שולחן ערוך חושן משפט רמח ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רמח · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שכיב מרע שאמר: נכסי לך ואחריך לפלוני, והיה הראשון ראוי ליורשו, ופירש ואמר: לא משום ירושה אני נותן לך שאין לה הפסק אלא במתנה והרי הפסקתיה, השני קונה מה ששייר ראשון. לפיכך אם נתן המעות ע"י שליש, ואמר: תנו לבני שקל בכל שבת ולא משום ירושה אני נותנה להם והנשאר מהנכסים אחר מותם יהיה לפלוני, אין נותנים להם אלא שקל, אע"פ שאינו מספיק להם. (ועי' לקמן סימן רנ"ג סעיף ו', ב"י בשם הר"ן).
מפרשים
לפיכך אם נתן המעות ע"י שליש כו': ברייתא הוא זה בפרק י"נ (דף קכ"ט) האומר תנו שקל לבני בכל שבת וראוי ליתן להם סלע נותן להם סלע (דאמרי' ודאי דעתו לא למעט בניו מצרכיהן ציוה כן אלא כדי שיצמצמו בסוברם שלא יתן להם אלא שקל) ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל אין נותנין להם אלא שקל ואם אמר ואם מתו יורשים אחרים תחתיהן בין שאמר תנו ובין שאמר אל תתנו אין נותנין להן אלא שקל מפני שזכו אחרים תחתיהן ומקשין מזה דש"מ דאע"ג דנתנו לבנו שהוא יורש מ"מ אמרי' דירושה יש לה הפסק שהרי כאן זכו אחרים אחר מיתתן והרמב"ם מתרץ דהברייתא מיירי כגון שאמר בשעה שנתנו לבניו מתחלה שלא משום ירושה נותן להן כו' וכמ"ש המחבר כאן בריש סעיף זה והר"ן כת' דהברייתא מיירי דמסרו ביד שליש ולא בא ליד הבנים לזכות בו מעולם ועוד תירץ הר"ן דשם מיירי דלא זיכה לבניו מנכסיו ע"י השליש כ"א שקל בכל שבת ואותו שקל נתנו להן ועד"ר. והנה הרמב"ם כתב כלשון המחבר ומשמע מלשונו דלא ס"ל כתירוץ ראשון דהר"ן דהרי כתב לפיכך אם נתן המעות ביד שליש כו' עד לא משום ירושה כו' הרי דאע"ג דנותנים ביד שליש אפ"ה הצריכו לומר לא משום ירושה. ומ"ש הרמב"ם והמחבר תיבת לפיכך אם נתן כו' ה"ק כיון דמהני תנאו דמתנה תחלה ואמר דלא משום ירושה אני נותן כו' מ"ה אפי' לא אמר בל' אל תתנו אלא בל' תנו אפ"ה כיון שאמר שלא משום ירושה נתן להן ואמר שאחריהן יהי' הנשאר לפלוני ובזה לא אמרי' ירושה אין לה הפסק כנ"ל מ"ה אל יתנו לבניו אלא שקל אע"פ שהן צריכין יותר וק"ל:
ובע"ש כתב דמ"ה אל יתנו להן אלא שקל כיון שכך ציוה בפי' עכ"ל ולא דק ולא עיין בגוף הברייתא דהרי ברישא קתני הברייתא דיתנו להן כל צרכן וכנ"ל אע"ג דג"כ ציו' ליתן להם שקל וסיפא היינו טעמא כיון דזיכה בממונו לאחרים אחר מיתת בניו ועד"ר:
(ד) ש"מ כו'. ע' בתשוב' ן' לב ס"א דף מ"ד וס"ב סי' ל"ה ע' בתשוב' ר"ש כהן ס"ג סימן י"ב י"ג ובתשובת רמ"א סי' צ"ב דף קצ"ה קצ"ו ובתשוב' רשד"ם סי' שכ"ה ורל"ב:
(ה) ואמר כו'. או שאמר כצ"ל וכך הוא מבואר בב"י וק"ל:
(ז) ופירש: עי' בתשובת ן' לב ס"א דף מ"ד וס"ב סי' ל"ה ובתשוב' רש"ך ס"ג סי' י"ב וי"ג ובתשובת רמ"א סי' צ"ב ובתשו' רשד"ם סי' רל"ב ושכ"ה.
(ח) ואמר: או שאמר כצ"ל וכך הוא מבואר בב"י וק"ל. ש"ך.
(ה) לפיכך אם נתן המעות על יד שליש ע' ב"י שכת' לשטת הרמב"ם דבשנתן ע"י שליש אפילו אמר לשון ירושה נמי לא זכו בהו יורשין הואיל ואיתנהו ביד שליש ע"ש ועמ"ש בסק"א במה שהשיג על זה במוהרי"ט חלק ח"מ סי' ע"ד וכתבנו דלדינא דברי הב"י נכונים דנהי דמשום מתנת שכ"מ ל"מ כיון דירושה אין לה הפסק אבל משום מלד"ה צריכין היורשים לקיים אפי' היכא דהוי יורשין כיון דמלד"ה אינן קונין אלא שמוטל מצוה על היורשין לקיים דברי המת וע"ש. והנה ראיתי במוהרי"ט חלק ח"מ סי' ו' שכ' דלא אמרי' כלל מצוה לקיים דברי המת היכא דזכ' בנו בתורת ירושה אע"פ שאמר ואחריך בטלה קנינו מטעם דרחמנא אמר אין לה הפסק וה"ל מתנה עמ"ש בתור' היאך אפשר לו' שמצוה לקיים דבריו ולבטל דברי תורה השתא מתנתו נפקעת מפני דברי תורה דבריו מצוה לקיים במקום ביטול דברי תורה וע"ש. ולענ"ד נראה כמ"ש בסק"א והוא דהא כיון דמצוה לקיים דברי המת אינו קנין וכמ"ש רי"ו דאם קדמו ומכרו היורשין אין מוציאין מהם לקיים דבריו וא"כ היכי משכחת כלל מצוה לקיים כיון דיורשין נינהו ובירוש' נחיתי ואין לה הפסק אע"כ כיון דאנן לא מסלקי' להו מירושה אלא שאנו אומרים דעליהם מוטל לקיים דבריו וא"כ באחריך נמי על היורשין לקיים דבריו ודוקא במתנת שכ"מ דעושה קנין הוא דאמרי' ירושה אין לה הפסק ולא זכי אחריך במתנת ירושה להפסיק הירושה אבל מלד"ה דאין עושה שום קנין וכמ"ש רי"ו ואינו אלא מצוה על היורשין וא"כ לא מפקינן ירושה כלל: