שולחן ערוך חושן משפט רפח א
שולחן ערוך חושן משפט · רפח · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
האחים שחלקו שמין מה שעליהם (וי"א דגדול האחין אין שמין מה שעליו) (טור) אבל מה שעל בניהם ובנותיהם שקנו להם מתפיסת הבית אין שמין וכן מה שעל נשותיהם שכבר זכו בהם לעצמם בד"א בבגדי חול אבל בבגדי שבת ומועד שמין מה שעליהם:
מפרשים
שמין מה שעליהן: פירוש מה שהוא עליהן שלבושין בהן שמין אותו משא"כ בבניהן ובנותיהן דאפי' הוא עדיין בעין יש בהן חילוק אם אינו עליהן כגון בגדי שבת וי"ט דיכולים להביאן לב"ד ולשום אותו שמין אותו מה שאין כן בגדי חול שהן לבושין בו וגנאי להן לבא לב"ד אמרי' מסתמא מחלי אהדדי שלא יביישן בזה אבל באחין עצמן אין שייך גנאי במה שיוצאין ונכנסין בבית דין אבל מה שכבר כלה ונאבד מהבגדים אפי' מהשכלו האחין עצמן אין שמין ואמרינן דמחלי בדברים שאינן עוד בעין אם לא שעשו מחאה בתחלה זה בזה שמי שקונה דבר מתפיסת הבית ינכו לו אותו ההוצאה מחלקו כן מפורש בטור (וע"ל ריש סי' רפ"ו שכתבתי ישוב למה לא חילק שם כמו שחילק כאן בין אם כבר כלה ובין בגדי עצמו לבגדי בניו) והמחבר שכתב הטעם ז"ל מפני שכבר זכו בהן לעצמן הוא לשון רמב"ם פ"י דנחלות ולכאורה היה נראה לומר דדימו זה למ"ש ב"ח גובה מבגדי הלוה ואינו גובה ממה שקנה הלוה לאשתו ובניו מפני שכבר זכו בהן לעצמן וכמ"ש הטור והמחבר לעיל סי' צ"ז סכ"ה ושם כתב ג"כ דהיינו דוקא בגדי חול ולא בגדי שבת ואע"ג דהתם מיירי דוקא בבגדים שקנה להם קודם שלוה אבל בגדים שקנה ועשה להן אחר שלו הגובין מהן וכמ"ש הטור בשם הרמב"ן בסמ"ה וכאן איירי בעשה להן מתפיסת הבית דהוא דומה לעשה להן אחר שלוה הא כתב ג"כ שם הטור בשם הרמב"ן דהיינו דוקא בדכתב ליה מלוה דאקני ואג"ק ואחים לא כתבו אהדדי כלום ומ"מ נראה דלא שייך ה"ט דזכו בהן אלא שם בהלואה דכל הלואה להוצאה נתנה ומתחלה הלוהו לעשות בו מה שירצה ולחזור ולשלם לו בדבר אחר כשיגיע זמנו ונמצא דאשתו ובניו אינן גרועין מאלו נתנן מתנה לאחר דמתנתן הוה קיים משא"כ באחים שעשו לבניהם בגדים מתפיסת הבית דלאו הלואה הוא בידם אלא שותפין וש"ש הן בהדדי ואין רשות להשותף ליתן דבר משותפות במתנה לאחר ואי נתן מוציאים מידו ומ"ה צ"ל טעם בבגדי דאשתו ובניו כמ"ש דאחים גופא מחלי אהדדי וגם המ"מ כתב הטעם משום דמחלי אהדדי ע"ש ודו"ק:
וי"א דבגדול האחין כו': ז"ל הטור אפי' מה שעליו אין שמין דניחא לאחים דלביש וכסי ביה כי היכי דלישתמעי מיליה ומיהו לכתחלה יכולין למחות בו אבל כל זמן שלא מיחו בו מסתמא ניחא להו עכ"ל והוא מימרא דרב פפא בגמרא והמחבר לא כתבו דנמשך אחר ל' הרמב"ם דהשמיטו ובב"י כתב טעמו משום דס"ל דאין הלכה כרב פפא וה"ט דאף דניחא לאחי במאי דלביש וכסי היינו דוקא קודם שחלקו אבל לא עתה אחר שבאין לחלוק ובדרישה דחיתי דברי ב"י הללו וכתבתי דנראה דכ"ע ס"ל דאין שמין מה שעל האח הגדול ולא הוצרך הרמב"ם לכתבו בפ"י דנחלות דהוא בכלל מ"ש הרמב"ם בספ"ט דנחלות שכתב ז"ל גדול האחין שהיה לובש ומתכס' מלבושים נאים אם לאחים הנאה ממנו כדי שיהיו דבריו נשמעים ה"ז לובש מתפיסת הבית עכ"ל וס"ל להרמב"ם כיון דניחא להן שיעשה לו בגדים נאים ודאי מחלו לו לגמרי אפי' אחר שבאו לחלוק והא ראייה דגם הטור כתב האי לישנא דניחא לו לאחי האמור בגמרא בקודם חלוקה אאחר שבאין לחלוק ודוק ועד"ר:
(א) שעליהם: פירוש מה שלבושין בהן שמין אותן משא"כ בבניהן ובנותיהן דאפי' הוא עדיין בעין יש בהן חילוק דבגדי שבת ויו"ט דיכולין להביאן לב"ד לשומן שמין אותן אבל בגדי חול שהן לבושין בהן וגנאי להן לבוא לב"ד אמרי' מסתמא מחלי אהדדי שלא לביישן בזה משא"כ באחין עצמן לא שייך גנאי במה שיוצאין ונכנסין בב"ד אם לא מה שכבר בלה ונאבד מהבגדים אפי' מה שבלו האחין עצמן אין שמין ואמרינן דמחלו בדברים שאינן עוד בעין רק אם עשו מחאה בתחלה זה בזה שמי שיקנה דבר מתפיסת הבית ינכו לו מחלקו כך מפורש בטור וע"ל ריש סימן רפ"ו מ"ש לחלק בין התם להכא ע"ש. סמ"ע.
(ב) זכו: כן הוא הטעם בהרמב"ם ולכאור' הי' נ"ל דדימו זה למ"ש הט"ו בסי' צ"ז סכ"ה דאין בע"ח גובה מבגדים שקנה הלוה לאשתו ובניו מפני שכבר זכו בהן לעצמן ושם מבואר גם כן דהיינו דוקא בגדי חול ולא בגדי שבת ואע"ג דהתם מיירי דוקא בבגדים שקנה להן קודם שלוה אבל מה שקנה ועשה להן אחר שלוה גובה מהן וכמו שכת' שם הטור בשם הרמב"ן וכאן דומה לעשה אחר שלוה דהרי עשו אותן מתפיסת הבית הא כת' שם הטור ג"כ דהיינו דוקא בדכתב מלוה דאקני ואג"ק והכא האחים לא כתבו אהדדי כלום ומ"מ נרא' דלא שייך טעמא דזכו בהן אלא בהלוא' דלהוצאה נתנה ומתחל' הלוהו לעשות בו מה שירצה וכשיגיע ז"פ ישלם לו בדבר אחר ונמצא דלא גרעי אשתו ובניו מאילו נתן מתנה לאחרים דמתנתו קיימת משא"כ באחין דלאו הלוא' הוא בידם אלא שותפין וש"ש הן בהדדי ואין השותף רשאי ליתן מהשותפות במתנ' לאחר ואם נתן מוציאין מיד המקבל ומש"ה צ"ל הטעם כמ"ש דאחים גופייהו מחלי אהדדי וגם הה"מ כת' טעם זה ע"ש. שם (ועיין בתשו' לחם רב סי' ק"ט).