באר היטב על חושן משפט רלה
סעיף א עריכה
(א) מרובה: ובאם מכר יותר מכדי חייו כת' הטור דפליגי ביה רבינו האי והרמב"ן ובמרדכי פרק הנזקין כת' כדעת הרמב"ן דכיון דתקנו תו לא חילקו דאף יותר מכדי חייו יכול למכור וסיים שם דה"ה שאר דברים דהתירו משום חיי האדם כגון פת של עובדי כוכבים (כמ"ש ביורה דעה סי' קי"ב) או הלואה לעובד כוכבים ברבית (שם סי' קנ"ט) דמותר אפילו ביותר מכדי חייו עכ"ל הסמ"ע ועיין מדינים אלו בתשו' ר"מ אלשיך סי' ק"א ובתשו' מבי"ט ח"א סי' קצ"א וקצ"ב ובח"ב סי' קכ"ב ובתשו' רש"ך ס"ג סי' ע"א וע' בס' באר שבע דף ק"ו ע"א.
(ב) מתקנת: גם במתנה תקנו שתהא קיימת דאי לא עביד ליה נייח נפשיה לא היה נותן לו המתנה ובכלל כדי חייו הוא. סמ"ע.
(ג) הבנות: כמ"ש באבן העזר סי' קי"ב ושם מבואר דמתקנת הגאונים ואילך אף דלא הניח אלא מטלטלין הדין כן והשתא א"ש דכת' כאן כגון שמכרו בנכסים מועטים כו' דל"ת הלא אין מכירתן מכירה אלא במטלטלים ונכסים מועטים קאי בש"ס דוקא אקרקעות וק"ל. שם.
(ד) שקנה: רבותא היא אע"ג דלא שייך בהו דדעת הקטן קרוב אצל זוזי ויזלזל במכירת קרקע בשביל המטבע דלא שייך ה"ט אלא בקרקע שירש מאביו או משאר מורישיו דלא טרח ביה עד שיבא לידו וגם לא יהיב זוזי בעדו משא"כ בקרקע שניתן לו במתנה דלא יהבי אינשי מתנה אא"כ טרח לפניהן בכמה ניחא נפשא וכ"ש (כשהקנהו) [כשקנהו] בעצמו או ע"י אפוטרופוס שלו בזוזי דהרי ראינו דניחא ליה הקרקע מזוזי אפ"ה אמרו חז"ל דאין מכירתו מכירה מטעם דקרקע צריך חריפות ובקיאות טפי. שם.
(ה) האפוטרופוס: נראה דמש"ה כת' ע"י אפוטרופוס דאז הוי קנין גמור דאפי' הקטן א"י לחזור בו משא"כ כשקנהו בעצמו דאף שהרמב"ם ס"ל דהוי בכלל זכין לאדם שלא בפניו כמ"ש הט"ו בס"ז מ"מ אם ירצה הקטן מצי לחזור בו וכה"ג אפשר דאין שם קנין עליו וה"ל כמטלטלים כיון דצריך המוכר להחזיר לו מעותיו כשירצה. שם.
(ו) שכ"מ: דה"א כיון דתקנו שיהו דברי ככתובין וכמסורין כדי שלא תטרוף דעת השכ"מ כשלא יתקיימו דבריו גם בקטן שייך ה"ט ויהי' מתנתו מתנה אף בקרקע קמ"ל וסיים שם דלא שייך בקטן לו' מצוה לקיים דברי המת ועיין בתשו' הרא"ש כלל א' ס"ח. שם.
(ז) כמטלטלים: קמ"ל דל"ת כיון דיש בו שעבוד קרקעות ודין קרקע יש עליו לענין שבועות ואונאה וכמה דברים גם בזה דין קרקע יש לו קמ"ל לאפוקי מדעת הריטב"א דס"ל דלא מהני בקטן מכירת שט"ח כיון דמילי נינהו ולא מהני תיקון כתיבה ומסירה כ"א בגדול עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך וחזקת חנות דינו כקרקע כ"כ בס' באר שבע דף ק"ו ע"א ועיין בתשובת ר"מ אלשיך סוף סימן ל"ח.
סעיף ב עריכה
(ח) רצה: דכיון דיש לו אפוטרופוס לא שייך ביה תקנת כדי חייו. סמ"ע.
(ט) מקחו: נראה דר"ל דאחר שיגיע זמן מסירת האפוטרופוס להיורש אז יחול המקח דצריך ליתנו להלוקח ואח"כ כת' עוד נ"מ בזה דאפי' קודם שהגיע הזמן אם תפס הלוקח כו'. שם.
סעיף ו עריכה
(י) מודה: באמת כת' הרמב"ם ומביאו הטור וגם הסמ"ג ורבינו ירוחם מביאים דבריו אבל תמיה לי מה שייך לחלק בין קטן לקטנה בזה דדוקא לענין חצר מחלקינן בש"ס פ"ק דב"מ בין קטן לקטנה משום דחצר דאשה משום ידה אתרבאי דקרא ונתן בידה באשה כתיב אבל לענין קנין חליפין אין טעם כלל לחלק ביניהן ואפשר דבקטן מועיל קנין חליפין כמו שאר קנינים ואינו דומה לחצר כלל ואם בקטן אינו מועיל וכמו שנראה ג"כ מדברי התוספות פ' התקבל דף ס"ה ע"א והר"ן שם וכמ"ש המחבר ג"כ בסי' רמ"ג סי"ט א"כ גם בקטנה אינו מועיל כן נ"ל. ש"ך.
סעיף ז עריכה
(יא) דמים: עיין בב"ח שדבריו נכונים בפי' דברי הטור ויראה מא"א כו' ע"ש ובתשו' רש"ך ס"ב סי' רי"א. שם.
סעיף ט עריכה
(יב) שלו: ע' בתשו' רש"ך השייכים לס"ב סי' כ"ז ובתשו' רשד"ם סי' רל"ז ורמ"ג ושמ"א.
(יג) שכ"מ: דג"כ דין ירושה יש לו דבא מאליו בלא מעות ובלא טרחא דנייח נפש. סמ"ע.
(יד) שלימות: פי' ולא אמרינן בזה מקצת שנה ככולה דע"ז אמרו בש"ס דעד שנת עשרים כלפני כ'. שם.
(טו) חולקין: פי' דס"ל דאפילו אם הוא בן עשרים בעינן ג"כ שיהי' חריף כמ"ש נ"י בשם הריטב"א והרא"ה ע"ש. שם.
סעיף יד עריכה
(טז) פחות: עי' בתשו' רש"ך ס"ב סי' מ"ב.
(יז) שאכל: והא דכת' הרמ"א בס"א ז"ל מיהו כל זמן שחפץ הקטן כו' והלוקח אכל פירות קרקע שלקח א"צ לשלם עמ"ש הסמ"ע שם מה שיש לחלק בזה. ע"ש.
(יח) שמין: יש להסתפק אם דינו כיורד ברשות ונוטל מהשבח שיעור הוצאתו וגם שכר טרחתו כמ"ש בסי' קע"ח ולקמן סי' שע"ה או כיורד שלא ברשות מאחר דאין במכירת קטן כלום. סמ"ע.
(יט) אינו יכול למחות: ז"ל הטור בשם הרמב"ם כיון שלקח המעות ונשתמש הלוקח בקרקע זו לפניו כשהיה בן כ' ולא מיחה נתקיימה ביד הלוקח שהרי רצה בממכרו עכ"ל משמע דתרתי בעינן דלקח ממנו מעות דמי שוויה וגם נשתמש לפניו אחר שהיה גדול ושתק ואפי' בזו י"ח וס"ל דאפ"ה יכול להוציאו וכמ"ש הרמב"ם בשם רבותיו והביאו הטור. שם.
סעיף טו עריכה
(כ) לשלם: עמ"ש הסמ"ע לחלק בדין זה והש"ך כת' שדבריו דחוקים ע"ש.
סעיף טז עריכה
(כא) פטור: דבקל נתפתה להיות ערב ואין בו משום תקנת כדי חייו. סמ"ע.
סעיף יז עריכה
(כב) ברמיזה: פי' שרומז באצבעותיו אבל לא בקפיצת פיו כ"כ הטור בשם הרא"ש ודלא כהרי"ף שכת' דאף בקפיצת פיו הוא מוכר והמחבר סתם ג"כ וכת' ברמיזה משום דגם הרמב"ם ס"ל הכי ועוד שהב"י כת' שאפשר לו' שגם דעת הרי"ף הוא כן. שם.
סעיף כ עריכה
(כג) כלל: פי' הן מה שמצא מן ההפקר הן מה שאחרים נותנין לידו אין ידו מחשב יד לאמר שזכה במה שבא לידו אבל אחרים המקנין להם ע"י אחר זכייתן זכייה דיש כאן דעת מקנה ודעת הזוכה להם דשניהן בני דעת. שם.
סעיף כח עריכה
(כד) בשבת: ע"ל סי' ר"ח מ"ש מדינים אלו ע"ש ובאורח חיים סי' של"ט.