ובחובו אע"ג דפטרו אדעתא דזביני אם כן ה"ה בזה אע"ג דפטרו לשוכר כיון שלא זכה המשכיר בבית השכורה דהא חוב לא קנה שניהם חוזרים אלא אם כן אומר לו הריני פוטר אותך משכירות ובהנאת מחילת מלוה תריק לי הבית דכה"ג מהני קנין מלוה וקנה הבית השכורה ושוב אין חוזרים לא זה ולא זה ואפילו תוך זמנו מהני מחילת מלוה וכמו שכ' בחידושי לאה"ע סי' כ"ח ובפרט דהכא חשיב כמו הגיע זמנו כיון שרוצים להקנות זה לזה הוה ליה שכירות שעבר כאלו הגיע זמנו:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש