שולחן ערוך חושן משפט רמח ג
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רמח · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
נכסי לפלוני ואחריו לפלוני ואחריו לפלוני, מת ראשון קנה שני, מת שני קנה שלישי, מת שני בחיי ראשון, הנכסים של יורשי ראשון. (וכן דין שלישי עם השני) (המגיד הנ"ל). אף על פי שאמרנו אין לשני אלא מה ששייר ראשון, אסור לראשון למכור או ליתן גופו, אלא אוכל הפירות עד שימות, ויזכה השני. ואם עבר האחד ומכר או נתן במתנה, אין השני מוציא מיד הלקוחות,שאין לשני לא מהגוף ולא מהפירות אלא הנשאר. וכל המשיא עצה לראשון למכור, נקרא רשע. ואפילו היו בהם עבדים והוציאם הראשון לחירות, או כלים ועשאם תכריכים למת, מעשיו קיימים.
- הגה: נתן לראשון הנכסים לעשר שנים ואחר כך לפלוני, ומכרן הראשון, השני מוציא מיד הלקוחות שהרי לא נתן לו מתנה גמורה רק לזמן (טור).
מפרשים
מת שני בחיי ראשון כו': ז"ל הטור שלא זיכה לשלישי אלא מכח שני וכיון שלא בא ליד השני א"א לשלישי לזכות בו שהרי כל זמן שהוא ביד הראשון הכל שלו גוף ופרי שהרי יכול למוכר' כו' ע"ש:
וכן דין שלישי עם השני: פי' אם כבר באו הנכסים ליד השני אחר מיתת הראשון ומת השלישי בחיי השני נשארו הנכסים ביד יורשי השני:
אסור לראשון כו': כדי שיקויים דברי הנותן דרצונו הי' שיבא ליד השני אחרי מיתתו דהראשון כו' ומ"מ אם עבר הראשון ומכרו מכירתו מכירה:
נקרא רשע: עפ"ר שם כתבתי ל' רשב"ם דכ' בהדיא דאם הראשון עצמו מוכר אף דעשה איסור מ"מ לא נקרא רשע עבור זה כיון דנתנו לו במתנה גמורה כל ימי חייו ולהנאתו מכרה או נתנו משא"כ המשיאו עצה דלא לו ההנאה ולא כע"ש דכתב המוכר עצמו מכ"ש דנקרא רשע:
והוציאם הראשון לחירות: דעשה עבירה דעבר על מ"ש והתנחלתם אותם לבניכם:
ועשאם תכריכין למת: פי' הנ"י שזרקן על המת יותר מהצריך למת דליכא בו צד מצוה וממילא יש בו עבירה וכמ"ש הטור והמחבר ביו"ד בסי' שמ"ט דעובר באל תשחית ומנוול המת ומרב' עליו הרימה וה"א דאין מעש' הראשון בזה קיימין דדעת הנותן לא הי' למיעבד איסור' בממונ' ולעשות איסור הנאה חנם קמ"ל:
השני מוציא מיד הלקוחות: פי' אחר העשר שנים דבתוך העשר הלקוחות עומדים במקום הראשון ופשוט הוא:
(ו) נכסי לפ' כו' ע' בתשוב' מבי"ט ח"ב סי' שי"ט ובתשוב' ר"מ אלשיך ספ"ט וצ' וסי' קי"ד:
(ט) ראשון: ז"ל הטור שלא זיכה לשלישי אלא מכח שני וכיון שלא בא ליד השני א"א לשלישי לזכות בו שהרי כל זמן שהוא ביד הראשון הכל שלו גוף ופרי שהרי יכול למוכרה כו' ע"ש ועיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' שי"ט ובתשו' ר"מ אלשיך סי' פ"ט וסי' צ' וקי"ד.
(י) אסור: כדי שיקויים דברי הנותן דרצונו היה שיבא ליד השני אחרי מיתתו דהראשון. סמ"ע.
(יא) עצה: (ובראוי ליורשו המשיא עצה למכור צדיק גמור מקרי שיעצו להחזיר הירושה בדין התורה מהרי"ט צהלון סי' פ"ו בני חיי).
(יב) למת: פי' הנ"י שזרקן על המת יותר מהצריך לו דליכא בו צד מצוה וממיל' יש בו עבירה וכמ"ש הט"ו בסי' שמ"ט דעובר בבל תשחית ומרבה עליו רימה ומנוולו וה"א דאין מעשה הראשון בזה קיימין קמ"ל. סמ"ע.
(ו) וכן דין השלישי עם השני. ובס' מלחמות להרמב"ן כתב דהיינו דוקא באומר ואחריך לפ' ואחרי אחריך לפ' דבזה כי אתי שלישי בתר שני דוקא ואם מת שני בחיי ראשון וחזרו ליורשי ראשון אבל באומרו נכסי לך כל ימי חייך ואחר מיתתך לפ' ואחר מות שני לשלישי כיון דלא הזכיר לשון ואחריך בזה אמרי' מת שני בחיי ראשון ונתן לשלישי ע"ש פ' יש נוחלין גבי מעשה דהאי סבתא:
(ז) ועשאם תכריכים למת מעשיו קיימים. עמ"ש בסי' קי"ז סק"א:
(ח) לעשר שנים ואח"כ לפ' ולדעת הרמב"ן נראה בחידושיו פ' י"נ דף ל"ז דגם באומר נכסי לך לעשר שנים ואח"כ לפ' כיון דנותן סילק נפשי' לגמרי מנכסים אלו הוי כמו אחריך לפ' ואם מכר ראשון מכרו מכור: