שולחן ערוך חושן משפט רלה יד


מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

פחות מבן עשרים שמכר קרקע אביו חוזר ומוציא מיד הלקוחות בין קודם עשרים בין אחר עשרי' מיד ומוציא ממנו כל הפירות שאכל ואם הוציא הוצאות או שנטע וזרע שמין לו ומחזיר לו את השאר אבל אם כשנעשה בן עשרים לא מיחה שוב אינו יכול למחות אפי' היה קטן כשמכר:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ומוציא ממנו כל הפירות שאכל:    והא דכ' מור"ם בהג"ה בסי' זה ס"ס א' ז"ל כל זמן שחפץ הקטן במה שעשה כו' והלוקח אכל פירות קרקע שלקח א"צ לשלם מה שלקח ישבתי שם ע"ש:

שמין לו ומחזיר השאר:    יש להסתפק אם דינו כיורד ברשות ונוטל מהשבח שיעור הוצאתו וגם שכר טרחותו כמ"ש בסי' קפ"ח ולקמן סימן שע"ה או כיורד שלא ברשות מאחר דאין במכירת קטן כלום:

שוב אין יכול למחות כו':    ז"ל הטור בשם הרמב"ם כיון שלקח המעות ונשתמש הלוקח בקרקע זו לפניו כשהיה בן עשרים ולא מיחה נתקיימה ביד הלוקח שהרי רצה בממכרו עכ"ל משמע דתרתי בעינן דלקח ממנו מעו' דמי שוי' וגם נשתמש לפניו אחר שהיה גדול ושתק ואפי' בזו יש חולקין וס"ל דאפ"ה יכול להוציאו וכמ"ש הרמב"ם בשם רבותיו והביאו הטור ועפ"ר:

ש"ך - שפתי כהן

(ו) פחות מבן ך' כו' עיין בתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' מ"ב:



באר היטב

(טז) פחות:    עי' בתשו' רש"ך ס"ב סי' מ"ב.


(יז) שאכל:    והא דכת' הרמ"א בס"א ז"ל מיהו כל זמן שחפץ הקטן כו' והלוקח אכל פירות קרקע שלקח א"צ לשלם עמ"ש הסמ"ע שם מה שיש לחלק בזה. ע"ש.


(יח) שמין:    יש להסתפק אם דינו כיורד ברשות ונוטל מהשבח שיעור הוצאתו וגם שכר טרחתו כמ"ש בסי' קע"ח ולקמן סי' שע"ה או כיורד שלא ברשות מאחר דאין במכירת קטן כלום. סמ"ע.


(יט) אינו יכול למחות:    ז"ל הטור בשם הרמב"ם כיון שלקח המעות ונשתמש הלוקח בקרקע זו לפניו כשהיה בן כ' ולא מיחה נתקיימה ביד הלוקח שהרי רצה בממכרו עכ"ל משמע דתרתי בעינן דלקח ממנו מעות דמי שוויה וגם נשתמש לפניו אחר שהיה גדול ושתק ואפי' בזו י"ח וס"ל דאפ"ה יכול להוציאו וכמ"ש הרמב"ם בשם רבותיו והביאו הטור. שם.



קצות החושן

(ו) שוב אינו יכול למחות. ז"ל הרמב"ם ואני אומר שאפי' קטן שמכר בנכסי אביו וכשנעש' בן עשרים לא מיח' אינו יכול לחזור כיון שלקח המעות ונשתמש הלוקח בקרקע זו לפניו כשהוא בן עשרים ולא מיח' נתקיימ' ביד הלוקח שהרי רצה בממכרו עכ"ל. וכת' הרב המגיד שהוא נלמד ממה שאמרו במתקדשת למיאונין כיון שגדל' שעה אחת ולא מיחת' שוב אינה יכולה למחות עכ"ל. וקשה לי בראיה זו דהא מתקדשת למיאונין דמשהגדיל' אינה יכולה למחות אינו אלא מדרבנן ומשום דגדול' היא לא תמאן אבל מן התורה ליכא קידושין אפי' אם הגדיל' ולא מיחת' תצא בלא גט ולקידושי תורה בעינן בעל לשום אישות ומשום חזקה דאין אדם עושה בב"ז היא דמתקדשת וכמבואר פ' ב"ש דף ק"ז ע"ש וא"כ מה ראיה זה לכאן כיון דהתם אינו אלא לחומרא שלא תמאן ולכן נראה דהרמב"ם לטעמי' דסובר בקטנה שהגדילה ובעל גדל' קידושין בהדה וכמ"ש הרמב"ם פ"ד מהל' אישות וז"ל ולמה יוצאה בלא גט מפני שאין קידושיו קידושין גמורין מן התורה אלא מד"ס והן תלויין שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה גמרו קידושיה ונעשית אשת איש גמורה ואין צריך לחזור ולקדשה עכ"ל. ובתשובת מוהרי"ק סי' רש"ן וגם במוהרד"ך מפרשי דעת הרמב"ם דס"ל דכל שבעל ומוכח דנתרצית גמרו קידושי כסף וחיילו קידושי כסף אפי' אחר שנתאכלו משום דדומה למקדש לאחר שלשים ואין צריך עדי יחוד כלל כיון דחיילי קידושי כסף וע"ש בכסף משנה וכן דעת הטור באה"ע סי' קנ"ה דא"צ עדי יחוד וא"כ ה"נ כיון שלקח המעות ונשתמש הלוקח בקרקע זו לפניו חייל קנין כסף ולפ"ז היכא דלא לקח מעות בשעת המקח אלא מכרו באשראי לא קנה אפילו הגדיל ושתק. אך קשה לפ"ז על ?עש"ע דהוא לא ס"ל הך דרמב"ם פ"ד מאישות וכת' דבעינן עדי יחוד דוקא ומשום דאין אדם עושה בב"ז גמור ובעל לשום קידושין ועיין ב"ש סי' קנ"ה שכ' דכל הפוסקים חולקין על הרמב"ם וס"ל דצריכין עדי יחוד וא"כ מ"ט פסק הכא בקטן שהגדיל משום קנין כסף וגם על הרב המגיד תיקשי דהוא מפרש לשון הרמב"ם פ"ד מאישות בעדי יחוד וכשטת תוס' וא"כ מה זה ענין למתקדשת למיאונין כיון דהתם לא הוי קידושי תורה עד דבעל בפני עדים ומקדש' בביאה הא לא בעל אינה ממאנת מחמת חומרא דרבנן אבל קידושי תורה לית בה וצ"ע:

ונראה טעמא דהרמב"ם מהא דאמרינן פ' א"נ במוכר פירות דקל דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיני' ומהתם למדו בכל הדברים שאין הקנין חל דהיכא דשמיט ואכיל והמוכר ידע דמהני וכמ"ש הרא"ש פ' א"נ שם וא"כ ה"נ כיון דנשתמש הלוקח בקרקע זו לפניו נתקיימ' ביד הלוקח כיון דלא מיחה נתרצ' בממכרו. ודברי הש"ע סתומים שלא ביאר דהיינו דוקא שנשתמש לפניו וכמ"ש הרמב"ם. וגם בזה נלענ"ד דהרמב"ם לשטתו דס"ל דקרקע נקנה באכילת פירות וכן דעת הש"ע סי' קצ"ב ומש"ה זה שנשתמש בקרקע לפניו הרי רצה בממכרו והרי קונה הלוקח באכילת פירות אבל לדעת הרמ"א בסי' קצ"ב שם סעיף י"א דאין קונין באכילת פירות ולא בהעמדת בהמות וכיוצא שאינו מועיל לקרקע ע"ש וא"כ ה"נ אפי' אכל פירות ונשתמש בקרקע לפניו לא קנה דאע"ג דרצה בממכרו במאי קנה כיון דקנין כסף לא חייל וכמו בקטנה שהגדילה דבעי עדי יחוד שתהא נקנית בביאה וא"כ לא קנה אלא אם נעל גדר ופרץ בפניו בענין שמועיל לקרקע דאז קונה בדין חזקה ודו"ק:





▲ חזור לראש