שולחן ערוך חושן משפט קכה ז


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

וי"א דתן הוי כזכי במתנה והוא שנותן לו עתה החפץ בידו ואומר לו תן חפץ זה לפלו' אבל אם מתחלה לא בא לידו על דעת לזכות לזה ואח"כ אמר לו תנהו לפלו' לא קנה אלא במעמד שלשתן ואפי' אם הוא תופס החפץ בידו בשעה שאמר (לו) תן כיון שלא בא מתחלה לידו לשם כך אבל אם א"ל זכה לו בעוד שהחפץ בידו זכה לו אע"פ שלא בא לידו תחלה לשם כך או אפי' לא היה בידו בשעה שאמר לו זכה לו אלא שהגביהו אח"כ כדי לזכות לו זכה אפי' שלא בפני הנותן ושלא בפני המקבל אבל אם לא אמר זכי אפי' איתיה לפקדון בחצרו של שליח לא זכה למקבל מתנה:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

או אפילו לא היה בידו כו' אלא שהגבהו עפ"ר שם כתבתי דכשבא אח"כ לחצרו זוכה לו חצירו אע"פ שלא הגביהו לשם כך כיון דמתחלה זיכה לו ולא חזר בו הנותן דהא אפי' לסברא הראשונה דס"ל דתן לא הוי כזכי אפי' הכי כתב אליביה לפני זה דאם א"ל זכה לו דכשיבא לרשותו יזכה כו כו' ולשון רשות ומשמע אפי' לחצירו כ"ש לי"א זה דס"ל דתן הוי כזכי דאם א"ל זכה לו דזכה לו חצירו ומ"ש כאן אלא שהגבהו מיירי כשאינו מונח בחצירו ורשותו וק"ל:

אבל אם לא א"ל זכה כו' פי' שלא א"ל זכה אלא א"ל תן או הולך לא מהני אפי' אי הוה אז בשעת אמירת תן לו בחצירו לא זכה בו ועד"ז צריכין אנו לפרש ל' הטור דכתב אבל אי לא א"ל זכה מחד אנפין דר"ל דלא א"ל זכה בשום אופן וכמ"ש בפרישה ע"ש:

ש"ך - שפתי כהן

(לב) אבל אם לא אמר לו זכי "מחד "אנפי איתיה לפקדון בחצירו של שליח כו' כן הוא ל' הרמ"ה בטור וכן כתב הע"ש. וכתב הסמ"ע דר"ל דלא א"ל זכה אלא א"ל תן או הולך כו' אבל א"ל זכה כשבא אח"כ לחצרו זכה בו לכ"ע אעפ"י שלא הגבהו לשם כך כיון דמתחלה זכה לו ולא חזר בו ובאמת לכאורה נראה שהמחבר הבין כן מדהשמיט "מחד "אנפי וס"ל דכ"ע מורים בזה דחצרו הוי כידו. אבל באמת לישנא דאבל לא אמר לו זכי מחד אנפי כו' לא משמע הכי (ועוד) דהל"ל אבל לא א"ל זכי אפי' איתיה כו' ועוד דהל"ל רבותא טפי דאם לא א"ל זכי אפי' איתי' בידו ממש לא זכה וכמ"ש לפני זה ועוד דא"כ לאיזה צורך כתבו כלל הא כבר כ' לפני זה דאם מתחל' לא בא לידו כדי לזכות אפי' הוא תופס החפץ בידו בשעה שא"ל תן לא זכה לו וכ"ש כשהוא בחצרו ומתחלה לא בא לחצרו כדי לזכות אלא נראה דה"פ דאף בזכה לא קנה אלא כשא"ל זכה לו בעוד שהחפץ בידו או שהגביהו אח"כ בידו בשבילו דכשאומר לו זכה הרי הוא שלוחו וכשהחפץ בידו או מגביהו אח"כ בשבילו הרי הוא מזכהו לו חבל לא א"ל זכה מחד אנפי דהיינו שהוא בידו או שמגביהו אח"כ אפי' איתי' לפקדון בחצרו של שליח בשעה שא"ל זכה לא זכה למקבל מתנה דנהי שנעשה שלוחו מ"מ במה יזכה לו הרי לא הגביהו לשם המקבל רק שהוא מונח בחצרו וכן משמע בב"ח דכן הוא כוונת הרמ"ה ומ"מ נראה דר"ת והר"מ לא פליגי בזה מטעם אחר משום דלקמן סי' ר' ס"ב אמרינן דאם היו פירות שלו מופקדים ביד אחר קונה לו חצרו ללוקח בדבור בעלמא דהיינו כשאומר לו המוכר [להמפקיד] להנפקד זכה לפלוני [והמפקיד] והנפקד אומר יקנה לו חצרי וכמ"ש שם א"כ הרמ"ה אשמועינן דחצרו לחוד לא זכת' לו אח"כ יאמר השליח אחר כך יזכה לו חצרי ור"ת איירי כשאומר כן יזכה לו רשותו אז זכה לו והשתא א"ש דכאן הביא הטור דברי הרמ"ה באחרונה ולקמן סי' רמ"ג לא כתב אלא כמ"ש בתחלה ודו"ק:


