פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך חושן משפט רס ה


מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

המוצא מעות בחנות אם היו בין תיבה לחנוני הרי הם של בעל החנות ואם מצאם על התיבה ואצ"ל מתיב' ולחוץ הרי הם של מוצאם ואפי' יש בהן סימן (וי"א דעל התיבה של חנווני הם) (הכל בטור וב"י) מצא מעות בחנות השולחני בין כסא לשולחני הרי אלו של שולחני מצאו על הכסא לפני השולחני אפי' היו צרורין ומונחין הרי אלו של מוצאם והוא שיהי' רוב עכו"ם שאם לא כן חייב להכריז מפני שהם צרורים יש בהם סימן:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

בין התיבה לחנוני כו':    פי' דרך החנוני להיות יושב מבפנים לחנות ותיבה שבה דברים שמוכר לפניו ופתחו במקום שעומד שם ונוטל משם למכור והקונים עומדים בחנות מצד התיבה ולחוץ וחנוני מניח שם המעות שמקבל מהקונים לתוך התיבה ומ"ה הנמצא בינו ובין צד פתיחת התיבה ודאי מיד החנוני נפל והוא שלו דלא נתייאש ממנו:

ואפילו יש בהן סי':    כן הוא דעת ר"י והרא"ש ז"ל הרא"ש מפני שישראל האובד המעות מייאש ואומר אמרי קמיה חנוני שאבדתיהו ולא מהדרי לי ודאי דעתיה למגזלה ולא מצינא למוקמיניה בדינא דמשתמט ואמר אנא לא אשכחנא אינשי דעיילי ונפקי חד מינייהו אשכחי' כו' אבל דעת רש"י הוא דדוקא בדבר דלית בהו סימן הוא של מוצאו וכמ"ש הטור בשמו וכן הוא דעת הרמב"ם וכמו שסיים המחבר שהעתיק ל' בסוף סעיף זה וכתב דברוב ישראל חייב להכריז מפני שיש בהן סימן ודין שולחני וחנוני בזה שוים הם ומור"ם שכתב אדברי המחבר בריש סעיף זה ז"ל אפילו יש בהן סי' נתן מכשול לפני הקוראי' דבסוף אמ"ש שם דביש בהן סי' חייב להכריז הל"ל די"א דאין חייב להכריז דאז היינו לומדים מדבריו תרתי חדא דלאו דברי הכל הוא אלא די"ל כן והשני שדין חנוני והשולחני שוין הן בזה אליבא דשני הדעות וצ"ע:

וי"א דעל התיבה של החנוני:    אבל בנמצא על הכסא כ"ע מודו דהיא של המוצא וכן הוא בגמ' וכתב הטור החילוק שביניהם ז"ל דרך הבאים להחליף ליתן מעותיהן על השלחן (מ"ה הוא של המוצא) משא"כ בחנות שאין דרך הבאי' לקנות ליתן חפציהן על התיבה וצ"ע:

בין כסא לשולחני:    כסא הוא רגל שהשלחן מונח עליו ועליו הוא מחליף והוא מפסיק בין השולחני. המחליף העומד לפנים בחנות ובין הבאים להחליף העומדי' בחוץ לחנות וכעין תיב' החנוני הנ"ל המפסיק בין חנוני המוכר ובין הבאי' לקנות ממנו ומה"ט הנמצא בינו דשולחני ובין הכסא הוא דשולחני דבודאי מידו נפל ובא לשם אבל מה שעל השלחן וחוצה לו של המוצאו מטעמי' שכתבתי וק"ל:

על הכסא לפני השולחני:    פי' אפילו מצאן על הכסא העומד לפני השולחני וכ"ש כשמצאו מהכסא וחוצה לה לצד פתח החנות וכן הוא בגמרא וטור ע"ש:

שאל"כ חייב להכריז כו':    כבר כתבתי דר"י ורא"ש חולקין בזה ומטעם שכתבתי לעיל בסמוך אדברי מור"ם שכתב בהנמצא בחנות דאפילו ביש בו סימן מיירי ע"ש דאותו טעם שייך ג"כ בזה ובע"ש ערבב הדברי' ומשמעות דבריו הוא דבחנוני אפילו ברוב ישראל ויש בו סי' הוא של מוצאו וא"צ להכריז וז"א וכמ"ש ודו"ק:

ש"ך - שפתי כהן

(יז) ואם מצאם על התיבה כו' בב"ח יישב דברי הרמב"ם בדוחק וע"כ פסק דלא כותיה ולפע"ד נראה עיקר כדברי הרמב"ם (וכן נראה דעת הסמ"ג גם בספר ת"ח נראה דס"ל עיקר כהרמב"ם ע"ש) דכן הוא להדיא בירושלמי א"ר אליעזר כיני מתני' ע"ג תיבה שלו הרי להדיא דר"א גופ' דבש"ס דילן אמר למילתיה נמי אתיבה והא דקאמר בש"ס אפי' מונחת על השלחן היינו משום דדייק מילתא מסיפא וס"ל דתני סיפא לגלוי רישא דחד טעמא אית להו ולהכי גם בירוש' נקט ר' אליעזר כסא ברישא והדר תיבה ובזה נתיישבו דברי הרמב"ם ע"פ הש"ס כן נ"ל ודוק ע' בספר א"א דף ק' ודו"ק:


(יח) הרי הם של מוצאם. וחצרו לא קנה משום דלא סמכה דעתיה כיון דרבים נכנסים ויוצאים ואפילו איתא בחנות לא מהני עומד בצד חצרו אלא היכא דמצי לשומרו ויכול לעכב שלא יטלוהו אחרים אבל הכא כיון דלא ידע דאיתי' שם ורבים מצוים שם לא קניא ליה חצרו כ"כ הרא"ש ור"י וכ"כ נ"י בשם הרשב"א והר"ן וכ"כ ראב"ן סוף דף צ"ג וכ' ונ"ל דבתים שלנו שהרבים דורסי' בהן ומוצאו שם הרי הוא שלו דדומה לחנות הוא ותנן מצא בחנות הרי הוא שלו משום דרבים מצוים שם ולא קניא ליה חנותו עכ"ל וע"ל סי' רס"ח ס"ג בהג"ה:


(יט) ואפי' יש בהן סי' כו'. עיין בסמ"ע ס"ק י"ז עד וצ"ע ולפע"ד לק"מ דמור"ם לא ס"ל כהרא"ש אלא כהרמב"ם (וכן דעת הסמ"ג) דדוקא ברוב עכו"ם הרי הוא שלו ולכך הגיה מתחלה ואפי' יש בו סי' להורות דחנות נמי ביש בו סי' מיירי וברוב עכו"ם כמו שולחני דסיפא וכן נ"ל עיקר לדינא ודכן מוכח להדיא דעת רש"י (וכן נראה להדיא דעת הברטנורה) ותוס' סוף דף כ"ז (ומ"ש הטור שר"י חולק על רש"י לא ידעתי מנ"ל הא דאדרבא מדברי התו' שהם סתם ר"י משמע שאין חולק אלא בגירסא אבל לדינא מודה לרש"י שהרי כתבו דשפיר גרסי' צרורים מיירי ברוב עכו"ם) וכן דעת נ"י וסבר' הרא"ש יש לדחות דכיון דאיכא אינשי דעיילי ונפקי התם לא מייאש ברובה ישראל משום דאמר הא דלא מהדר חנוני משום דאפשר דאינש אחרינא אשכח ויחזיר לי בסי' וק"ל. שוב ראיתי שהרב המגיד פ"ט מה' גזלה כתב בשם התוספות והראב"ד כהרמב"ם וסברת הרא"ש הביא בשם הרשב"א וכתב עליו ודוחק הוא ע"ש:



באר היטב

(טו) מוצאם:    וחצירו לא קנה משום דלא סמכא דעתיה כיון דרבים נכנסים ויוצאים ואפילו איתא בחנות לא מהני עומד בצד חצירו אלא היכא דמצי לשומרו ויכול לעכב שלא יטלוהו אחרים אבל הכא כיון דלא ידע דאיתיה שם ורבים מצויים שם לא קני' ליה חצירו כ"כ הרא"ש ור"י וכ"כ נ"י בשם רשב"א והר"ן וכ"כ ראב"ן דף צ"ג וכתב ונ"ל שבתים שלנו דרבים דורסין בהן המוצא שם הרי אלו שלו דדומה לחנות הוא ותנן מצא בחנות הרי הוא שלו משום דרבים מצויים שם ולא קניא ליה חנותו עכ"ל וע"ל סי' רס"ח שם. שם.


(טז) ואפילו:    עיין בסמ"ע שהניח דברי הרמ"א בזה בצ"ע והש"ך כתב דלק"מ ויישב דבריו על נכון ע"ש.



קצות החושן

▲ חזור לראש