שולחן ערוך חושן משפט שטו ב

כשם שמתנה אדם כל תנאי שירצה במקח כך מתנה בשכירות וכל שממכרו ממכר בנכסיו שכירותו שכירות וכל שאין לו למכור אין לו להשכיר אלא אם כן יש לו פירות בלבד באותו קרקע שזה שוכר ואינו מוכר:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

כך מתנה בשכירות: פי' ואין צריך קנין בפני עצמו על זה אלא כשמחזיק בגוף השכירות צריך לקיים התנאי וכמ"ש הטור והמחבר בסוף סימן זה בראובן ששכר נער כו' ועיין פרישה מה שכתבתי עוד מזה:

וכל שאין לו למכור כו': בכלל זה הוא מכירת שיכור וחרש ושוטה וגם קטן לכל מר כדאית ליה וכמבואר בטור ובדברי המחבר בסימן רל"ה עוד נתבארו שם שאר פרטיים מדיני דמכירה עיין שם:

אלא א"כ יש לו פירות בלבד כו': בפרישה כתבתי דברי מהרי"ק ופירושו והכלל דבעל בנכסי אשתו או מי שנתן לאחר הגוף מהיום והפירות לאחר מיתה ושייר הפירות לנפשו וכיוצא באלו כשיבא אחד מהן למכור או להשכיר הפירות לאחרים והפירות הן דבר שלא בא לעולם ואינו יכול להקנותן לאחר אלא כשיאמר לו קנה קרקע זו לפירותיה וכמ"ש הטור והמחבר בסימן ר"ט ובזה קאמר דאין לו רשות להקנות לאחר הקרקע כדי לקנות הפירות בתורת מכירה כי אם בתורת שכירות כי יש חילוק בין דא לדא כמ"ש הרמב"ם וכתבו הטור והמחבר לעיל בסימן רי"ב ז"ל ומה הפרש יש בין קונה שדה זו לפירותיה ובין השוכר שדה מחבירו שהקונה שדה לפירות מחבירו יכול לנוטעה ולזרעה כל זמן שירצה או להובירה והשוכר אינו כן עיין שם וקאמר דהללו אף שיש בידן השדה כאלו קנאו אותו לפירותיה מכל מקום אין יכולין להכניס לאחר בזכות זה כי להם האמינו בעל הקרקע ולא לאחר ואף דבאחר כתב הטור והמחבר בסמוך דהשוכר יכול להשכיר הקרקע הא כתבתי שם וגם בסימן זה בפרישה דהיינו דוקא בשכירות בית דכאשר נותן הקרקע בידו על פי שטר ועדים כן צריך להחזיר לו במושלם משא"כ בשדה דיכול לזורעה יותר משיעורה או תמיד בלא הובירה או לזרוע קטנית במקום שהיה לו לזרוע חיטים וכיוצא בו דברים המכחישין את הקרקע טובא ולא יוודע לבעל הקרקע. ואף על פי שנתבאר בסימן רי"ב דהקונה קרקע לפירותיה יכול לחזור ולהקנותה לאחר אפשר דהמוכר אותה בפירוש לפירותיה נתייאש דיעשה בהן מה שירצה משום הכי יש לי זכות טפי מאלו הנ"ל גם י"ל דגם שם בסימן רי"ב לא כתב אלא דיכול לחזור ולהקנותה ולא קאמר דיכול למוכרה ויוכל להיות בכוונתו כמ"ש להקנותה לאחר בתורת שכירות ולא בתורת מכירה קאמר וק"ל ועיין פרישה:

באר היטב

עריכה

(א) מתנה: פירוש וא"צ קנין בפ"ע ע"ז אלא כשמחזיק בגוף השכירות צריך לקיים התנאי וכמ"ש הט"ו בס"ס זה בראובן ששכר נער כו'. סמ"ע.

(ב) למכור: בכלל זה הוא מכירת שיכור וחש"ו לכל מר כדאית ליה כמבואר בט"ו בסי' רל"ה עוד נתבארו שם שאר פרטים מדיני מכירה ע"ש. שם.