ט"ז

באר היטב

(כב) שהגביהו:    היינו כשאינו מונח בחצירו ורשותו אבל אם בא אח"כ לחצירו זוכה לו אע"פ שלא הגבי' לשם כך כיון דמתחל' זיכה לו ולא חזר בו הנותן. סמ"ע.

(כג) זכה:    אלא א"ל תן או הולך לא מהני ואפי' הי' בחצירו בשעת אמירת תן לו לא זכה בו. שם.



קצות החושן

(ג) וי"א דתן כזכי במתנ' כתב הרשב"א בחידושיו פ' התקבל דף ס"ג וז"ל הולך ותן לה זכה והתקבל לה רצה לחזור לא יחזיר ומסופק אני אפי' לכ"ע הולך כזכי אי כזכי ממש קאמר ואע"ג דלא ממטי לה ניהלי' לעולם מגורשת והולך ותן לה לדעתך קאמר לי' או דלמא כזכה דמי שאינו יכול להחזיר ואי נמי מית לי' עד דלא מטי לידה מגורשת ומיהו צריך להוליכו וליתן לה דלהכי א"ל הולך ותן לה וכאלו התנ' עמו שיזכ' לה מעכשיו ובתנאי שיוליך ויתן לה ומקיים תנאיה ואזל ועד דלא מטא גיטא לידה לא תנשא לכתחל' דלמא לא מטה לידה וצ"ע עכ"ל:

אמנם נרא' דעת הרמ"ה והוא דעת הי"א שבסעיף ד' דהולך ותן לא הוי כזכ' ממש אלא לענין חזר' הוי כזכי אבל עכ"פ תנאה מיהא הוי עד שיתן לידו דוקא וכל כמה דלא מקיים תנאה לא זיכה לו ומש"ה אינו יכול לתופסו בעד חוב המלו' כל כמה דלא נתנו לידו גם דעת הרמב"ם נרא' דהוא בשיט' זו דכתב בה' עבדים פ"ה אמר זכו בגט זה לעבד יצא מיד לחירות אע"פ שלא הגיע לידו קודם מיתת האדון אבל אמר תנו לו אע"פ שאינו יכול לחזור בו לא יתנו לאחר מית' ע"ש ונרא' דהוא ג"כ סובר דכיון דאמר תן אע"ג דהוי כזכי מ"מ תנא' מיהא הוי ועד שיגיע לידו אינו משוחרר ואע"ג דבהרשב"א כיון דאינו אלא תנחי מתקיים התנאי גם לאחר מית' וכמו שאר תנאי דמתקיימין לאחר מית' הרמב"ם סובר דאין זה דומ' לשאר תנאי כיון דהוי התנאי בגוף השטר והתנ' שיתן לו גוף השטר וא"כ אם אנו נותנין השחרור דומ' לשטר אחר מית' ולגט אחר מית' אף ע"ג דמדינא הוי מועיל כיון דאינו אלא תנאי מ"מ דומ' הוא לגט אחר מית' ואינו דומ' לשאר תנאי שאינו בגוף השטר אבל זה הוא בגוף השטר הרוא' שנותן שחרור לאחר מית' יאמר גט לאחר מית' ומש"ה לא יתנו לאחר מית' וכיון שאין נותנין ממילא הוא עבד גמור כיון דלא נתקיים התנאי גם הב"ח בי"ד סק"א כתב כן בשיטת רש"י והרמב"ם בדעתם דס"ל גבי עבד לא יתנו לאחר מית' אע"ג דתן כזכי היינו דמדינא ודאי העבד יצא לחירות אלא דגזרינן בעבד דלא יצא לחירות אטו גט לאחר מית' ע"ש אך דאכתי לא איתברר דבריו דמה ענין גט לאחר מית' כיון דכבר נשתחרר מחיים ע"י תן כזכי ואין נותנין הגט לאחר מית' ועוד דא"כ בזכי נמי ולמה כתב הרמב"ם דבזכ' יצא מיד לחירות וליגזר נמי בזכ' ולפי מ"ש א"ש טפי דבריו כיון דצריך שיבא השחרור ליד העבד משום התנאי וא"כ הרוא' שנותנין השחרור לאחר מית' יאמרו יש גט לאחר מית' ודו"ק והוא נכון ובזה ניחא ליישב קושיות תוס' פ"ק דגיטין דף י"א ד"ה כל האומר תנו כאומר זכי וא"ת והא ר"י לית ליה תן כזכי דאמר בפ"ק דמציעא המגבי' מניח' לחבירו קנה חבירו וא"ת משנתינו דקאמר תנה לי ולא קאמר זכה לי ועמ"ש תו' מזה להוכיח דלא אמרינן תן כזכי אלא דוקא בחוב וא"כ לפי שיטת הרמב"ם ודעימי' דאמרינן תן כזכי אפי' במתנ' תיקשי. ולפמ"ש ניח' דכיון דאומר תן מידי תנאי לא יצאה דהיינו עד שיתן וכשיתן זכה למפרע וא"כ ה"ה האומר תנה לי הוי כאומר זכה לי ובתנאי כשיתן לידו ואם לא נתקיים התנאי לא זכה וא"כ המגבי' מצי אמר אני זכיתי בה ולא אתן לך דאם אינו נותן לידו לא זכה ובידו שלא ליתן ולא נתקיים התנאי ולא זכה ודו"ק. איברא דצריך עיונא בהא דכתב הרמב"ם וש"ע בסעיף א' באומר הילך ותן דאם החזיר למשלם והעני ראובן אח"כ בענין דהפסיד המלו' דחייב לשלם שהוא פשע במה שהחזירו לראובן הא כיון דכ"ז דלא מטא לידי' לא זכה בו דה"ל כהתנה ע"מ שיגיע לידו וא"כ כיון דהשליח החזיר לנותן הרי לא זכה למפרע ולא יצא מיד המשלח וא"כ אמאי השליח חייב באחריות עוד קשה בהא דאמרינן ס"פ קמא דגיטין הולך מנה לפ' ובקשו ולא מצאו תניא אידך ליורשי מי שנשתלחו לו ע"ש דמוקי לה דפליגי בהולך כזכי ומה בכך דהולך כזכי הא התנה בתנאי שיגיע לידו וכיון דמית מקבל ולא הגיע לידו לא זכה למפרע ובשלמא במת משלח שפיר מתקיים התנאי גם א"מ וכמ"ש הרשב"א לענין גט ואפי' הרמב"ם דס"ל בהל' עבדים דלא יתנו אחר מית' היינו מטעמא שכתבנו דדומה לגט אחר מיתה אבל בממון שפיר נותנין אחר מיתה אך במת מקבל הא לא נתקיים התנאי וכיון דלא הגיע לידו מעולם לא זכה וכמ"ש ואפשר דאתי' כרשב"ל דס"ל בפ' האומר דלי ואפי' ליורשי אלא דהרמב"ם וטור וש"ע אה"ע סי' קמ"ג פסקו לי ולא ליורשי וכאן פסק הטור בשכ"מ דהולך כזכי אפי' מת מקבל ונתן ליורשיו ואינו חוזר ומשום דהוי הולך כזכי וכן פסק בש"ע בסעיף ז' ואמאי במת מקבל ינתן ליורשיו הא לא נתקיים התנאי ונראה לחלק בין התנה ע"מ שתתן לי היינו לי ולא ליורשי אבל בהתנ' תנאי על מנת שיתן לו היינו לו ואפי' ליורשי ומש"ה נתקיים התנאי שיתן המנה ליורשי המקבל ודו"ק וכעין זה כתב במל"מ בהלכות זכי' ע"ש ועיין ספ"ק דגיטין בפלוגתא דהולך כזכי וגם במצוה לקיים דברי המת או לא ע"ש וחכ"א יחלוקו וכאן אמרו מה שירצה שליח יעשה ואמרינן בגמ' טעמייהו דחכמים משום דמספקא וכאן אמרו שודא עדיף. וכתב רש"י ז"ל מספקא להו אי כזכי דמיא או לא ואי מצוה לקיים או לא עכ"ל דברי רש"י צריכין ביאור דנהי דהוצרך לומר דמספקא להו באומר כזכי דאי ודאי לאו כזכי רק מספקא בהו במצוה לקיים דברי המת א"כ היכא דהוי משלח חי ודאי יחזרו למשלח ואלו מדברי חכמים משמע דקאי על כל המחלוקת דנאמרו שם בברייתא ושם פליגי בהולך כזכי גם בחיי המשלח אלא דאיפכא קשי' למה נימא דמספקא להו במצוה לקיים דברי המת דלמא סברי ודאי אין מצוה לקיים רק דמספקי להו בהולך כזכי ולפמ"ש נרא' ליישב דברי רש"י והוא דחכ"א יחלוקו משום דמספקא להו בהולך כזכי וכאן אמרו היינו בבבל וכמו שפירש"י כל מה שירצה שליח יעשה דשודא עדיף וא"כ לפי מה שאמרו כל מה שאמרו כל מה שירצה שליח יעשה והיינו שודא א"כ ל"פ כלל על מ"ד הולך כזכי דבשלמא א"א דתיכף זכה המקבל וצריך השליח ליתן בע"כ ליד המקבל לפי שכבר זכה לו א"כ פליגי ואמרי שודא דהברירה ביד שליח שלא ניתן למקבל אלא למשלח אבל לפי מ"ש גם למ"ד הולך כזכי לא זכה מקבל אלא בתנאי כשיגיע לידו וא"כ הברירה ביד השליח ליתן למשלח כיון דעדיין לא זכי אם לא יתן ליד המקבל וא"כ מאי פליגי חכמים בשודא על י"א דסברי הולך כזכי לזה פירש"י דחכמים מספקא להו בהולך כזכי וגם במצוה. לקיים דברי המת וח"כ במאי דאמרי יחלוקו פליגי על י"א דיכול שליח ליתן כולו ליד המקבל ולחכמים אינו יכול ליתן רק חצי' וכאן אמרו שודא וכל מה שירצה שליח יעשה והיינו בבבל ופליגי במצוה לקיים דברי המת דלמאן דאמר מצוה לקיים דברי המת א"כ הוכרח השליח ליתן דוקא ליד המקבל ולמ"ד שודא כל מה שירצה שליח יעשה וז"נ:

(ד) והוא שנותן לו עתה החפץ בידו עיין בתוס' פ"ק דגיטין דף י"ג ד"ה האומר תנו גט וז"ל אי גרסינן תן גט זה אתי' כר"מ א"נ אפי' כרבנן וכגון שאין מוסרו מיד ליד אלא מראהו לו ומצוה ליתנו והוא לא נטלו עד א"מ א"נ נטלו לאלתר ואפ"ה לא זכה העבד דלא נאמר תן כזכי אלא כשמוסר לשליח מיד ליד ע"ש. ולולי דברי תוס' יראה לענ"ד דאע"ג דנאמר תן כזכי אפי' באינו מוסר לו מיד ליד מ"מ כיון דאינו מוסר לו עתה לא מצי זכי לעבד דה"ל טלי גיטך מעל גבי קרקע דאמרי' בפ' הזורק דף ע"ח טלי גיטך מע"ג קרקע לא"כ א"כ אלו אמר לעבד עצמו טלי גיטך מעג"ק לא הוי מהני מידי כיון דבעינן ונתן בידה שיהי' מסייע בנתינתו ולכל מילי שחרור אתקש לגט לה לה מאשה וא"כ העבד עצמו שנטלו מע"ג קרקע לא"כ א"כ הרי זה שזוכה בשביל העבד כל שאינו נוטלו מיד הרב ה"ל טלי גיטך מעג"ק ועיין בטור וש"ע אה"ע סי' קל"ח דפסקו כן טלי גיטך מעג"ק לא אמר כלום אלא דלכאורה יקשה איפכא כיון דתן כזכי אם כן אמאי קתני לא יתנו לא"מ ומשמע הא מחיים מהני ונותנין הא כיון דתן כזכי לא עשאו כלל שליח להולכה רק לזכי' ולא מהני משום טלי גיטך מעג"ק מיהו נראה כיון דלא מצי זכה תיכף לעבד משום טלי גיטך מע"ג קרקע גם הוא לא נתכוין לזכה אלא לשליח להולכה ותן ממש קאמר משא"כ בחוב ופקדון י"ל אפי' אינו מוסר לו עתה תן דידי' כזכי:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש