שולחן ערוך חושן משפט קכו כ


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

מעמד שלשתן ע"י שליח כגון ששלח הנותן שלוחו לנפקד ליתנו למקבל לא מהני:

הגה: וכן אפוטרופוס של יתומים הוי כשליח של יתומים ולא יוכל להקנות מעות יתומים במעמד שלשתן (ת"ה סי' שמ"ז):

ואם אמר הנותן לנפקד במעמד שליח המקבל יש מי שאומר דמהני והוא שעשאו המקבל שליח אבל אם לא עשאו המקבל שליח אלא שאמר ראובן לשמעון בפני לוי מנה שיש לי בידך תנהו ללוי שיזכה בו ליהודה יכול לחזור בו:

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

לא מהני. לשון הטור דמעמד שלשתן הלכתא. בלא טעמא הוא והבו דלא לוסיף עלה:

וכן אפטרופוס של יתומים כו'. דה"ל כשליח של הנותן הנ"ל:

יש מי שאומר דמהני. ל' הטור בשם הרא"ש דלענין הפקעת ממון דהנותן ע"י שלוחו אמרינן הבו דלא לוסיף עלה (כיון דמעמד שלשתן הוא הלכתא בלא טעמא) אבל לענין זכות המקבל אמרי' שלוחו של אדם כמותו:

יכול לחזור בו. לשון הטור שהרי לוי אינו יכול לזכות בו ליהודה עד שיבא המנה לידו נמצא שלא זכה יהודא בכלום עכ"ל ור"ל שלא זכה במעמד שלשתן ויכול לחזור בו קודם שיגיע המנה ליד לוי אבל לאחר שנתן שמעון ע"פ ראובן המנה ללוי לתנו ליהודה ודאי זכה בה יהודא ואין ראובן יכול לחזור בו:
 

ש"ך - שפתי כהן

(עט) לא מהני. אע"ג דשלוחו כמותו מ"מ כיון דמעמד שלשתן הלכת' בלא טעמא הוא הבו דלא לוסיף עלה:

(פ) הוי כשליח. וכדלקמן סי' רכ"ז סעיף ל' וע"ש:

(פא) ולא יוכל להקנות כו'. אבל אחר יכול להקנות ליתומים במעמד אפוטרופס כן הוא בת"ה שם וכ"כ הר"ב לקמן סי' ר"ץ סי"א בהג"ה ונראה דאפי' למאי דנראה מדברי המחבר לקמן דאם שלח המקבל שלוחו איכ' מאן דפליג וס"ל דלא מהני בהא כ"ע מודו מטעם שכ' הרא"ש פרק קמא דמציעא בשם ר"ח דלזכות ליתומים יד אפטרופס עדיף משליח ומביאו בת"ה שם וכדמוכח נמי מדברי הט"ו לעיל ר"ס ק"ה ולזה כתב הר"ב לקמן סי' ר"ץ סתם דיכול להקנו' במעמד שלשתן דאפטרופוס ליתומים וכאן גבי שליח סתם הרב כדברי המחבר שכתב יש מי שאומר דמהני משמע דלאו כ"ע ס"ל הכי אלא ודאי יד אפטרופס לזכות ליתומים עדיף משליח וכמ"ש:

(פב) יש מי שאומר כו'. לא ידעתי למה כתב כן בלשון יש מי שאומר דהא ליכא מאן דפליג בהא ואפשר משמע ליה הכי מל' הטור שכתב ונראה דאפילו לדברי א"א ז"ל כו' משמע דכוונתו דהרמב"ן סתמא קאמר דמעמד שלשתן לא מהני ע"י שליח משמע דה"ה ע"י שליח המקבל והרא"ש חולק אבל לפעד"נ דה"ק דהרמב"ן לא דבר מזה ואפי' לדברי א"א שפי' בהדיא דע"י שליח המקבל מהני מ"מ אם לא עשאו המקבל שליח אלא שאמר כו' וכ"כ ר' ירוחם להדיא בסוף נתיב ט"ו וז"ל מעמד ג' ע"י שליח הנותן לא קנה אבל עשה מקבל שליח קנה כ"כ הרמב"ן בגטין עכ"ל ואולי גם כוונת המחבר במ"ש יש מי שאומר כיון דלא מצא דין זה מבואר בפי' בשאר פוסקים ולפעד"נ לדינא דע"י שליח המקבל מהני לכ"ע והיא גופא שכתב הרמב"ן דמעמד שלשתן ע"י שליח הנותן לא מהני חידוש הוא ולא נמצא בשום א' משאר הפוסקים (זולתי בהר"ן והרא"ש והנמשכים אחריו) ואדרבא מדסתמו דבריהם משמע דדין זה הוא כמו בשאר מקומות דקי"ל שלוחו של אדם כמותו:

(פג) דמהני. דלענין הפקעת ממון דהנותן ע"י שלוחו אמרי' הבו דלא לוסיף עלה אבל לענין זכות המקבל אמרי' שלוחו כמותו ועיין בתשוב' מהרשד"ם סי' שנ"ט:

(פד) אבל אם לא עשאו המקבל שליח כו' תנהו ללוי שיזכה כו'. משמע אבל עשאו המקבל שליח אף ע"פ שאמר ראובן לשמעון בפני לוי בזה הל' תנהו ללוי שיזכה בו ליודא המקבל קנה המקבל והטעם דכיון שהוא שליח המקבל והם שלשתן במעמד אחד מסתמא כי אמר תנהו ללוי שיזכה ליודא לאו בתורת זכיה ממש אלא הכונה שיקנה אותו בשמו מעכשיו כפי מינוי שליחותו מדין מעמד שלשתן וכ"כ בס' גדולי תרומה שער כ"ח סוף ח"ד:

(פה) תנהו ללוי שיזכה בו ליודא כו'. כתב הב"ח וז"ל ונראה דוקא בלשון זה לא זכה בו יודא אבל אם בשעת המחאה אמר בסתם תנהו ללוי אע"פ שמתחלה העמיד עם לוי שיזכה בו ליודא כבר זכה לוי מתורת מעמד ג' בסתם בשביל יודא ולא מצי הדרי בהו לא זה ולא זה דדברים הללו לא ניתנו לחזרה והכי מוכח מעובדא דסוחר וסרסור ופשוט הוא עכ"ל ולפעד"נ דז"א דמה בכך שאמר בסתם תנהו ללוי כיון דעכ"פ לוי לא יזכה בו לעצמו רק ליודא ואינו יכול לזכות ליודא כיון שלא בא לידו כלום ומעיבדא דסוחר וסרסור לא מוכח מידי לפי מאי דפרישית לעיל ס"ק מ"ד ואפי' לפי מאי שפירש הבית חדש שם ל"ד לכאן דהתם טעמא הוא שהשלחני אומר כיון שהמחית בסתם ליתן לסרסור אני אומר שהמעות הוא שייך לסרסור ולא שהסרסור יתנו לך אבל הכא כיון דהאמת הוא שהמעות אינו שייך ללוי במה יזכה בו יודא כן נלפע"ד:

(פו) ללוי שיזכה כו'. ול"ד למ"ש הפו' והטור ביו"ד סי' רנ"ח סעיף ח' דמי שהיה לו חוב ביד א' ואמר חוב זה שיש לי ביד פלוני יהא לצדקה אם אמר כן בפני ב"ח ובפני הגבאי או בפני אדם חשוב שבעיר זכה בו הגבאי או האדם חשוב מדין מעמד שלשתן דהתם יד הגבאי או האדם חשוב הוי כיד העניים עצמם והוי כאלו העניים עצמם עומדים שם וזכו בו מטעם מעמד שלשתן ולא מתורת זכיה (ודמי לאפוטרופוס של יתומים דעדיף משליח וכמ"ש לעיל ס"ק פ"א והיינו נמי מטעם דהוי כאלו היתומים עצמם עומדים שם) כן נלפע"ד. ולא כבעה"ת שער כ"ח סוף ח"ד דמדמי להו להדדי והשיג על הרי"ף שפסק בפ' שור שנגח ארבעה וחמשה דזכו בו עניים מדין מעמד שלשתן ולפעד"נ דברי הרי"ף נכונים וכמ"ש וכ"כ בספר גדולי תרומה ועיין ביש"ש פ"ד דב"ק סי' ב':

(פז) יכול לחזור בו. ל' הטור שהרי לוי אינו יכול לזכות בו ליודא עד שיבא המנה לידו נמצא שלא זכה יודא בכלום עכ"ל וכתב הסמ"ע דר"ל שלא זכה במעמד שלשתן ויכול לחזור בו קודם שיגיע המנה ליד לוי אבל לאחר שנתן שמעון ע"פ ראובן המנה ללוי ליתנו ליודא ודאי זכה בו יודא ואין ראובן יכול לחזור בו עכ"ל ולפעד"נ דאפי' לאחר שכבר נתן שמעון המנה ללוי על פי ראובן לא זכה בו יודא מטעם מעמד שלשתן דכיון דלא קנהו בשעה שהיו שלשתן עומדים יחד במה יקנהו אח"כ הרי כבר נתבטל מעמדם ומה בכך שנתנו אח"כ ללוי רק אם אמר ראובן מתחלה ללוי לשון תן מנה ליודא או הולך או זכי לו אותו מנה שביד שמעון או בשאר לישני דזכיה דלעיל ר"ס קכ"ה והגיע אח"כ לרשות לוי א"י לחזור בו מטעם זכייה וכמו שנתבאר לעיל סי' קכ"ה סק"ב וס"ק כ"ח. ע"ש:
 

באר היטב

(ס) לא:    ל' הטור דמעמד שלשתן הלכת' בלא טעמ' הוא והבו דלא לוסיף עלה. סמ"ע.

(סא) כשליח:    וכדלקמן סי' רכ"ז ס"ל וע"ש אבל אחר יכול להקנות ליתומים במעמד אפוטרופוס כמ"ש הרמ"א בסי' ר"צ סי"א ואפי' למאי דנרא' מדברי המחבר לקמן דאם שלח המקבל שלוחו איכ' מאן דפליג וס"ל דלא מהני מ"מ בהא כ"ע מודו מטעם שכת' הרא"ש פ"ק דב"מ בשם ר"ח דלזכות ליתומים יד אפוטרופוס עדיף משליח וכ"מ נמי מדברי הט"ו בריש סימן ק"ה ולזה כת' הרב בסי' ר"צ התם דיכול להקנות במעמד ג' דאפוטרופס ליתומים וכאן גבי שליח סתם כדברי המחבר די"א דמהני משמע דלאו כ"ע ס"ל הכי אלא ודאי יד אפטרופוס לזכות ליתומים עדיף משליח. ש"ך.

(סב) דמהני:    דלענין הפקעת ממון דהנותן ע"י שלוחו אמרינן הבו דלא לוסיף עלה אבל לענין זכות המקבל אמרינן שלוחו כמותו וע' בתשובת מהרשד"ם סי' שנ"ט עכ"ל הש"ך וע"ש מ"ש עוד הטעם שכת' המחבר דין זה בשם י"א דהא ליכ' מאן דפליג בהא ע"ש (מעמד ג' עם אשת הלו' שרגילה לשאת ולתת בבית עי' בתשובת מהרי"ל סי' ק"א. בעיר שנוהגין להקנות לחביריהם אף ע"פ שלא היו מודיעין לחביריהם קנה. הרשד"ם חח"מ סי' ש"פ וע' בתשובת מהר"א ששון סי' קי"א כנה"ג).

(סג) שיזכה:    כת' הב"ח דדוקא בלשון זה לא זכה בו יהודה אבל אם בשעת המחא' אמר תנהו ללוי כבר זכה בו לוי מתורת מעמד ג' בסתם בשביל יהודה ולא מצי הדרי בהו כו' והש"ך השיג עליו דמה בכך שאמר בסתם כו' ע"ש.

(סד) לחזור:    ול"ד למ"ש הט"ו ביורה דעה סי' רנ"ח ס"ח במי שאמר חוב שיש לי ביד פ' יהא לצדק' אם אמר כן בפני בע"ח ובפני הגבאי זכה בו הגבאי מדין מעמד ג' דהתם יד הגבאי הוי כיד עניים כאילו הם עצמן עומדים שם ודלא כהבע"ת דמדמי להו להדדי והשיג על הרי"ף שפסק דזכו בו עניים מדין מעמד ג' ולע"ד דברי הרי"ף נכונים וכ"כ בס' גד"ת וע' ביש"ש פ"ד דב"ק סי' ב'. ש"ך.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש