שולחן ערוך חושן משפט קכו טו

אם המקבל מודה שטעה בחשבון והנותן אינו מודה הנפקד פטור בלא שבועה והנותן צריך לישבע למקבל אם המחהו בשביל חוב שהיה לו אצלו אבל אם המחהו במתנה שנותן לו פטור בלא שבועה:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

הנפקד פטור. ל' הטור שהרי מיד כשהמחהו הנותן להמקבל אצל הנפקד ונתרצה ליתן לו נסתלק הוא ממנו ודינו עם המקבל והרי הוא מודה לו דאין להנותן ביד הנפקד כלום ואפי' לפי סברא התנינא דכתב המחבר בס"ט דאין הנותן נפטר מהמקבל עד שיפטרנו בפירוש הא כבר נתבאר שם דאפי' לאותו סברא המקבל צריך לחזור על המומחה תחלה אולי יוכל להוציא מידו וכאן המקבל עצמו בהודאתו הוא שגרם לנפשו דאינו יכול להוציא מידו כ"כ ב"י ע"ש ובפרישה:

פטור בלא שבועה. דמתנה בטעות היתה ואפי' אם יודה גם הנותן דאין לו ביד המומחה כלום כבר נתבאר בסי"ג דפטור הנותן מה"ט דמתנה בטעות היתה וכמ"ש שם:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(סח) והנותן צריך לישבע וכו'. בב"י כתב דהיינו דוקא לסברא הראשונה דלעיל ס"ט או אפשר דס"ל להטור דאפי' לסברא האחרונה פטור הנותן דעד כאן לא אמרינן שלא נפטר הממחה אלא כשמי שהמחהו אצלו לא רצה ליתן לו ומ"מ צריך הוא לתבוע לאותו שהמחהו אצלו ולעשות כל השתדלות לגבות חובו ממנו וכל שלא עשה כן אינו יכול לחזור על בעל חובו וכאן כיון שהוא גורם בעדותו שלא גבה חובו וכבר נפטר הלוה ממנו עכ"ל והע"ש והסמ"ע העתיקו דבריו האחרונים ולא הראשונים וכן הסכים הבית חדש בלי טעם וראי' ולפע"ד לא מסתבר כלל דכיון שהודה יפסיד ודוקא כשיכול לתבוע מחויב לעשות כל השתדלותו ולתבוע משא"כ הכא שהמקבל יודע האמת שטעה י"ל מה לי לעשות וכי בשבילך אומר שקר ואקח מעות שלא כדין וכ"ש לפי מ"ש לעיל ס"ק ל"ח ונ"ו דאינו מחויב להשתדל ולתבוע המומחה אלא ע"פ שורת הדין ע"ש:

שוב ראיתי שגם בס' גי"ת תמה על דברי ב"י האחרונים והסכים לדבריו הראשוני' ואני מוסיף דנהי דהרא"ש הוא מבעל הסברא האחרונה דלעיל סעיף ט' לא נמנע הטור לכתוב דין זה דנ"מ לענין פטרו בפי' דכבר כתב הטור בכמה מקומות דדין פטרו בפירוש להרא"ש כלא פטרו לסברא הראשונה דלעיל סעיף ט' (וכה"ג צריך ליישב דברי המחבר לקמן סעיף כ"ב וכמ"ש שם בס"ק פ"ט ע"ש) וכ"כ הר"ן ספ"ק דגיטין דלסבר' דלעיל שלא נפטר מי שהי' חייב לו אא"כ פטרו בפי' אע"פ שהמקבל מעיד שטעה המקבל חוזר וגובה מהנותן ע"כ ומביאו ב"י וכתב עוד הר"ן לסבר' זו וז"ל והנותן חוזר וגובה מהמומחה ואע"ג שהמקבל מעיד שאינו חייב לו כלום ה"ל עד אחד ויטול בשבועה כיון שיכול לישבע ע"כ ומביאו ב"י ומיירי באופן שאין המומחה נאמן לטעון טעיתי במגו דפרעתי ע"פ מה שנתבאר לעיל סעיף י"ג דאי היה נאמן היה פטור אף בלא שבועה וכמ"ש לעיל ס"ק ס"ה ועמש"ל ס"ק ס"ג:

(סט) צריך לישבע למקבל כו'. דא"ל חושבנא בקושטא הוה ואת דאודי' ליה לאו כל כמינך לחיובי לדידי ואפי' אמר ליה נמי אשתליין חושבנא מיפטר דה"ל כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור ול"ד למנה הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך דהכא הא א"ל ודאי פרעתיך אלא דאת הוא דאמרת דמשתכח ביה טעות' האי טעותא לא ידענא ומיהו משתבע דלא ידענא ומפטר עכ"ל הרשב"א בחדושיו:

(ע) פטור בלא שבועה. ואפי' מודה הנותן שאין בידו כלום דמתנה בטעות היתה והרי לא נתחייב ליתן לו אלא שנתן לו ע"פ מה שהיה סבור שיש לו בידו ועכשיו שאין לו בידו אין לו עליו כלום:

באר היטב

עריכה

(נ) לישבע: ז"ל הש"ך דא"ל חושבנא בקושטא הוי ואת דאודית לי' לאו כל כמינך לחיובי לדידי ואפי' א"ל נמי אשתלין חושבנא מיפטר דה"ל כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור ול"ד למנה הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך דהכא הא א"ל ודאי פרעתיך ואת הוא דאמרת דמשתכח ביה טעותא האי טעותא לא ידענא ומיהו משתבע דלא ידע ומפטר עכ"ל הרשב"א בחדושיו (ועמ"ש הט"ז בזה ע"ש).

(נא) שבועה: דאפי' אם יודה הנותן אין לו ביד הנמחה כלום כבר נתבאר בסי"ג דפטור הנותן דמתנה בטעות היתה וכמ"ש שם. סמ"ע.

קצות החושן

עריכה

(יב) צריך לישבע למקבל דא"ל חושבנא בקושטא הוי ואת דאודית לאו כל כמינך לתיובי ואפי' א"ל נמי אשתליין חושבנא מיפטר דה"ל כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור ולא דמי למנה הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך דהכא הא א"ל ודאי פרעתיך אלא דאת הוא דאמרית דאשתכח בי' טעותא הא טעותא לא ידענא ומיהו משתבע דלא ידע ומיפטר עכ"ל רשב"א בחידושים וע' מה שכ' בזה בסי' ע"ה ס"ק ו':

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}