שולחן ערוך חושן משפט רס א
שולחן ערוך חושן משפט · רס · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
המוצא בגל או בכותל ישן שאין זוכרים מי בנאו ולא היה מימות עולם בחזקת זה שדר בו עתה ובחזקת אבותיו הרי הוא של מוצאה והוא שהעלה חלודה שאני אומר של עכו"ם הקדמונים הוא והוא שימצאנה מטה מטה כדרך כל המטמוניות הישנים אבל אם מראים הדברים שהם מטמון חדש אפי' נסתפק לו הדבר ה"ז לא יגע בהם שמא מונחים הם שם וכותל חדש דהיינו שידוע שאבותיו של זה שהוא דר שם בנאוהו ולא יצא מרשותם מציאה הנמצאת בו מחציו לחוץ הוא של מוצאו אפי' יש בו סימן והוא שהעלה חלודה שודאי נתייאשו בעליו ממנו כיון שארך לו שם הימים מחציו ולפנים של בעל הבית אפי' אם העלה חלודה ואם הוא ממלא כל הכותל חולקים אפילו אם כל הכותל משופע ולא אמרינן ממקום הגבוה הוא ונתגלגל למקום השפל:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
ולא היה מימות עולם בחזקת זה שדר בו עתה: פי' אף שידוע שהיה ביד זה ושל אבותיו ג' או ד' דורות מ"מ כיון שהוא ידוע שלא היה שלהן ושל אבותיהן מעולם והאבידה העלה חלודה ונמצאת מטה מטה כדמסיק מ"ה אמרי' המע"ה שיכול זה המוציא אותן לו' לא של אבותיך היה אלא של עכו"ם אמוריים שהיו דרים מימים קדמונים במקום זה היה כן הוא ל' הגמ' וה"ה של עכו"ם אחרים כל מקום לפי מה שהוא ואפילו חלודה כזה וירידת דרך מטה כזה יכול להיות שאירע מב' ג' דורות שהיו אבותיו של זה מ"מ כיון דמצאו דרך מטמוניות ואפשר שבא שמה מימים קדמונים והיה של עכו"ם המע"ה וכ"כ הטור ע"ש:
הרי הוא של מוצא': פי' אפי' נמצא לצד פנים הכותל והא דלא אמרינן דיקנה לו חצירו דזה הבע"ה שדר בו לע"ע כתבתי בדרישה טעמים והטעם הכולל לכמה ענינים הוא במ"ש בפרישה בשם המרדכי בשם רבינו ברוך דלא אמרינן חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו אלא הפקר גמור אבל לא אבידה אפילו היכא דאיכא יאוש כיון דאלו הוה ידע ליה לא היה מפקירו וכן נראה מתשובת הרא"ש שהביא הטור ס"ג אבל אין ראיה משם וכמ"ש בפרישה ע"ש:
כדרך כל המטמוניות הישנים: דאיכא למימר בשעת הנחה מונח בחור שבכותל או בטפח הסמוך לקרקע ואח"כ נשתקע הכותל וגם הוגבהה הקרקע סמוך סביב הכותל כנהוג ומ"ה נשתקע בתחתיות הקרקע כל כך:
שמא מונחים הם שם: בפרישה כתבתי דנראה דבזה אין חילוק בין מונח מחציו לצד חוץ או לצד פנים דבכותל ישן דומיא דגל קתני דאין דרך שימוש בו אלא שיש לחוש שמא אדם מעלמא עשה שם מטמון וכמו מצאה באשפה שאינו יכול לפנות שבסוף סי' זה ע"ש מ"ה פסק דלא יגע בו דומיא דאשפה וגם אינם של בעל הגל והכותל:
מחציו ולחוץ כו': נראה דאע"פ אם נמצא מטה מטה כדרך המטמוניות עפ"ר:
ואם הוא ממלא כל הכותל כו': אפילו הוא חתיכה א' ארוך והולך מקצה אל קצה כיון דלא ניכר אם מצד פנים או מצד חוץ הונח ובא שם ואין לו חזקת בעלים הראשונים קי"ל דחולקין בספק ממו כזה:
ש"ך - שפתי כהן
(א) והוא שהעלה חלודה כו' דאל"כ לא יגע בהן כן מוכח ברש"י ותוס' וכגון שחור זה הוא מקום המשתמר דאל"כ אפי' לא העלה חלודה נמי אבידה מדעת היא עכ"ל הג"א מא"ז ור"ל באינו משתמר לגמרי נמי אבידה מדעת היא והרי היא שלו ובמשתמר קצת ע"ל ס"י בהג"ה:
(ב) והוא שימצאנו מטה מטה כו' דברי המחבר צל"ע דזה לשון הטור והוא שהעל' חלודה כו' וכ' הרמב"ם ז"ל והוא שימצאנו מטה מטה כו' ונראה שהרמב"ם מפרש דשתיך טפי דבש"ס שימצאנו מטה מטה וכן נרא' להדיא מה' המ' דאל"כ קשה מנ"ל להרמב"ם זה וגם למה השמיט דשתיך טפי וע"כ כ' הטור וכ' הרמב"ם כו' משום דאפשר דפירש"י והרמב"ם תרווייהו אמת לדינא דבין שהעל' חלודה ובין שנמצ' מטה מטה שהוא בענין שנראה מזמן רב הרי הוא של מוצאו אבל המחבר שמצריך שניהם קשה תרווייהו ל"ל ואפשר דספוקי מספקא ליה בפי' הש"ס לכך פסק דבעי' דתרווייהו לחומרא:
(ג) כדרך כל המטמוניות כו' ע' בסמ"ע סק"ג משמע מדבריו דס"ל דר"ל דעת' מונח בכותל שבקרקע וכן משמע להדיא לשון הרמב"ם בפי' המשנה וז"ל ואמרו מצא בגל ובכותל ישן ובלבד שיהא אותו דבר בתוך הקרקע לענין שיכול לומר שטמנו מזמן מרובה אבל אם מצאו קרוב מן הקרקע או מפני הכותל דינו כדין הנמצא באשפה עכ"ל ועיין בסמ"ע ס"ק ד':
(ד) נסתפק לו הדבר כו' אם הוא מטמון חדש:
(ה) לא יגע בהן. אם הוא במקום שרוב ישראל מצוים שם:
(ו) מחציו ולחוץ כו' ירושלמי תני מצא בין פסים מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ אם היה מפולש לפנים אפי' מחציו ולחוץ הרי הוא של בעה"ב אם היה מפולש לחוץ אפי' מחציו ולפנים הרי אלו של מוצאיהן עכ"ל וכן הוא בתוספת' רק שבמקום פסים איתא שם פצים ובמפולש איתא בזה הל' אם היה מפולש כולו לפני' אף מה שמחציו ולחוץ של בעה"ב כו' ונראה פי' מפולש שהחור מפולש לפנים דהיינו שהחור נראה מבפנים והוא כולו מפולש לפנים ובחוץ הוא סתום אפי' מה שחציו ולחוץ הוא של בעה"ב דודאי מבפני' בא וכן איפכא כן נ"ל ולכך לא הביא והפוסקי' התוספת' והירושלמי מפני שהוא פשוט כתב הסמ"ע מחציו ולחוץ כו' נראה דאע"פ אם נמצ' מטה מטה כדרך המטמוניו' וצ"ל נראה דאע"פ שאינו נמצא מטה מטה כו' ומ"מ ק' לי מנ"ל הא ואדרב' נראה להיפך דהא התוס' והרא"ש והטור שכתבו כאן והוא שהעלה חלודה הוציאו כן ממאי דקשי' להו הא ודאי הניח ואפי' ספק הניח לא יגע בהן ועוד דביש בו סי' נוטל ומכריז וע"כ תירצו דגם כאן מיירי דשתיך טפי דהיינו שהעל' חלודה כמו ברישא דכותל ישן וא"כ הרמב"ם דמפרש דשתיך טפי שנמצא מטה מטה ע"כ מפרש גם בסיפא כן דאל"כ קשה קושיות התוס' והרא"ש ואם נאמר דיש לו תירוץ אחר על קושיית' וכמ"ש ה' המ' שיש מי שתירץ דמיירי שנראים הדברים שזה ימים מרובים שדברים אלו כאן ומפני יאוש בעלים נגעו בה ותירוץ אחר דכיון שהחור פתוח לר"ה ה"ל כנמצא אבידה בעיר שרובה עכו"ם וה"נ ברוב עכו"ם הוא והרמב"ם ז"ל כתב סתם כפשט השמועות עכ"ל א"כ גם א"צ שהעלה חלודה ע"כ מיירי ברוב ישראל וא"כ צריך להרמב"ם והמחבר שימצאנו מטה מטה ונראה דמשמע ליה לסמ"ע דל"ש בכותל חדש שימצאנו מטה מטה ועוד דא"כ היאך שייך לומר מחציו ולחוץ כיון שהוא בקרקע ואע"ג דהמחבר ס"ל בכותל ישן שימצאנו מטה מטה ושיעל' חלודה היינו לענין שגם מה שמחציה ולפנים יהא שלו דבכה"ג מספקא ליה להמחבר אבל מה שחציו ולחוץ פשיטא ליה דבהעל' חלוד' לחוד סגי וכן נראה עיקר בדעת המחבר ודוק:
(ז) שהעל' חלוד' כו' דאל"כ לא יגע בהן כמ"ש לעיל:
(ח) אפי' אם העלה חלוד' כו' שאין בעה"ב שוכח חפצו ימים רבים תוס' ע"ל סימן רס"ב ס"ה:
באר היטב
(א) מוצאה: אפי' נמצא לצד פנים הכותל והא דלא אמרינן דיקנה לו חצירו דזה הבע"ה שדר בו עתה כת' המרדכי בשם רבינו ברוך דלא אמרינן חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו אלא הפקר גמור אבל לא אבידה אפי' היכא דאיכא ייאוש כיון דאילו הוה ידע ליה לא היה מפקירו. סמ"ע.
(ב) חלודה: וכגון שחור זה הוא מקום המשתמר דאל"כ אפי' לא העלה חלודה נמי אבידה מדעת היא כ"כ הג"א מא"ז ור"ל באינו משתמר לגמרי נמי אבידה מדעת היא והרי היא שלו ובמשתמר קצת ע"ל ס"י בהג"ה. ש"ך.
(ג) מטה: דברי המחבר צל"ע דזה לשון הטור והוא שהעלה חלודה כו' וכתב הרמב"ם והוא שימצאנו מטה מטה כו' ונראה דהרמב"ם מפרש דשתיך טפי דבש"ס שימצאנו מטה מטה וכן נראה להדיא מהה"מ דאל"כ קשה מנ"ל להרמב"ם זה וגם למה השמיט דשתיך טפי וע"כ כת' הטור דברי הרמב"ם דאפשר דפי' רש"י והרמב"ם תרווייהו אמת לדינא דבין שהעלה חלודה ובין שנמצא מטה מטה שהוא בענין שנראה מזמן רב הרי הוא של מוצאו אבל המחבר דמצריך שניהם קשה תרווייהו ל"ל ואפשר דספוקי מספקא ליה בפירוש הש"ס לכך פסק דבעי' תרווייהו לחומרא. שם.
(ד) הישנים: די"ל בשעת הנחה הונח בחור שבכותל או בטפח הסמוך לקרקע ואח"כ נשתקע הכותל וגם הוגבה הקרקע סמוך סביב הכותל כנהוג ומש"ה נשתקע בתחתיות הקרקע כל כך כ"כ הסמ"ע וכתב הש"ך ז"ל משמע מדבריו דר"ל דעתה מונח בכותל שבקרקע וכן משמע להדיא לשון הרמב"ם בפירוש המשנה וז"ל ואמרו מצא בגל ובכותל ישן ובלבד שיהא אותו דבר בתוך הקרקע לענין שי"ל שטמנו מזמן מרובה אבל אם מצאו קרוב מן הקרקע או מפני הכותל דינו כדין הנמצא באשפה עכ"ל.
(ה) לא יגע: אם הוא במקום שרוב ישראל מצויים שם ש"ך.
(ו) מונחים: נראה דבזה אין חילוק בין מונח מחציו לצד חוץ או לצד פנים דבכותל ישן דומיא דגל קתני דאין דרך שימוש בו אלא שיש לחוש שמא אדם מעלמא עשה שם מטמון וכמו מצא באשפה שאינה עשויה לפנו' שבס"ס זה מש"ה פסק דלא יגע בהם דומיא דאשפה וגם אינן של בעל הגל והכותל. סמ"ע.
(ז) מוצאו: נראה דאע"פ אם נמצא מטה מטה כדרך המטמוניות כ"כ הסמ"ע ועיין בש"ך מה שדקדק וביאר בזה. ע"ש.
(ח) ממלא: אפי' הוא חתיכה אחד ארוך והולך מקצה אל קצה כיון דלא ניכר אם מצד פנים או מצד חוץ הונח ובא שם ואין לו חזקת בעלים הראשונים קי"ל דחולקין בספק ממון כזה. סמ"ע.