שולחן ערוך חושן משפט רכח א

כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים וגדולה אונאת דברים מאונאת ממון שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון זה בגופו וזה בממונו והצועק על אונאת דברים נענה מיד:

הגה: וי"א דאין מצווין על אונאת דברים אלא ליראי השם (נ"י פרק הזהב) ומי שמאנה את עצמו מותר להוניהו (שם בשם המדרש):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

כך אונאה בדברים: דילפינן לה מדכתיב לא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך. דאי לאונאות ממון כבר כתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה לא תונו כו' וכתיב ביה ויראת מאלקיך לפי שהן דברים הנמסרים ללב אם כונתו להונות:

נענה מיד: ילפינן לה בגמ' מדכתיב הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך ואנך הוא לשון אונאה ומדכתיב נצב על אנך משמע שמוכן לשמוע ומדכתיב ובידו אנך משמע שאינו ניתן להמתין ולישא עונה אלא כביכול תפס העבירה דאונאה בידו לענוש עליה מיד ומזה אמרו כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה:

אלא ליראי השם: דדרשו מדכתיב לא תונו עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות:

ומי שמאנה את עצמו מותר להונהו: בנ"י בס"פ הזהב כתב דכן איתא במדרש וסיים בו דזה אינו קרוי עמיתך עכ"ל ושמעתי מפרשין דר"ל אם א' מאנה אותך ג"כ אתה מותר להונהו ועצמו דכתב ר"ל עצמו של זה שמתיר לו המדרש לחזור להונהו ואינו נ"ל דל' עצמו אינו משמע כן דהל"ל מי שמאנה אותך ועוד מאי אריא עצמו ואותו אפי' מאנה לאחרים ג"כ אתה מותר להונו אלא נ"ל דר"ל שמזלזל בכבוד עצמו ונפשו על כזה לא הזהירה התורה וגם אחרים מותרים להונהו ולזלזל בכבודו ולכאורה נראה דהטעם הוא משום דאיש כזה אינו ירא שמים וכן משמע קצת בנ"י דכ' שם לפני זה ג"כ הדין דמי שאינו ירא שמים אינו מוזהר עליו אבל לא נ"ל דא"כ לא הוה ליה לכתוב סתם שאינו קרוי עמיתך אלא הל"ל שאינו בתורה ובמצות אלא נראה דכוונת המדרש הוא כפשוטו כיון דאין דרך בני אדם להונות אדם את עצמו מ"ה אינו נקרא עמיתך שאינו מכלל בני הישוב והדרך ארץ ומה"נ סתם כאן מור"ם ☜ ובע"ש ערבב הדברים וכ' ז"ל י"א דאין מוזהרין אלא על מי שהוא ירא אלקים שנאמר לא תונו איש את עמיתו ופי' עמיתו עם שאתך בתורה ובמצות אבל אם אינו ירא אלקים הרי הוא מאנה את עצמו ומותר להוניהו ג"כ עכ"ל נראה דפי' ג"כ למור"ם כן דחדא קאמר וז"א ולפי דברי ע"ש תלה תניא בדלא תניא:

באר היטב

עריכה

(א) עצמו: נראה לי דר"ל שמזלזל בכבוד עצמו ונפשו על כזה לא הזהירה התורה וגם אחרים מותרים להונהו ולזלזל בכבודו דלא נקרא עמיתך שאינו בכלל בני הישוב ודרך ארץ. סמ"ע.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}