שולחן ערוך חושן משפט קפט א
שולחן ערוך חושן משפט · קפט · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
אין המקח נגמר בדברים שהאומר לחבירו היאך אתה נותן לי חפץ זה ואמר ליה בכך וכך ונתרצו שניהם ופסקו הדמים יכולים לחזור שניהם אפילו היה הדבר בפני עדים ואמרו להם הוו עלינו עדים שמכר זה ושלקח זה הרי זה אינו כלום עד שיגמר המקח כל דבר ודבר כראוי לו קרקע לפי קניינו ובעלי חיים לפי קניינם ומטלטלים לפי קניינם ולאחר שנגמר המקח כל אחד לפי קניינו אין שום אחד מהם יכול לחזור בו אפילו לא היו עדים בדבר:
- הגה: ואפילו מחלו זה לזה אח"כ לא מהני אלא צריכין לחזור ולהקנות זה לזה (תה"ד סי' שי"א וריב"ש סי' תק"י):
מפרשים
אלא צריכין לחזור ולהקנות זה לזה: פי' אם ראובן קנה משמעון שדה או בית בקנין גמור ומחלו זה לזה הקנין אין הקנין נתבטל עד שיחזור שמעון ויקנה מראובן וכ"כ הטור לקמן בסי' רמ"ג בסי"ו ע"ש ועוד כתבו המחבר לעיל בסי' ס"ו סעיף י"ג ע"ש וכן הדין בשכירות ועיין לקמן ר"ס שט"ו:
(א) ולהקנות: פי' הסמ"ע דאם ראובן קנה משמעון בית או שדה בקנין גמור ומחלו זה לזה הקנין אין הקנין נתבטל עד שיחזור שמעון ויקנה מראובן וכ"כ הטור בסי' רמ"ג סט"ז ע"ש והמחבר כתבו בסי' ס"ו סי"ג וכן הדין בשכירות וע"ל ריש סימן שט"ו (עיין בט"ז במה שמפרש דברי הטור ומיישב בזה תמיהת הב"י עליו ע"ש).
(א) ואפילו מחלו זה לזה. כתוב בטור ז"ל ואין המקח מתקיים לקונה כו' אבל אם הי' לו פקדון בידו וכוון לקנות בסכום ידוע שאמר לו ליתן למפקיד לא קנה עכ"ל. והוא תמוה דכיון דחצירו קונה לו והוא ברשותו אמאי לא קנה וראיתי בט"ז שכת' דכאן לא מהני רשותו דהא כתב הרשב"ם פרק הספינה (דף פ"ה) שרשות הנפקד שהחפץ מונח בו הוי רשות המפקיד עכ"ל. ובתשובת מוהרי"ט א"א סי' ס"ה הביא שם א' מגדולי החכמים שרצה לבטל המתנה מטעם זה שכת' רשב"ם דחצר של נפקד אינו קונה דה"ל רשות המפקיד וע"ש שהאריך בביטולו והקשה במה קנה המפקי' רשותו של הנפקד כיון דבעינן כסף או חזקה ועוד תינח היכא שמייחד לו מקום אבל היכא שאינו מייחד לו מקום מאי איכא למימר ועוד הקשה כיון דהמפקיד מקנה הפקדון אם כן נימא חצירו ומתנתו באין כא' דהא לא הוי חצירו אלא כל זמן שהחפץ של המפקיד והוה ליה חצירו ומתנתו כא' כמו שאמרו ר"פ הזורק דגטה וחצירה באין כא' וע"ש מה שכת' לפרש דברי הרשב"ם:
(אמנם) נלענ"ד דאין ראיותיו מכריחות. והוא מאי דקשיא לי' במה קנה המפקיד את רשותו נראה ודאי לדעת הרמב"ם פרק א' ממכירה דקרקע נקנה באכילת פירות וכמ"ש ה"ה שם א"כ ה"נ כיון שנתן לו רשות להניח שם חפציו ה"ל חזקה וקנאו אלא דאפילו לדעת החולקין דסברי דקרקע אינה נקנה באכילת פירות כבר כתבנו בסי' קנ"ג סק"ג בהא דכתבו הפוסקים דבחזקת תשמישין דהיינו סולם ונעיצת קורות דא"צ חזקה וטענה וקשה במאי קנה נהי שמחל לו לתשמיש זה במאי קנה וליהדר ביה ואמרנו שם דהיינו דוקא היכא דבא לקנות גוף הקרקע הוא דאינו נקנה באכילת פירות אבל לאותו תשמיש שמשאילו קונה בשימושו וכמו בשביל של כרמים דנעשה להילוך דקנאו בהילוך ע"ש. ומאי דקשיא ליה היכא דאינו מייחד לו מקום נראה כיון דמעיקרא הכי אושלי לכל דוכתי שיהי' מונח שם חפציו וכה"ג אמרינן בפרק השואל בשאול גרגותני והוא מקום לחפור באר דכרי ליה בכל מקום שירצה ע"ש. וראיה ברורה לזה נראה מהא דפריך ר"פ הבית והעליה וליחזי ברשותא דמאן קיימא וליהוי אידך הממע"ה ומשני שותפין לא קפדי אהדדי ופי' רש"י שותפי לא קפדי אהדדי למיקני רשותא דידיה דאפקורי מפקיר ליה רשותא כל חד לגבי חבריה להניח בו חפציו הלכך אפילו מונח ברשותא דחד לא הוי אידך הממע"ה דברשותיה נמי מנחי דלא קפדי לאושלי חד רשותא לחבריה עכ"ל וכ"כ בנימוקי יוסף שם בשם הרשב"א כיון דשותפין לא קפדי אהדדי ה"ל חצירו של זה וחצירו של זה כחצר של שניהם או כסימטא ומאי אולמיה דהאי מהאי עכ"ל. והוכרחו לזה דאי נימא דשותפין לא קפדי וה"ל כגודרת או כמו בן בנכסי אביו וא"כ מטעם תפיסה מיהת מהני וקושיות הש"ס וליחזי ברשותא דמאן קיימי אינו אלא משום תפיס' וכי משני שותפין לא קפדי ולא מהני תפיסה ע"כ צ"ל דה"ל כחצר של שניהם ומשום דלא קפדי ואושלי חד לחבריה ובמה קנאו וכן היכי דליכא יחוד מקום לחפץ השותפין ע"כ דאפילו כה"ג נמי קנה וכמ"ש וזה ברור) (ומאי דקשיא ליה מחצירו ומתנתו כאחד כהאי דר"פ הזורק נראה דהתם כיון שנותן לה גט כתוב בחצירה אלא דמה שקנתה אשה קנה בעלה אמרינן גיטה וחצירה באין כא' וכן בעבד שם אמרינן גיטו וידו באין כא' אבל אם אמר לעבדו בעל פה הרי את לעצמך לא קנה עצמו בן חורין אפילו למיקניה נפשיה ולא אמרינן ידו ומתנתו באין כא' כיון דעבד קנוי לרבו אינו קונה עצמו בדבור וכדאיתא בפרק השולח דף מ' ולימא ליה באפי תרי זיל ואמרינן עלה ש"מ עבד עברי גופו קנוי ואמאי נימא כיון דמשוחרר הרי אינו קנוי לבעלים דאינו קנוי אלא כל זמן שהוא עבד וכיון דגופו ומתנתו באין כא' לימא דקונה עצמו בדבור בעלמא אלא על כרחך דלא מהני בזה גיטו ומתנתו כא' אלא היכא דנותן לו שטר אבל לא בדיבור בעלמא וה"נ כיון שחצר של הנפקד קנוי למפקיד כל זמן שהוא שלו אינו נקנה לנפקד בדיבור בעלמא ודו"ק ועמ"ש בסי' ר' סק"ה:
עוד שם במוהרי"ט הביא ראיה דאין החצר נקנה לתשמיש עד שיעשה חזקה מהא דאמרינן ר"פ הזורק האי גברא דכתב גיטא לדביתהו כו' אמר רבא לקניה ניהליה להאי דוכתי דמנח ביה גיטא ותיזל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק והתם בתור' שאלה אלמא דצריך קנין חזקה שיקנה הקרקע בשאלה וכן בפ"ק דמציעא גבי ומקומו מושכר לו וע"ש. ואין זה ראיה דהתם חצר אין כאן מתנה אין כאן דאינו נקנה חצר אלא בחזקה אלא דהכא שנותן חפציו בחצר ה"ל חזקה משום אכילת פירות כיון דמשתמש בו ולאותו תשמיש לכ"ע קונה בשימוש וכמ"ש. אבל התם הוא רוצה להקנות לה הגט אבל עדיין הגט אינה שלה וא"כ ליכא חזקה וכן בהאי דמקומו מושכר לו כיון דלא זכו בתבואה עדיין אינו חפצים שלהם ולהכי צריך קנין חצר אבל הכא דהנפקד נותן רשות למפקיד להניח חפציו ברשותו ה"ל החזקה במה שמשתמש בחפציו בחצרו ודו"ק:
אך קשה מהא דאמרינן בע"ז פ' השוכר בהא דתני בא עליה ואח"כ נתן לה אתננה ומוקי לה שם בש"ס דקאי בחצירו דלא מחסרה משיכה וכיון דה"ל חצר דמפקיד היכא קנה לה חצרה ואפשר דמיירי שבא הטלה לחצירה שלא מדעתה דכה"ג לא קנה המפקיד בחצירה. וכן נראה מהא דתנן סוף פרק המפקיד החושב לשלוח יד בפקדון אינו חייב ע"ש והא חצר דגניב' איתרבי לחיוב וא"כ תיקני ליה חצירו. אלא מוכח דחצר דמפקיד הוא. אמנם לפי מה שנראה מלשון רש"י ר"פ הזורק דאפילו חצר דגנב אינו אלא ע"י מעשה וגבי חשב לשלוח יד ליכא מעשה ע"ש לשון רש"י וז"ל גגו וחצרו כגון שנכנסה לחצירו ונעל בפניו עכ"ל ומשמע דאם נכנסה ממילא לחצירו ואמר לגוזלו אינו מתחייב ואפילו חישב לקנותו בחצירו ומכ"ש בחשב לשלוח יד בפקדון דלא נעשה גזלן במחשבה וע' מוהרי"ט חלק ח"מ סי' פ"ח:
(אמנם) קשה מהא דאמרי' ר"פ המפקיד בשלם ולא רצה לישבע דקונה כפילה משום דנעשה כאומר לו לכשתגנוב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו א"ה אפילו גיזותיה וולדותיה נמי ומשני שבחא דאתי מגופא לא אקני איכ' דאמרי אמר רבא נעשה כאומר לכשתגנוב ותרצה ותשלימני הרי פרתי קנויה לך סמוך לגניבת' מאי בינייהו א"ב דקיימא באגם ומשמע דאם עומד בחצר דנפקד סמוך לגניבה קונה לו חצירו ואמאי הא לפמ"ש רשב"ם נפקד לא קנה מן המפקיד בחצירו דחצר דמפקיד הוי ונראה כיון דנעשה בשעת משיכת הפרה כאומר לכשתגנוב ותרצה ותשלמני פרתי קנויה לך סמוך לגניבה וה"ל כמפרש בשעת פקדון שבשעה הסמוך לגניבה יוצא מתורת פקדון לתורת מקח ולא הוי אלא כמפקיד לל' יום דאחר ל' יום הדרא חצר למריה קמיה אבל היכא דנותן לו סתם בתורת פקדון הרי הוא לעולם בתורת פקדון עד דמהדר ליה וכי אמר לו אחר כך יהי' קנוי לך לא קנה בחצר דחצר דמפקיד הוי עד דמהדר ליה וחצירו ומתנתו לא שייך בזה כיון דאינו אלא בדיבור בעלמא וכמ"ש. וניח' בזה ליישב לשון רש"י ר"פ המפקיד שם בהא דאמרו נעשה כאומר לו כו' סמוך לגניבה ופרש"י נעשה כאומר לו משעת משיכה ע"ש. ולכאורה קשה דלמא הך נעשה כאומר לו הוא בשעה הסמוך לגניבה וכן מפרש לה שם בשטה מקובצת וע"ש מוהרש"א מ"ש בזה ולפמ"ש ניחא דלא מהני חצירו אלא אם נעשה כאומר לו בשעת משיכת הפקדון אבל אחר כך כשאומר לו לא מהני דחצר דמפקיד הוא עד דמהדר ליה ואי קשיא הא קשיא מהא דתניא פרק ב' דקידושין דף מ"ז האומר לאשה התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר ממנו שוה פרוטה מקודשת ע"ש וכי נשתייר מאי הוי במאי מקדשה כיון דמחסרה משיכה וחצירה אינו קונה בחצר דמפקיד הוא וצ"ע ובדק הבית הגיה בדברי הטור אבל אם הי' פקדון ביד אחרים ע"ש ובזה ודאי לא קני עד שישכור מקומו. ומשמע בדבריו דאם הי' פקדון בידו ודאי קני ליה חצירו אלא דכבר כתבנו דמל' רש"י ר"פ הבית והעליה ומדברי הנ"י בשם הרשב"א שם דשותפין כיון דלא קפדי ה"ל חצר של שניהם א"כ מכ"ש חצר דנפקד דלא קפיד נגד המפקיד כיון דאושלי' להאי חצר וצ"ע: