באר היטב על חושן משפט רכח

סעיף אעריכה

(א) עצמו:    נראה לי דר"ל שמזלזל בכבוד עצמו ונפשו על כזה לא הזהירה התורה וגם אחרים מותרים להונהו ולזלזל בכבודו דלא נקרא עמיתך שאינו בכלל בני הישוב ודרך ארץ. סמ"ע.

סעיף געריכה

(ב) מצויה:    ש"ס פרק הזהב ור"ל לפי שאשה רכה בטבע ועל צער מעט היא בוכה והש"י מקפיד על הדמעות ומייתי שם הא דאמרו אע"פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו שנאמר שמעה תפלתי וגו' ואל דמעתי אל תחרש ופרש"י אע"ג דרישא דקרא ל' בקשה הוא מ"מ אל תחרש ל' עתיד הוא וה"ק בזאת אני בוטח שאין מדרכך לשתוק ולחרוש על הדמעות כו' ע"ש. שם.

סעיף דעריכה

(ג) לאיוב:    והם שאמרו לו כן מפני שהיה מטיח דברים כלפי השגחת הש"י ומדותיו. שם.

סעיף ועריכה

(ד) מום:    פירוש אע"פ שאין בו אונאת ממון מ"מ ה"ל להודיע והוא דומה לגניבת דעת דאסור אע"פ שאין בו חסרון ממון. שם.

(ה) להודיעו:    בש"ס מסיק דאם היה האורח חביב עליו ובלא"ה היה פותח לו מותר והב"י הביאו ותמה על הטור שהשמיטו. שם.

סעיף זעריכה

(ו) ריקן:    פירוש והוא יודע בו שלא יסוך ומש"ה דוקא אסור מפני גניבת דעת דחבירו יחזיק לו טובה חנם אבל אם היה בו שמן אף שיודע בו שלא יסוך מותר לו לדבר בא וסוך ממנו מפני הכבוד. שם.

סעיף חעריכה

(ז) צף:    בש"ס אמרו דמעשה היה כן וזה שנשתלח לו זימן אורחים דסבר שיש לו שמן כל צרכן לסוף מצא שתחתיו יין ונתבייש וחנק את עצמו. שם.

סעיף טעריכה

(ח) כחדשים:    ז"ל הטור ואין השבח שמשביחין בצבע כמו העילוי שמעלה אותן בדמים אבל חדשים מותר לצבוע כדי ליפותן שבלא"ה הן חדשים וטובים עכ"ל. שם.

(ט) ושמן:    והיינו דוק' במקום שאין המנהג כן אבל אם המנהג של הקצבים לשרותו כדי שיראה לבן ושמן מותר דאינו מאנה בו דהרי הכל יודעין דדרך הקצבים לשרותן וז"ש בש"ס הא דחללי בי טבחי. שם.

סעיף יזעריכה

(י) ולהבין:    הטור מסיים בזה ז"ל וטוב לו לעלות בדמים כדי שלא יצטרך לטרוח ולבררן. שם.

סעיף יטעריכה

(יא) שמרים:    עיין סמ"ע שהאריך בביאור דברי הרמב"ם בזה ע"ש.

סעיף כעריכה

(יב) בשאר:    יש לפרש דר"ל בהנשאר וכאילו אמר אחר שניכה לוג ומחצה מחמת שמרים מקבל עוד בהנשאר שמרים דשמן עכור. שם.