פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך חושן משפט רד י


מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

מי שהיה לו חוב אצל חבירו וא"ל מכור לי מטלטלין אלו בחוב שיש לי אצלך ורצה המוכר יש אומרים שהרי זה כמי שנתן דמים וכל החוזר בו מקבל מי שפרע ויש חולקים:

(ואומרים דאינו קונה אלא בהנאת מחילת מלוה אפילו לא מחל לו לגמרי רק שהרויח לו זמן הפרעון ואמר ליה יקנה לי חפץ שלך בהאי הנאה הוי כנותן לו מעות) (טור בשם הרא"ש):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

שהרי זה כמי שנותן דמים כו':    ויש חולקין והחולקים ס"ל דכיון דאין נותן לו עתה כלום אינו יכול לקנות בו ואפילו היה המלוה עדיין בידו מ"מ כיון דלהוצא' נתן בידו המלוה הרי הוא כאלו אינו ידוע והרמב"ם לא ס"ל הא אלא אף ע"פ שאין בידו המלוה שכבר הוציאה ר"ל כאלו היא בעינה ואם קנה בה קרקע דנקנית בכסף קונה אותו בו קנין גמור ובמטלטלי' עומד בה במי שפרע כמי שנותן לו עתה מעות בעין לקנות בהן המטלטלין או הקרקע וכל א' יש לו ראי' מהגמ' ופלוגתתם הוא דוקא כשהחוב בא מחמת הלואה שהלוה לו אבל אם בא החוב מחמת מכר כבר נתבאר בסי' קצ"ט בטור ובדברי המחבר ס"ב דאפי' הרא"ש מודה דקונין בו אפי' מטלטלין קנין גמור כיון דחוב בזה אינו שכיח לא גזרו חז"ל שמא יאמר נשרפו חיטך בעלייה:

רק שהרויח לו זמן הפרעון:    ל' הטור היא כגון שהגיע זמנו לפרוע והרויח לו כו' ודקדק לומר "שהגיע זמן לפרוע דאז מחשב הנאה גמורה אבל אם עדיין לא הגיע הזמן אף שמרויח לו הזמן יותר לא מחשב בזה הנאה כ"כ ועפ"ר:

ש"ך - שפתי כהן

(ז) מי שהי' לו חוב אצל חבירו עיין בתשו' ר"א ן' חיים סי' קי"ו דף קע"ג ובתשובת רשד"ם סי' שנ"ב:



באר היטב

(יב) חולקים:    היינו כשהחוב בא מחמת הלוא' אבל אם בא החוב מחמת מכר כבר נתבאר בסי' קצ"ט ס"ב דאף הרא"ש מודה דקונין בו קנין גמור אפילו מטלטלין כיון דחוב כזה אינו שכיח לא גזרו משום נשרפו חטיך בעלייה. שם.


(יג) שהרויח:    מל' הטור משמע דאם עדיין לא הגיע זמן הפרעון אף שמרויח לו הזמן יותר לא מחשב בזה הנאה כ"כ. שם ועיין בתשובת ראנ"ח סי' קט"ז ובתשובת רשד"ם סי' קנ"ב.



קצות החושן

(ד) בחוב שיש לי אצלך והוא דעת הרמב"ם פ"ו מהל' מכירה ע"ש במ"ש הרב המגיד דס"ל להרמב"ם דהא דאמרי' בפ"ב דקידושין ושוין במכר שלא קנה אידחי' מהאי סוגיא ר"פ הזהב ויש דמים שהן כחליפין דמי שור בפרה ואינו מחלק בין הנאת מחילה ע"ש אבל החולקין ס"ל דלא אידחי' האי סוגיא דפ"ב דקידושין והאי דפ' הזהב מיירי באומר להדיא בהנאת מחילת מלוה דכה"ג ודאי מהני במקום כסף וחוב הבא מחמת מכר משום דאינו שכיח אוקמה אדיני תורה שקונה במעות ובב"ח סי' קצ"ט הביא בשם הרמב"ן והרשב"א במה שהקשו בהאי סוגיא דדמי שור הרי הוא כחליפין דהא מלוה אינו קונה ומה שתי' דמיירי בהנאת מחיל' מלוה וכת' עלה ז"ל והא ודאי ליתי' דא"כ בחוב שלא מחמת מכר נמי יהא קונה בהנא' מחיל' מלוה ומ"ש זה מזה וכ"כ רבינו בסי' ר"ד להדיא דבהנא' מחיל' מלוה קונה אפילו בחוב שלא מחמת מכר עכ"ל ואינו קושיא דודאי הנאת מחיל' מלוה לא עדיף מכסף ממש וכיון דכסף אינו קונה מדרבנן ה"ה הנאת מחיל' מלוה דלא עדיפא אלא החוב הבא מחמת מכר דהוי מלתא דלא שכיחא אוקמה אדאורייתא בקרקע דנקנה בכסף מהני מחיל' מלוה כיון דהנאה זו כמו כסף ואם אינו בהנאת מחיל' אינו כסף כלל ומקדש במלוה אינ' מקודשת וכן במכר אינו קונה וזה פשוט. וכת' הב"ח בי"ד סי' ש"ך וז"ל והכי נקטינן דאפי' דיעבד דלא עביד אלא חדא או מעות או משיכ' הוי ספק בכור והארכתי בזה בתשו' ואפילו עביד תרוייהו מעות ומשיכ' אלא דלא נתן לו המעות מיד ליד בשעת הקנין אלא שהבטיח ליתן והאמין לו אע"פ שנתן אח"כ אין מעות אלו קונות ואין צ"ל אם הישראל היה חייב לגוי וא"ל פרתך קנוי' לי במעות כך וכך שאתה חייב לי והקנה לו הישראל דפשיטא דאין זה קנין מעות וכל זה נתבאר בתשובתי בס"ד עכ"ל וכ"כ בש"ך יו"ד שם ע"ש. ולפי מה שנתבאר דהנאת מחילת מלוה מהני כמו כסף א"כ ה"ה גבי בכור היכא דהי' הישראל חייב מהני ליה משיכה ושיאמר הרי פרתך קנוי' בהנא' מחיל'. אמנם לענ"ד נרא' דהיכא דאיכא משיכ' ומוכר לו בעד חובו מהני אליבא דכ"ע אפי' אינו אומר בהנאת מחיל' דלפמ"ש תוס' בע"ז פ' השוכר (דף ע"א) דאפי' למ"ד מעות קונות במציא' ומתנ' דליכא מעות לכ"ע במשיכ' ע"ש וכ"כ בהגהת אשר"י פ"ק דבכורות במוכר עובר פרתו דסגי בכסף אליבא דכ"ע כיון דאין לו מה למשוך ע"ש. וא"כ ה"נ במוכר בעד חובו סגי במשיכ' דלא גרע ממציא' ומתנ' כיון דאינו מחוסר כסף וה"ה בזה אינו מחוסר כסף דמוכר לו בעד חובו והרי נתקבל חובו ודוקא היכא שמוכר לו בעד כסף ועדיין לא קיבל את הכסף הרי מחוסר כסף אבל זה המקח אין אלו דמים ואינו קונה אלא בעד חובו והרי מוחל לו חוב וחשיב כאלו קיבל דמיו וכיון דאינו מחוסר כסף קונה במשיכ' גרידא כמו במתנה וזה נראה ודוק:


(ה) שהרויח לו זמן פרעון. ז"ל הטור כתב הרמב"ם אבל אם היה לו חוב עליו כו' ובקרקע כה"ג קנה אבל א"א הרא"ש ז"ל כתב שלא קנה אפי' המעות עדיין בעין דמלוה להוצא' ניתנה כו' אבל אם אמר לו יקנה שדך בהנאת מחילת מלוה קנה ואפי' לא מחל לו כולו אלא הרויח לו הזמן כגון שהגיע הזמן לפרוע והרויח לו הזמן ואמר לו יקנה שדה שלך בהאי הנא' שהרוחתי לך קנה עכ"ל ונרא' דהרא"ש לא קאמר אלא למיקני שדה גופה אבל דמי השדה צריך להחזיר דהא ה"ל רבית קצוצה וכדאמרי' פ' א"נ גבי גלימא דרבית דקנה גלימא ומטעמא שכתבו הפוסקים דמקח הנעשה באיסור קנה ובפ"ק דקידושין (דף ו) במקדש בארווח לה זימנא דמקודשת והוי הערמ' רבית ופי' רש"י דלא הוי רבית קציצ' כיון דלא קץ לה מידי אלא שנתקדש' לו ע"ש והכ' בקנין שדה דאי הוי רבית קצוצה בארווח ליה זימנא ואפי' אחר הלוא' הוי רבית קצוצה וכמ"ש בטור וש"ע י"ד סי' ק"ס. ולדעת תוס' שם אפי' בקידושי אשה כה"ג ה"ל רבית קצוצה אלא שפי' שם דמיירי באיש אחר שנתן פרוטה וכו' ע' שם וא"כ ודאי רבית קצוצה הוי אלא דאפ"ה קונה השדה כמו בגלימ' דרבית דמקח הנעש' באיסור קונה. ולפ"ז נראה דהיינו דוקא בקרקע אבל במטלטלין כה"ג אינו במי שפרע דמקח הנעשה באיסור אינו במי שפרע וכמ"ש הרמ"א בסי' ר"ט סעיף ו' דאם פוסק באיסור כגון עד שלא יצא השער ליתיה במי שפרע וע"ש ומכ"ש הכא דה"ל איסור תורה דליתיה במי שפרע ולזאת תמהני על הרמ"א שכתבו לענין מי שפרע ולענ"ד כה"ג דארווח זימנא הוי באיסור אין בזה משום מי שפרע וז"ב:





▲ חזור לראש