שולחן ערוך חושן משפט רמג ז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רמג · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
אמר להם: זכו לו בשדה זו על מנת שתכתבו לו את השטר או על מנת שתתנו לו ק"ק זוז, אע"פ שהחזיקו בשדה יכול לחזור בו שלא יכתבו לו שטר או שלא יתנו לו ק"ק זוז ותתבטל גם המתנה.ואפילו כתבו לו השטר, כל זמן שלא מסרוהו בידו, אם מיחה בהם מלמסרו לו, בטלה המתנה.
- הגה: וה"ה בשנים שעשו קנין שישאו זה את זו, ואמרו על מנת שיכתבו השטרות, ואחר כך חזר האחד קודם כתיבת השטרות ומוחה בכתיבת השטר, נתבטל הקנין הואיל ואמרו ע"מ שיכתבו השטרות (הרא"ש כלל ל"ד סימן ג') (וע"ל ריש סימן ל"ט סעיף ד').
מפרשים
ע"מ שתכתבו לו השטר כו': עד ותתבטל גם המתנה כו' הטעם כיון דאמר ע"מ הרי תלוי המתנ' בהכתיב' וזולת הכתיבה לא יחול המתנ' וכיון דמהני מחאתו לענין השטר מתנות השדה התלוי' בה ממינא בטל משא"כ בסעיף דלפני זה דשם מיירי שלא אמר ע"מ:
או שלא יתנו לו ק"ק זוז ותתבטל כו': ז"ל הרא"ש ולא אמרינן בזה דיקיימו הן התנאי ליתן לו מחתים זוז (משלהן דאין בו חובה לנותן השדה) בע"כ ויתקיים המעשה למפרע והטעם משום דהתנאי זה אינו אלא פטומי מיני בעלמא שהוא טובתו של לוקח ועלי' רמיא לאתנויי ולא על המוכר ותנאי בזה לאו תנאי הוא ואין לומר כיון דלאו תנאי הוא א"כ הוה כאלו אינו ונתקיים המעשה דז"א דדוקא לטובת הלוקח הוא כאלו אינו כיון דלא התניהו איהו אבל מה שיש בהתנאי טובת המוכר במקומו עומד התנאי דהיינו כל שחוזר בהתנאי מבוטל המעשה שהרי תלאן זה בזה:
וה"ה בשנים שעשו קנין כו': שם בתשובת הרא"ש ליתא כן אלא שעשו קנסות ביניהן למי שיעבור ועל אותן קנסות עשו קנין בע"מ שיכתבו השטרות וכה"ג דוקא מצינו דחל הקנין שהוא דבר שבממון ומקנה לו ממונו שיהי' משעבוד לו ממנו הסך הממון אם לא יקיים מה שקיבל עליו ויש בו חילוקי הדין דאומר ע"מ שיכתוב או לא אומר על מנת ☜אבל קנין על חיוב שישאו זא"ז גרידא כמ"ש מור"ם כאן לא מצינו דה"ל כקנין דברים ומ"ה נראה דרגילין לכתוב בהתנאים ערבים בעד הקנס פלוני ופלוני דאלו ערבים לישא זא"ז לא חל הקנין עליו:
ואמרו ע"מ שיכתבו השטרות כו': דוקא באומר ע"מ שתלה קנין השידוכין בכתיבת השטרו' מ"ה כשמיחה בכתיבת השטר ויש בידו למחות וכנ"ל נתבטל ג"כ קנין השידוכין וכמו שנתבאר במתנ' שדה ע"מ שיכתבו לו השטר אבל בלא אמר על מנת לא נתבטל קנין השידוכין וחייב בקנס על הבושת וכן מוכח שם בתשובו' הרא"ש בהדיא ועד"ז צריכין לפרש ל' מור"ם בהגהתו בא"ע סי' נ' ס"ו דכתב שם דגובין הקנסות דשדוכין משום בושת ומסיק וכתב ע"ז ז"ל ודוקא אם כבר נכתבו שטרי הקנסות כו' ואף דלשונו דחוק דהל"ל ודוקא כשקבל עליו קנס ולא תלהו בע"מ שיכתבו השטרות דהא אם לא תלהו בע"מ אף אם לא נכתבו ומיח' אח"כ מלכתוב גובה הקנס. אבל עכ"פ כוונתו ג"כ כן דהא מסיק שם וכתב ז"ל אבל אם קבלו קנין ע"מ לכתוב כו' ומיחה כו' הרי לפנינו דתל' הדבר באומר ע"מ וברישא ה"ק "ודוקא אם נכתבו השטרות אזי אף אם אמר מתחל' ע"מ שיכתבו עכ"פ יגבו ממנו הקנס דהרי כבר נכתבו משא"כ אם עדיין לא נכתבו ובא למחות מיהו מ"ש שם דוקא אם נכתבו השטרות כתיבה ל"ד הוא אלא ר"ל שנכתב וגם נמסר הא כל שלא נמסר יכול לחזור בו וכמ"ש הטור והמחבר כאן בס"ז.
ומוח' בכתיבת השטר נתבטל הקנין: לפי מ"ש הטור והמחבר לפני זה מוכח ☜ דאף אם כבר נכתבו התנאים רק שעדיין לא נמסרו להצדדין ומחה מלמסרן דאין מוסרין וכן מוכח מתשובת הרא"ש שכ"כ בהאי דינא כמ"ש בסמוך:
ועיין בע"ש שכתב דין זה בשם מור"ם ז"ל וסתר הדין וכתב ז"ל נ"ל דהכא אפי' נעש' הקנין בע"מ לא ביטל במחאתו חתימת התנאים דהא הטעם דאמרינן דבטל הוא ולא אמרינן יקויים התנאי בע"כ והמעש' קיים משום דעל המקבל הי' לו להתנות ולא התנ' הוא אלא הנותן מ"ה אמרינן דהוי פטומי מילי בעלמא (וכנ"ל) וזה לא שייך הכא בתנאים שקנו בק"ס שישאו זא"ז וע"מ שיכתבו השטרות שהתנאי הוא צורך וטובת כל א' מהן שכל א' התנ' שיהא לו שטר על שכנגדו לתובעו בו אם יעבור ולא התנ' שיהא לשכנגדו שטר עליו מ"ה יקיימו העדים תנאי השטרות ומעש' הקנין יתקיים למפרע בעל כרחו כן הוא תוכן דבריו ע"ש והנה יש לתמו' עליו שהוא תלה דין זה במור"ם ז"ל ולא שת לבו לחקור אחר מקור דין שהוא מדברי הרא"ש שכ"כ בתשובותיו בעצמו כלל ל"ד סי' ג' ושם בתשובה כתב מלתא בטעמא ז"ל כיון דכתיבת השטר הוא חובתו איך יכולין לכתוב השטר לחובתו בל רשותו והיכא דעשאן שלוחין לכתוב השטר גם הוא יכול לבטל שליחותו גם בנדון זה (שהמעש' הי' שעשו קנין שישאו זא"ז ע"מ שיכתבו על כל א' שטר בסך כך וכך ויתנו השטרות ליד אחד מעדי הקנין שיתן שני השטרו' כשיעבור אחד מהן ליד המקיים) נתינת השטר ליד הנאמן היא חובתו והוא עשה שלוחים לתתו בידו וקודם שבא לידו הוא מבטל שליחותן וכיון שנתבטל השליחות נתינת השטר "ליד נאמן נתבטל ג"כ נתינת (נ"ל דצ"ל כתיבת) השטר דהא בהא תליא ושלא כדין נכתב השטר וחספא בעלמא הוא עכ"ל הרא"ש הרי מבואר בדברי תשובת הרא"ש שלא כדברי ע"ש ושגם הרא"ש ס"ל דאין הטעם בביטול תנאי זה דע"מ שיכתבו השטרו' משום דהוה פטומי מילי שהרי הרא"ש לא הזכיר ה"ט שם בתשובה גם בפרק הספינה אף ששם כתב הרא"ש ה"ט לא כתבוהו כ"א בראובן שאומר לעדים קנו ממני בק"ס שאתן שדה זו לשמעון ע"מ שתתנו אתם לו מאתים זוז דאין בנתינ' זו שיתנו העדים מחתי' להמקבל שום חובה להנותן בהא כתב שם טעם הביטול משום דהוא פטומי מילי (וכמ"ש לעיל) משא"כ באומר ע"מ שתכתבו לו השטר שכתיב' זו הי' חובה להנותן דיפשו עליו שטרות וכנ"ל ומ"ש ע"ש שכוונת החתנים בכתיבת שטרי שידוכין היא לטובתן שיהי' בידו דכל אחד שטר לתבוע לשכנגדו אם יחזור בו י"ל דס"ל להרא"ש שכוונת כל אחד בקנינו שיכתבו שטרו' שני הצדדי' והרי חובה יש בדבר כשיכתוב שני השטרות ויתן ביד אחד ועוד אף אם בשעת קנין על כתיבת השטר הי' כונתו דכל אחד לטובתו כמ"ש ע"ש מ"מ כיון שאחר כך נתחרט בהשידוכין והכתיב' והיא חובתו יכול לבטל השליחות שהיא לחובתו ואי משום דקנה ק"ס על הכתיבה הא כבר נתבאר דקנין דברים הוא אלא שבאת לומר שהעדים יקיימו התנאי בע"כ ויקוים הק"ס דהשידוכין על זה כתב הרא"ש הטעם דלא אמרינן הכי אלא באמר תנו לו מאתים זוז ולא באומר כתבו לו השטר דהיא חובתן וכיון דתלאן זה בזה נתבטל כתיבת השטר נתבטל ג"כ קנין דהשידוכין מעיקרא ומ"ש בע"ש עוד דכיון דאין לתקן בושת זה שכנגדו איך יפטר מהקנס ול"ד לחוזר בכתיבת השטר הלואה או שטר מקח דשם יכול הלוקח או המלו' לומר החזיר לי מעותי וכמ"ש בסי' ל"ט ג"ז אינו קושיא דכאן מחל כל אחד על בשתו באם ימחה שכנגדו בכתיב' השטר דאל"כ לא ה"ל לשתוק כשהתנ' זה בקנינו דהשידוכין ואמר ע"מ שיכתבו השטר וכ"ש אם שניהן התנו בקנין כך דהרי דאינו ששניהן לדבר אחד נתכוונו באמרם ע"מ וע"ש עוד בתשובת הרא"ש שסיים וכתב ז"ל ועוד יש פנים אחרים לבטל כל הענין מטעם אסמכתא דבעינן קנין בב"ד חשוב כמ"ש ר"ח ור"ת ע"ש וידוע שזה הטעם אינו של עיקר דהא כתבו הטור והרא"ש דעיקר הטעם דגובין קנס ולא מחשב אסמכתא משום בושת דשכנגדו וכמ"ש הטור בשמם בא"ע ס"ס נ' ובח"מ ס"ס ר"ז וצריכין לומר שהרא"ש בעי למכתב שם כיון דמן הדין לא הי' לגבות קנס היכא דלא קנו בבית דין חשוב אלא משום בושת תקניהו מ"ה מצרכינן כל הטעמים ואם לאו אין מוציאין ממון הקנס מצד העובר אף שיש לו בושת וק"ל. כל זה נ"ל ברור ודלא כע"ש שתמה מאוד בדין זה על מור"ם וז"ל וכבר כתבתי שהרא"ש שכתב הטעם משום פטומי מילי הוא עצמו כתב דגם בדין זה תלוין אהדדי ושניהן נתבטלו כשחוזר בכתיבת השטר והדברים ברורים וצודקים בטעמן ונאים לאומרן ודו"ק:
(ט) שישאו: עיין בסמ"ע שהאריך בזה וע"ל סי' ר"ז סט"ז ומ"ש שם ועיין באבן העזר סי' נ' ובב"ש שם (ועמ"ש הט"ז בזה).
(ב) ואמרו על מנת שיכתבו השטרות. ובעיר שושן חולק בזה וכתב דכיון דהטעם דלא אמרינן יקויי' התנאי בע"כ והמעשה קיים משום דעל המקבל היה להתנות ולא התנה אלא הנותן הוי פטומי מילי וכאן שהתנאי היה לטובת שניהן שכל אחד התנה שיהיה לו שטר על שכנגדו מש"ה יקיימו העדים התנאים על השטרות ומעשה הקנין יתקיים בע"כ למפרע. ובסמ"ע השיגו והוא דהרא"ש לא כתבו אלא בתנאי שהתנה שהעדים יתנו לו מאתים זוז וא"כ בזה היו יכולין העדים לקיים התנאי בע"כ וליתן ר' זוז אלא כיון שהתנאי היה מהנותן הוי פטומי מילי משא"כ באומר ע"מ שיכתבו שטרות דבזה אין העדים יכולין לקיים בע"כ דכל זמן שהוא מוחה אין רשאין לכתוב שטרות וזה תורף דבריהם וע"ש. ובט"ז הסכים בפשיטו' לדברי הסמ"ע אמנם לענ"ד כדברי הע"ש אבל לא מטעמיה אלא נראה דכיון דכל תנאי שהוא לטובת המקבל ולא נתקיים התנאי יכול המקבל לומ' הריני כאלו התקבלתי וכמבואר בטור וש"ע אה"ע סי' ל"ח ע"ש וא"כ הא דאמרי' ע"מ שתכתבו לו השטר חוזר בשטר וחוזר בשדה ואמאי לא יוכל לומר הריני כאלו התקבלתי את השטר אלא דכבר כתב בזה הר"ן בשם הרמב"ן וטעמו של דבר ע"ש פ"ק דקידושין ע"מ שתכתבו לו השטר חוזר בשטר ובשדה ז"ל דמהא שמעינן דאע"פ שהתנאי לתועלת המקבל הוי תנאה ואע"ג דבעלמא גמרינן מתנאי ב"ג וב"ר והתם תנאה להנאת הנותן אפ"ה תנאה דהוי להנאת המקבל כי הכא מהני ואין הלה יכול לו' הריני כאלו התקבלתי שהמוכר ג"כ לפיכך תלה הדבר בתנאי כדי שיוכל לחזור בו בכל שעה קודם שיתקיים התנאי עכ"ל. וכ"כ הרב המגיד פ"ו ממכירה ע"ש וא"כ היכא שאמרו שניהם ע"מ שיכתבו השטרו' כל אחד התנה לטובתו ולא לטובת שכנגדו אלא שכל א' התנה שיהי' לו שטר על שכנגדו א"כ אפי' מוחה השני מלכתוב יכול לו' הריני כאלו התקבלתי כיון דאינו אלא טובתו והרי הוא כשאר תנאים יכול לומר הריני כאלו התקבלתי אבל לא מטעמ' דע"ש שכתב שהעדים יכתבו בע"כ דבזה שפיר השיגו בסמ"ע כגון שמוחה האיך יכולין לכתוב בע"כ אלא מטעמ' שכתבנו דבזה יכול לו' הריני כאלו התקבלתי וז"ב:
אמנם תשובת הרא"ש לכאורה נראה סותר לזה וז"ל כלל ל"ד סי' ג' וששאלת רחל היתה נחבאת מפני המס ובא ראובן ודבר עליה שתנשא לשמעון ושדכה שמעון ועשו קנס ביניהם כו' וקנו בקנין ואמרו לעדים שיכתבו שטר חוב מחמשת אלפים על כל א' וא' ע"מ שיכתבו אלו השטרו' ויהיו בנאמנו' ביד אחד מהעדים שכל מי שיתעכב מלהנשא לזמן שיתן שני שטרותן לכשכנגדו וכששמעו קרובים הענין והכלימוה על ככה נתחרטה בדבר ומחת' בעדים שלא לכתוב שטר עלי' ביד נאמן ועל כל זה הלך המשדך והכריח העדים לכתוב השטר ולתתו ביד נאמן תשובה ירא' לו כיון שהקנין הי' על מנת שיכתבו אלו השטרות ויהו בנאמנות כו' ודמיא הא מלתא להא דאמרי' ע"מ שתכתבו לו את השטר כו' ע"ש ולפי מ"ש היה יכול שמעון לו' הריני כאלו התקבלתי. ונראה דהתם כיון דכבר הקפיד שמעון בדבר ולא אמר הריני כאלו התקבלתי דהא הכריח העדים לכתוב השטר שהרי רוצה בקיום התנאי וכיון דשטר זה לאו כלום הוא וכמ"ש הרא"ש שם כיון דרחל כבר מיחתה בעדים א"כ נתבטל השידוכין משום דלא נתקיים התנאי וכבר הקפיד שמעון בתנאי וכמ"ש הר"ן בפ' המדיר גבי מומין דאם כבר הקפיד כששמע נתבטלו הקידושין ואינו מהני מחילת התנאי אח"כ ע"ש ואע"ג דב"ש כת' באה"ע סי' ל"ח ס"ק נ"ד וז"ל מיהו בתנאי ממון יש לו' אפי' הקפיד כששמע מהני מה שמחל אח"כ דהוי כאלו נתקיים התנאי ע"ש א"כ ה"נ ע"מ שתכתבו השטר ה"ל כתנאי ממון דשטר ראי' הוי ממון אלא דדברי ב"ש אינו מוכרח דגם בממון כל שהקפיד והיה יכול לחזור גם השני חוזר וכעין זה כת' בנימוקי יוסף פ' המוכר פירות ולכ"ע שם אם המתאנה תובע אונאתו גם המאנ' חוזר ע"ש וה"נ כיון שכבר הקפיד כששמע ויכול לחזור אם ירצה הרי נתבטל המעשה ויכול גם השני לחזור עוד שם בע"ש כת' כיון דאין לתקן בושת זה שכנגדו איך יפטר מקנס ולא דמי לחוזר זה בכתיבת שטר הלואה או שטר מקח דשם יכול הלוקח או המלוה לו' החזר לי מעותי ע"ש ויש לזה פנים לפי דעת הש"ך בסי' ר"ז ובסי' של"ג דחייב בקנס בושת אפי' לא נעשה קנין וע"ש וא"כ נהי שחוזר בשטר ובשידוכין אבל הבושת מחוייב לשלם ומ"ש הסמ"ע בזה דכאן מחל כל א' בושתו באם שימחה שכנגדו בכתיבת השטר דאל"כ לא ה"ל לשתוק כשהתנה זה בקנייתו ואמר ע"מ שתכתבו לו את השטר ע"ש ואינו קושיא דיש לו' התנאי ע"מ לא היה אלא שיתבטל גוף השידוכין אבל מה שנתחייב בעצמו בדמי בושתו אין בזה ראי' שמחל דהא גבי הלואה נמי כשהתנ' ע"מ שיכתבו את השטר דמחל גוף המעות שהלוה וכן בלוקח שנתן מעות לא הוי מחילה בגוף המעות ה"נ דמי בושתו ה"ל מעותיו ולא מחל כלום אלא דלפי מ"ש בסי' ר"ז דאין חייב משום בושת אלא כשקנו מידו על הקנס דאם לא קנו מידו אינו חייב בבושת דאינו חייב משום בושת עד שיעשה מעשה בגופו וע"ש וזה שהתנה תנאי בקנינו הוי כאלו לא קנו מידו כשנתבטל המעשה ע"י קנין ואפשר דע"ש סובר כדעת הש"ך דחייב בבושת אפי' בלא קנין: