שולחן ערוך חושן משפט קעד א

האחין או השותפין שבאו לחלוק השדה וליטול כל אחד חלקו אם היתה כולה שוה לגמרי חולקין לפי המדה בלבד ואם אמר א' תנו לי חלקי מצד זה כדי שיהא סמוך לשד' אחר שלי ויהיה הכל שדה א' שומעין לו וכופה אותו על זה שעיכוב בדבר זה מדת סדום היא

(וי"א דאין שומעין לו אלא צריך להעלות בדמים עד שיתרצו חביריו) (טור בשם הרא"ש) ויש אומרים דהוי ספק וכל דאלים גבר (מרדכי סוף פ"ק דב"ב בשם מהר"ם) אבל אם היה חלק ממנה טוב או קרוב לנהר יותר או קרוב לדרך ושמו אותה היפה כנגד הרע ואמר תנו לי בשומא שלי מצד זה אין שומעין לו אלא נוטל בגורל אמר להם תנו בשומא שלי מצד זה חצי מדתה מהצד הרע וטול אתה מהצד הטוב כדי שיהא חלקי סמוך לשדה שלי שומעין לו:

הגה: היו בכאן שני שדות האחד אומר לחלוק כל שדה ושדה והאחד אומר לחלוק שדה כנגד שדה שומעין לזה שאומר לחלוק שדה כנגד שדה ודוקא ששתיהן שוות ואין נפקותא בחלוקת השדות לחצאין אבל אם האחד טובה בשום צד או שאחד יש לו מצר אצל השדות חולקין כל שדה לשנים (טור ס"ג):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

אם היו כולן שוה לגמרי: מפני שיש כמה מיני שבח זע"ז בעידית וזבורית או בית השלחין ובית הבעל או סמוך לנהר או סמוך לדרך וכמ"ש בסמוך ומ"ה דקדק וכתב שהיה שוה לגמרי:

חולקין לפי המדה בלבד: פי' וא"צ להעלות האחד שאומר תנו לי חלקי מצד שדה שלי וכדמסיק:

מדת סדום: זה נהנה וזה אינו חסר:

ויש אומרים דאין שומעין לו: פי' ויכול לומר לו נחלוק בגורל וס"ל דאין בזה מדת סדום דיש לו זכות בגורל דאם יפול הגורל לזה בין שתי השדות הרשות בידו שלא יחליף עמו אם לא בדמים יקרים מ"ה יפילו גורל אולי יגיע לידו אותו זכות:

אלא צריך להעלות בדמים: ז"ל הטור ומיהו אם פקח הוא יכול לפחות מעילוי ולומר אני אתן בה כך וכך מעט יותר משוויו או אתם תקחוהו בכך וכך והם לא ירצו בה ותשארה לו באותו סכום עכ"ל:

או קרוב לדרך: כן הוא ל' הרמב"ם ובגמ' איתא קרוב לנגר וכ' ב"י דהרמב"ם פי' נגר דרך מל' אנקט' נגרי ברייתא מפני שיש מעליותא להשדה שהיא קרובה לדרך ועמ"ש בסמוך ס"ג מזה ובפרישה ודרישה כתבתי דנראה מוכח דגם הרמב"ם פי' נגר הוא יאור (וכמ"ש שאר פוסקים) שעושין בעלי השדות סביבות הנהר חריצין חריצין ומושכין המים מהנהר לשדותיהן וע"ש המים הנמשך דרך החריצין נקראים דרך ע"ש:

מצד הרע בלא שומא וטול כו': כצ"ל וכן הוא שם במיימוני וכ"כ בטור בשם הרמב"ם ומ"ש לפני זה תנו לי בשומא שלי בשומא ל"ד קאמר אלא ר"ל בחלק שלי אע"ג דהרמב"ם ס"ל דיכול לומר לא ניחא לי במתנה דכתיב ושונא מתנות יחיה וכמ"ש הטור והמחבר בשמו בסי' קע"א ס"י אם כן ה"נ יאמר השני לא ניחא לי ליקח הטוב במתנה ומעות אין לי ליקח הטוב וליתן לך היתרון אלא נפיל גורל שאני הכא דלא מתנה מיקרי דזה ניחא ליה בזבורית כדי שיהיו שדותיו סמוכות זו לזו יותר משיקח לחלקו חלק השני העידית:

שומעין לזה שאומר לחלוק כו': הטור מסיק וכתב ע"ז ז"ל ואפי' אם יאמר האחד אני רוצה שיחלקו כל שדה ושדה אולי יכול חלקי באמצע ויהיה שמור יותר (והשני יצטרך לשכור שני שומרים לשני חלקיו שבקצוות) אינה טענה עכ"ל והוא מהגמ' ועפ"ר:

אבל אם הא' טובה בשום צד: בטור כתוב כאן שמצד א' יש נהרא ומצד השני נגר קטן ע"ש.

או שא' יש לו מצר אצל השדות מצר: פירוש שדה כ"כ הטור דראובן יש לו שדה אצל א' משדה השותפות כזה ומבקש שיחלוק כל שדה ושדה לארכה שאז לפחות עכ"פ יגיע חצי חלקו סמוך למצר שדה שלו משא"כ אם יחלוקו שדה נגד שדה דאפשר שיפול לגורלו שדה השנייה שרחוק' משדיהו שיש לו כבר וכ"כ הטור ועפ"ר מ"ש עוד מזה:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) וכופה אותו על זה שעיכוב כו' עיין בס' א"א דף צ"ב ע"ב:

(ב) וי"א דהוי ספק וכל דאלים גבר כו' ובתחלה יטילו גורל ואם נפל בצד המיצר שלו לחלקו הרי טוב ואם לאו אכתי לא זכה השני בחלק שאצל מצר חבירו אלא פסקינן כל דאלים גבר דשמא קי"ל כרש"י עכ"ל המרדכי שם ומור"ם קיצר עיין בתשובת מהרשד"ם סי' תס"ג:

(ג) חולקין כל שדה כו' לדעת הרמב"ם הנ"ל צריכים ליתן לו כל השדה שאצל מצר שלו והטור קאי לדעת ר"ת וק"ל:

באר היטב

עריכה

(א) לו: פי' ויכול לומר נחלוק בגורל וס"ל דאין בזה מדת סדום דיש לו זכות בזה אם יפול לו הגורל בין שתי השדות הרשות בידו שלא יחליף עמו אם לא בדמים יקרים מ"ה יפילו גורל אולי יגיע לידו אותו זכות וז"ל הטור מיהו אם פקח הוא יכול לומר אני אתן בה כך וכך מעט יותר משויו או אתם תקחוהו בכך והם לא ירצו בה ותשאר לו באותו סכום עכ"ל. סמ"ע.

(ב) ספק: ובתחלה יטילו גורל ואם נפל בצד המיצר שלו לחלקו הרי טוב ואם לאו אכתי לא זכה השני בחלק שאצל מצר חבירו אלא פסקינן כל דאלים גבר דשמא קי"ל כרש"י עכ"ל המרדכי והרמ"א קיצר ועיין בתשו' מהרשד"ם סי' תס"ג. ש"ך.

(ג) שומעין: ול"ד למ"ש הט"ו בסימן קע"א ס"י די"ל לא ניח' לי במתנה כו' שאני הכא דלאו מתנה מקרי דזה ניח' ליה בזיבורית כדי שיהיו שדותיו סמוכות זו לזו יותר משיקח לחלקו העידית. סמ"ע.

(ד) מצר: ר"ל דיש לו שדה א' אצל א' משדה השותפות ומבקש לחלוק כל שדה לארכה שאז יגיע עכ"פ חצי חלקו סמוך למיצר שלו משא"כ כשיחלקו שדה נגד שדה אפשר שיפול לגורלו שדה הרחוק' משדהו שיש לו וכ"כ הטור עכ"ל הסמ"ע וכת' הש"ך דלדעת הרמב"ם בס"א צריך ליתן לו כל השדה שאצל מצר שלו והטור קאי לדעת ר"ת וק"ל.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}