שולחן ערוך חושן משפט קכז ב

הלוה מהגר שנתגיירו בניו עמו ומת לא יחזיר לבניו ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו בד"א כשהיה הורתן ולידתן שלא בקדושה אבל אם היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה רוח חכמים נוחה הימנו:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

לא יחזיר לבניו. דכל גר הוא כקטן שנולד ונמצא שאינו בתורת ירושה וגם חכמים אמרו שהמחזיר אבידה לעכו"ם הרי הוא בכלל כו' וכמו שכתבו הטור והמחבר לקמן בסי' רס"ד וזה נמי אע"פ שאינו עכו"ם אלא גר מ"מ אין להחזירו לבניו דבניו לא עדיפי בזה מאחרים ולפירש"י דפי' אין רוח חכמים נוחה הימנו דאין מחזיקין לו טובה בכך א"ש טפי אבל הר"ן פי' כפירוש הראשון שאין רוח חכמים נוחה הימנו דאין רוח חכמים נוחה עליהן מכח מעשיו. וי"מ כאלו אמר אין רוח חכמים זורחת ויוצא "ממנו מזה העושה כן:

ולידתן בקדוש' רוח חכמים נוחה. כן פירש"י והרא"ש אבל לפי' ר"י הוא איפכא דבכה"ג אין רוח חכמים נוחה הימנו דמחלף בישראל ואם יקדש אשת אביו יאמרו שלא תפסי בה קדושין וכשייבם לאשת אחיו יאמרו שפטרוה מחליצה וגם יבא לייבם לכתחל' (לדינא דגמ' דמיבמים) ובהורתו ולידתו שלא בקדוש' רוח חכמים נוטה הימנו במה שעשה לפנים משורת הדין דלא אתא שום חורבה מיניה ולפי' קמא הקשו מעובדא דמרי בר רחל דהוי בן איסור גיורא ואיסור הפקיד ביד רבא פקדון והי' רבא מהדר שלא להחזירו לו ותירצו דשאני התם דאמו היתה ישראלית דנתעבר' מאיסור בגיותו ובכה"ג אינו יורש לאביו כלל ואפי' לאחר שנתגייר לא בדין ישראל (דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כמותה) ולא בדין עכו"ם דבדיני עכו"ם אם היו שניהן חוזרין לגיותן לא היה יורש את אביו מאחר שאמו מישראל משא"כ כשאמו היתה ג"כ עכו"ם כשנתעבר' וילדתו לאחר שנתגייר' וגר יורש את אביו הגר (כמ"ש הטור לקמן בסי' רפ"ג) מש"ה כשאביו גר רוח חכמים נוחה הימנו כשהחזירו לו ועד"ר מ"ש עוד מזה:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ו) הלוה מהגר כו'. וה"ה מי שיש לו פקדון מהגר דאע"פ שלא עשה לו טובה אם היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה יחזיר להם ורוח חכמי' נוחה הימנו ולאפוקי דעת י"א וכן הסכמת התוס' והר"ן והטור ועיקר:

(ז) אבל אם היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה אינו חייב להחזיר ואם בא להחזיר רוח חכמים נוחה הימנו כן מוכח ממתני' סוף שביעית לפירש"י והמחבר וסייעתו דתנן התם לא יחזיר לבניו ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו ומ"ש הב"ח בזה בדעת הטור דלכתחילה לא יחזיר דפלוגתא דרש"י ור"ת הוא לענין דיעבד אם עבר והחזיר לא מחוור לפע"ד דהא רוח חכמים נוחה הימנו קאמרינן ואם איתא דאיכא איסורא לכתחלה האיך שייך לומר רוח חכמים נוחה הימנו אלא העיקר שט"ס הוא בטור וכמ"ש הב"י ונ"ל בטור כמ"ש המחבר כאן וכוונתו דבהורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה נכון להחזיר להם ורוח חכמים נוחה הימנו וכן הוא להדיא ברמזים פ"ק דקדושין שחבר הטור סי' כ"ד וז"ל הלוה מן הגר שנתגיירו בניו עמו או שהיה לו פקדון ממנו ומת לא יחזיר לבניו ואם היו הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה יחזיר להם ע"כ וכן הוא מסקנת הרא"ש ועיקר:

(ח) הורתן שלא בקדושה. היינו כשאמו היתה ג"כ עכו"ם אבל כשאמו מישראל ונתעברה מעכו"ם כיון דבכה"ג אינו יורש לאביו כלל דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כמות' וגם אם היו שניהם חוזרי' לסורם לא היה יורש את אביו דבתר אמיה שדינן ליה לא יחזיר להם כן מתבאר מהרא"ש והר"ן:

באר היטב

עריכה

(ד) הלוה: וה"ה מי שיש לו פקדון מהגר דאע"פ שלא עשה לו טוב' אם הית' הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה יחזיר להם ורוח חכמים נוחה הימנו כן הוא הסכמת התוספות והר"ן והטור ועיקר. ש"ך.

(ה) לבניו: דכל גר כקטן שנולד הוא ונמצא שאינו בתורת ירושה וכמ"ש הט"ו בסימן רס"ד שהמחזיר אבידה לעובד כוכבים כו' וזה נמי אע"פ שאינו עובד כוכבים אלא גר מ"מ לא עדיפי בזה מאחרים. סמ"ע.

(ו) הורתן: היינו כשאמו היתה ג"כ עובדת כוכבים אבל כשאמו מישראל ונתעברה מעובד כוכבים כיון דבכה"ג אינו יורש לאביו כלל דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כמותה וגם אם היו שניהם חוזרים לסורם לא היה יורש את אביו דבתר אימיה שדינן ליה לא יחזיר להם כן מתבאר מהרא"ש והר"ן. ש"ך.

(ז) בקדושה: אינו חייב להחזיר ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו כ"מ ממתניתין סוף שביעית כפרש"י והמחבר וסייעתו ומ"ש הב"ח בזה בדעת הטור דלכתחלה לא יחזיר דפלוגתא דרש"י ור"ת הוא לענין דיעבד כו' לא מחוור אלא העיקר שט"ס הוא בטור וצ"ל כמ"ש המחבר כאן וכן הוא להדיא ברמזים פ"ק דקידושין וכן הוא מסקנת הרא"ש ועיקר. שם.

קצות החושן

עריכה

(ב) הלוה מהגר וה"ה מי שיש לו פקדון מהגר דאפי' לא עשה לו טובה אם היתה רק לידתו בקדושה יחזיר להם ורוח חכמים נוחה הימנו ש"ך:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}