פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך חושן משפט רסג ב


מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

היה דרכו להחזיר כלים כאלו בשדה, ואין דרכו להחזירן בעיר, ומצאן בעיר – אינו חייב להחזיר. מצאם בשדה – חייב להחזיר עד שיגיעו לרשות הבעלים, ואף על פי שהרי נכנס בהם לעיר ואין דרכו בכך.

(ויש אומרים דלא יחזיר בעיר, אלא יכניסה מן השדה לעיר ויניחנה.)

וכן אם מצא בהמה והכישה – נתחייב ליתפל בה ולהחזירה אף על פי שאינה לפי כבודו, שהרי התחיל במצוה.

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ואע"פ שהרי נכנס בהם לעיר כו':    בעיא דלא איפשטא הוא בגמ' אי אמרי' כיון דהתחיל בהשבה חייב לעשות השבה גמורה או לא וכתב המחבר ל' הרמב"ם דפסק בה לחומרא ומור"ם ז"ל בתב דעת י"א הוא דעת הרי"ף והרא"ש ורבינו ועד"ר שם כתבתי דלא פסקו כן מכח דאזלי' בו בספיקא לקולא ומשום דאין לזלזל בכבוד תורתו במקום די"ל שלא חיי בתו התורה בזה וכמ"ש הרא"ש ורבינו על הרמב"ם דא"כ ה"ל להסיק ולכתוב דמכח ספק ישלם האבידה מכיסו ועוד כתבתי לזה שאר הוכחות ע"ש אלא ס"ל כגירסת הרי"ף דמסיק הרא"ש דלפי גירסתו לא איבעיא בגמ' אלא אי כה"ג פטור אף בשדה כיון דלא מצי לעשות השבה מעליא או לא אבל בעיר פשיטא ליה דא"צ להחזיר אף אם מצאה בשדה ודרכו ליטפל בו בשדה ע"ש:

שהרי התחיל במצוה כו':    כל' זה כתב ג"כ הרמב"ם פי"א דגזילה ודייק מיניה הר"ן והנ"י דמה"ט לאו דוקא בבהמה קאמר דאנקטי נגרי ברייתא אלא גם בשאר כלים דינו הכי דשייך בהו ה"ט כיון דהתחיל במצוה והא דכתב הרמב"ם דינו בבהמה ל' הגמ' נקט ולרבותא כ"כ דאפילו לא עשה בה אלא הכאה בעלמא והזיזה ממקומה חייב ליטפל בה ולהחזירה וכן הוא דעת רש"י וי"ח אזה והב"י אחר שכתב שהנ"י והר"ן פי' לדברי הרמב"ם כן ושתמהו על הרמב"ם דבגמ' פרק הספינה דף פ"ח משמע דבבהמה דוקא דינא הכי כתב הב"י ישוב להרמב"ם דלא תקשה ליה מהגמרא וכ"כ בד"מ ע"ש אבל מסיק וכ' שנראה לו עיקר שגם דעת הרמב"ם הוא שדוקא בבהמה קאמרי ומ"ש שהרי התחיל במצוה ה"ק מאחר שהתחיל במצוה ואם לא יגמרנה ימשוך מההתחלה היזק לבעל האבידה מאחר דאנקטי נגרי ברייתא אבל בשאר דברים שאין דרכו ליטפל בהן אפילו התחיל בה מותר לחזור בו ולהניחה מאחר דאין לבעל אבידה היזק בהתחלת המצוה ע"ש ומן התימה למה סתם המחבר כאן לכתוב כל' הרמב"ם דאיכא למטעי ביה וכמ"ש:

ש"ך - שפתי כהן

(א) התחיל במצוה כו' ע"ל סי' רס"א ס"ב:



באר היטב

(ב) במצוה:    כלשון הזה כ' ג"כ הרמב"ם פי"א דגזילה ודייק מיניה הר"ן והנ"י דמה"ט לאו דוקא בבהמה קאמר דאנקטי נגרי ברייתא אלא גם בשאר כלים דינא הכי דשייך בהו ה"ט דהתחיל במצוה כו' ויש חולקין בזה ומסיק הב"י שנראה לו עיקר דגם דעת הרמב"ם הוא דדוקא בבהמה קאמרי וה"ק מאחר שהתחיל במצוה ואם לא יגמרנה ימשך מהתחלה היזק לבעל האבידה מאחר דאנקטי נגרי ברייתא אבל בשאר דברים שאין דרכו ליטפל בהן אפי' התחיל בה מותר לחזור ולהניחה כיון דאין לבעל האבידה היזק בהתחלת המצוה ע"ש ומן התימא על המחבר שסתם כאן כלשון הרמב"ם דאיכא למטעי ביה. שם.







▲ חזור לראש