(ג) פירות: הכלל דבעל בנכסי אשתו או מי שנתן לאחד הגוף מהיום והפירות לאחר מיתה ושייר הפירות לנפשו וכיוצא באלו כשיבא א' מהם למכור או להשכיר הפירות לאחרים והפירות הן דשלב"ל וא"י להקנותן לאחר אלא כשיאמר לו קנה קרקע זו לפירותיו וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ר"ט ובזה קאמר דאין לו רשות להקנות לאחר הקרקע כדי לקנות הפירות בתורת מכירה כי אם בתורת שכירות כי יש חילוק בין דא לדא כמ"ש בסי' רי"ב ס"ו ומה הפרש יש כו' ע"ש וקאמר דהללו אף שיש בידן השדה כאילו קנאו אותו לפירותיו ע"מ א"י להכניס לאחר בזכות זה כי להם האמין בעל הקרקע ולא לאחר ואע"ג דבסי' שאחר זה נתבאר דהשוכר רשאי להשכיר הקרקע לאחר היינו דוקא בשכירות בית כמו שחלקתי בזה בסימן רי"ב ע"ש שם עמ"ש ושם ס"ק י"ג ע"ש).

קצות החושן

עריכה

(א) אא"כ יש לו פירות. ז"ל סמ"ע בפרישה כתבתי דברי מוהרי"ק ופירושו והכלל דבעל בנכסי אשתו או מי שנתן לאחר הגוף מהיום ופירי לאחר מיתה ושייר הפירות לנפשו וכיוצ' כשיבא א' מהן למכור או להשכיר הפירות לאחרים והפירות הן דשלבל"ע ואינו יכול להקנותן אלא כשיאמר קנה קרקע זו לפירותיה ובזה קאמר דאין לו רשות להקנות לאחר הקרקע כדי לקנות הפירות בתורת מכירה כי אם בתורת שכירות כי יש חילוק בין דא לדא כמ"ש הרמב"ם וכתבו המחבר בסי' רי"ב וכו' ואף דבאחר כ' הטור כו' הא כתבתי שם דהיינו דוקא בשכירות בית כו' משא"כ בשדה דיכול לזורעה כו' וכיוצא דברים המכחישין את הקרקע ולא יודע לבעל הקרקע ע"ש וכוונתו לא אתברר דא"כ הא דכ' הרמב"ם אא"כ יש לו פירות בקרקע שזה שוכר הא בקרקע אינו יכול להשכיר דמכחיש הקרקע ולא יודה לבעלים וכמ"ש הסמ"ע בסי' רי"ב וא"כ לא יתכן לישנא דהרמב"ם שזה שוכר אמנם המעיין במוהרי"ק נראה דלא כוון לזה כלל וז"ל שורש ק' ומה שמסיים רבינו משה וכל שאין לו למכור אין לו לשכו' אא"כ יש לו פירות בלבד באותו קרקע הרי זה שוכר ואינו מוכר והבי' מוהרי"ל יצ"ו ראי' לענין הקוטמו דאין נקר' מכיר' דגם שם אין לו למקבל הקוטמו רק הפירות בלבד. הנה לא ירדתי לסוף דעתו כלל בזה שמ"ש רבינו משה שזה שוכר ואינו מוכר לאו למימרא שלא יקרא שכירות זה מכירה אלא הכי פירושו אע"ג שאמרנו למעלה דכל שאינו יכול למכור כך אינו יכול לשכור מכל מקום בזה שיש לו פירות בשדה ולא הגוף אף על פי שאינו יכול למכור השדה שהרי אין הגוף שלו מ"מ יכול למכור השדה לפירותיו כיון שהפירות שלו ומ"מ גם שכירות זה נקרא מכר עכ"ל וא"כ זה שכ' הרמב"ם אא"כ יש לו פירות בשדה היינו שזה שוכר את הפירות ואינו מוכר גוף השדה אבל הפירות איתנהו בין בשכירות בין במכירה וכמ"ש מוהרי"ק:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}