שולחן ערוך חושן משפט רלה א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

קטן עד שש שנים אין הקנייתו לאחרי' כלום ומשש שנים עד שיגדיל אם יודע בטיב משא ומתן (דהיינו שבדקוהו ומצאוהו שיודע ולאחר עשרה כל שאינו שוטה) (טור) מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו קיימת בין בדבר מרובה בין בדבר מועט בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע ודבר זה מתקנת חכמים והכל במטלטלים

(י"א הואיל ואינו רק מכח תקנת חכמים א"כ במקום שעשו שלא כהוגן כגון שמכרו בנכסים מועטים שזכו בהן הבנות מכירתן לאו כלום הוא) (תשובת הר"ן סי' מ"ט)

אבל בקרקע אינו מוכר ולא נותן עד שיגדיל (דהיינו שהקטן בן י"ג והקטנה בת י"ב והביאו שערות) (הרמב"ם) ואפי' הוא קרקע שניתן לו במתנה או שקנה לו האפוטרופס ואם נתנו אפי' במתנת שכיב מרע אינו כלום אפילו הוא קרקע שניתן לו ואע"פ שהוא יודע בטיב משא ומתן

(מיהו כ"ז שחפץ הקטן במה שעשה ואין קרוביו או הב"ד בטלו מעשיו והלוקח אכל פירות קרקע שלקח א"צ לשלם מה שלקח) (תשובת רמב"ן סי' ב') ואם ירש מאביו שטר חוב דינו כמטלטלים ויכול למוכרו או ליתנו לאחר:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

קטן עד שש שנים כו':    שהקטן בכ"מ כחרש ושוטה שאין מעשיהן קיימין וכמו שיתבאר בסי' זה בדברי הטור והמחבר ונקרא קטן עד שיהא הזכר בן י"ג שנה ויום א' נקבה בת י"ב שנים ויום א' ומ"ה מדאורייתא אין מעשיהן קיימין אפילו במטלטלין עד שיהיו גדולים אלא שחז"להתקינו שמשהגיע לעונת הפעוטות שיהיה מקחו מקח וממכרו ממכר משום כדי חייו דאל"כ אין שום אדם יהיה לו שום עסק עמו שהרי יכול לחזור בו כשירצה גם קרוביו יכולין לבטל מעשיו וכמו שיתבאר וכיון דלא תקנוהו אלא משום כדי חייו ממילא אם יש לו אפטרופוס דלא שייך ה"ט אין מעשה קטן זולת האפוטרופס קיימין במו שיתבאר בסמוך ועונו' הפעוטו' מתחיל משהוא בן שש שנים ואילך עד שיגדל כל א' לפי חורפו אלא שמשש עד עשר שנים צריך בדיקה אם הוא יודע בטיב משא ומתן ומשם ואילך עד י"ג יש פלוגתא בין הרמב"ם והרא"ש וכמו שאכתוב בסמוך ובאם מכר ביותר מכדי חייו כתב הטור דפליגי ביה רבינו האי ורמב"ן והמרדכי פרק הניזקין כתב כדעת הרמב"ן דכיון דתקנו תו לא חילקו דאף יותר מכדי חייו יכול למכור וסיים שם דה"ה שאר דברים דהתירו משום חיי האדם כגון פת של עכו"ם (כמ"ש בי"ד סי' קי"ב) או הלואה לעכו"ם בריבית (כמ"ש בי"ד סי' קנ"ט דמותר אפי' ביותר מכדי חייו עכ"ל ד"מ ג'):

אין הקנייתו לאחרים כלום:    דקדק וכתב הקנייתו לאחרים וכן הוא ל' הרמב"ם דאלו לקנות לעצמו קרקע כתב הרמב"ם הביאו הטור והמחבר בסמוך ס"ז דהוה בכלל זכין לאדם שלא בפניו ומיהו היינו דוקא לענין שאין המוכר לו יכול לחזור בו אבל הקטן יכול לחזור בו דהוה בכלל אין חבין לאדם שלא בפניו וכמ"ש שם ע"ש:

ומשש שנים עד שיגדיל אם יודע בטיב משא ומתן כו':    משמע מל' הרמב"ם זה דאפי' בהיותו בשנת י"ג כל שלא הגדיל בעינן דוקא שיודע בטיב משא ומתן וכן מוכח מדברי הרמב"ם כתבו המחבר בסמוך ס"ח שכ' קטן שהגדיל והביא ב' שערות אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן כו' מוכח מזה דס"ל דקודם שהגדיל בעינן שיודע בטיב משא ומתן וא"כ לא ה"ל למור"ם לכתוב בהג"ה ל' הרא"ש דס"ל דלאחר עשרה שנים כל שאינו שוטה מקחו מקח אדברי המחבר שהעתיק ל' הרמב"ם ולרמ"ה כתבו הטור משמע דס"ל כהרמב"ם שכתב שמבן עשרה ומעלה סתמא בחזקת חריף עד שיתברר שאינו חריף מוכח מדבריו דס"ל דכשידוע שאינו חריף אע"פ שגם אינו שוטה אין מקחו מקח וחריף היינו שיודע בטיב משא ומתן והיינו כדעת הרמב"ם:

בטיב משא ומתן:    בערוך בערך טב פי' דיבת הארץ תרגום ירושלמי טיבא בישא ומטיבתן של קרובים אתה למד טובתן של רחוקים עכ"ל נמצא פי' טיב הוא כמו עניין (הג"ה כתב הרשב"א בתשוב' קטן בן שש שנתנו לו מתנה ע"י גדול ולא פי' לו אימת יתננה לו והוא נתן לו עכשיו ופסק דאם אין הקטן חריף ובקי אזי פשע זה הגדול במה שנתנו לו וע' בתשובת הר"ן סי' מ"ט ד"מ ד' עכ"ל):

ומתנתו קיימת:    גם במתנה תקנו שיהא קיימת דאי לא עביד ליה נייח נפשיה לא היה נותן לו המתנה ובכלל כדי חייו הוא ועמ"ש עוד מזה בסמוך:

בין בדבר מרובה:    דלפי הטובה שעשה זה המקבל עמו הוא נותן לו מתנה:

בין במתנת שכ"מ:    דין דמתנת שכ"מ מתברר בסי' ר"ן שהוא בדבור בעלמא דדבריו ככתובין וכמסורין דמי ושם יתבאר חלוקים בזה:

בנכסים מועטים:    היינו אם לא הניח אביהם בכדי שיתפרנסו הבנות והבנים עד שיבגרו הבנות דאין שם ירושה על נכסים הללו אלא הב"ד נוטלין מהנכסים שיעור פרנסת הבנות עד שיבגרו והמותר להבנים ואם לא הניח אלא כדי מזון הבנות אזי הכל להבנות והבנים ישאלו על הפתחים ואם קדמו ומכרו מכירתם מכירה כמבואר בא"ע סי' קי"ב ושם מבואר דמתקנת הגאוני' והלא' אף בלא הניח אלא מטלטלין הדין כן והשתא א"ש דכתב כאן כגון שמכרו בנכסים מועטים כו' דל"ת הלא אין מכירתן דקטנים מכירה אלא במטלטלי' ונכסים מועטים קאי בגמ' דוקא אקרקעות וק"ל:

אבל בקרקע כו':    דבקרקע צריך חריפות ובקיאות במשא ומתן טפי במטלטלים:

דהיינו שהקטן בן י"ג:    ועיין בסמוך בס"ט דמחלק וכ' דבמקרקע שירש בעי' דוקא שיהא בן עשרים שנה ע"ש מ"ש עוד מזה:

ואפי' הוא קרקע שניתן לו במתנה או שקנה כו':    בפרישה כתבתי הרבותא דאע"ג דלא שייך בהו דדעת הקטן קרוב אצל זוזי ויזלזל במכירת קרקע בשביל המטבע דלא שייך ה"ט אלא בקרקע שירש מאביו או משאר מורישים דלא טרח בה עד שיבא לידו וגם לא יהיב בעדו זוזי משא"כ בקרקע שניתן לו במתנה דלא יהבי אינשי מתנה אא"כ טרח לפניהן בכמה ניחא נפש כל שכן כשקנהו בעצמו או ע"י אפוטרופוס שלו בזוזי דהרי ראינו דניחא ליה הקרקע מזוזי אפ"ה אמרו חכמינו ז"ל דאין מכירתו מכיר' אפי' בקרקע מטעם שכתבתי דקרקע צריך חריפות ובקיאות טפי:

או שקנה האפוטרופוס:    בדרישה כתבתי דנראה דמ"ה כתב ע"י אפטרופוס דאז הוה קנין גמור דאפי' הקטן אינו יכול לחזור בו משא"כ אם קנהו בעצמו דאף שהרמב"ם ס"ל דהוה בכלל זכין לאדם שלא בפניו כמ"ש הטור והמחבר בסמוך ס"ז מ"מ אם ירצה הקטן מצי לחזור בו וכמ"ש לעיל בסמוך וכה"ג אפשר דאין שם קנין עליו אלא הוה כמטלטלין כיון דצריך המוכר להחזיר לו מעותיו כשירצה:

אפי' במתנת שכ"מ:    דה"א כיון דתקנו שיהיו דבריו ככתובין וכמסורין כדי שלא תטרוף דעת השכ"מ הנותן כשלא יתקיימו דבריו וגם בקטן שייך ה"ט ויהיה מתנתו מתנה אף בקרקע קמשמע לן וסיים שם דלא שייך בקטן לומר מצוה לקיים דברי המת ועיין בתשוב' הרא"ש כלל א' ס"ח:

מיהו כל זמן כו':    ז"ל תשובת רמב"ן סימן ב' אין זה צריך פנים ואין ספק דממכרו ומתנתו דקטן בטלו לגמרי פי' ואפי' אינו חוזר בו ויכולין ב"ד או קרוביו לסלק הלוקח מהקרקע וכל זמן שהוא שותק ולא מיחו בו קרוביו או שהלך למדינת הים אסור להלוקח לאכול פירות אבל מ"מ אם רצה הקטן שתתקיים מתנתו ומתוך כך אכל הפירות אין מוציאין מידו ואפי' חזר בו הקטן ואמר שהיה סבור שמתנתו מתנה ומ"ה הניחו לאכול והוה מחילה בטעות הא קי"ל דמחילה כי האי הוה מחילה כדאמרי' במוכר פירות דקל לחבירו ושמיט ואכיל דאין מוציאין מידו מה"ט דמחילה בטעות בזבינא הוה מחילה ומחילת קטן הוה כמתנתו ומתנת קטן הוה מתנה וכ"ש אם נתרצה הקטן בפי' שיאכל המקבל הפירות שהרי אי בעי למיתן ליה פירות מי לא מצי יהיב ליה ואפי' חזר בו אחר שלקטן אין שומעין לו כיון דבשעת לקיטתן מטלטלין נינהו ומקחו ומתנתו במטלטלין קיים עכ"ל הרמב"ן רק שקצרתי בלשונו מוכח מל' דאף דלא א"ל הקטן בפי' לאכול הפירות אלא שהיה שם הוא וקרוביו ולא מיחו בהמתנה אע"ג דרוצין לחזור אחר כך ולהוציא מידו הפירות אין שומעין להן מטעם דמחילה כזו ואפי' בטעות ואפי' בקטן הוה מחילה ולפ"ז צ"ל דמ"ש הרמב"ם וכתבו המחבר בסמוך סי"ד דפחות מבן ך' שמכר קרקע חוזר ומוציא אפי' הפירות שכבר אכל ואם נאמר דל"פ אדברי הרמב"ן הנ"ל צ"ל דמיירי שלא אכלו בפני הקטן כגון שהלך למה"י וכיוצא בו או שמיחו בו הוא וקרוביו ולא אשגח בהו. אבל אין נראה לחלק דכחן איירי דוקא שנתרצה בהדיא במה שעשה ורוצה שמתנתו יתקיים והרמב"ם איירי שהוא כאן רק שלא גילה דעתו שניחא ליה דז"א מהסברא דמסתמא כל זמן שהקטן וקרובים כאן מסתמא רצו דאל"כ הוו מחו ומ"ה כתב הרמב"ן דוקא כשהלך למדינת הים או שמת הוא דאסור לאכול הא בהיותו כאן מותר להלוקח לאכול:

והלוקח אוכל פירות:    כצ"ל והלוקח בוי"ו:

א"צ לשלם מה שלקח:    עמ"ש בסמוך סי"ד:

שט"ח דינו כמטלטלין:    קמ"ל דל"ת כיון דיש בו שיעבוד קרקעות ודין קרקע יש עליו לענין שבועות ואונאה וכמה דברים גם בזה דין קרקע יש לו קמ"ל לאפוקי מדעת הריטב"א הביאו הד"מ דס"ל דלא מהני בקטן מכירת שט"ח כיון דמילי נינהו ולא מהני תיקון כתיבה ומסירה כ"א בגדול:

ש"ך - שפתי כהן

(א) קטן כו' עיין מדינים אלו בתשובת ר"מ אלשיך סי' ק"א ובתשו' מבי"ט ח"א סי' קצ"א וקצ"ב וח"ב סי' קכ"ב ובתשובת ר"ש כהן ס"ג סימן ע"א ועיין בספר באר שבע דף ק"ו ע"א:

(ב) שטר חוב כו'. וחזקת חנות דינו כקרקע כ"כ בספר באר שבע דף ק"ו ע"א עיין בתשו' ר"מ אלשיך ס"ס ל"ח:



באר היטב

(א) מרובה:    ובאם מכר יותר מכדי חייו כת' הטור דפליגי ביה רבינו האי והרמב"ן ובמרדכי פרק הנזקין כת' כדעת הרמב"ן דכיון דתקנו תו לא חילקו דאף יותר מכדי חייו יכול למכור וסיים שם דה"ה שאר דברים דהתירו משום חיי האדם כגון פת של עובדי כוכבים (כמ"ש ביורה דעה סי' קי"ב) או הלואה לעובד כוכבים ברבית (שם סי' קנ"ט) דמותר אפילו ביותר מכדי חייו עכ"ל הסמ"ע ועיין מדינים אלו בתשו' ר"מ אלשיך סי' ק"א ובתשו' מבי"ט ח"א סי' קצ"א וקצ"ב ובח"ב סי' קכ"ב ובתשו' רש"ך ס"ג סי' ע"א וע' בס' באר שבע דף ק"ו ע"א.

(ב) מתקנת:    גם במתנה תקנו שתהא קיימת דאי לא עביד ליה נייח נפשיה לא היה נותן לו המתנה ובכלל כדי חייו הוא. סמ"ע.

(ג) הבנות:    כמ"ש באבן העזר סי' קי"ב ושם מבואר דמתקנת הגאונים ואילך אף דלא הניח אלא מטלטלין הדין כן והשתא א"ש דכת' כאן כגון שמכרו בנכסים מועטים כו' דל"ת הלא אין מכירתן מכירה אלא במטלטלים ונכסים מועטים קאי בש"ס דוקא אקרקעות וק"ל. שם.

(ד) שקנה:    רבותא היא אע"ג דלא שייך בהו דדעת הקטן קרוב אצל זוזי ויזלזל במכירת קרקע בשביל המטבע דלא שייך ה"ט אלא בקרקע שירש מאביו או משאר מורישיו דלא טרח ביה עד שיבא לידו וגם לא יהיב זוזי בעדו משא"כ בקרקע שניתן לו במתנה דלא יהבי אינשי מתנה אא"כ טרח לפניהן בכמה ניחא נפשא וכ"ש (כשהקנהו) [כשקנהו] בעצמו או ע"י אפוטרופוס שלו בזוזי דהרי ראינו דניחא ליה הקרקע מזוזי אפ"ה אמרו חז"ל דאין מכירתו מכירה מטעם דקרקע צריך חריפות ובקיאות טפי. שם.

(ה) האפוטרופוס:    נראה דמש"ה כת' ע"י אפוטרופוס דאז הוי קנין גמור דאפי' הקטן א"י לחזור בו משא"כ כשקנהו בעצמו דאף שהרמב"ם ס"ל דהוי בכלל זכין לאדם שלא בפניו כמ"ש הט"ו בס"ז מ"מ אם ירצה הקטן מצי לחזור בו וכה"ג אפשר דאין שם קנין עליו וה"ל כמטלטלים כיון דצריך המוכר להחזיר לו מעותיו כשירצה. שם.

(ו) שכ"מ:    דה"א כיון דתקנו שיהו דברי ככתובין וכמסורין כדי שלא תטרוף דעת השכ"מ כשלא יתקיימו דבריו גם בקטן שייך ה"ט ויהי' מתנתו מתנה אף בקרקע קמ"ל וסיים שם דלא שייך בקטן לו' מצוה לקיים דברי המת ועיין בתשו' הרא"ש כלל א' ס"ח. שם.

(ז) כמטלטלים:    קמ"ל דל"ת כיון דיש בו שעבוד קרקעות ודין קרקע יש עליו לענין שבועות ואונאה וכמה דברים גם בזה דין קרקע יש לו קמ"ל לאפוקי מדעת הריטב"א דס"ל דלא מהני בקטן מכירת שט"ח כיון דמילי נינהו ולא מהני תיקון כתיבה ומסירה כ"א בגדול עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך וחזקת חנות דינו כקרקע כ"כ בס' באר שבע דף ק"ו ע"א ועיין בתשובת ר"מ אלשיך סוף סימן ל"ח.



קצות החושן

(א) במקום שעשו שלא כהוגן. עמ"ש בסי' ס"ו ס"ק כ"ט:

(ב) ולא נותן עד שיגדיל. ונראה דאם מכר בעודו קטן וכשנעשה גדול לא מיחה שוב אינו יכול למחות וכמ"ש בש"ע סעיף י"ד לענין קטן פחות מבן עשרים (ועמ"ש סק"ו ובסימן קמ"ט סק"ו):

(ג) שט"ח דינו כמטלטלין. בסי' ס"ו סק"ה קשיא לן דהא שט"ח אינו אלא בכתיבה והיכי כתבי עדים שטרא הא אין עדים חותמין אא"כ נעשה בגדול ע"ש וכעת ראיתי בתשובת הרא"ש כלל פ"ה (סי' י) שכ' בזה וז"ל ומה שהבאת האי דאין עדים חותמין אא"כ נעשה בגדול אין ענינו לכאן כלל דהיינו דוקא במכירת קרקע דאין קטן יכול למכור ואם מכר קרקע והקרובים אמרו שהי' קטן בשעת מכירה לוקח מהימן משום חזקה דאין עדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול ומשום דבקרקע לא תיקנו חכמים שיהא ממכרו ממכר ומתנתו מתנה כדי שלא ישחית נחלתו אבל שטר כיון דהוי כמטלטלין יפה חתמו העדים אפילו אם הי' קטן דמועיל כתיבת הקטן עיין שם:

אמנם מדברי הרמב"ם נראה דאפילו היכא דמועיל קנינו אפ"ה אין כותבין שטר על הקטן ע"ש פכ"ט ממכירה ז"ל ואין קונין מיד הקטן כלום שהקנין כשטר ואין העדים חותמין על השטר אלא על שטר של גדול ע"ש וכ"כ בש"ע סעיף ה' והא מבואר דעיקר הסיבה דאין קונין מיד הקטן לפי שהוא כשטר ואין העדים חותמין על שטר של קטן ולפמ"ש הרא"ש א"כ אם קונין מיד הקטן רשאין העדים לחתום, ע"כ ס"ל לרמב"ם דאפילו במקום שמעשיו קיימים. אפ"ה שטרא לא כתבינן אלא על גדול ובש"ע סי' צ"ו סעי' ד' ז"ל אין קנין קטן כלום לפיכך עדים שראו קנין שלו לא יכתבו עליו שטר ע"ש והוא נמי הסיבה דאין קנין קטן כלום לפי שהיא כשטר וכמ"ש הרמב"ם וש"ע וכ"כ הרמב"ם בפ"ו [ה"ט] מגירושין ז"ל וקטנה אינה עושה שליח לקבלה אע"פ שחצירה קונה לה גיטה כגדולה מפני ששליח קבלה צריך עדים ואין מעידין על הקטן עכ"ל ומבואר דאפי' עדות בע"פ ל"מ בקטן וא"כ איך כותבין שטר על הקטן וצ"ע. ועוד יש מקום עיון בזה לפי שטת ר"ת פ' הספינה דף ע"ו דשלא בפני המוכר ל"מ מסירה ובעי בפניו דוקא א"כ בקטן בפניו כשלא בפניו והיכי מהני בי' מסירת השטר כיון דשטר בעי כתיבה ומסירה. וכיוצא בזה כתב כנה"ג סי' קכ"ו במעמ"ש דאם המקבל קטן ל"מ דקטן כשלא בפניו דמי הבאתי דבריו סי' קכ"ו סקי"ד. והרא"ש נראה דס"ל דמסירה מהני אפי' שלא בפניו וכמ"ש בטור בסי' קכ"ב [קצ"ז] דמסירה מהני שלא בפניו כו' וכ"כ א"א הרא"ש [ב"ב ה ד] אבל מדברי הרמ"א נראה דבעי בפניו ע"ש סי' קצ"ז שכ' וי"א אפי' בדקה אם הוא בפני המוכר. ועיין בדרכי משה שכת' בשם הריטב"א דל"מ כתיבה ומסירה בקטן משום דמילי נינהו ולא תיקנו אלא בגדול ע"ש ומכלל הדברים נראה באם קדם הקטן וגבה מן הלוה דאין מוציאין מידו ללוקח ומידי ספיקא לא נפקא מצד הכתיבה לפי דברי הרמב"ם ומצד המסירה לרעת ר"ת וגם דעת הריטב"א דל"מ ודוק ובשו"ת הרשב"א ח"ב סי' רי"ט נסתפק בשטרות דאפשר דין קבוע יש לו ע"ש:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש