שולחן ערוך חושן משפט קפד ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קפד · ב
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
ראובן שקנה שדה משמעון ואמר ליה ללוי קניתי אותה וכתב שטר מכר בשם לוי וחזר ראובן ואמר לשמעון לעצמי קניתיה חזור וכתוב שטר מכר בשמי אין כופין את המוכר לכתוב לו שטר אחר בשם ראובן ואם התנה עמו מתחלה ואמר ליה לעצמי אני קונה וזה שאכתוב שטר בשם לוי כדי שלא ידעו בי שאני הוא הקונה הרי זה כופהו לכתוב שטר אחר בשמו ולא עוד אלא אפילו לא אמר כן למוכר אלא שאמר לעדים תחלה בפני המוכר יש לכם לכתוב לי שטר אחר על שמי כופין אותו לכתוב שטר אחר על שמו:
- הגה: ואם קנה קרקע תחלה על שם לוי אע"פ שלוי לא עשהו שליח אם קנה במעות לוי לא יוכל לחזור בו (הגהות מרדכי פ"ד דמציעא):
מפרשים
אין כופין את המוכר: עפ"ר שם מפורש דמיירי אפי' אומר טעם למה כתב תחלה בשם לוי משום שהוא איש תקיף ואם יצאו על השדה מערערי' יראה השטר ששל לוי התקיף הוא וייראו ממנו אפ"ה לא מהני כל שלא התנה מתחלה:
אפילו לא אמר כן למוכר: פירוש לא אמר ליה שע"מ כן קונהו:
אלא שאמר לעדים כו': ע"ל ס"ס ס' שם כ' הטור והמחבר בסעיף כ"ו [ט'] האי דינא לענין שטר הלואה ושם כתב ג"כ הדין אם בא לוי ואומר שבמעותיו קנה ראובן ע"ש:
לא יוכל לחזור בו: פירוש המוכר וז"ל הגמ"ר ואח"כ רצה שמעון המוכר לחזור בו אינו יכול לחזור אע"פ שעשה בלא הרשאת לוי ולא עשאו שליח ואם טען השליח דקנה במעותיו הדין ביניהן כן הוא שם:
(ב) ואמר לשמעון לעצמי קניתיה כו' ע"ל סי' ס"ט ועיין בש"ג פ' הגוזל קמא ובבה"ת שער צ"א:
(ג) לא יוכל לחזור בו. והב"ח הגיה ל' מור"ם וכלל כוונת מור"ם כמ"ש בסמ"ע בשם הגהמ"ר:
(ג) וחזר: ע"ל סי' ס"ט ועיין בש"ג פ' הגוזל קמא ובבעה"ת שער נ"א שם.
(ד) עוד: (עיין בט"ז מה שמפרש ומבאר בזה וכת' דנ"ל להלכה שאין כח לכוף להמוכר לכתוב שטר אחר כי אם בתרווייהו שהיה גילוי מלתא וגם תנאי אלא שהתנאי מהני אפילו לא אמרו אלא בפני עדים ע"ש).
(ה) לכתוב: ע"ל סוף סימן ס' דכת' הט"ו האי דינא לענין שטר הלואה ושם מבורר ג"כ הדין אם בא לוי ואומר שבמעותיו קנה ראובן ע"ש. סמ"ע.
(ו) לחזור: פירוש המוכר. וז"ל הגמ"ר ואח"כ רצה שמעון המוכר לחזור בו א"י לחזור אע"פ שעשה בלא הרשאת לוי ולא עשאו שליח ואם טען השליח דקנה במעותיו הדין ביניהן כן הוא שם עכ"ל הסמ"ע והש"ך כת' דהב"ח הגיה בדברי הרמ"א ע"ש (והט"ז טרח לישב ולבאר דברי הרמ"א ע"ש באריכות וסיים דבריו ז"ל ולפי הנראה שאין להוציא דבר הלכה מתוך הג"ה זו כי היא סתומה ואין לה ביאור ע"כ).
(א) על שם לוי. עט"ז שכת' שאין להוציא דבר הלכה מתוך הגהה זו כי היא סתומה ואין לו ביאור ודברי הגה' מרדכי שהם דברי בעל העיטור ג"כ צריכה ביאור וע"ש בש"ך דמפרשה לפי דרכו וז"ל העיטור שאלה לרבינו חפני כיון דקי"ל דבעינן מקנה מלוקח ראובן דזבין ארעא משמעון על שם לוי ולוי לא הרשהו וכת' על שם לוי שהיה במרמה וכיון שראה שמעון שלא בא לוי חזר בו מפני שלא הקנה לו כלום מהו והשיב שאינו יכול לחזור כדמוכח מהא דאמרינן הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור ומהאי מוכחא דאין שמעון יכול לחזור בו אע"פ שלא הרשהו ולא עשאו שליח ואם בא לוי ואמר במעות קנה הדין ביניהם עכ"ל. והוא מועתק במרדכי אלא ששינה קצת כמ"ש בט"ז וכת' לפרשה ז"ל דהא דאמרינן בגמרא הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור ופירשו בתחל' הסוגיא אין הלוקח יכול לכוף לחבירו שיחזור וימכור לו דמשמע עכ"פ קנה חבירו וקשה במאי קנה אי בק"ס כו' הא לוי לא שויא שליח כו' דאימר לא איצטריך ליה למיזבן ארעא וכ"כ רמ"א בסי' קצ"ה וע"כ צ"ל דמיירי שנתן לו השליח המעות דכאן לא בעינן דעתו כמ"ש רבינו בסי' ק"ץ אלא דצריך שיאמר אח"כ שדך קנויה לי במה שנתן לך פ' ופשוט שזה לא מהני בק"ס כו' שכבר הדר סודר למריה משא"כ במעות כו'. ועפי"ז יתפרשו דברי העיטור כיון דבעינן מקנה מלוקח ר"ל כליו של קונ' א"כ אם לוקח ראובן בלי הרשאת לוי ושמעון המוכר רוצה לחזור כיון שרואה שלא בא לוי ומרגיש שלא עשאו שליח כו' והשיב שמתוך הגמרא דלעיל מוכח שקנה לוי וכמ"ש והיינו ע"כ במעות כמ"ש בסמוך ואשר"י מסיים כאן ואם לוי יבא ויאמר במעות קנאה ראובן ובזה א"צ דעת הזוכה כו' וע"ז כ' הדין ביניהם שידרשו אח"ז אם האמת כן שקנאה במעות כן הוא פי' דברי העיטור והגהת מרדכי בלי ספק ורוח אחרת כמו שעלה על דעת הגאונים רמ"א וסמ"ע בזה וע"ש:
והנה אם אמנם לכוונת הרמ"א והסמ"ע לא ירדנו גם בפי' הט"ז לא הונח לנו דלפי פירושו הוסר שאלת רבינו חפני אם קנאה לוי לפי שלא עשאו שליח והעלה שקנאו אם קנאו במעות ובאופן שיאמר לו אח"כ שדך קנויה לי במה שנתן לך ראובן וכיון שכבר חזר שמעון משהרגיש שלא בא לוי ודאי תו לא מהני מה שאומר לו אחר כך שדך קנויה לי במעות שנתן ראובן דכיון דבשעה שנתן ראובן המעות לא קנה לוי כיון שלא עשאו שליח ורוצה לקנותו עכשיו במה שאמר שדך קנויה לי והרי המוכר חוזר בו וכה"ג בקידושין ובמכר אינו קונה אם חוזר בו וזה פשוט. וגם בזה דכ' הט"ז דפירשו בתחלת הסוגיא דאין כופין אותו למכרו ללוקח משמע דקנה חבירו ונפלאתי בזה שם בגמרא הכי איתא בפ' הגוזל (דק"ג) ת"ר הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור ואם אמר ע"מ כופין אותו למכור מאי קאמר אמר רב ששת הכי קאמר הלוקח שדה בשם ר"ג אין כופין אותו ר"ג למכור ואם אמר לו ע"מ כופין אותו ר"ג למכור מכלל דמקני קניא ליה לימא פלוגתא דבני מערבא דאמרי וכי מי הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעל המעות אי משום הא לא קשיא כגון דאודעי' לבעל שדה ואודעי' לסהדי כו' ע"ש. והבין הט"ז דהא דאמרי' מכלל דמקני קני' ליה היינו לר"ג וזה ודאי ליתיה דר"ג מעולם לא קנאו ולא עשאו שליח כלל לקנותו אלא דאמרו מכלל דמקני קני ליה היינו ללוקח ?וני מי הודיעו למוכר כיון שאמר בשם ר"ג לא כיון המוכר לזה הלוקח אלא שהקונה רוצה שטר מר"ג למכור לו שלא יבואו יורשי ר"ג ויתבעו ממנו. ולפי מה שהבין הט"ז א"כ מאי פריך לימא פלוגתא דבני מערבא דהא אודעי' למוכר בשם ר"ג ופשט הגמרא לימא מקני קני' ליה היינו ללוקח וכמ"ש וכבר כתבנו מזה בסי' קפ"ג סק"ה על קושיות הש"ך שם שהונח בצ"ע וגם הוא הבין קושיות הש"ס מכלל דמקני' קני' ליה היינו לר"ג ותמיהני על המאורות הגדולים הט"ז והש"ך מה ראו על ככה ובדרך הזה יתפרשו דברי רבינו חפני ראובן דזבין ארעא משמעון על שם לוי ולוי לא הרשהו וכ' שטר על שם לוי שהי' במרמה והיינו שקנה לעצמו אלא שכת' השטר על שם לוי במרמה כדי להטיל אימתו על המערערין וכיוצא ובמרדכי בהעתק' השאלה הנז' כת' במקום במרמה תיבת במכירה והעיקר הוא כגי' במרמה וכמ"ש וכיון שראה שמעון שלא בא לוי חזר בו באומרו שלא הקנה אותו לזה אלא ללוי וכיון שלוי לא קנאו אינו רוצה למוכרו לראובן כיון שלא הודיעו. והשיב שמעון אינו יכול לחזור וקנה ראובן וכדמוכח מהא דאמרי' הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור ומכלל דמקני קני' ליה והיינו לזה שנותן המעות והוא הקונה האמיתי ואע"ג דמוקי התם באודעי' למוכר והיינו לבני מערבא דסברי דצריך הודעה אבל לדידן דלא ס"ל כבני מערבא אלא כר' יוחנן שם דאין צריך הודעה למוכר ומשום דכוונת מוכר לבעל המעות וכמבואר אצלנו באורך סי' קפ"ג סק"ה ע"ש א"כ אפי' לא אודעי' למוכר קנה הלוקח האמיתי שנתן המעות ומש"ה שמעון אינו יכול לחזור ואע"ג דאמר לו בשם אחר ולא אודעי' שקנה לעצמו וסיים בתשו' הנז' ואם בא לוי ואמר במעותיו קנה וכן ראוי להיות הגירסא וכן הוא במרדכי תיבת במעותיו ורוצה לוי בגוף המקח באמרו שעשאו שליח לקנות ונתן לו מעותיו והקונה מכחישו הדין ביניהם והיינו דשמעון המוכר כבר מכר לזה או לזה וא"י לחזור אלא שהדין ביניהם בין ראובן ללוי דהיינו שבועה לזה או לזה וזה פשוט וברור בכוונ' בעל העיטור: