שולחן ערוך חושן משפט קסב ה


שולחן ערוך

היה לו פתח סתום במבוי שאינו מפולש הרי זה פותחו בכל עת שירצה ואם פרץ את פצימיו בני מבוי מעכבין עליו:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

היה לו פתח סתום ל' הטור היה לו פתח פתוח ונסתם וכ"כ הריב"ש סי' רמ"ח דדוקא כשיש לו עדים שהיה פתוח תחלה למבוי אבל אם אין לו עדים שהיה פתוח תחלה למבוי אין זה ראייה להיות לו זכות במבוי אף שלא פרץ פצימיו דאמרי' שמא בדין סתם ועיין בריב"ש שם שהאריך ויש ג"כ שם דשמא אחר סתמו דהוי מחילה אף שלא פרץ פצימיו כמ"ש לעיל סי' קנ"ד סי"ב:

במבוי שאינו מפולש פי' דאלו מפולש כבר נתבאר בס"ג דבכל ענין מותר לפתוח שם:

ש"ך - שפתי כהן

(ג) הי' לו פתח סתום כו' ע' בתשו' ר"ש כהן ספר ב' סי' קצ"ה ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' רל"ג:


ט"ז

באר היטב

(יב) סתום:    לשון הטור הי' לו פתח פתוח ונסתם וכת' הריב"ש סי' רמ"ח דדוקא כשיש לו עדים שהי' פתוח תחלה למבוי אבל אם אין לו עדים על זה אין זה ראיה להיות לו זכות במבוי אף שלא פרץ פצימיו דאמרינן שמא בדין סתם ועיין בריב"ש שם שהאריך וכת' ג"כ דשמא אחר סתמו דהוי מחילה אף שלא פרץ פצימיו כמ"ש בסי' קנ"ד סי"ב עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשובת רש"ך ס"ב סי' קצ"ה ובתשובת מבי"ט ח"ב סי' רל"ג.



קצות החושן

(א) הי' לו פתח סתום כתב מוהרש"ך ח"ב סי' קצ"ה וז"ל ויראה דאין לחלק מפתח הפתוח למבוי ונסתם לפתח הפתוח בחצר לחצר ונסתם ואפי' אם ירצה איזה מתעקש לחלק בין פתח הפתוח למבוי לפתח הפתוח לחצר חבירו יען כי המבוי הי' דבר בשותפות ולכן דין הוא שלא יפסיד זכות חזקתו שהי' לו במבוי אמנם פתח הפתוח לחצר חבירו יראה דאיכא לפלוגי דבמבוי אמרינן דאע"פ שסתם הפתח לגמרי אפ"ה כיון שלא סילק מזוזתו ומשקוף מפתחו סגי שלא להפסיד חזקתו אמנם בפתח הפתוח לחצר חבירו להשתמש משם אם סתם הפתח בבנין אע"פ שלא פרץ את פצימיו הפסיד את חזקתו ולא סגי עזיבת הפצימין כיון שסתם הפתח מכל מקום יראה דבגווני דנ"ד שלא נסתם כלל ועיקר דרך הפתח ההוא בבנין סתום ונשארה הפתח ההוא על מתכונתה כאשר בתחלה רק שהיתה נעולה כל אנפין שוין שלא הפסיד חזקתו עכ"ל וע"ש. ונרא' מדבריו דבמבוי יש לו חלק וזכות יותר ומשום דהוא דבר בשותפות משא"כ בחצר דאינו אלא להשתמש ומש"ה סגי לה בסתימה אפי' לא פרץ את פצימיו המעיין בנ"י יראה להדיא דגם במבוי אין לו חלק ונחלה בגוף המבוי ואדרבה קיל ליה מבוי מחצר ע"ש ז"ל בית סתום שאפי' שהי' סתום קודם שחלק להם האב את הבתים כל היכא שלא פרץ את פצימיו אע"פ שפרצם הבן לאחר מיתתו לא איבד זכותו שזכה כבר בארבע אמות בכל פתח וכמו שלא מחל את החצר כן לא מחל אותן ד' אמות ולענין מבוי דוקא הוא דאמרינן אם פרץ את פצימיו בעל הפתח איבד זכותו ולא בארבע אמות בלבד אלא אף בכל שיתופי המבוי והטעם דלאו רשות גמורה היא לפי שהוא מדרס אף לבני רה"ר אבל כל שלא פרץ את פצימיו לא נסתלק זכותו ממנו דכפתוח הוא חשוב עכ"ל והרי מבואר דבמבוי נמי אין לו חלק בגוף המבוי דלאו רשות גמורה הוא ואדרבה בחצר יש לו זכות טפי בגוף הארבע אמות אם האב חילקן ואם קנו בשותפות גם בחצר אין לו קנין בגוף ואין לו אלא להשתמש בארבע שלפני הפתח ולדעת הרא"ש בפ"ק דב"ב אפי' בחצר שיש לו קנין בגוף ד' אמות ואפי' קנו בשותפות מ"מ כל שפרץ את פצימיו אמרינן דהפקיר זכותו ע"ש אבל כל זמן שלא פרץ את פצימיו בחצר נמי לא הפסיד חזקתו דה"ל כפתוח ולא גרע ממבוי דמבוי נמי אינה אלא להשתמש:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש