שולחן ערוך חושן משפט קנה מב


שולחן ערוך

הא דקוטרא ובית הכסא אין להם חזקה דוקא דעביד להו מזיק ברשות דנפשיה אבל אי אחזיק ועביד בית הכסא בגופא דארעא דחבריה דפתוח לביתיה דמזיק אי נמי דעביד בית הכסא ברשותא דנפשיה ועוקא דיליה אזיל לביתיה דחבריה כיון דבגופא דארעא קא מחזיק אית ליה חזקה ואי טען דזבניה ניהליה נאמן בשבועה ומ"מ אית ליה לכסויי לההוא בית הכסא או לההוא עוקא כי היכי דליסתליק מיניה ריחא אע"ג דאחזיק ביה בהכי בלא כיסוי ואי לא מסלק ליה לריחא לא הוי חזקה כלל אפילו אם אמר מסליקנא ליה לבית הכסא ומשתמשנא ביה במלתא אחריתא לאו כל כמיניה דלבית הכסא אחזיק וכיון דלא הוי חזקה לגופיה לא הוי חזקה למילתא אחריתי ויש מי שאומר שכיון שהחזיק בגוף הקרקע הרי הוא שלו לאיזה תשמיש שירצה ובלבד שלא יגיע לחבירו ממנו שום נזק:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

בית הכסא בגופא דארעא דחבריה. פי' החפירה וגם הכסא שיושבין עליו להוציא הריעי הכל הוא בביתו דחבריה ופתח פתח מביתו לילך דרך שם לבית הכסא שעומד בבית חבירו ומ"ש א"נ כו' עד ועוקא דיליה כו' פי' החפירה שתחת בית הכסא היא רחבה מתחלה בביתו ונכנס לרשות חבירו ואצ"ל דמיירי דעוקא היא חפירה בשיפוע והריעי מתגלגלת מכאן לשדות חבירו כעין בתי כסאות דפרסאי שבא"ח סי' פ"ג ועפ"ר שם הוכחתי דאין כוונת הטור והמחבר להנהו בתי כסאות:

לא הוה חזקה למילתא אחריתי. דיכול לומר לחבירו מ"ה לא מחיתי משום שידעתי שיצטרך להרחיק בית הכסא אימת שארצה כיון שא"י לסלק הסירחון מעלי ועפ"ר:


ט"ז

באר היטב

(נב) אחריתי:    דיכול לו' לחבירו מש"ה לא מחיתי מפני שידעתי שיצטרך להרחיק בית הכסא זה אימת שארצה כיון שא"י לסלק הסרחון מעלי. סמ"ע.



קצות החושן

▲ חזור לראש