שולחן ערוך חושן משפט קעו ח
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קעו · ח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
השותפין שומרי שכר הן שאם נגנב או נאבד מהשותפות ברשות אחד מהם חייב באחריותו בד"א בזמן שכל אחד מתעסק בשותפות זמן ידוע ונגנב לו בזמן שנתעסק בו:
- הגה: ודוקא שהתנו כן מתחלה אבל אם א' אינו מחוייב להתעסק רק עושה מנדבת לבו אינו חייב בשמיר' השותפות ולא הוי רק כשומר חנם (הגהות אלפסי פרק חזקת):
אבל אם התחילו להתעסק ביחד אפי' אם אח"כ נתעסק בו כל אחד לבדו פטורים דשמירה בבעלים היא (ואם חייב בפשיעה ע' לקמן סוף סי' רצ"א) ואם מתחלה נתעסק בו אחד לבדו ואח"כ נתעסקו בו שניהם ביחד ונגנב הראשון חייב שלא היה השני עמו במלאכתו כשהתחילה שמירתו והב' פטור שהראשון היה עמו במלאכתו כשהתחילה שמירתו:
- הגה: חלקו השותפות לגמרי ונשאר ביד א' מהן לפרוע לעכו"ם ואבדו או נגנבו ממנו אין חבירו חייב לשלם לו ההפסד אבל אם נשאר ג"כ לשני מן השותפות הוי שמירה בבעלים וההפסד על שניהם (מהרי"ק שורש קי"ד):
מפרשים
שומרי שכר הן: דכל אחד עוסק ומשמר חלק חבירו בשכר שגם חבירו יתעסק וישמור את חלקו ומה"ט אמרי' דהיינו דוקא שהתנו כן מתחלה וכמ"ש מור"ם בהג"ה דאז ה"ל כשכרו זא"ז בתחלת השותפות:
אפי' אם אח"כ נתעסקו כו': דהא דפטר רחמנא להשומר כשהוא עמו במלאכתו היינו כשהוא עמו בתחלה ואף שאינו עמו בשעת גניבה אבל אם לא היה עמו במלאכתו בתחלה אף אם היה במלאכתו בשעה שנגנב או נאנס אינו פטור אלא חייב כל חד לפי דינו וכמ"ש לקמן ס"ס רצ"א ועפ"ר:
ואם מתחלה נתעסק בו א' לבדו: גירסא זו עיקר ולא כמ"ש בטור ז"ל ואם מתחל' נתעסקו בו "כל אחד לבדו כו' דז"א דאם נתעסקו בו כל א' לבדו ה"ל שניהן שוה בחיוב ובפטור השמיר' כשאח"כ עסקו ביחד ועפ"ר מ"ש ישוב ל' הטור:
הראשון חייב כו': בפרישה כתבתי דכשנגנב בשעה שנתעסקו שניהם ביחד אזי אינו חייב הראשון אלא רביעי' מהסך דבשעה דנתעסקו בו יחד השמירה הי' מוטל על ב' בשוה אלא שהשני פטור מגנבה בהחצי שהיה מוטל עליו שמירתו אבל עכ"פ על הראשון לא היה מוטל אלא שמירת החצי' ומאותו החציה החצי שלו וחצי השני דהיינו רביעית מכולו עליו לשלם לחבירו אבל אם אחר שעסקו ביחד ונפרדו זה מזה וחזר ושמרו הראשון ונגנב מידו אזי ודאי חייב לשלם לחבירו חצי שלו מכולו ואם נגנב בשע' שעסק בה השני אח"כ לבדו פטור בכולה מחבירו וק"ל ועמ"ש עוד מזה בפרישה:
(טז) ולא הוי רק שומר חנם כו' דין זה ליתא ואשתמיטתיה למור"ם התוס' והרא"ש ריש פ' שור שנגח ד' וה' וה"ר אפרים ובעל המאור ונ"י בשם הרמ"ה וברטנור' שם דכתבו גבי תפסו ניזק לר"ע דאמר שותפי הוי אינו חייב כשהזיק אלא כפי חלקו שיש לו בו וכ"כ האגודה שם והטור לקמן ס"ה ת"א בשם ר"י והרא"ש וכ"פ מהרש"ל שם וגם הרב גופיה מביא סברת ר"י והרא"ש לק' ס"ס ת"א ואפילו החולקין שם י"ל דמודו הכא דדוקא שתפסו בע"כ של מזיק א"כ מסתמא קבל שמירת כולו עליו משא"כ הכא ואף שבסמ"ע לקמן ס"ס ת"א חילק בין נזקין לאבידה דבריו לא נהירין כלל וכמ"ש שם אלא דהעיקר אפי' ש"ח לא הוי וכ"כ בעל המאור שם והמרדכי פ' חזקת הבתים להדיא דדוקא כשאמר שמור לי ואשמור לך אבל כששמר א' בסתם אפילו ש"ח לא הוי ומביאים ראי' משור שהזיק לר"ע דאע"ג דהוי שותפי אינו חייב רק על חלקו וגם באשר"י ר"פ ש"ש ד' וה' כתב גבי שור שתפסו ניזק לר"ע לא נעשה שומר רק מחלקו דהוי כמו חפץ ששוה ר' שלפעמים זה שומרו ולפעמים זה שומרו ולעולם אחריותו על שניהם עכ"ל וגם מה שהוציא הרב כן מהגהות אלפסי אינו מוכרח כ"כ ע"ש ואפילו ס"ל הכי יחיד הוא נגד כל הנך רבוותא שהבאתי ודוק ושוב ראיתי בתשו' מהר"ם אלשקר סי' ד' כ"כ בשם מהר"ם דשותף הוי שמירה בבעלים ופטור אפילו מפשיעה ולעולם לא הוה כש"ש אלא כשא"ל בפירוש שמור לי היום ואשמור לך למחר כו' וכן מצאתי בתשובת שאלה כמדומה לי שהיא להר"י אף כו' אלא שכתב אח"כ ע"ז וז"ל ואין נראה כן מדברי שאר המפרשים ז"ל והמחברים כו' עד נקטינן דלדברי כולם כו' עד וכ"ש בפשיעה עכ"ל ואין דבריו נ"ל דודאי דברי מהר"מ ברורים ועיקר בש"ס מדפריך ואמאי שמירה בבעלים הוא ומשני דא"ל שמור לי היום ואשמור לך למחר דמסתמא ה"ל שמירה בבעלים עד דא"ל בפירוש שמור לי היום ואשמור לך למחר (וכן מצאתי בבעל העיטור באות שותף דף כ"ו ע"ד וז"ל ונעשים ש"ש זה לזה ודוקא שא"ל שמור לי היים ואשמור לך למחר הא לא"ה מסתמא שמירה בבעלים היא עכ"ל) ומ"ש מהר"ם אלשקר ואין נראה כן מדברי שאר מפרשים ז"ל והמחבר כו' ליתא וכמו שאבאר (ולפע"ד אישתמיטתיה כל הנך פוסקים שהבאתי שסוברים כמהר"מ) והמחברים שכתבו סתם דשותף כש"ש הוא לא ידעתי מאן נינהו וכל המחברים שכתבו סתם דשותף כש"ש כתבו בצדו דהיינו כשא"ל שמור לי היום ואשמור לך למחר ואפילו ימצא שום מחבר שלא כ"כ בצדו אין ראיה דלא עדיף דברי אותו מחבר מדברי שמואל בש"ס דקאמר בסתמא השותפים נעשו ש"ש זה לזה ואפ"ה מפרשים להש"ס דהיינו דוקא בדא"ל שמור לי היום ואשמור לך למחר וכן כתב ר"י נ"ל ח"ב שותפים שאמרו שמור לי היום ואשמור לך למחר נעשו ש"ש זה לזה ואינה שמירה בבעלים עכ"ל וגם דעת הטור וש"ע כן וכמו שפי' הר"ב בהג"ה ומה שכתב וכ"כ הר"מ מקוצי ז"ל ואם יטעון השותף כו' אינו ראייה דז"ל הר"מ מקוצי בסמ"ג עשין פ"ב ריש דף קכ"ח ואם יטעון השותף מאורע שאירע בממון השתוף הרי דינו כש"ש להתחייב בגניבה ואבדה ולהפטר מן האונסין דאמר שמואל בפ' חז"ה השותפין נעשו ש"ש זה לזה ודין ש"ש וחיובן ופטורן ביארנו בה' שכירות עכ"ל ובהל' שכירות בסוף עשין פ"ט כתב האומר לחבירו שמור לי ואשמור לך ה"ז שמירה בבעלים אמר שמור לי היום ואשמור לך למחר כו' נעשים ש"ש זה לזה עכ"ל וא"כ ממילא נשמע דמ"ש בעשין פ"ב היינו דומיא דמ"ש בה' שכירות וכן מ"ש הרא"ש בתשובה יש לפרש כן דלא עדיפי דברי הרא"ש בתשובה מדברי שמואל וכמ"ש לעיל וכן ממ"ש הגאונים גבי שותף שמכר באשראי כו' אין ראיה דמיירי נמי בענין שהי' השותף מחויב להתעסק זמן ידוע ואח"כ יתעסק חבירו זמן ידוע או אפשר דמכר באשראי הוא כמזיק בידים ולישנא דפשיעה הוא דנקטו ר"ל פושע ומזיק וכה"ג אשכחן טובי בדברי הפוסקים דפושע ר"ל מזיק ומ"ש וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' שלוחים כו' עיינתי שם ולא מצאתי שום משמעות ואדרבה נראה לי להוכיח שדעת הרמב"ם כמהר"מ שהרי לא הזכיר כלל בחבורו הך דשמואל דהשותפים נעשו ש"ש זה לזה אלא ודאי משום דקשיא ליה קושית התוס' שהקשו פ' חז"ה מאי קמ"ל שמואל הא מתני' היא בפרק האומנים שמור לי ואשמור לך ש"ש ואע"ג דהתוס' תירצו דשותף גרע טפי ל"נ להרמב"ם לתרץ כן אלא ס"ל דאה"נ דשותף דינו כשאר אדם ומשום אידך נקט לה השותפין מחזיקין זה ע"ז ומעידים זה ע"ז ונעשים ש"ש זה לזה ולכך לא הזכיר הרמב"ם דין דשותפים נעשו ש"ש זה לזה בחבורו לפי שסמך עצמו אמ"ש ר"פ י' מהלכות שכירות כל האומר לחברו שמור לי ואשמור לך ה"ז שמירה בבעלים א"ל שמור לי היום ואשמור לך למחר כו' כולן נעשו ש"ש זה לזה עכ"ל וא"כ ה"ה בשותפין דאין נראה לחלק כלל בין שותף לשאר אדם כנ"ל ברור דעת הרמב"ם ומ"ש דכ"ש דכפי מה שנראה מתשובותיו כו' חוץ מכבודו לא דק דמעולם לא עלה על דעת הרמב"ם בתשו' לפרש פי' זר שאין לו מקום בתלמוד כלל גם הוא נגד כל המפרשים ונגד דברי עצמו וכמ"ש מהר"מ אלשקר גופיה אלא דברור דחסר תיבה אח' בתשובתו וכך צ"ל אין דנין בהם דין שמור לי ואשמור לך ואין זו אלא שמירה בבעלים עד שיאמר כו' וא"כ אדרבא דברי הרמב"ם בתשובה ממש כמהר"מ וכמו שהוכחתי ג"כ מדעתו בחבורו גם מ"ש מהר"מ אלשקר שם ראיה מתשוב' ה"ר שמעון דיראן ז"ל אינו ראי' למעיין שם מכל הנך טעמי שכתבתי ואפי' תמצא שום פוסק דס"ל כן בטל הוא נגד כל הנך פוסקים שהבאתי לעיל דבר הם ועיקר בש"ס וכמ"ש וגם ממה שהקשו התוס' פ' ח"ה מאי קמ"ל שמואל מוכח כן דאל"כ לק"מ דהרי שמואל אשמועינן דשותפים הוי ש"ש אפי' בסתם א"ו כדאמרן שוב ראיתי בדברי ר"י טראני סי' קכ"ג מביא דברי מהר"ם אלשקר ופסק כמותו ולא הרגיש בכל מ"ש גם ראיתי שם שמקש' דברי מהר"מ אהדדי ומביא תשובת מהר"מ (דפוס קרימונ' סי' י"ב וט"ז) דמשמע כמ"ש מהר"מ אלשקר בשם מהר"מ ואעפ"כ פקפק על מהר"מ אלשקר מ"ש בשם מהר"מ שהן הן דברי המרדכי שחלק על מהר"מ ומתוך כך נכנס בחלוקים דחוקים ליישב דברי מהר"מ דלא ליסתרו אהדדי ולפע"ד כל מה שטרח בחנם טרח דהדבר פשוט מ"ש מהר"מ אלשקר בשם מהר"ם הוא במרדכי בשם מהר"ם ומ"ש במרדכי שם ולא נראה דמאחר שלא א"ל בפירוש כו' הוא ל' מהר"ם עצמו ולא ל' המרדכי ומ"ש בתחלה במרדכי או' רבינו מאיר דל"ד דא"ל שמור לי וכו' יש ט"ס וכך צ"ל או' ר"מ די"א דל"ד כו' וכן הביא בתשובת מהר"ם אלשקר בשם י"מ גם במרדכי א' מצאתי מוגה או' רבינו מאיר מורי אמר דל"ד כו' או צ"ל או' ר' משה וכן הביא במהרי"ק שורש קנ"ה ל' המרדכי רבינו משה ע"ש וראיה שזה שכתוב במרדכי שם ולא נראה מאחר כו' הוא ל' מהר"ם עצמו שהרי כ' ושוב בלמדי בק"ק בפני ה"ר יצחק מווינא וזה פשוט שהמרדכי לא היה תלמיד ר"י מורנא רק מהר"ם היה תלמידו של הר"י מווינא כידוע למישבקי קצת בשלשלת יחוס שלהם הלכך אין לנו אלא דברי מהר"ם כפי מה שהביאם מהר"ם אלשקר וכמ"ש וכן עיקר עיין בתשובת מהר"ם מינץ סי' נ"ט ובתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' ק"ח ובתשובת מהרשד"ם סי' קכ"ז:
(יז) ואם מתחלה נתעסק בו א' לבדו. גירסא זו עיקר ולא כמו שאיתא בטור כל אחד לבדו כו' כ"כ הסמ"ע ס"ק כ"ה ובתשובת מהרא"ן ששון סי' מ"ז מיישב גירסא זו בדוחק ע"פ התוס':
(יח) הראשון חייב. עיין בסמ"ע ס"ק כ"ו ודבריו צ"ע ועיין לקמן ס"ס ת"י:
(יט) חלקו השותפות כו'. עיין בתשובת מהרא"ן ששון בזו:
(כג) שכר: דכל אחד עוסק ומשמר חלק חבירו בשכר שגם חבירו יתעסק וישמור חלקו ומה"ט כת' הרמ"א בהג"ה דדוקא שהתנו כו' דאז ה"ל כשכרו זא"ז בתחלת השותפות. סמ"ע.
(כד) חנם: והש"ך כתב דדין זה ליתא דאשתמיט מהרמ"א דברי התוספות והרא"ש ושאר הרבה גדולי הפוסקים דס"ל דאפילו שומר חנם לא הוי והביא תשובת מהר"מ אלשקר סי' ד' שגם הוא כ"כ ע"ש באורך ועיין בתשוב' מהר"מ מינץ סי' נ"ט ובתשובת רש"ך ס"ב סי' ק"ח ובתשובת מהרשד"ם סי' קכ"ז ובתשובת מהרי"ט סי' קכ"ג ובמהר"א ששון סי' מ"ו ופני משה ח"א סי' נ"ט ומהר"י צהלון סי' קל"ה.
(כה) ביחד: (פירוש בשעה אחת אף שכל אחד מתעסק בביתו וזה מוכח ג"כ ממ"ש אח"כ נתעסק כל אחד לבדו וע"כ היינו לבדו בשעה מיוחדת דבשעה אחת רק שהוא זה שלא בפני זה פשיטא דאכתי הוי שמירה בבעלים (ט"ז).
(כו) הראשון: עמ"ש הסמ"ע לחלק בזה דהש"ך כתב עליו דדבריו צ"ע וע"ל סוף סימן ת"י (וכן השיג עליו הט"ז ע"ש וכתב עוד הט"ז שנשאל בראובן ששכר סוס משמעון על חדש אחד ואחר יום אחד שכר את שמעון עצמו עם כל הסוסים שלו על ב' חדשים ויהי בהיותם בדרך נגנב הסוס ששכר מתחלה והשיב דפטור ראובן דאע"ג דהתחלת השכירות הי' שלא בבעלים מ"מ כיון שאח"כ הי' שכירות מחדש בבעלים מפקיע שכירות הראשון וא"ל ממ"ש כאן דהראשון חייב כיון שההתחל' הי' שלא בבעלים שאני הכא דיש כאן שכירות חדש שסוס האחד לא שכר רק על חדש אחד ודמיא למ"ש בפרק השואל וכתבו הטור בסי' שמ"ו דאם שכר פרה מאשה ונשאת לו דאתיא שאילה בבעלים ומפקיע השכירות שלא בבעלים וה"נ דכוותיה עכ"ל.
(כז) חלקו: והט"ז תמה על פסק זה והניחו בצ"ע ע"ש).
(ה) דשמירה בבעלים הוא מעש' בא לידינו בשותפין בעסק גיבעלי' שהתנו בתחלת השיתוף שיעסוק כל א' בחדשו ונגנב ממעות שותפות אצל א' מהשותפין בחדשו ובתחלת השותפות הי' בעלים עמו אלא שכבר כלתה השאילה בבעלים קודם שבא לידו ממעות הגיבעלי' ונסתפקתי אי אזלינן בתר משיכת השומר וכשבא לידו מעות השותפו' כבר כלתה לה השאיל' בבעלים ונתחייב בדין השומרין או בתר התחלת קבלת השמירה ואז הי' שאילה בבעלים שהי' שומר שלו באיזו חפץ. והנה ראיתי מתוך תשו' מוהרי"ט דכל כה"ג ה"ל שמירה בבעלים ופטור ע"ש ח' ח"מ סי' א' מ"ש בדברי הראב"ד פ' כ"ה מאישות על מ"ש הרמב"ם דאשה ששברה כלים בעת שעשתה מלאכתה בתוך ביתה דפטורה דאינו מן הדין אלא תקנה כו' וכ' עלה לא מן השם הוא זה אלא מפני שהוא שמירה בבעלים שהוא שכור לה בכל שעה והקש' שהרי אין הבעל שכיר בכל שעה וע"ש ז"ל ונרא' לקיים דברי הראב"ד כיון שבשעה שנכנסה היה בחיוב שמירת הבית שהוא בשעת נישואין באותו שעה שכיר הוא לה שעדיין הי' צריך לעשות צרכי' ואפי' אם אחר שעשה צרכי' כלתה שכירתו מ"מ אחר שעה ראשונ' אזלינן וכו' ואפי' אם נאמר שכלים אלו לא הי' שם באותו שעה מ"מ חיוב שמירתן לא נתחייבה בעת הבאתו אלא מעת שנשאת לו נתחייב ובאותו שעה שאול הי' אצל' עכ"ל וא"כ ה"נ דכות' בשותפין הנז' שלא נתחייב בשמיר' בעת הבאת המעות אלא בתחל' השיתוף נתחייב כל א' להתעסק מידי חדש בחדשו ובתחל' השיתוף הי' שאול' בבעלים ופטור: